אילתור הגבורה. וגם - בחזרה לנווה חמציצים.

ממש פנינה. כיף לראות את זה שוב.

שמע, שלושת הקבועים של "של מי השורה הזאת" האמריקאי (אנגלי במקור) הם פנומנים. הכושי, הגבוה והקרח, שלושתם גאונים, פשוטו כמשמעו. נראה לי קשה עד בלתי אפשרי לשחזר אותם כאן.

אבל נראה לי שהאמריקאים לא רק מוכשרים נורא, אלא פשוט מקצוענים ברמה בת זונה. כלומר זה המקצוע שלהם.

קונן ולטרמן וגם זה עם הסנטר (שכחתי) הם הכי פרופשונלס בעולם: זה מה שהם עושים כל יום, כל היום מבוקר עד ערב. הם וורקוהוליקס לחלוטין, עובדים כמו חמורי גרם ולא נחים לרגע (חוץ מאיזה חודש כל שנה או משהו). זה הסטייל האמריקאי.

לכן אני תמיד האמנתי ש"של מי השורה הזאת" בחו"ל הוא מאולתר. כי זה פשוט החיים של האנשים האלה. כמובן שזה אפשרי כי בחו"ל גם בוחרים אותם מתוך מספר יותר גדול של מועמדים (אז הם הכי מוכשרים בעולם) וגם אפשר לתת להם משכורת הגונה (אז הם יכולים להתמקצע כמו שצריך).

לעומת זאת בארץ לא ולא, וגם אם היה אפשר, ספק אם מישהו היה מתאבד על עבודה כמו שהאמריקאים מסוגלים ואפילו אוהבים.

גרמת לי לבלות עכשיו שעה בצפיה בסרטונים של נוה חמציצים. הקטעים האלה הם גאוניים, נוקבים, מדויקים, מצחיקים בכל רגע נתון. "בוא אני אפוצץ אותך", "תשתקי את הפה שלך". אני חושב שניתנה לכם מתנה להיות מסוגלים לעשות משהו כ"כ מיוחד ונדיר, וחבל שאתם לא ממשיכים עם זה. בפרט לאור פרויקטים כמו "של מי השורה" שזה עשוי להיות נחמד לרגעים, אבל זה לא קלאסיקה שיכולה להישאר לאורך שנים.

ואקנח בציטוט רלבנטי: "מאיר אין לי מושג מה אמרת עכשיו, אבל אתה ואני זה לא סתם. אתה ואני זה זיווג משמים" [קרניים]

עזוב אותך... השאלה היא אם החיקוי שעשית של מיה דגן כלא מאלתרת, האם גם הוא היה כתוב..
-)
אני אגיד לך מה קשה לי עם השאלונים הכביכול מאולתרים
באינטימי, בקטן, באותו רגע של כביכול חיפוש התשובה, בו המרואיין יודע שהמראיין יודע שהמרואיין יודע שיש תשובה כבר מוכנה מלפני יומיים ואלתורה שיקרי, איזו תנועת גוף הכי טובה לכך?
אה! אני יודע! חיפוש של מילה!
-)
לא באמת, בקטן, בהכי קטן, בשקר שבין המרואיין למראיין, בגישת ה"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" ( אילתרתי איך אני מאלתר תשובה...) זה מה שמפריע לי, כשהמכונה עובדת טוב מדי אפילו בינהם. כמו גם "בוא אני אספר לך מקרה" לגבי אנקדוטה שסופרה דקה קודם כבר לתחקירן והועבר למרואיין

אגב, נווה חמציצים,
לא פלא שהיא צולמה בהדר יוסף, יש עדיין המון מהטיפוסים האלה ולא מצאתם מקום טוב יותר לכך, תאמין לי
עשיתי כתבה על השכונה, אתה מוזמן לקרוא באתר

