זרועותיו של אב הרחמן - המשך הדיון על אביתר בנאי
בנאי מציע בעיקר נחמה. לא במקרה השיר הפותח נקרא "אבא" ובהמשך יש עוד אחד, "אב הרחמן". האמונה הדתית לפי בנאי היא התרפקות על כוח גדול ממך, כדי לשאוב ממנו פיצוי על הכאב שעברת עד שהגעת אל האמונה
פורסם ב 24 באוגוסט 2009 00:51 במדור התקליטייה 2.0 | 43 תגובות | אפשרויות
כמו צמח בר ורוקנרול מלא קוצים
הוא היה מבקר חד. חסר סבלנות לכל דבר שהוא איתר בו זיוף או ניסיון להתחנף. הוא היה ירושלמי לפי הספר. בכל שבוע למדתי על הסביבה שהצמיחה את נושאי המגבעת. מיורם בר למדתי שהם לא היחידים. אצלו קראתי לראשונה על 3ח, להקת ישראל, אחת שתיים כזה ועופות מוזרים אחרים. המחויבות שלו לאמנות לאידאה המוזיקלית שהוא האמין בה זהרה למרחקים.
פורסם ב 8 באוגוסט 2009 23:23 במדור בעניין הבאסים | 6 תגובות | אפשרויות
קו סמוי, לב גלוי, חץ עיוור - אוסף שירים להורדה
"קו סמוי", הוא הקשר בין הדור שלפניך לדור שאחריך. הוא מסובך, ממולכד מהרגע הראשון. "לב גלוי" הוא הדרך שבה אני מאמין שיש לגשת אל חומרי הנפץ האלה. לא באינטריגות, במאבקי כוח, בכיפופי ידיים. הרגש הוא נקי והרצון להיות הורה טוב גובר על הכל, גם על הנכונות להיות נוח ונחמד עבור הסביבה. "חץ עיוור" הוא העונש המשפחתי שצפוי על שני אלה. אסור להירתע מכך ויש ללכת הלאה, אל מה שאתה מאמין בו, כי הפעם, זה לא רק "אתה והשטויות שלך", הפעם יש לך אחריות גדולה, ואתה חייב לפעול, למרות החיצים, למרות הרעל, למרות שהעולם עומד מנגד.
פורסם ב 7 בפברואר 2009 23:49 במדור משפחתי וחיות אחרות | 18 תגובות | אפשרויות
העיתונות המודפסת מאבדת עוד סמל (וכמה הרהורים על "חדשות" בעקבות מיברג)
קבוצת המדיה האמריקנית טריביון שפשטה רגל השבוע יצרה את המקבילה העיתונאית לקריסתו הרועשת של ליהמן ברדרס, שהפך את מחנק האשראי למשבר פיננסי הכולל מיתון עולמי. ייתכן שנפילתו של הטריביון מסמנת את הצפוי לעיתונות המודפסת כולה. המיתון הנוכחי עשוי להנחית את מכת המוות על עיתון הנייר כמו שאנחנו מכירים אותו
פורסם ב 15 בדצמבר 2008 06:39 במדור צריך להגיד | 1 תגובות | אפשרויות
שני ספלים סדוקים, שבע שנים אחרי
הסיפורים והשירים, הקולנוע וסדרות הנעורים בטלוויזיה, כולם מלמדים אותנו שרומנטיקה הוא רגש נשגב, שראוי להקריב דברים רבים עבורו. ברוב הפעמים, זוג האוהבים המושלם, הנפשות התאומות, נאלצות לעבור מסע מפרך אל מימושה של האהבה. וגם אז, רוב הסיכויים שזה ייגמר רע (ולא צריך דוגמאות, כמעט כל טרגדיה של שייקספיר או סיטקום אמריקאי מתאים לקווי המתאר האלה)
פורסם ב 26 בנובמבר 2008 10:04 במדור משפחתי וחיות אחרות | 7 תגובות | אפשרויות
לילה אחד בשיקגו, עם ג'ולי דיירון ומאונט אירי
אלברום עולה לבמה עם סוודר גיקי להחריד, והופך את האווירה לעוד יותר אינטימית. "אני לא רוצה שאף אחד יעמוד בהופעה שלי", הוא אומר לקהל. "תתקרבו. ומי שאין לו מקום לשבת, שיבוא לשבת על הבמה". חשבתי לרגע על ימי ההתפרצויות של הקהל להופעות של מוריסי, אבל אצל אלברום זה אחרת. תוך חצי דקה ישבו מאחוריו בערך עשרים איש. שקטים וקשובים. והוא התחיל
