מאמרהינך סקסית רעייתי

יופי הוא כל דבר שמתבוננים בו באהבה

כל השבת קראתי את "מיתוס היופי" של נעמי וולף. היא לא חידשה לי כמו שחידדה וריכזה, את כל מה שמטריד אותי בתרבות הדימויים התקשורתית/פרסומית והשלכותיה המסרסות על נשים וגברים גם יחד. וולף מדברת על דימויי יופי כאידיאולוגיה פוליטית שמגבילה נשים, מבודדת אותן מאחוותן הטבעית, מכניסה אותן לחוסר בטחון ותחרות ולמרוץ שאי אפשר לנצח בו. מה שנחמד זה שהיא לא מאשימה את הגברים, הרי גם הם סובלים מהאובססיביות שלנו לדיאטות ניתוחים ושאר ירקות (בעיקר חסה), ובקרוב גם הם יועלו על המוקד: המפרסמים ממציאים את המטרו-סקסואל כדי למכור לו קרם לחות ולנגן על יצר התחרות הטבעי שלו. 

הגברים כפרטים כבר מזמן לא תואמים את מה שנקרא "אידיאולוגיה פטריארכאלית". גם בעלי עסקים לא בהכרח קונספירטיביים, כמו שלהיגיון הקפיטליסטי יש כבר חיים משלו. וולף מספרת על מגזיני נשים שאיבדו חוזי פרסום מחברות קוסמטיקה גדולות כשהעיזו להעצים נשים ע"י כתיבה בזכות שיער אפור או קמטים. (גילוי נאות: לא משתמשת בכלום, שום קרם, בת 33 עוד מעט ועם עור של תינוקת. אל תאמינו לאף אחד. אם אתן מתחילות להתקמט זה רק מהפחדים שלכן, או גנטיקה גרועה).

במהלך הקריאה ניסיתי להגדיר לעצמי מהו יופי. נהיר שאין לו מדדים אובייקטיביים או קבועים כלשהם, הוא בא והולך, מתגלה ודועך, אולי הוא בכלל בעיני המתבונן ולא בטוח שהוא בכלל קשור לחיצוניות. אני חושבת שיופי הוא סוג של נקודת מבט, יופי הוא כל דבר שמתבוננים בו באהבה.  ואפשר להתאמן על הרחבת הפרספקטיבה הזו, להתאמן על התבוננות באהבה במקום בפרספקטיבה הצרה של שיפוט ותחרות. גם אהבה היא לא רגש. אפשר לכעוס נורא על מישהו ועדיין לאהוב אותו. אהבה היא תובנה, סוג של פוקוס. אנו אוהבים אדם כשאנחנו רואים לו פנימה, רואים את יופייה של נשמתו כשהוא מצוי בארוס שלו, בדרכו. זהו הקשר האמיתי בעיני בין אהבה, התבוננות ויופי, זה ולא הקשר שוולף מתעדת: ההסתכלות על גוף האישה כמוצר צריכה, הגדרת היופי כמעטפת המוצר והתניית הזכות שלנו לאהבה בכך שנהיה יפות. כמה מהחברות שלנו חושבות שלא מגיעה להן אהבה עד שהן יורידו עוד 10 קילו/10 שנים/יעשו הגדלת חזה/יצבעו לבלונדיני? 

וולף מכניסה את קידוש המראה הצעיר להקשר פוליטי: אישה בשלה היא יותר עצמה, יש לה יותר עוצמה, ולכן דחוף יותר לעשותה לא סקסית ולהחפיץ איזו נערה תמימה תחתיה. התקשורת אוהבת להתגונן תחת הטיעון שהיא רק משקפת את המציאות, אבל תודה לאל שאנחנו חיים במציאות קצת אחרת. הנשים הכי יפות שאני מכירה הן בנות חמישים, לגמרי מחוץ למשחק של הניתוחים, מקרינות עוצמה ושלווה וידיעה עצמית, יוצרות את דרכן באומץ וכל כך סקסיות. שתי הסלבריטאיות היפות והסקסיות ביותר שאני מכירה הן ליא קניג ומרסדס סוסה.  איי, מרסדס, יש לי פרפרים בבטן כשאני רק חושבת עליה שרה, איזו עוצמה, איזו אישה.