עידן,
ראיתי אותך במוצ"ש האחרון במופע בהדר דימול ואחד הקטעים המהנים ביותר היה לראות את רועי לוי נטפל לאיזה מישהו מהקהל וברגע שהתברר לו שהוא סקסופוניסט, פתאום אתה עלית על הבמה ושלושתכם ניגנתם יחד (רועי נגן תופים מוכשר מאוד מסתבר וכולנו ידענו שאתה מוכשר עוד לפני זה)
זה מבחינתי אלתור ברמה הגבוהה ביותר, לאו דווקא שנינות כזאת או אחרת כמענה לסיטואציה נתונה (למרות שגם אתה ושאר חברי הפרוביזורי הייתם מצוינים לאחר מכן)

ככל שאני רואה יותר את הקטעים שלך ושל אבי גרייניק אני חושבת יותר ויותר שהם גאוניים. דווקא השילוב בין הומור שיש בו משהו מאוד תמים (אצלנו בבית קוראים לו הומור חיפאי, סתם בשביל גאוות היחידה(
לבין משהו מאוד מקורי
(יש מטבעות לשון שבעצם הופכים לשפה חדשה, ואני מעזה להשוות אותה אפילו לגששית, שזה בעצם שינוי תרבותי מסוים(
והכי חשוב השילוב עם המוזיקה. בגלל ששניכם באים מהכיוון הזה, יש משהו מוזיקלי בכל הקטעים, ועם צחוק או בלי, שירים כמו "בול לקפריסין" הם ממש פנינים, גם מבחינה מוזיקלית.או הקטע של התיפוף על הגוף, שהוא מדהים. ונושא האילתורים הזכיר לי את "ערב חד פעמי" (עצם השם מעיד כביכול, על חד פעמיות, מה שאומר, אילתור) שראיתי כמה וכמה פעמים, ודווקא הייתי נהנית נורא לראות את בראבא ומוני וגידי גוב עושים שוב ושוב את אותם קטעים, כל פעם קצת אחרת, למרות שברור שהם היו לא מאולתרים. ואתה מאוד צודק לגבי האקלים הטלוויזיוני לפני כך וכך שנים ולגבי של מי השורה הזאת בפורמט הקודם.
יצאה לי תגובה ארוכה כל כך, וזה אחרי שהחלטתי שאולי עדיף שלא אגיב...
(:

"מכות" ו"היבוסי". מצחיק וגם מקסים וכתוב מעולה. אתם כתבתם?

זה גורם לרבים מאיתנו לא להיות מודעים לקומדיה העכשווית בארץ (למזלי, עוד שמעתי כשרק התחלת, אז אני זוכרת לך חסד נעורים :-)).

בלי לפגוע, של מי השורה הזאת בכלל בגירסתה הנוכחית ממש אבל ממש לא מצחיקה. יכול להיות שלבסס תכנית שלמה על אילתורים זה פשוט לא רעיון טוב במיוחד. רק הגירסה הבריטית הייתה טובה בזמנו, האמריקאית היתה בינונית והישראלית, כמו כל דבר ישראלי, אף פעם לא היתה טובה. מועדון לילה ומשחק מכור הן תכניות לא מאולתרות אבל מציגות את עצמן ככאלה ופה נעוץ חוסר היושר. אף אחד באמת , אלא אם הוא פנומן(ובארץ אין כאלו) לא יכול להיות מבריק ושנון בשניות, גם כשכותבים מראש התוצאות ,לפחות עפ"י מועדון לילה, הן מעורבות. ליאור שליין למשל הוא פלגיאט חסר בושה של דייויד לטרמן שבעיניי הוא אחד הנודניקים הגדולים של הטלויזיה האמריקאית ומשום מה ההומור המפגר שלו נחשב לשנינות גדולה בקרב כל מיני "יודעי דבר". השל מי השורה הזאת בכלל מבחינתי מיצתה את עצמה לפני שנים והיא זקוקה לאנשים הרבה יותר מוכשרים כדי שיפיחו בה רוח חדשה.

