צודק כמו גשם. אלבום של קובי אור
|
פעם, מזמן, הלכתי בתל אביב. ירד גשם ולי לא היתה מטריה אבל גם לא היה איכפת לי. גשם הוא דבר נדיר. גשם הוא חסד. אז שיירד עלי, ברוך הוא, שירטיב. כמה פעמים בשנה כבר יוצא לי להיות מאושר ממזג האויר.
בחנות הישנה של "האוזן השלישית" פנה אלי מישהו ושאל אם אני זה אני. וזה הייתי אני, וזה היה הוא, קובי אור, מי שהיה מורה רוחני ומושא להערצה שלי, ושל דור שלם של כותבים, שחלמו להיות קובי אור, ואף אחד מהם לא ממש הצליח, כי אי אפשר להיות קובי אור, ואי אפשר להיות כמו קובי אור.
הוא ילד והוא מבוגר והוא הכי תמים בחייו והכי חותך בכתביו והוא פשוט לכאורה ומסתורי לחלוטין במהותו, הוא בלתי נתפס, והוא פילוסוף משורר יוצר מבריק, חמקמק, נס שהתרבות הישראלית לא מסוגלת לתפוס ולחבק - ואולי טוב שכך.
כל קיומו של קובי אור הוא בהיותו קובי אור. הוא כמו השמש. הוא פשוט שם. לא. בעצם לא. הוא כמו הגשם. אותו דבר נדיר וצודק תמיד שנופל עלינו משמיים, סוג של תופעת טבע שאפשר להסביר אותה אבל אף פעם לא ממש להבין.
צודק כמו גשם - האלבום המשותף של קובי אור, יוסי בבליקי ושלי הוא תוצר של אהבה. הוא פאנק אלקטרוני של המאה ה-21. ספוקן וורד על סמפלרים ומקלדות. קובי אור מסרב להוציא ספר. הוא מתריס כנגד קיומה הפיזי של האמנות בכך שהוא לא רוצה גם לנפק מוצר שניתן למשש.
לכן "צודק כמו גשם" יוצא אך ורק לאינטרנט. כל מי שרוצה, יכול לשמוע, להוריד, לצרוב לעצמו, לעשות לו עטיפה. כל מי שאהב והעריך, מוזמן לשלוח לקובי אור צ'ק על סך 20 שקלים. אנחנו קוראים לזה "מכירת אמון"
אז קחו. מקווה שתאהבו.
|
רוק של אגרופים קפוצים / קובי אור
אני מתחיל את הדברים על ג'ון קייל כמו שיוקיו מישימה, הסופר היפאני שהתאבד, התחיל את ספרו "צימאון":
"באותו יום אטסוקו הלכה למשביר לצרכן בהונקיו וקנתה שני זוגות גרבי צמר. אחד כחול והשני חום. הם היו פשוטים וצבעם רך".
הרי גם אנחנו התחלנו כך, בגיל 17. לא הלכנו לבית הספר באותו יום, לקחנו מהחסכונות שלנו, הלכנו למשביר, קנינו בגדים וספר של רוברט היינלין. בבית השימוש שבבניין אל על ערכנו טקס של החלפת בגדים.
אמא, אבא, קובי לא חוזר הביתה.
היכן ישנו באותו לילה? במה שילמנו תמורת החדר?
נטליה, החברה שלי, פגשה בג'ון קייל בלונדון ב-1979, הוא הניח יד ואמר: "שלושה ימים שלא ישנתי. אין לי מקום".
"צבע האור של האנשים שירדו מהצלחת היה כחול".
היה לי דובי שישן איתי והיו לו עין כחולה (שנעקרה) ועין חומה. לו ריד: "ג'ון הלך עם משקפי שמש שנים לפני שהקמנו את מחתרת הקטיפה. חשבתי שזו השפעה של כנופיות הנוער בניו יורק בשנות החמישים, אבל הוא חיקה את לה-מונט יאנג".
קייל: "אף פעם לא הרגשתי נגיעה בגאונות כמו כשניגנתי עם לה-מונט".
מדי פעם אני חוזר לבנין אל על. תיכוניסטים עוד באים לשם, סוכר חום, נכון שאין אמא יודעת מה פירוש השם?
"פיתחו!
פיתחו!
מה נוקש על דלת השינה?
מיהו זה?"
(נדין גורדימר)
אנדי נהג לצבוע את עורו בחום. לו ריד: "לקייל יש את המוח המעוות ביותר שאני מכיר" אנדי וורהול: "קייל היה ההשראה האמיתית של מחתרת הקטיפה".