סקסיות. מימין: ליא קניג, משמאל: מרסדס סוסה

איך אתם מגדירים סקסיות? אם זה זהה ליופי בשביל מה צריך מילה נפרדת לזה? גברים צעירים כמעט ולא משתמשים במילה הזו, כאילו הם מרגישים שיש בה מטען קצת יותר עמוק שהם לא מבינים. תגידו חתיכה, כוסית, אבל סקסית? סקסיות זה לא דבר חיצוני, זו אנרגיה, זה התנהלות של אישה עם עצמה. את יכולה להיות דוגמנית צמרת ולהיות חסרת בטחון, פלקט, טפט, קישוט, בובה, שהסקסיות ממך והלאה. ואת יכולה להיות מכוערת, דאבה וסקסית בטירוף. סקסית זו אישה שיודעת שהיא יפה כי היא פגשה את הייחוד שלה, מכירה את העוצמה שלה, והיא מקרינה את זה ללא קשר לאופנת היופי העכשווית. סקסיות זה משהו שמגיע עם הגיל, נורא קשה להיות סקסית כשאת עסוקה בתדמית שלך ובלהיות חלק מהעדר. האם סקסיות זו שפה שגברים מבינים ויכולים לראות? האם הם יכולים להרשות לעצמם להמשך לזה?

מה שנחמד במציאות הזו שהתקשורת לא מזדרזת לשקף, זה שיותר ויותר גברים מתחילים לקלוט את זה.  נכון שיש את הגברים שגדלו מול הטלוויזיה וגם אם הם בני חמישים הם לא יסתכלו על מישהי שעברה את גיל 28 ואת מידה 38. אבל יש יותר ויותר גברים, בדור הצעיר (20-30) דווקא, שטעמו פעם, ולו מתוך סקרנות, קשר עם אישה בשלה ומאז לא הביטו אחורה. יש איזו הנחה פסיכולוגית כזו שנשים מתבגרות נפשית יותר מהר מגברים, אבל אם לשפוט לפי מחזורי הסטודנטים שעברו תחת ידי בחמש השנים האחרונות, לבנות עוד יידרשו כמה שנים טובות כדי ללמוד נשיות מהי, וחלק מהבנים נראה שכבר מקדימים אותן בתובנה הזו. זה מפתיע אותי מדי שנה ואולי זה יביא אותנו למודל נורמטיבי לנישואין בסגנון המסורת היפנית: בזיווג טוב, אישה צריכה להיות גדולה בשנתיים מבן זוגה.

אבל לצערנו לתקשורת יש גם כוח ליצור מציאות ורובנו משלמים מחיר כבד על כך. אני מכירה כמה וכמה גברים נפלאים שחיים בפיצול אישיות: הם אהבו ונמשכו בטירוף לנשים שלא התאימו לדימויי היופי הרווחים, ולא היה להם את האומץ ללכת עם זה. הם נאבקו בתחושה שמשהו חסר ולא נתנו לעצמם להתמסר לקשר, הם הפכו אותן ליזיזות או נטשו אותן ויצאו לחפש מישהי שתסחוט "וואו" מהח'ברה. אני מכירה גם גבר נפלא שיש לו סוג של "סטייה", הוא מכור לסקס עם שמנות, כמה שיותר שמנות יותר טוב. יש משהו מדהים בלחפון גוף נשי פורה ושופע, אבל הוא לא מסוגל לצאת מהבית עם בחורה שמנה, מדהימה ככל שתהיה. החברה הרשמית צריכה להיות ייצוגית יותר, כי חברת השפע לא מסוגלת לסבול דימויים של שפע נשי ולעזאזל עם האינטואיציה הבסיסית שלך, בוא נקרא לזה סטייה...

הקטע הכי מעניין בספר עוסק במיניות הנשית. וולף מפנה את תשומת ליבנו לכך שלגברים יש ספרות ארוטית ענפה שעוזרת להם להבין מה הם מרגישים, אבל אין בנמצא חומרים שיספרו לנערה מה עובר עליה מנקודת המבט שלה. היא רואה את עצמה נחשקת ע"י גברים, מתרגלת ליהנות מהאופן שבו גבר מתבונן בה, ושוכחת את עצמה כסובייקט חושק. סליחה על הבוטות אבל היא נחוצה להדגמה: כשאת מוצצת, אחותי, תנסי לחשוב – האם מקור ההנאה שלך הוא הטעם והתחושה של גוש הבשר החביב הזה בפיך, או שמה האופן שבו את רואה וחווה שהוא נהנה ממה שאת עושה, ההתבוננות שלך במה שזה עושה לו? לראות את עצמך מוצצת, מהצד, זו נקודת המבט שלו. אבל ככה זה בכל הסרטים, האם יש משהו אחר שאת אמורה ליהנות ממנו אי שם בסבך השעיר הזה?