לשירה חורש--לא הבנתי, חבל שאין כתוביות איפה? על מה שמעת כשרק התחלתי
ללי--את כל הקטעים של אבי ושלי אנחנו כתבנו. במקרה של הפינה שעשינו ב"אברהם ויעקב" נעזרנו באסי כהן,גורי אלפי ואדיר מילר (איזה צוות!) ובכל שאר הדברים--נווה חמציצים וקטעי ההופעה--הכל מאלתורים אצלנו בבית..
לiporpor --אכן היה כיף לקפוץ לבמה לאלתר עם רועי לוי. תודה

לאודי שרבני--קראתי כבר בזמנו את הכתבה על הדר יוסף ואהבתי מאד (גם את רשימת הצעקות במוזיקה הישראלית, אגב) והחיקוי שלי של מיה דגן מן הסתם לא היה מתוכנן מראש..

תראזימאכוס--סחתיין על הציטוט שהבאת מ"קרניים". אני חייב להוסיף את הדרמה הזו לרשימה של הלינקים, זה הבייבי הפרטי שלי (ועבודת הבימוי הראשונה שלי בדרמה. היי, גם האחרונה)

תומר ואיילת--אכן צודקים. האמריקאים אכן מדהימים בזה

התכוונתי כמעט לכל התכניות, כמו למשל "של מי השורה הזו". אני התחרשתי רק ב-1998, כך ששמעתי את מה שעשית עד אז..

פעם קיציס ופרידמן אמרו לי שזו בעיה, כי כתוביות הורסות את הפאנץ' ליין. עובדה שאני עדיין צוחקת בסיינפלד..

עידן, אני מבין שאני לא ראוי לתגובה מסיבה כלשהי, טוב לדעת, אני מניח שיאיר רוה דיבר איתך...

פעם - אם טרם עשית זאת בפלטפורמה כלשהי - מאיפה צץ הרעיון לשורוק (קובוץ?) של צחי. איך זה נולד.
ואם זה כבר נדון איפשהו - אז להגיד לי איפה וללנקק.
(תודה).

את הקטעים על מק ג'ונסון שלא שוחררו בוידאו.

זה ברור לחלוטין שהראיונות אצל יאיר לפיד מתוכננים. הבדיחות שם יוצאות יותר מידי מצחיקות. זה שקר חוקי בעולם הבידור, קצת כמו ששחקן או סטנדאפיסט יעמיד פנים בכל מופע מחדש שהוא מופתע\מתעצבן\ וכו'...

אני גם הייתי בטוח ש"של מי השורה" זה מאולתר, בגלל שזה לא מספיק מצחיק, ובגלל שיש קטעים מצחיקים בקושי. אבל זה חלק מהעיניין.
אני לומד במגמת תאטרון, ושנה שעברה היינו עושים קטעי אימפרוביזציה רבים, ועשינו המון "משחקים" כמו שיש בתוכנית. ולכן אני חושב שאני יכול להזדהות עם השחקנים בתוכנית כשהם עושים קטע ששופך את הקהל מצחוק, או לחלופין - קטע גרוע שלא מצליח, והצחוק שבא מקהל הוא מאולץ...

תוצר סינטטי של ערוץ 2
אתה יכול למחוק את מה שכתבתי, אבל זאת האמת.
המרה!

מתים על מערכון ה-"מכות", הם אפילו מדובבים אותו ויוצא להם נורא מצחיק :-)

עידן אלתרמן (שרק עכשיו אני שמה לב לקשר המשעשע בין שם המשפחה שלך לתוכנית שאתה מנחה) - אני רוצה למחות בשם "קשרים בשערות"! גם לו מגיע להיכנס לרשימה שם בצד ימין..

ועידן וילצ'ניק (וגם אחרים שטענו שבגרסה הישראלית אין שחקנים מוכשרים מספיק)- אם אתה טוען שאי אפשר להיות מבריק ושנון בשניות- כנראה לא ראית את תומש לאחרונה. האמת היא שגם אני לא (ראיתי אותו בעיקר בתוכנית בגרסתה הקודמ, בהנחיית בראבא), אבל ממה שכן ראיתי- אני חושבת שיותר מוכשר בתחום הזה ממנו קשה מאד להיות. את השחקנים שמאיישים את הגרסה החדשה של "של מי השורה" לא יצא לי לראות עדיין. אבל גם אם אפשר לבקר אותם, עדיין לא נכון לדעתי להגיד שכל הקונספט הוא בלתי אפשרי.