בגיל 11, כך סיפרה לי אמי, הופעתי בית מלון מסויים וביקשתי חדר ברצינות.
לאלבום Honi Soit של קייל יש כחול בעטיפה. ראיתי אותו בהופעה. למעריצים שלו יש טכס מוזר של חילופי צעיפים. ילדה בת 15 מדטרויט שמחליפה צעיפים עם נער רמת גני בן 17. הואילו נא לא לשאול אותי מדוע אני עושה את זה. "אני כותב חומר במלונות. לאלבום כתבתי כמעט את הכל במלון".
"הו ג'ק, הו ג'ק, שמעתי פעם דרך קיר בית מלון. הייתי לבד והאזנתי. כיסיתי את
ראשי בשמיכה וקפצתי את האגרופים"
(נדין גורדימר)
ואם אתם אוהבים רוק של אגרופים קפוצים, הקשיבו לקייל. לאיאן דיורי היתה הגדרה יפהפיה למוזיקה שלו: "רוק של מעיל שינל ובאחד הכיסים נשכחה חבילת מרגרינה".
|
קובי אור, רמת-גני, החל לפרסם בגיל 30 בעיתון מחתרתי פרטי שהוא מוציא עד עצם היום הזה בשם חמור. במשך 25 השנים האחרונות חמור יוצא לאור בתדירות משתנה, התלויה במצב רוחו של הכותב, העורך והמפיק קובי אור.
בשנת 1999 יצא דיסק שבו הוא מקריא מיצירותיו תחת השם "טרקסטים". הבמאי חן שיינברג עשה עליו את הסרט אור קשה, אור רך. באוגוסט 2007 יצא אלבום הטקסטים השני שלו, "צודק כמו גשם" שמוגש לכם כאן למכירת אמון |
פורסם ב 5 באוגוסט 2007 22:58 במדור למה אני אוהב את זה | 9 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
קסיופאה בתאריך 4/15/2006 6:27:27 PM
קובי אור הוא גאון
אחד הכותבים הכי גדולים אי פעם שהיו בעיתונים. מוזר שהוא לא כותב בקביעות בשום מקום (ואולי בעצם לא מוזר...?)
נוקיה בתאריך 8/6/2007 6:26:46 AM
מוכרחה להגיד:
אני לא ממש מבינה אותו. לא מבינה את ההקשרים האסוציאטיביים שלו, אני לא מבינה אם הוא בעד משהו או נגד. לא מצליחה לחדור מבעד למעטה הערפל שאופף את כתביו, דיבוריו, מעשיו. האם זו גאונות? אולי.
אני מצליחה להבין את המילים, אני מצליחה להבין את המשפטים. אבל את ההקשר הכולל, את הכוונה - צר לי. לא מצליחה.
איתמר [אתר] בתאריך 8/6/2007 11:11:07 AM
עכשיו אני נזכר
שלפעמים אני רואה באוטובוס מישהו דומה לו מאוד. בעבר אהבתי לקרוא, עכשיו קצת פחות מתחבר. האם לא ראוי שהוא יפתח בלוג
yoav בתאריך 8/6/2007 10:08:14 PM
ללא נושא
Hi
I have already downloaded the album but since I live in the US cannot send the money. Is there any other way to do it?
נעם אשד בתאריך 8/10/2007 5:13:04 PM
ללא נושא
כשקראתי את הקטע על קייל בווליום בשעתו עוד לא הכרתי אותו אז העמדתי פנים שזה נכתב על דיווד בואי וזה התאים נפלא
בגלל הקטע הזה גם השגתי את מעיל השינל הראשון ( והיחיד שלי (
שנים אחרי שכבר הערצתי את קייל באמת הכרתי גם את קובי אור דרך מרדכי שהוא מוטי וגם מונטי ועכשיו מותקי
הכל התחבר ביחד ברור לגמרי
רינה ברוך [אתר] בתאריך 8/11/2007 6:17:06 PM
פשוט
יפהפה.
לא יודעת מה עוד חוץ מזה אפשר להגיד.
אה כן,
תודה רבה.
זה נפלא.
avha בתאריך 8/14/2007 1:42:29 PM
קובי אור
"...מסרב להוציא ספר. הוא מתריס כנגד קיומה הפיזי של האמנות בכך שהוא לא רוצה גם לנפק מוצר שניתן למשש."
אני איתו.
לקח לו הרבה זמן וכתיבה להגיע לזה.
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
