קצה

"מארת האלים על האיש אשר הציב כאן שעון שמש לחתוך באכזריות את ימי, ולקצץ את שעותי למנות קטנות". פלאוטוס

בקבוקים שעפים לשמיים

סיפורו של ניסוי מצולם הזוי במיוחד

פרק ראשון -  הזיה במגרש החנייה
החבורה המוזרה שהתאספה אותו יום שישי אחה"צ במגרש החנייה של תחנת הרכבת בראשון לציון מנתה למעלה מעשרה איש. היו שם אמנם כמה צעירים אבל רובם של האנשים עבר זה מכבר את גיל השישים והיה אפשר לראות זאת בצבע שער ראשם, או בחסרונו.

האנשים התכנסו סביב מכונה קטנה שנראתה מרחוק כמכשיר ישן לייצור סודה, או טכנולוגיה עתיקה לסחיטת תפוזים, או משהו כזה, אלא שהעדר קליפות תפוזים במקום, ואולי גם שעון הלחץ הקטן שהיה שם לימדו כי מדובר במכשיר אחר לחלוטין. לא עברו שניות אחדות ואיש מבוגר אחד הגיע עם בקבוק פלסטיק ריק, ליטר וחצי כזה, אותו הוא מילא בזהירות מים, בערך רבע מנפחו, הפך אותו והצמיד את פתח הבקבוק למקום מיועד במכונה. אחר כך הפעיל המשאבה הידנית, כשהוא אוחד בידית, מניפה ומורידה בתנועות קצובות. האוויר נדחק והלך אל תוך הבקבוק והמים נתמלאו בועות. "מספיק"! שאג אדם שניצב לידו, גם הוא לא ילד במיוחד. "יש לנו ארבע אטמוספרות! זה צריך להספיק".

התבקשנו להתרחק. האיש האחראי עמד כשני מטר מהמתקן כשהוא אוחז בכבל דק. "אני אספור עד שלוש", הוא פנה אלינו בעלי המצלמות, "בשלוש אני יורה...".  לרגע תקפו אותי הרהורים משונים: מה קורה כאן? האם אנו עדים לטקס קמאי עתיק? או שמא בחניכתה של דווידקה מודרנית – מין נשק סודי שמזכיר את המרגמה הפרימיטיבית ההיא מתקופת קום המדינה? ברגע זה הופיע אי משם אזרח תמים שכנראה נקלע למקום, והיה מוצץ שלגון קרח צהבהב להנאתו. סליחה, הוא פנה אלינו, מה קורה כאן? זה ניסוי של "רפאל" השיב לו אחד מהאנשים, תתרחק בבקשה! 

פרק שני – כמה עובדות
טוב, העובדות הן קצת שונות. החבורה שהתאספה במקום בחנה מכונה לשילוח בקבוקים לשמיים. המכונה עובדת על סמך עיקרון פשוט שידוע לעולם כבר אלפי שנים, מאז שהסינים הקדומים שילחו את הרקטות הראשונות. המדובר בעיקרון הבלון. אתם מנפחים אוויר בבלון ומאפשרים לאוויר לצאת בשריקה מהפיה. הבלון טס קדימה. "הבלון" במקרה שלנו הוא בקבוק ממולא בחלקו מים. האוויר נדחס לתוך הבקבוק עד לרמה של 3-4 אטמוספרות ונאטם. פליטת האוויר והמים מצוואר הבקבוק יוצרת כוח דחף סילוני שמעיף את הבקבוק כלפי מעלה בקול נפץ עז. זה הכול! נכון שזו טכנולוגיה בסיסית, ונכון שישנם רבים שכבר העיפו בקבוקים על סמך העיקרון הזה, אלא שמכונה אלגנטית כזאת ספק אם נבנתה. המכונה שיוצרה בבית המלאכה של ידידיה ורדי, שיודע לבנות כל דבר, נועדה לשימוש בכנס אינטרנט עתידי שבו יוצגו, בין היתר, גאדג'אטס מכל הסוגים. 