לפעמים, רק בשנות השלושים לחייך (אם את עדיין ממשיכה לחקור את הנושא ולא התחתנת כבר...) את מתחילה לגלות מהי נשיות באמת ומהי מיניות נשית. ואז את משלחת מעל פניך בבוז גברים מבולבלים שהתרגלו לזיין כמו שפן/לדפוק כמו במכון כושר/לגמור תוך חמש דקות ולהירדם. הם לא אשמים שהם לא מבינים בזה כלום, הרי גם את לא ידעת עד עכשיו.
המיניות הנשית מובנית בצלמה ובדמותה של המיניות הגברית וגם כשהיא "שוחררה" ע"י הפמיניסטיות של הדור הקודם, היא עטתה מודל גברי: נשים מתייחסות לגברים כאל מוצרי צריכה, מצויות בשיח של כיבוש, תחרות, התפשטות לרוחב, מין כוחני ואקראי, ורבות מהן גם בטוחות שהן נהנות מזה, בשלב הזה.

"אז מה היה עם מורן בסוף?" אני מרימה את הראש מהספר ולרגלי בבריכה עומדים שני בחורים צעירים מאד. כבת שלושים פלוס אני בכלל לא בטווח הניראות שלהם, אז אני יכולה לצוטט בשקט.
"אה, נכנסנו לשירותים והיה חשוך, היא לא הסכימה להדליק את האור אבל לא ראיתי כלום אז הארתי עליה עם הפלאפון (~צחקוקים הדדיים~), אנחנו מתחילים להתעסק ואני מנסה להפשיט אותה והיא עומדת כזה לא זזה, אני רק עם יד אחת ואני מבקש ממנה שתעזור לי והיא לא מדברת. אז אני אומר לה מה הקטע שלך, את הבאת אותי לפה. כלום, שותקת. אז אני ממשיך, אבל זה לא היה נוח לדפוק אותה שם וחשוך וזה, ואני עם יד אחת מאיר עליה בפלאפון ויד שנייה מנסה להכניס לה אותו (~צחקוקים הדדיים~), בסוף אמרתי לה עזבי וחזרתי למסיבה".
"איזה פוסטמה" הם צוחקים וצוללים לתוך המים, מתרחקים מטווח השמיעה שלי.

אני רואה את מורן בעיני רוחי כמו צל קפוא, דבוקה לדלת של תא שירותים חשוך, עם ג'ינס בגזרה כל כך נמוכה שלא היה צריך להתאמץ להוריד אותו מבטנה המורעבת אל תוך הצלעות. היא סימנה אותו, היא הביאה אותו לשם, היא שלטה במצב, היא אישה חופשייה. עד שהסיטואציה המינית התחילה והיא הבינה שאין לה שום שליטה, שהוא זה שצורך אותה ושום דבר לא ייעשה בדרך שלה, כי אין לאף אחד את הסבלנות העדינה, המרחב והזמן, לאפשר לה לגשש ולגלות מהי בכלל הדרך שלה. היא לא הסכימה להדליק את האור כדי שלא יראה את הקילו שהיא השמינה אתמול. מה גם שהבחור הזה היה רגיש באופן חריג, כי הוא בכלל הבחין שמשהו לא בסדר בזה שהיא הפכה פסיבית פתאום. יש כאלה שמצב הבובה נראה להם נורמאלי לחלוטין כי הם הסובייקט היחיד בסביבה, אחר כך מספרים לח'ברה בנשימה אחת על האינטראקציה המגניבה בין שני האובייקטים האלה – מורן והפלאפון – צעצועים נשלטים ומספקים, יותר או פחות.

ואולי אני מייחסת למורן יותר מדי רגישות ורפלקטיביות לגילה הצעיר. אולי היא פשוט יצאה מהתא שנייה אחריו, הסתכלה במראה ושפטה את עצמה. "לוזרית. פוסטמה, מה נתקעת? אוף"... ולחברות שלה שחיכו לסיפור היא פלטה: "לוי'דעת, פתאום לא בא לי עליו יותר".


פורסם ב 3 ביולי 2005 01:44 במדור לנשוף תגובות נעולות

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.

שרונה הו  בתאריך 7/3/2005 3:51:29 AM

ואחרי שהם גמרו איתנו

ואחרי שהתקשרות ומשרדי הפרסום גמרו איתנו, מכרו לנו כל מה שנסכים לקנות כדי לשוב ולהיות נחשקות, אחרי כל זה הם עברו לסרס את הגברים. הזהרתי מזה את בן-זוגי לפני כמה ימים: לא רחוק היום בו גבר, כמו רוב הבחורות שאני מכירה, לא יעז לצאת מהבית בגופייה אם הוא לא הסיר שערות מבית השחי. אני רואה את זה קורה - הם פשוט הופכים לזה לסטנדרט ע"י שטיפת מוח בלתי פוסקת.