ולגבי "חוסר היושר"- אם הייתה יומרה לאיזו אמת שהמדיום הזה אמור לחשוף (ויש תוכניות שזה אכן המצב בהן), היה אפשר לראות בהתנהלות שתיארת (של מועדון לילה ומשחק מכור) חוסר יושר. אבל כשהציפייה של הקהל וההבטחה של התוכנית היא לבידור, למה צריך לחפש שם אמת?
אין גם שום התחייבות מצידם לדרך שבה הם מספקים את הבידור הזה (בניגוד ל"של מי השורה הזו", בה כן יש התחייבות כזו ולכן גם לגיטימי לשאול על קיום ההתחייבות הזו, או להצהיר עליו, כפי שעידן עשה בפוסט הזה). אני לא רואה טעם להציב את היושר כערך חשוב במקומות שבהם הוא אינו רלוונטי. (ויש הרי מספיק מקומות שבהם הוא כן רלוונטי ואינו מצוי, כך שנשאר גם כך על מה לקטר.. :) ).
ויש גם מספיק ביקורות שניתן להעלות כלפי התוכניות של ליאור שליין וארז טל, שקשורות יותר לתוכן הדברים מאשר לאמיתות הדרך שבה הם נאמרים, אבל זה כבר נושא אחר.

ולבסוף, שירה (לא שירה הפיה, שירה חורש) - לא יודעת למה קיציס ופרידמן השיבו ככה. אולי הפאנצ'ליין ייהרס בפורמט הרגיל של כתוביות, שלא מתחשב בתזמון שבו נאמרת המילה ומציג אותה בכתוביות כדי להשלים את המשפט, מבלי להתייחס לזה שהוא אמור להיות מושלם רק במסך הבא, למשל. לא יודעת מה היה ההקשר שבו ניתנה התשובה הזו ומה בדיוק היא הייתה, אבל זו נראית תשובה מתחמקת. נראה לי שאפשר ליצור כתוביות שיוכלו להתאים גם לתוכניות מהסוג הזה, אבל כמו כל דבר- צריך להפעיל בשביל דברים כאלה הרבה לחץ..
עידן (אלתרמן, שוב) - אולי אם כבר הובאה הבעיה לידיעתך, תוכל באמת לנסות לדאוג שבתוכנית שלך ישימו כתוביות? סה"כ זה גם אינטרס של התוכניות להגיע לקהלי יעד נוספים..

שהתגובה שלך ארוכה כלכך? :) )

לשירה חורש--נקודה מעניינת, אברר בערוץ מדוע אין כתוביות.
ליעל טל--תומש אכן פנומן שאין שני לו בתחום, בעיניי
לגנדי--עדיף להיות תוצר סינטתי של ערוץ שתיים מאשר תוצר פאתטי של ערוץ אחד, לא? אין לי שום סיבה למחוק את תגובתך, היא לא מזיזה לי בגרוש.

מק ג'ונסון--מאיפה הבאת את זה?? גדול! אפילו אני כבר שכחתי מזה. נחמד לראות שמישהו זוכר את השטויות שהצחיקו (כך חשבנו) רק אותנו. תודה על הריענון הנוסטלגי

עכבר כחול מדבר--בהצלחה באימפרוביזציות

עידן וילנצ'יק--לאיזו תגובה ציפית בדיוק?

סליחה, שכחתי--תודה גם לך. מסקרן לשמוע את "מכות" מדובב

איך התגעגעתי, ואפילו לא ידעתי...
~איזה קטעים פה~

אתה ממש אמן בתחום שלך בעיניי...
נווה-חמציצים היה לא פחות מגאוני!

האמת-ש"של מי השורה הזאת" היא באמת לא הצלחה גדולה, אבל יש לה את הפאנצ'ים שלה.
בכל מקרה- שבחים רבים על הכשרון האדיר שלך ותודה לך שהמתקת ולו במעט (הרבה!) את נעוריי מול הטלוויזיה.

