הפגיעות הברוטליות מתרחשות לרוב בתוך המשפחה. כמו רבים מהסיפורים שאנחנו שומעים, גם בארץ, על גברים שמכים, מתעללים או רוצחים את נשותיהם, ה"סיבות" שבגללן נשים נפגעות הן טריויאליות, דימיוניות או מומצאות, ובעיקר – נובעות מרצונם של גברים אלה לשלוט באופן מוחלט וסופי בחיי הנשים שלהם. האזורים המועדפים לפגיעה הם הפנים ואברי המין.

אני בטוחה שכל מי שיראה את הצילומים של איזבלה דמבליס יזדעזע. זה ביטוי קיצוני לאלימות נגד נשים, נראה לי, אפילו יותר מרצח. מכיוון שלרוב, בסוג הפגיעות האלה, הנשים אינן מתות, אלא נותרות חבולות, נפשית ופיזית, במידה שקשה לדמיין, הופכות לסוג של מתות-חיות. ברור שכל מי שיראה את הצילומים האלה יזדעזע.

אבל, אני לא מראה את הצילומים האלה כדי לזעזע, אלא כדי להביא תזכורת חשובה לכך שהמאבק למען זכויות הנשים עוד לא הסתיים, יש עוד דרך ארוכה ואל לנו לחשוב שעשינו די. ולא רק בפקיסטן הרחוקה...

© Isabella Demavlys

פורסם ב 8 במרץ 2010 13:24 במדור You've come a long way, baby | 5 תגובות | אפשרויות

החדר האפור

גלריה זומר היא גלריה מרכזית בסצנת האמנות הישראלית העכשווית.

הגלריה מייצגת ומציגה אמנים ישראלים עכשוויים בארץ ובחו"ל וחושפת אמנות בינלאומית לקהל הישראלי.

בגלריה הוקצב חדר– חדר הפרוייקטים 2S - כחלל לתערוכות של אוצרים צעירים אורחים.

הגלריה פנתה אל אוצרים צעירים בבקשה להגיש הצעות לתערוכות באוצרותם.

את התערוכה הראשונה, "היד הנעלמה", אצר יהושע סיימון והיא נפתחה בסוף אוקטובר 2009.

את התערוכה השניה, " 20+ וקם דור שלא ידע את רפי לביא ", אצרה הדס רשף, והיא נפתחה בדצמבר 2009.

התערוכה השלישית, "חולמים", נפתחה בתחילת פברואר והיא מוצגת בגלריה עד ה- 13 למרץ.

החולמים, מבט על חלל הפרוייקטים.צילום: אסף עברון

שוחחתי עם טלי בן נון, אוצרת התערוכה. טלי היא אוצרת עצמאית, שלא עובדת בחלל קבוע. לכן עניין אותי גם לשמוע, איך החלל הנתון משפיע על עבודתה כאוצרת.

טלי הסבירה לי שהיא רצתה שהסאונד של עבודת הוידיאו של שרון גלזברג יעטוף את החדר. בחדר לא גדול, שהקירות שלו אפורים, צריך להתייחס בכובד ראש למיקומה של כל עבודה ועבודה. התוצאה מעניינת, אורגנית.

מהשיחה הזו גם הבנתי, שהפרקטיקה האוצרותית של טלי מיוחדת במינה. בכמה משפטים:

ה"אני מאמין" של טלי מתחיל בראש ובראשנה ביצירות האמנות, באמנים שעומדים מאחוריהן. בכימיה שלה מול האמן והיצירה שלו ובדיאלוג שמתקיים ביניהם.

טלי אומרת, שהנושא לתערוכות שהיא אוצרת נרקם תוך כדי ביקורים בסטודיו. הדימויים שנצרבים בזכרונה מתחברים לעיתים לרעיון לתערוכה. כך, התערוכה נבנית בתהליך אורגני ופחות "טכני" להגדרתה, והתוצאה אותנטית.

חשוב לטלי תהליך העבודה מול אמן/נים, מסקרן אותה ללמוד על תהליכי עבודה על  יצירה, לייצר דיאלוג בין קבוצה של אמנים – ברמה האישית וגם באמצעות היצירות.

גלריה זומר

רוטשילד 13 תל אביב

פורסם ב 1 במרץ 2010 12:52 במדור חללי תצוגה | 0 תגובות | אפשרויות

מקום. הפרעות.

פורסם ב 24 בפברואר 2010 13:55 במדור צילומים | 0 תגובות | אפשרויות

מקום. זיכרון.

פורסם ב 23 בפברואר 2010 10:20 במדור צילומים | 3 תגובות | אפשרויות

מקום. זיכרון.

פורסם ב 21 בפברואר 2010 14:17 במדור צילומים | 3 תגובות | אפשרויות

מקום. זיכרון.

פורסם ב 20 בפברואר 2010 13:32 במדור צילומים | 11 תגובות | אפשרויות

להעיז, ליצור ולהכיר

אי שם בשנות העשרים שלי זכיתי במשפחה חדשה. משפחת חברים שמלווה אותי עד היום.

משפחה אהובה, משפחה שבחרתי.

אנחנו נפגשים בסופי שבוע, מחליטים על תוכנית, שלרוב כוללת מסלול מעניין, ותמיד - ארוחה טובה.  והרבה צחוקים, וגם שיחות נפש, ואפילו ויכוחים. לפעמים אני מסתכלת עלינו, ככה,  מהצד ומתענגת: חבורה של אנשים לא מאוד צעירים, יפים, צבעוניים, משועשעים. נהנים ביחד. כבר כל כך הרבה שנים...

כשקיבלתי את ההזמנה לשוק תרבות בעין השופט, הצעתי שניסע לשם, בתקווה שהחושים שלי לא מטעים אותי ושהחברים היקירים שלי ימשיכו לאהוב אותי גם אחרי השבת הזו...

 

הרעיון הזה, להפוך אירוע אמנותי לנגיש לכל אחד, לסוג של הפנינג לכל המשפחה, הוא רעיון נפלא.

אמנות בגובה העיניים. אמנות שמתקשרת גם עם קהלים שלא שייכים למילייה האמנותי. שלא קראו את דלז ופוקו אבל נהנים מעבודות אמנות, ממוזיקה טובה, מספרות יפה.

 

אני לא יודעת כמה אנשים הגיעו לשוק. לי זה נראה כמו המון. מבוגרים וצעירים, משפחות עם ילדים.

הכנס התקיים באולם תעשייתי, ומסביב לו, ליד הרפת, ליד הלולים.

איריס ארבל

 

אל הבמה שבאולם עלו ובאו אמנים מתחומים מגוונים: מוזיקאים, פרפורמרים, גלריות.

במרכז האולם היו דוכנים בהם גם הוצגו וגם נמכרו יצירות אמנות: ספרים, כתבי עת, ציורים, איורים. ומסביב – קירות אמן .

משוררים הקריאו משיריהם בפינות האולם כשמסביבם מתגודדים אנשים ומקשיבים להם.

 

האוירה הייתה יצירתית, שמחה, קלילה, נעימה.

זו הייתה שבת מאוד מוצלחת, כולנו מאוד נהננו. גם החברים שלי שפחות מחוברים לעולם האמנות.