יובל  בתאריך 7/3/2005 9:10:15 AM

התיאוריה והעובדות

ראשית- אני מזדהה עם רעיון הפוסטת גם לדעתי אנו שטופים במסרים אינסופיים שגורמים לנו לרעב רגשי אשמה .
אבל די התעצבנתי לקרוא את הכתבה, נדמה שאת באת עם פרידיספוזיציה מושרשת שמטאטאת הצידה את העובדות המפריעות.
במהלך הקריאה ניסיתי להגדיר לעצמי מהו יופי. נהיר שאין לו מדדים אובייקטיביים" אינספור מחקרים מצאו מדדים אוביקטיביים ליופי הקשורים להישרדות המין: פרמטרים גופניים שיובילו להייוצרות יימצאו כיפים, קרי סימטריה, עור חלק המעיד על בריאות, ה90-60-69 המפורסם (זאת אומרת היחס של :96 בין אגן למותניים )
אכן הדוגמניות בשערי המגזינים יפות-הן סימטריות בעלות עור חלק ועיניים נוצצות ( אם כי ייתכן והן רזות מדי וכמובן שיש שימוש בפוטו שופ וכיוצא כדי להפוך אותן ליותר יפות , רעיון טוב למחקר לבדוק עד כמה הן תואמות את המודל האידאלי של היופי. )

הסלברטיאיות שהבאת יפות בעינייך, האם את גבר ממוצע? אני אישית הייתי מעדיף את ניקול קידמן על פני ליא קניג, (עם כל הכבוד לקסם האישי שלה, לחיוך השובה ולאיכויות התיאטרליות )יכול להיות שזו הסטייה המטורפת שלי)
"סקסיות זה משהו שמגיע עם הגיל.." משמע לורן באקול בת 85 עדיפה על לורן באקול בת 32?.



מקריאה של כמה מהפוסטים המעניינים שלך נוצר רושם שת מלאה בכוונות טובות אלא שהן לא צריכות למסך את העובדות, זה מאד מצער שבאקדמיה מערבבים מין שאינו במינו . להזכירך מדע =אמפיריות, גם במדעי החברה יש לשאוף לכך באמצעות כלים סטטיסיטים , מחקר וכיוצא בזה.

כרמל  [אתר]  בתאריך 7/3/2005 9:25:35 AM

יובלי, למה עצבים? :)

לך שלב אחד אחורה ותגדיל פוקוס - אין לי שום ערעור על האמפיריציזם שאתה מביא לפה, השאלה שאני שואלת היא האם פרמטר השרידות הזה=יופי, כהגדרה. אם כך למה אדם נמשך מינית לבחורה שלא עומדת בקריטריון הזה? אני חושבץ שגופניות וחושניות היא דבר קריטי בקשר, פשוט לא מוכנה שיבטלו לי כל מני היבטים שלה. אם זה היה כל כך אובייקטיבי זה לא היה מתחלף לפי החשק של תאגידי הפרסום.

מה שחורה לי הוא שיופיו של גבר נמדד בצורה הרבה יותר מורכבת, כריזמה ומעמד ושאר ירקות מהווים חלק בלתי נפרד מזה. מסתובבים לך כל מני ג'יפות עם כסף ושיק ומתנהגים כמו מר עולם. אצל נשים לא יעזור בית דין אם אין חיצוניות. כל מה שאני רוצה להגיד הוא שגם אצלנו זה דבר מורכב. גם אנחנו דמות עגולה בנרטיב של החיים.

לורן בקאל היא הרבה יותר לורן בקאל בגיל 84 מאשר בגיל 32, רק שאז כבר יותר קשה לאחרים ליהנות ממנה. כבר מזמן יש לי חשד שבבתי אבות, אחרי שכולם מניחים לנו לנפשנו, קורים דברים מדהימים. יום אחד גם אני ואתה נדע את הפשטות העמוקה הזו.

יובל  בתאריך 7/3/2005 10:43:18 AM

צודקת, לא בעצבים

אם יופי מוגדר כמשיכה מינית אז אכן כל הממדים שהזכרתי מגדירים יופי על תרבותי, כמובן שיש התניות תרבותיות ומערכת ערכים ותאגידי פירסום שמשפיעים בקצוות וכמובן שזה הרבה יותר מורכב ממתמתיקה של מידות גוף.

עניין הג'יפות שהזכרת קשור גם הוא לאבולוציה - נשים יעדיפו גבר עשיר חזק וכ"ו שיבטיח את המשך הגנים שלהן, הרי אם יש לך כסף וכריזמה הסיכוי של צאצאיך לשרוד גדול יותר.
התפקיד האבלוציוני שיועד לגבר הוא להביא צידה הביתה .
של האישה לגדל את הצאצאים והאיכויות הגופניות הקוגניטיביות והאישיותיות שבה יתפסו גבר ואישה כמושכים קשורים בהתאם ליכולות הנ"ל.