רק לדמיין אותו אומר את המשפט הזה (עם הפרצוף והכל), כבר קורע אותי מצחוק, אפילו שלא הייתי שם כשהוא אמר את זה.

יופי של פוסט! תענוג לקרוא.

וזה לא מזיז לך<?
ברור שזה לא מזיז לך, למה שיזיז לך?
מי שהוא תוצר סינטתי לא מכיר משו אחר.
אבל לאנשים זה צריך להזיז, וזה מזיז
כי נמאס להם מהסינטתי, הבנת?

גם הסגנון של הכתיבה של סינטתי, לידיעתך!

למה יש לי הרגשה שכבר כתבת כאן בשם זה או אחר? אם הכתיבה שלי סינטתית אל תקרא, או שתפתח בשביתת רעב, כמו גנדי, כאות מחאה על הסינטתיות

אומנם לא נווה חמציצים אבל עדיין גדול בעיני, כוכבי רוק או לא כוכבי רוק?
(:
http://www.youtube.com/watch?v=RbGrmYZQQkU

שמע נמוך. סתם עברתי פה עכשיו ואני נשבע לך שאני לא גנדי. גם אני כשקראתי אותו חשבתי ואללה זה כמעט נשמע כמוני, אבל הטון שונה. הוא עצבן ואני לא.

על הקישורים, אכן נוסטלגיה משובחת.
אני חושב שהפעם הראשונה שצפיתי בך על במה הייתה בתיכון בהצגה של שירלי דשא, חנות קטנה ומטריפה. היית סימור מצחיקון ותומש היה החבר הפסיכופט של אודרי.

בכל מקרה, כתושב חוץ, הפוסטים שלך בהחלט מעוררים געגועים עזים.

אה...ואתמול צפיתי בחדש של פינצ'ר: זודיאק - סרט מעייף אבל מבויים ומשוחק נפלא.

אפשר לחכות לדוד, לא צריך לרוץ לקולנוע.

טוב נו גם אני קשקשתי הרבה.

של הסינתטיות הכי בנאלית שיש.

איך זה?

בתוספת לתגובה הארוכה שלי מלמעלה (להעלב שהיא לא זכתה לתגובה? (:(
טרי מהיום בבוקר
בדרך לגן, אנחנו משחקים ארץ עיר, הלהיט אצלנו. הבן הקטן, מגיע לאות "ד" ומכריז שהוא יודע שם באות "ד".
ואז בתרועת ניצחון מכריז:
"דוד הירקן!!!"
ויעל טל, אני דרורית, לא דבורית.

עידן, אני ציפיתי לסוג כלשהו של תגובה, לא להתעלמות. בכל זאת מישהו אומר משהו לא הכי יפה על התכנית שלך ואתה לא מגן עליה בחירוף נפש, אבל איך שאתה רוצה, הבלוג שלך.

יעל טל, רק תיקון קל: השם הוא וילנצ'יק.

מתנצלת על טעויות השיום.

יש באמת מילה כזו?
שיום?
סתם, מסקרנות.

יעל טל ועידן, כשאמרתי שאין שחקנים מוכשרים מספיק בתכנית, הייתי צריך להיות יותר ספציפי. אני לא מתכוון לעידן, תומש, שמוליק לוי או דוד קיגלר וגם לא לבנות(ליובל שגב אני דווקא כן מתכוון). פשוט ההומור מהשרוול לא מצחיק במיוחד עם כל הכבוד לכישרונם ולנסיונם של השחקנים, מה גם שהשפה העברית מוגבלת הרבה יותר מן האנגלית בכל מה שקשור למשחקי מילים. אני חושב שהפורמט די מיצה את עצמו, אולי אחרי הפסקה הגונה אפשר יהיה לשוב אליו בכוחות מחודשים. אני גם מישהו שהיה מזריק את פלטפוס בוריד ולצערי כל מה שחבורת פלטפוס הנפיקה לאחר מכן תמיד סבל בהשוואה. אין בכוונתי לדבר בחוסר כבוד או בחוסר הערכה ואני מתנצל אם מישהו פירש את דבריי באופן זה.

