מלחמות הגיקים: גוגל – אמפרית הרשע החדשה?
לאחרונה תקף סטיב באלמר, מנכ"ל מייקרוסופט את גוגל והכריז שמניית גוגל היא בועה. מייקרוסופט מרגישה, כנראה, מאויימת על ידי גוגל והתחרות היא עסקית. אבל גוגל המסתמנת כאימפריה (ה)חדשה, מעוררת את כלבי השמירה שממהרים לתקוף גם על רקע אידיאולוגי. אמנם לגוגל הצהרה על מדיניות "do no evil", אבל כמו שמייקרוסופט למדה (ולומדת) על בשרה וכמו שיודע לספר כל סוס יאור - יתרון לגודל הוא לפעמים גם הרבה לכלוך, זבובים ויתושים ובקיצור - מטרד. לאחרונה פרסם אדם ל. פננברג, פרופסור באוניברסיטת ניו-יורק, במגזין הרשת Wired News מאמר קטלני נגד גוגל. כותרת המאמר היתה "היזהרו מהאיום הגוגלי". תחת רטוריקה כזו או אחרת תורם פננברג כמה אבחנות נכונות (אם כי בנאליות לעיתים, למשל זו ש"גוגל הפכה מאלגוריתם לתופעת חיפוש ולפועל". הוא, כמובן, מתכוון לפועל לגגל, to google, במשפטים כמו "גיגלתי את השם שלי וקיבלתי 613 תוצאות"). פננברג סוקר-מנבא את ההתפתחות הכלכלית ואת הכח המתגבר של גוגל. כח,כידוע, משחית.
פננברג צודק, לפחות חלקית. הוא גם טועה בגדול. וגם קצת מתחסד. לפני שניכנס כאן למלחמת התרבות כדאי, אולי, להוסיף מעין גילוי נאות – מתאים לי לעשות פוסט-דוקטורט בגוגל. זה שילוב מצויין של "עשייה לביתי" עם עבודה בחזית הטכנולוגיה, השפעה על עולמנו הווירטואלי ולפיכך על עולמנו בכלל. זו גם שורה מצויינת ברזומה וגם דרך מצויינת ליצור קשרים טובים לעתיד. אחרי הווידוי שדפקתי כאן אני יכול להתפנות לליקוק לגוגל – ליקוק עם כמה הסתייגויות בצידו.
גוגל התחילה בקטן. סרגי ברין ולארי פייג' עבדו באוניברסיטה על פיתוח אלגוריתמי חיפוש ויצרו את גוגל כמנוע נסיוני. השמועות על המנוע המהיר עם התוצאות הטובות, והממשק האלגנטי עברו מפה לאוזן וכך הפך גוגל למנוע החיפוש הטוב והפופולרי ביותר בין המנועים הכלליים. עם ההצלחה בא התאבון וגוגל החליטה לשכלל את מודל החיפוש שלה וגם להוסיף מודל עיסקי. ברין ופייג' פרשו מהאקדמיה והפכו את גוגל לחברה פרטית שהפכה עם הזמן לחברה ציבורית. מעבדות גוגל שיחררו כלים שונים, כולם על בסיס טכנולוגיית החיפוש הראשונית ועיקרם ניצול המיומנות של גוגל בחיפוש מהיר באוקיאנוס המידע.
איחזור מסמכים כבר אינו יעיל במיוחד, את זאת יודע כל חוקר וגם כל משתמש שכתשובה לשאילתה קיבל כמה עשרות עמודים רלוונטיים בקושי. עיקר המחקר והפיתוח מתמקדים כיום בחיפוש ממוקד יותר שיספק מידע על פי "הבנה" מסויימת של השאלה ולא סתם על פי המילים. כך, למשל, יצרה גוגל את המודל העיסקי המתאים פרסומות לתכנים של מיילים או את ה"לינקים הממומנים" בצידם של תוצאות החיפוש. זה עוד לא ממש פועל כמו שצריך אבל זה בכיוון. ההתמחות של גוגל היא בחיפוש (ומציאת) מידע בתוך קורפוסים עצומים. זה יתרון אך זו גם מגבלה מאחר וגוגל חייבת קורפוסים עצומים כדי לממש את הרעיון הסטטיסטי שמאחורי האלגוריתם. כדי ליעל את החיפושים למיניהם מחדירה גוגל עוגיות למחשב, את הצפרדע הזה כבר למדנו לבלוע. אבל כאשר גוגל שומרת ג'יגה או שניים של האימיילים שלנו זה כבר נשמע לכמה אנשים מפחיד. כאן בעצם החרידה גוגל את כלבי השמירה של האינטרנט (גוגל-ווטש), בעיקר כשגוגל קמה ומצהירה בפירוש שהיא "קוראת" את האימיילים שלנו. צפירות ההרגעה – do no evil של גוגל לא ממש מרגיעות את המודאגים ולא ממש איכפת להם שגוגל לא באמת קוראת את האימיילים אלא זו בסך הכל תוכנה עיוורת שבודקת את סטטיסטיקת התפלגות המילים במייל ומצמידה כמה פירסומות. עם שיחרור הגוגל-דסקטופ קם קול זעקה נוסף שטען שהנה – גוגל שוב מצהירה על הכוונות ועכשיו היא מנסה לחדור לפרטיות ו"לקרוא" לנו גם בתוך המחשב האישי. תוסיפו על זה את הטענות שגוגל קובעת לנו את את ראיית העולם כי את המידע אנחנו מוצאים דרך גוגל כלומר אנחנו רואים את העולם דרך המשקפיים שגוגל מספקת לנו. אצל פננברג הופכות הטענות האלו לאזהרה קונספירטיבית: "...הגישה של גוגל היא שהם יודעים מה הכי טוב בשבילך. לכן הם גדולים, רעים, אורבים בכל פינה (ubiquitous), ומצליפים במייקרוסופט, המלכה-השולטת (dominatrix) של הדסקטופים".