פורסם ב 9 בנובמבר 2008 13:14 במדור בעניין הבאסים | 3 תגובות | אפשרויות
תל אביב נכנסת לטריטוריה דובית
חנין הפך לרלוונטי בזכות היותו דובר אותנטי של ציבור תל אביבי גדול, הטרוגני מכל הבחינות, כולל בנטייה המקורית של ימין-שמאל. בייאושו, המחנה השמרני יוצא למלחמה להגנת הקיים: ח"כ שלי יחימוביץ', מצביעת חד"ש לשעבר, מסבירה לציבור שחנין מטיף לסרבנות ולא עומד דום בהימנון ולכן אסור שייבחר; חנוך מרמרי מסביר לצעירים הנלהבים שצריך להצביע "בעד" ולא "נגד", כלומר לחולדאי המוכר על פני הטריטוריה הלא-מוכרת שאליה לוקח אותנו חנין; ואבירמה גולן נתפסת לאיזה משפט נטול הקשר בסרטון בחירות ומסיקה שמדובר בתנועה המבטאת "נהמת לב", והיא מזהירה: "נהמות לב ידועות כמערערות הליכים דמוקרטיים", לא פחות. פתאום אזרחים שמגלים מעורבות ומנסים לשפר את חיי הקהילה הם איום על הדמוקרטיה
פורסם ב 4 בנובמבר 2008 00:40 במדור צריך להגיד | 4 תגובות | אפשרויות
המראה מרמת דווקא, אגדה לילדים גדולים
היא הייתה מראה נחמדה ויפה וריקה. היו לה הרבה חברים וחברות נחמדים ויפים וריקים כמותה. חברים וחברות שנראו תמיד שמחים יותר, מצליחים יותר ועשירים יותר. כשהאח עזב את הבית ברמת דווקא, המראה הרגישה לבד. היא כעסה על אמא. היא כעסה על אבא שנעלם. היא כעסה על האנשים השמחים. היא כעסה על הכל
פורסם ב 18 בספטמבר 2008 15:52 במדור סיפורי מוסר ואגדות | 7 תגובות | אפשרויות
יש לך טיסה, משולמת מראש
השיר הזה מתאר את פורטיס כ"איש עם מזוודה". לא אכפת לו שהוא לא מספיק לישון, לא כל כך משנה לו איפה הוא. הוא פשוט יודע שהגבול הפנימי נפתח רק כשחוצים איזה שהוא גבול ממשי. לא בהכרח בגלל הפעולה של "לעבור את הגבול", אלא כי רק כשמשאירים את השגרה מאחור, כמו בטיול רגלי עם הכלב באמצע הלילה, המחשבות מתחילות לזרום ללא הפרעה. נפתח לך זרם תודעה אינסופי שחשבת שכבר לא יעבור דרכך אף פעם. הלב שקפא הפשיר
פורסם ב 28 באוגוסט 2008 14:52 במדור מוזיקה בתנועה | 6 תגובות | אפשרויות
נו מור מוריסי פור מי
הסמיתס, כמו ג'וי דיוויז'ן, לא היתה רק להקת דיכאון שכתבה על בדידות וחוסר תקשורת. היה שם גם הומור, ואירונה בריאה וחוש מפותח לתרבות הפופ. מוריסי ניהל דיאלוג מתוחכם עם הקהל שלו ועם המדיה. הוא היה גאה להיות מה שהוא, גם כשזה הציג אותו כמלא פאתוס או כשזה עורר לעג בקרב אנשים מסוימים. הטקס הזה, שקיים עד היום בהופעות של מוריסי, שבו הקהל מבקש לעלות לבמה רק כדי לחבק אותו ולהיות מגורש החוצה על ידי הסדרנים, הוא לא פולחן ריק של תרבות המאלילה כוכבי פופ. הם רוצים לחבק אותו כי הוא חיבק אותם, דרך השירים, דרך המילים, שלח יד מתוך התקליטים וליטף את הרקמה הצלקתית שהם נושאים איתם
פורסם ב 13 ביולי 2008 11:05 במדור צריך להגיד | 26 תגובות | אפשרויות
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
