אשרי האובדים בחייהם כי הם יירשו גהנום
פעמיים החריד את מחשבותיי המשרת – אותו עירוב נתעב של שַמַש ומזכיר אישי שהוריש לי אבי יחד עם האחוזה המתפוררת ביפו – בנקישות קצובות על דלת חדר האמבטיה, והלוא אותה בריה יודעת היטב שרק באמבטיה נמצאת לי שלווה להרהר, מיום שנולדו הילדים, עם אצבעותיהם הדביקות וצעקותיהם והריר הנלווה לכל פעולה מפעולותיהם, ואף כי זה מכבר מצאה אישתי מחסה בבית הוריה, היא והדרדקים המצווחים, איני מסוגל לריכוז אלא בחדר האמבטיה, ששם אני בוהה בשטף המים עד שמוחי שב ומצליל, כמו בימי נעוריי. והמשרת, אבן הריחיים על צווארי, הולם בדלת להכעיס.
פורסם ב 8 במאי 2009 09:57 במדור דברים שהיו | אפשרויות
חתיכת מזל מטורפת
רוברטו בולניו, ג'ון ברימן והמזל
פורסם ב 23 באפריל 2009 09:04 במדור שירה הבאה למפות נפש | 20 תגובות | אפשרויות
העולם נמצא. אין טעם לחזור עליו בשנית
הרומנטיקה והמודרניזם הביאו את המשורר במבוכה. היה עליו לענות בדחיפות על השאלה: מה פשר החובה לחיות בהווה, או אולי אפילו בעתיד? כמה תשובות אפשריות.
פורסם ב 12 באפריל 2009 10:11 במדור שירה הבאה למפות נפש | 16 תגובות | אפשרויות
עוף ובהמה, זיכרון וחלום
שיר זיכרון מאת וילאם קרלוס ויליאמס ושיר חלום מאת ג'ון ברימן
פורסם ב 7 באפריל 2009 15:25 במדור שירה הבאה למפות נפש | 0 תגובות | אפשרויות
מגן-דוד: תולדותיו של סמל
מתוך האוצר הבלום בין כריכות הספר "מגן-דוד: תולדותיו של סמל" אני מבקש לבחור פסקה אחת: "כללו של דבר: דווקא בימי שיא התפשטותו במאה התשע-עשרה שימש המגן-דוד סמל חסר משמעות ליהדות שוקעת, שאף היא הולכת ומתרוקנת ממשמעותה. לא בדרשות של דרשנים מתמלאים סמלים חיים." לא האירוניה, הלגלוג, הנואלות הגלומים בפסקה הם שקורצים לי, אלא העוצמה הרגשית הבוקעת כאשר מגיעים אליה בקריאה רצופה של המאמר של גרשום שלום, ההבנה שגם בו, באותה שעה ממש של כתיבה, רכון אל המכתבה, פגעה המסקנה, והוא מתבונן נדהם בשורות שנמלטו מקולמוסו, ואפשרויות האירוניה, הלעג, הריקנות, הצפונות בחקירתו טופחות על פניו.
פורסם ב 27 במרץ 2009 10:57 במדור כל הספרים כבר נקראו | 7 תגובות | אפשרויות
שירה ומוסיקה
אתמול, בביקור בבית הורי, לאחר קריאה דמומה וארוכה בספר חדש שלא תרם לרוחי ולא גרע ממנה, לא האיר לי פינה אפילה ולא החשיך לי את הצהריים, נדהמתי לגלות, במוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות, בכתבה של גון בן ארי שעסקה בקשרים שבין השירה העברית ובין המוסיקה, שאני סבור שהחיבור העכשווי בין השתיים מוביל לפשטנות.
פורסם ב 21 במרץ 2009 18:56 במדור זמן אמת | 11 תגובות | אפשרויות
בכל זאת, משל קטן
בוקר אחד קם מר ישראל ישראלי וגילה שבחזית הבית שלו, על סף המרפסת, על שיחי הוורדים המשגעים שטיפח במסירות, צמח הר של זבל.
פורסם ב 16 במרץ 2009 09:41 במדור זמן אמת | 7 תגובות | אפשרויות
שבר
שבתי הביתה אמש בשעת לילה, הכנסתי את המפתח למנעול, והוא נשבר, ראשו נותר בכף ידי, אבל עצרו, מי שלא תהיו, אני יודע מה אתם חושבים ברגע זה
פורסם ב 4 במרץ 2009 21:57 במדור זמן אמת | 30 תגובות | אפשרויות
בעניין המספר 1000
גם כשמפנימים שמדובר בבני אדם, ולא באנדרואידים שאיבריהם הפנימיים קורצו מחומר נפץ, ועורם זרוע מרעומים המופעלים מרגע שנגעו בהם פרומונים מזיעתו של היהודי, גם אז, אם מתאמצים לחשוב על זה, אלף הוא כמות כל כך זניחה, כל כך בטלה.
נניח שאהוד אולמרט פותח בלוג ומעלה פוסט שכותרתו "ארדה-נא ואראה", ויש לו רק 1000 כניסות. זה הרי מגוחך, הפוסט לא יגיע לרשימת הפוסטים הנצפים ביותר עם 1000 כניסות עלובות. נניח שאהוד אולמרט מוציא דיסק ["חושו אחים, שריפה"] ורק 1000 עותקים נמכרים. נניח שאהוד אולמרט כותב ספר ["בדמייך חיי"] ורק 1000 קוראים טורחים לפתוח אותו. הרי זה כאילו שיצירתו של אולמרט לא נתקיימה מעולם. רק 1000 עותקים, נו, באמת. מי יחתים אותו על הדיסק הבא, על הספר הבא.
מצד שני לאלוהים כמויות לא כל כך משנות, הוא מוכן לחון את סדום אם ימצאו בה עשרה צדיקים בלבד [אברהם הסמולן הזה, מפגין חמלה גדולה מדי כלפי החטאים, המחאה שלו מחלישה את אלוהים], וליונה הוא אומר, "אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ [חה, חה, חה] וּבְהֵמָה רַבָּה."
אבל זה אלוהים. ומי זה אלוהים לעומת אולמרט.
פורסם ב 15 בינואר 2009 09:40 במדור זמן אמת | אפשרויות
חמישים ושלושה שקלים צרפתיים
בבוקר מצאתי בתיבת הדואר המחאה על סך חמישים ושלושה שקלים חדשים: תשלום תמורת הדפסת תרגומים – לא מוצלחים במיוחד – של כמה משיריי לצרפתית בגיליון האביב של כתב העת Europe, שעל כריכתו הופיע, כמה משונה, תצלום נהדר של פייר פאולו פזוליני. מחשבתי הראשונה היתה: בניכוי עמלת הפקדה, הרי זה סכום של חמישים ואחד שקלים ושישים וחמש אגורות. ואחר כך חשבתי: מה אעשה בכסף.
פורסם ב 27 באוקטובר 2008 18:06 במדור זמן אמת | 56 תגובות | אפשרויות
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