אני לא בטוחה שההקשר שבו השתמשתי בה נכון, כי נדמה לי שהכוונה היא יותר למתן השם (הקביעה הראשונית שלו) ולא לקריאה בשם שכבר קיים. אבל אולי פה אני מתבלבלת, כי בעצם גם קריאה בשם היא קביעה שלו כל פעם מחדש.
אבל לא חשוב, לא אסתבך עם זה..

האבסורד הוא שהקטעים הכי מצחיקים , הן במשחק מכור והן במועדון לילה, הם אלו שאולתרו באותו הרגע. ניתן לראות גם את התמוגגות המשתתפים מהבדיחה האמיתית והחדווה וזה עובר ןעובד. אכן אבסורד

אם חושבים על זה, ממה הכי צחקנו כשהיינו ילדים? מהקטעים המאולתרים בזהו זה. הרי היו תסריטים כתובים, אבל כשהם היו מתבלבלים ואז יוצאים מזה דרך אילתור זה היה הכי מצחיק וגם הפך לקאלט.

וילנצ'יק--הבנתי אותך לחלוטין, זה בסדר.
דרורית--אכן, בכל פעם שהם היו צוחקים בזהו זה היינו מדברים על זה למחרת. מעניין, שימי לב שב"ארץ נהדרת" הם משתדלים,כתפיסה, לא להראות את הלכלוכים הקטנטנים. השתתפתי בתכנית בעונה השנייה, כמות פרצי הצחוק של השחקנים באמצע היא גדולה אבל מולי מנקה את זה בעריכה. ואני מעריך מאד גם את הגישה הזו, הסטרילית (בניגוד למועדון לילה או רק בישראל או פלטפוס) , כך גם בסטרדיי נייט לייב. למרות שלפעמים, בקטנה, זה מעט חסר (אני לפעמים שומע את טל משתנק מצחוק כשמישו אחר מדבר) אבל שוב, זו הגישה של מולי והיא מנצחת. אני יודע שיש אנשים רבים שתיעבו את הצחוקים בזהו זה..


קזבובו--מסכים איתך.
RBA--איזה כיף שראית את חנות קטנה ומטריפה. לא הרבה זוכרים את זה. אכן, היה כיף גדול, עם שירילי

פתאום נזכרתי בשמחה שמילאה את ליבי לפני כשבוע, כשקראתי שבתחילת כל שבוע אזכה לטעום שבעה שירים ממטבחו של השף.
כמובן שמייד עם ההיזכרות הגיעה האכזבה המרה ותחושת הקיפוח המיוחלת, ובעקבותיהן הצורך לקרוא בקול מחאה-
עידן- היכן השירים המובטחים? (וגם- אבטחות צריך לקיים וכו'..).

אם אין לך רעיון למכנה משותף לשבעה שירים, אתה יכול לעשות על שבעה שירים של אותו אמן. ואם אין לך רעיון לאמן (תחזיק חזק, ההמשך ממש מפתיע!) אתה יכול, (אם לא תהיה ברירה וכו'), לעשות על הביצ'בויז (אני גם מוכנה לבחור שבעה שירים ולסגור עניין).

סתם!
כל הפסקה האחרונה נכנסה רק כדי לצחוק על עצמי קצת, כי זה תמיד כייף.
אבל בכל אופן, זו אמורה הייתה להיות רק תזכורת לכך שהרעיון המבריק של השביעייה לא נשכח :)

אני אחת - מקופחת!

אני מתה על זה. לפעמים בקצה של הפריים רואים אל טל פרידמן נחנק מצחוק, אותי זה הורס. וברור שתמיד יהיו אלה שיאהבו ואלה שלא.
לכן אהבתי, שוב, את חד פעמי שהפך אחרי זה לחד פעמי משופץ וראיתי אותו כמה פעמים, דווקא כדי לראות את המעידות הקטנות בתוך המסגרת המובנית. הכל עניין של גישה כמובן.