אם כיוונתי לדעתך הרי את מצירה על נקודת המבט הצרה שבה מעריך הגבר את האישה.
זה נכון שהמרכיב הפיזי הוא מאד דומיננטי בהערכת הגבר את האישה אלא שהוא לא המימד היחיד
אולי כאן אני מסכים איתך- ככל שאנו מתבגרים ומתגברים אנו מעריכים יותר את הממדים הנוספים.

כבר מזמן יש לי חשד שבבתי אבות, אחרי שכולם "מניחים לנו לנפשנו, קורים דברים מדהימים. יום אחד גם אני ואתה נדע את הפשטות העמוקה הזו.
מניסיוני הדל מה שבדרך כלל קורה בבתי אבות הוא חלוקת תרופות בשעה חמש ארוחת בוקר בשמונה
מהי "הפשטות העמוקה הזו?"
שוב משפט שיכול להכיל הכל
דברי בציונים גיברת , דברי בנקודות



כרמל  [אתר]  בתאריך 7/3/2005 10:56:34 AM

נודניק

נראה לי שבגיל הזהב מה שיודעים על עצמנו והאופן שבו אנו רואים אחרים שווה זהב. מענין איזה מן סקס זה הסקס של גיל הזהב. אנחנו מסתכלים על דברים רק במובן הצר של מורצ מתכלה אבל שוב לא ירדת לסוף דעתי. אין לי בעיה עם ממד פיזי כממד לשיפוט. יש לי בעיה עם ההגדרה הצרה של הממד הזה שאינה מכילה את כל גווניה וחושניותה של גופניות. הגדרת היופי היא פלקט ביחס לגופניות. אם אתה דוחף אותי לדיבור מדויק מדי משהו תמיד חומק מאיתנו, דווקא המשהו שרציתי שתחוש, בדרך כלל...
תורת האבולוציה בגרסתה הביופסיכולוגית היא רק חלק מהתמונה. יש בה הרבה טעם אבל לתחושתי התמונה תמיד רב ממדית.

Santos Fancy  בתאריך 7/3/2005 11:10:53 AM

ללא נושא

Beauty is in the eyes of these beholders

קשה לי שלא להסכים עם יובל בנוגע לסקסיות ולא להקשיב נה סקסי בעינייך כי זווית ההסתכלות שלך לא נמצאת בגזרה שלי.
מה גם שאמרת שגבר לא משתמש במילה סקסית, אז-זהו שכן, זה פשוט כוסית :).
בעיני סקסית/כוסית זה בחורה מושכת עד מאוד (כ"א וההגדרה שלו לפי ההשפעות שהוא עבר).

אישית אני נגד רזון.
לקבל הגדרה של המילה סקסית מאישה זה אוקסינורם כמו שאני לא מנסה אפילו לתאר את ההגדרה במין השני.

בכל הנוגע לשטיפת המוח שעוברת פה על כולם, מסכים עם כל מילה.

יובל  [אתר]  בתאריך 7/3/2005 11:46:29 AM

נו

מן הסתם עם הגיל מתווספות תובנות חדשות והשלמה עם קיומנו.
אינני טוען שהמימד הפיזי הוא היחיד לשיפוט גופני, ברור שתשוקה וכן יחסי מין הינם בנויים משכבות רבות של משיכה , אם כי המשיכה הפיזית היא המרכיב העיקרי
.
"הגדרת היופי היא פלקט ביחס לגופניות.
משהו תמיד חומק מאיתנו"
מה זה אומר?

ניתן לדבר גם על נושאים "רוחניים" בלי להיתפס לשימוש במשפטים שיכולים להתפרש כהכל וכלא כלום
אם מתארים אהבה ניתן להשתמש בתיאורים גופניים, במטאפורות
וכיוצא

בגדול- מה הבעיה שלי?
נכון שזה רק בלוג, אלא שהעובדה שאת באקדמיה וניתן להבין שהנושאים עליהם את כותבת קשורים לתחומי עיסוקך שם ,צורמת אם (ולי אישית שימוש במשפטים כאלה צורם בלי קשר)
את כותבת על "משהו"

אני חש צרימה בהשטחה של השיח האקדמי ובכלל של השיח הציבורי כאשר משתמשים במונחים ובמשפטים רוחניים שאי אפשר לאמת או לדייק איתם

כך לדוגמא נהניתי לקרוא את no logo
שעוסק באותם נושאים שאת כותבת עליהם, פחות או יותר, אלא שהכותבת של הספר מציגה עובודת ברורות , טבלאות

כרמל  [אתר]  בתאריך 7/3/2005 11:56:46 AM

טבלאות?