אולי, בלי משים, השימוש בטרמינולוגיית הסאדו-מאזו (גדולה, רעה, מצליפה, המלכה השלטת) מצביעה בדיוק על שורש יחס המשיכה-דחיה שמנהלים פננברג ורבים אחרים עם גוגל. גוגל גדולה – זה נכון. גוגל מיצרת פתרונות למגוון בעיות חיפוש וניהול מידע אלקטרוני – נכון גם כן. אבל בעוד ענקיות כמייקרוסופט משווקות מוצרים קורסים במחירים מופקעים, מספקת גוגל פיתרונות חינם שפועלים בצורה אמינה יחסית. אנחנו (חלקינו) מחדירים מבחירה את גוגל לכל פינות ניהול המידע שלנו ואנו עושים זאת כי נוח לנו למצוא מידע בגוגל או להשתמש בג'ימייל ובשירותים האחרים. זה אכן מפתח תלות והתלות המפחידה הזו היא הבסיס ליחס הביקורתי לגוגל. אפשר לבחור בתלות ואפשר לבחור בחופש. אפשר גם להתשמש בכלים שמציעה גוגל בצורה מודעת ומושכלת ולא לזעוק זעקות חמס מבוהלות ומתחסדות.
כדאי, אולי, להוסיף עוד כמה מילים על הטכנולוגיה וגם על הסכנות שבה. כמנוע החיפוש הפופולרי גוגל בעצם אכן "קובעת" לאיזה מידע יחשפו הגולשים שבוחרים להשתמש בה. כתבתי 'קובעת' במרכאות מאחר ולמעשה לא גוגל קובעת אילו דפים נראה. את הדפים קובעת דווקא הסטטיסטיקה והתפלגות המילים בשפות השונות. הייתרון של גוגל על מנועי החיפוש האחרים, בעיקר אלו של האינדוקס הידני טמון בדיוק באובייקטיביות הנגזרת מהאלגוריתם של גוגל. אפשר כמובן לעשות על גוגל מניפולציות ובזה בדיוק מנסים להלחם בגוגל ולמצוא "מגלי מניפולציות" אוטומאטיים. למה אוטומאטיים? זוהי בדיוק הפילוסופיה של גוגל, או נכון יותר האקסיומה העומדת בבסיסי האלגוריתמים – ניתוח שפה אנושית בנפח גדול יכול, אם בכלל, להיות מושג רק דרך הסטטיסטיקה – שכיחות המילים בעמוד מסויים מול שכיחותן בשפה, משקלן של המילים בכותרות, תחת תמונות וכו'
ומה בכל זאת יש לנו נגד גוגל? ראשית, כבר קרו מקרים בהם הסירה גוגל תכנים באופן ידני. למשל אתרי נאצה. למשל אתרים הנתמכים על ידי חוות שרתים ומניפולציות שפלות אחרות להקפצת המיקום של אתר בתוצאות החיפוש. ההסרות האלו אף הגיעו לבית המשפט שאישר אותן, ובכל זאת יש כאן טעם לפגם. האינטרס הגוגלי הוא להעמיד שירותים ללא מגע יד אדם וכאשר נוצר מגע, גם אם בנסיבות מוצדקות, הסכר יכול להיפרץ. מי למשל יחליט מהי "מניפולציה שפלה" ומהי מניפולציה טובה, כלומר דרך נכונה לבניית אתר וייצוג המידע שבו? האם אלו אנשי גוגל. האם זה תפקידה של מערכת המשפט האמריקאית? או אולי של האירופית דווקא?
שנית, מפריע לנו הקשר "הון ושילטון", כלומר הון של מידע עם שילטון שירותי הביטחון. עבדכם הנאמן כבר הפריח בעבר תאוריית קונספירציה על הקשר הזה ועל המעורבות של שירותי הביון במחקר ובפרקטיקה של כריית המידע. גוגל, כאמור, שומרת מידע רב על המשתמשים בשירותיה ומדיניות הפרטיות של גוגל מקילה, מבחינה חוקית, על הרשאות לצווי חיפוש במאגרי המידע שלה. על מדיניות הפרטיות הזו חותם כל משתמש (באחד מהשירותים המתקדמים). בעידן של טרור גלובלי המשתמש התמים יכול להיות סלחן לאפשרות שכזו אך כמובן שתחושה קלה של אי נעימות וחוסר ביטחון מלווה בזיעה קלה מתגנבים ללב החרד לצנעת הפרט.
אז מה לעשות? את זאת יחליט בעצמו כל משתמש אבל נדמה שאת זעקות המחאה נגד גוגל – הענק המתעורר, יש פשוט להחליף במודעות. המשתמש צריך לדעת גוגל סורקת את האימיילים שלו, אבל על ידי תוכנת סריקה וניתוח אוטומטית. המשתמש צריך להיות מודע שגוגל היא לא האינטרנט אלא רק משקפיים, מצוינים, יש לומר, דרכם רואים חלק מסויים מהרשת או מהאינפורמציה הקיימת בעולם. אז אמנם גוגל מספקת לנו משקפיים וגם יוצרת בהם תלות מסויימת, אבל מי שחפץ בכך יכול להשקיע זמן ומשאבים ולהרכיב לעצמו משקפים פחות גנריות. אפשר, כמובן, גם לבחור לצעוק ולראות מטושטש.
הגרסה המקוצרת והערוכה התפרסמה בניוזלטר חיים ברשת.
פורסם ב 11 ביולי 2005 16:00 במדור גיק גיק גיק גיק גייייייייייייייק! | 3 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