כנראה שזו באמת העדפה תרבותית (?)
כי נזכרתי שגם בסיטקומים אמריקאיים העדפתי את "הליכלוכים"
שפגמו בשלמות, והאמריקאים הרי מקצוענים בטירוף.
מקומות שבהם מייקל ג'י פוקס היה "מאבד את זה" באמצע "קשרי משפחה" וצוחק או הרבה קטעים ב"רוזאן" שהייתה פחות נקייה. ברור שזה כמו לראות את "מאחורי הקלעים" בצורה מסויימת.
ואולי תוכנית כמו "של מי השורה הזאת" שהיא כולה "מאחורי הקלעים" מהבחינה הזו אין לה מה "לשבור" כי מבחינת קונספט היא כבר כזו מלכתחילה.

עידן גבר,לדעתי מה שלא עובד בתוכנית זה פשוט הפורמט.
הומור טוב,חייב לחדש.
וזו תוכנית שצפינו בה בהערצה לפני 10 שנים
והיום זה פחות רלוונטי
ביחוד ששוב מלוהק תומש שאישית אני מת עליו
אבל הקהל מרגיש עייף
זה משהו שנעשה.
ואם כבר אז לערוך תוכנית זה לא בושה.
אפילו סשה ברון הכהן הגדול עושה את זה כי בתכלס לא הכל טוב (כמו בחיים)ולא הכול עובר מסך
לא צודק?

ניסיתי להעריך כמה שמות משתמש פתחתי בתפוז והגעתי למספר מדהים של כ-200. בערך 8 מתוכם פעילים ברמה זו או אחרת, האחרים נפתחו לבדיחה של רגע, לבדיקה ט... המשך...

אני חושב ש"של מי השורה" סובלת מבעיה של התאמה לארץ.
ראיין, ווין, קולין וגרג שהשתתף בשתי התכניות הם מדהימים, דרו למשל פחות טוב באלתורים אבל עדיין מצחיק.
נכון שהפורמט הוכח בארה"ב ובאנגליה אבל איכשהו כאן ההומור דורש יותר בוטות. הירידות ההדדיות בתכנית האמריקאית בין ראיין לקולין נשמעות "חלביות" כשהן מתורגמות לעברית. גם הפתיח שלך והצגת המשתתפים איכשהו לא תופסים.

אולי הכיוון הוא לבחור משחקים שיאפשרו לשחקנים יצירתיות רבה יותר, פשוט כי הם מסוגלים להתחבר אליהם יותר.
למשל, נניח ותארגנו משחק שבו בסיטואציה מסויימת כל אחד הוא סטראוטיפ של עדה מסויימת (אפשר להחליף באמצע המשחק) אני בטוח שהאלתורים יזרמו, פשוט כי יש עולם שלם לשאוב ממנו.

בכל מקרה, נחמד לתקשר אתך באופן בלתי אמצעי, ואם כבר כולם מזכירים פרוייקטים שלך מהעבר, הייתי מאד שמח לראות השוואות בין מערכונים זהים ששודרו במסגרת "זכרונות מהמקלט" לבין פלטפוס בגלגול הממוסד יותר שלה. הומור מהמשובחים שהיו כאן.

ראיתי עכשיו את של מי השורה הזאת, אחרי שלא ראיתי אותה המון זמן, ויש שיפור אדיר בעיני. בלי שום קשר לאילתור כן או לא, נראה יותר זורם יותר מקצועי יותר נינוח.
יכול להיות שבהתחלה יש חבלי לידה, לא משנה בכלל מה הז'אנר.
ופה בארץ הרי לא נותנים סיכוי לגדול ולהתפתח, אלא ישר מנחיתים את הביקורות....

לצחוק לצחוק לצחוק זה שם המשחק
הגורם לצחוק יכול להיות שפן בלי כובע שמוציא קוסם מהתחת והופך אותו לדף שעליו רשום כל המופע עצמו.

והכל מאולתר !!!

הוא יצא לבד או שהוציאו אותו?
דרך אגב תוכנית ממש יפה ומצחיקה ראיתי כל פרק אהבתי במיוחד את העונה הראשונה!