הבלוג הזה אינו אקדמי, זה בלוג, ואני עוסקת בו בתחום די רחב של דבירם שרובם לא קשורים לשום דבר שאני עושה. למעשה בזמני הפנוי אני חותרת תחת הדרך המדעית כעוד סוג של פריזמה וערך שהפך למקודש בתרבות שלנו למרות שגם הוא מוגבל. אתה חופ]שי לא להסכים איתי אבל אני לא יכולה לדבר בשפה שלו כל הזמן וכשאנחנו מגיעים למקומות שבהם אתה מתעקש להכניס את דברי למשבצות שלו אנחנו מאבדים המון גוונים. יש גבול למה ששפה ורציונל יכולים להביע והייתי רוצה לנסות להביע דרכם עוד דברים שאינם מתאפשרים לי. לפעמים רוח הדברים האלו עוברת בדרכים אחרות בתוך הפתחים שאני מותירה במשפטים שלי. פתחים שמעצבנים אותך, אבל הם חיוניים. כי לכל הגדרה סגורה הרמטית יש מחיר של איבוד גוונים. אם אתה רוצה להתווכח איתי, זה מוצה. אם אתה רוצה לחוות אותי תצטרך להשאיר כמה פתחים בהבנה שלך. גם פילוסופיה היא "אקדמיה" ואין לה מחויבות גדולה מדי לאמפיריציזם או אפילו ליישום בפועל. מזמינה אותך לקרוא את עמנואל לוינס, ההשפעה המרכזית על דרידה, כדי לנסות להבין למה לא תמיד כדאי להבין. נשיקות, צריכה ללכת.

סתם אחד  בתאריך 7/3/2005 2:08:16 PM

אולי לא נתייפייף לנו,גברת ויסמן

"הדברים המדהימים שקורים בבתי-האבות","הפשטות העמוקה הזו", הם לרוב זקנים אומללים,שברי-כלי הדועכים להם לאט ובייסורים,חלקם,אלה שעוד יש להם מושג מי הם בכלל,מייחלים כבר למותם,ובלא מעט מקרים וביותר מדי בתי-אבות גם מתעללים בהם ללא רחם.
זוהי "הפשטות העמוקה הזו".

מודי  בתאריך 7/3/2005 2:34:37 PM

יותר מדי רומנטיקה

אני חושב שהעצה שנתת ליובל נכונה גם כלפיך: לכי צעד אחורה ופתחי את העדשה עוד יותר.
אין מקום לרומנטיקה הרואה בגיל הזהב נקודת זמן בה "אנחנו" באמת "אנחנו". ההסתייגות תקפה בכל גיל. תמיד יש אנשים שיותר שלמים על עצמם ואילו אחרים תמיד מחפשים להשתנות ולהידמות למשהו אחר. מבחינה זו המרמור לא נעלם בכניסה לבתי אבות.
באותו אופן זו אינה תחושה בלעדית לנשים.
מול התמונה של הדוגמנית הרזה, הסימטרית בעלת פני-התינוק ניצבות המודעות של הגברים השריריים, העשירים.
אולי הקשר אינו בין אהבה, מין ואותנטיות, אלא בין אהבה להשלמה. אז מגיעים למצב ששאלות על היקף מותניים וצבע עיניים הופך לא-רלוונטי.
האהבה היא, אם כן, השלמה - השלמה עם מי שאנחנו והשלמה עם מי שאיתנו.

ימימה  [אתר]  בתאריך 7/3/2005 4:13:05 PM

כתבת נחמד, כרמל

אבל כמה הערות לי אלייך: ראשית, הקמטים הם בעיקר עניין של גנטיקה, ורק אחר כך הפחדים שלנו. לא יעזור שום דבר לגנטיקה גרועה במקרה הזה, גם לא אושר קיומי אדיר ממדים. מקסימום תיראי יותר מאושרת, אבל עדיין מקומטת.

חוץ מזה, נראה שהמודל היפני טוב במידה. התרבות היפנית היא אחת הסקסיסטיות והשוביניסטיות ביותר שיש.

ואם כבר גבר צעיר, אני ממליצה מניסיון על הפרש של 6 שנים. ;-)

ועוד משהו, אני מכירה המון נשים שעברו את גיל שלושים שלא רק שלא הגיעו להבנות שאת מדברת עליהן, אלא נשארו תקועות בהבנות שאת יוצאת נגדן. בדרך כלל זה אחד הדברים המרכזיים שתוקעים אותן בדרך לשייבה (ולא באתי לומר שכל מי שנתקעה - זו הסיבה). זה לא רק תלוי גיל.