 פרק שלישי –  שובל של קולה באוויר 
לא עבר זמן רב ושמי ראשון החלו להתמלא בקבוקים. כל בקבוק שנורה כלפי מעלה הותיר שובל מים דק שנמתח אחריו כאילו היה קשור בחבל. אחד הבקבוקים היה דיאט קולה, או יותר נכון ר.ס. קולה, חצי מלא, שהותיר קילוח דק של קולה באויר. "בקבוק ערסי" הפטיר גיא, הקצין הטכני של הניסוי שעקב אחרי הבקבוק עד שנעלם בשמיים. אולם האירוע לא הלך חלק לגמרי. ההיסטוריה של הטכנולוגיה רצופה כידוע בתאונות וכישלונות צורבים. באחד השילוחים ארעה תקלה ובקבוק הפלסטיק ניתז היישר אל דלי המים הצהבהב שהיה בסמוך, פער בו חור מכוער ונשאר נעוץ בו כמו סמל פאלי קדום. שי, הצלם הרשמי של האירוע, הצליח לתפוש את הדרמה העזה הזאת ולתעד אותה במצלמתו, כך שמהנדסים יוכלו מאוחר יותר לנתח את האירוע ולהסיק את המסקנות המתחייבות. בתמונה הבאה ניתן לראות לפרטי פרטים את תהליך ההתפוצצות. הבקבוק נורה אל תוך הדלי בעוצמה רבה. רסיסי פלסטיק צהובים יחד עם רסיסי מים, נפוצים לכל עבר. למרבית הפליאה נראה באוויר בקבוק נוסף בעל גוון מוזר משהו. ההשערה העיקשת שהעלה אחד המשתתפים, ולפיה מקורו של הבקבוק ביקום מקביל הוסרה לבסוף לאחר שהסתבר כי מדובר (כנראה) בבקבוק שהיה בתוך הדלי עצמו, והושלך כלפי מעלה על ידי ענן המים. תביטו בתמונה בעצמכם:

פרק רביעי – טריאנגולציה וכמה סוגיות טכניות
במהלך שילוח הבקבוקים הועלו הצעות שונות ומשונות, החל מציוד הבקבוקים במצלמות ובחיישנים מיוחדים לצורך איסוף נתונים מדעיים, וכלה בהכנסת מכתבים לתוך הבקבוקים וכיוונם למקורות מים. הגובה המרבי אליו הגיעו הבקבוקים נאמד בכ-50-55 מטרים. הבקבוקים, אגב, נופלים ונחבטים בקרקע סמוך לאתר השילוח (בשלב מסוים נשקלה אפשרות לדרוש מהנוכחים לחבוש כובעי פלדה). הערכת הגובה התקבלה באמצעות שיטת מדידה עתיקה (טריאנגולציה) שהתבססה על שיטות קדמוניות למדידת היקף כדור הארץ ומרחק הכוכבים בשמיים.

הצוות הטכני של הניסוי ערך כמה חישובים באשר לתאוצת בקבוק הפלסטיק, כח הדחף, המהירות הראשונית ואפילו מהירות הפגיעה בקרקע. את מי זה מעניין לעזעזל?  אבל מי שבכל זאת מעוניין בבקשה שיגיע לכאן.

 

קרדיט:

צילומים: שי ורדי, ע.ב.ב

תודה:

לידידיה, יוסי, שלמה וכל החברים,

ולשי וגיא על הסיוע הטכני

 

פורסם ב 2 בינואר 2005 22:04 במדור מוזר במובן מסויים | 14 תגובות

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:
	בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
		קוד הפעלה:
		העתיקו את הקוד:
	מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:
	בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
		קוד הפעלה:
		העתיקו את הקוד:
	מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.

כל הזכויות שמורות לעמי בן בסט.
אתר זה מתארח ברשימות, אוסף אתרים אישיים המבוסס על מערכת ניהול התוכן קונטקסט מבית קונספציה, ומשתמש במנגנון הרישום של המערכת (כניסה | ניתוק). צוות אתר רשימות איננו אחראי בצורה כלשהי לתכנים המתפרסמים באתר זה. לצפייה באתרים אחרים ולמידע נוסף, הכנסו לרשימות.
אכסנת רשימות בחסות חברת SweetHome.co.il