כרמל  [אתר]  בתאריך 7/3/2005 10:04:28 PM

צודקים ח'ברה

צודקים ח'ברה

המציאות מורכבת וכנגד כל הכללה יש דוגמאות אחרות אבל זה לא אומר שאי אפשר להשתמש בהכללות וככלל נראה שאי שם אחרי גיל 70 אנחנו פשוט חופשיים יותר מבחינה פנימית כשאנחנו הופכים לבלתי נראים עבור תאגידים ואנשים. יש בתי אבות שהקשישים בהם על תקן זומביים אבל יש גם כאלו שמנהלים חיים חברתיים מטורפים ותככים שלא ייביישו את טלנובלה בע"מ. יש לי כמה חברות עם סבתות שנכנסו מרצונן לכמה אחוזות יוקרתיות כאלה מסיבות חברתיות לחלוטין ואם אתם זוכרים, בסדרה של ערוץ 8 על סקס ישראלי היה פרק מדהים על גיל הזהב... לוידעת, אני מהאנשים שנהנים להתבגר ולא הייתי חוזרת יום אחד אחורה.

ומודי, אהבתי מאד את הרעיון של אהבה כשלום פנימי, מן הסתם גם זה ממד שלה. למרות שאני חווה אותה גם כסוג של פוקוס, אולי אין סתירה, אויל זו תוצאה של פוקוס מכוון פנימה. את כל השינויים שלנו אנחנו עושים דרך תודעה והתבוננות ממילא.

גרי אפשטיין  [אתר]  בתאריך 7/4/2005 5:08:25 PM

ללא נושא

קראתי את מה שכתבת ומאוד נהניתי.
אני אלמן בן 56 וסובל מפסויירוזיס ברגליים ונשירת שערות בכל הגוף בגלל טראומה שעברתי בלונה פארק.
אני מאוד רגיש לנשים. אני מסורתי ושומר שבת בשבת.
אני מחובר לצד הנשי שלי ולפעמים אפילו כשבא לי אני יוצא מהבית עם כיסוי ראש.

אם את אישה יפה, חושנית, חסרת עכבות, נקיה, אשכנזיה, מבשלת טוב מאוד, צייתנית, בת לא יותר מ-45, חכמה אך במידה, בוגרת ואף פעם לא היית עם גבר אחר - אז תתקשרי אלי:
גרי, 0522-5568521

(תימניות לא יענו)

כרמל  [אתר]  בתאריך 7/4/2005 5:10:31 PM

אויש נפלתי על החכמה

עברתי את המידה נראה לי...

גרי אפשטיין  [אתר]  בתאריך 7/4/2005 5:12:55 PM

ללא נושא

צניעות נשמה, צניעות...
שכחתי לציין.

מיה  בתאריך 7/5/2005 10:22:03 PM

כשאת צודקת

כשאת צודקת - את צודקת. פשוט וקל. אני יכולה להיכנס לניתוח מעמיק של הדברים כמו חבריי המלומדים פה מסביב, אבל כזה מגיע למיניות שלי, כאישה, אין מקום להרבה תיאוריות כששומעים משהו נכון, חוץ מלהנהן בעצב, וללחשוב איך לעזאזל חילחלו לי כל כך למוח שברגעים טובים כמו שתיארת - אני חושבת עליו רואה אותי ומרגישה מזה סקסית - ולא על החוויה שלי...
אני חדשה פה - ומרוצה ! עלי והצליחי יקירתי !

אבי  [אתר]  בתאריך 7/22/2005 5:36:15 PM

ללא נושא

למעשה רק במחצית השנייה של המאה ה-20 מידת ה60-90-60 הפכה למושכת
בעבר בנות מדושנות נחשבו למושכות
תקרא לדוגמא את גי דה מופסן שמתאר שמנמנות ועגלגלות כפרמטר של יופי ורזון כפרמטר של כיעור, תוך שהוא מתאר את הנורמות של צרפת במאה ה-19

אישה 35  בתאריך 8/9/2005 6:35:00 AM

ללא נושא

מצטטת את ריטה "לא כל כך יפה,לא בת 16 , אבל יודעת משהו על העולם הזה...
כל כך נכון שכשאת מבינה ומקבלת את עצמך ואת המיניות שבך את סקסית. אני כועסת עלייך שאת מגלה זאת-זה סוד נשי משוגעת....

ashmash  [אתר]  בתאריך 9/3/2005 10:56:51 PM

בוודאי שיש ליופי מדדים...

פרופורציות על בסיס ה-Golden section, לא? ;)
אני לא מסכים איתך שצעירים לא משתמשים במילה "סקסית". אני מכיר לפחות אחד שמשתמש בזה כאשר יש צורך ודווקא במילה אחרת שציינת הוא לא משתמש.

לסיום, כרגיל נהנתי לקרוא :)

שירה  בתאריך 11/19/2005 11:23:02 AM

על דרוויניזם ואידיאל היופי

אכן, חקרו ומצאו מדדים אובייקטיביים ליופי - סימטריה, פרופורציות, צבע, בהירות. כן, גם אני ראיתי את התכנית בערוף 8...
אבל כמה הסתייגויות: ראשית, אף אחת מהדוגמניות או אלילות היופי של זמנינו לא עומדת בקריטריון הדרוויניסטי, מפאת סעיף שדיפות-יתר. זה לא סתם שכל היפהפיות המונצחות באמנות המערב רחוקות מלהיות 50 קילו או פחות על 175 ס"מ. הפוריות הנשית (ועל זה אנחנו מדברים במישור האבולוציוני) מיוצגת תמיד באופן שופע יותר.
אז אנחנו רואים שאין קשר בין היפהפיות של בוטיצ'לי, למשל, לניקול קידמן (שבוטיצ'לי היה מאפשז דחוף במסעדה). מה שמוביל לשאלה הכללית: אם את הכל מכתיבה לנו הביולוגיה אז איך זה שאידיאל היופי משתנה מתקופה לתקופה, ובמאה האחרונה בקצב מסחרר מכרגיל? איך זה שבשנות השבעים פתאום טוויגי הנערית ונטולת המיניות נחשבה למייצגת של אידיאל היופי? רק דוגמא אחת.

מכאן שבהחלט כדאי להכיר בכוחות חברתיים, פוליטיים וכלכליים שפועלים מאחורי אידיאל היופי הטבעי לכאורה, כפי שעושה וולף בספרה.

וסתם עוד תהייה: בשום תחום המין האנושי לא נותן ל"טבע" להכתיב את התנהלותו, ובצדק. אין כמעט תחום שבו אנחנו חיים רק על פי שיקוליים כביכול-טבעיים, וזה נוגע לא רק לדברים פרקטיים אלא גם לצרכים ומאוויי לב. אבל תמיד מגיעה ההיתממות הזו של "זה משחק האבולוציה" במקום שנוח.
ולתשומת לבכם: כן, אני יודעת שגבר עם קמטים עדיין פורה ויכול לעבר אותי, אבל לא יודעת. לא עושה לי את זה.

אמיר  בתאריך 11/29/2005 1:31:57 PM

נהניתי לקרוא - תוספות והערות

אני באמת רואה שינוי בשנים האחרונות בהתייחסות למשיכה לנשים ולגברים. מצד אחד אישה מצליחה, בטוחה וחזקה נחשבת למושכת אצל יותר ויותר גברים, כנראה בגלל שהמצב הכלכלי היום גורם לכך שהחיים הרבה יותר טובים ונוחים כששני בני הזוג עובדים, ושההכנסה של כל אחד מבני הזוג גבוהה ככל שניתן. משהו כמו "אם בזכות זה שהיא מרוויחה יותר ממני שנינו נוכל לעבוד בחצי משרה ואני אוכל לצאת לטיול ג'יפים, אני אתגבר על המאצ'ואיזם" מצד שני, והפחות טוב לדעתי, יש ניסיון שמצליח, כמו שכתבו פה, לעודד גברים לכל מיני סטיות שנדרשות רק מנשים עד עכשיו, ובהזדמנות למכור כלים למימוש הסטיות לעוד כ-50% מהאוכלוסיה שלא הייתה חלק מהשוק עד עכשיו.

והערה קטנה על הפחד ממיניות האישה. היה פרק מעניין של שעה היסטורית, בו מיכאל הרסגור אמר שאחת הסיבות לדיכוי נשים, היא הפחד של הגברים משלטון האישה בכל מה שקשור למיניות. עצם העובדה שאישה יכולה ליהנות ממין רצוף ללא הפסקות והגבר, מה לעשות, צריך לנוח ויש גבול ליכולתו העבירה/מעבירה גברים על דעתם מרוב כעס ופחד, והשליטים שבהם (להם, מאותן סיבות שדחפו אותם לשלוט, תחושת הכח חשובה במיוחד) מנסים לדכא את האישה ולהרחיק אותה ממוקדי כח אחרים ככל שניתן. לא בטוח עד כמה זה נכון, עד כמה זה מודע, אבל זה מתקשר אצלי לנטיה להציג דוגמניות לא נשיות ולקשר מיניות נשית עם בתולים וצעירות בחברה גברית.

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.