רשימהאל תתנו לו לגיטימציה. התלוננו.

"התוקף, המבקש להשתמט מאחריות על פשעיו, עושה כל מה שביכולתו לעודד שכחה. סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון שלו. אם לא עולה הדבר בידו, הוא תוקף את אמינות קורבנו. אם אין הוא יכול להשתיקו לגמרי, הרי הוא יכול להבטיח שלא יהיו לו שומעים" (ג'ודית לואיס הרמן, טראומה והחלמה).

בעקבות המאמר של אשכר והפוסט הקודם שלי בנושא, שהיה אחד מני רבים וטובים שעלו בימים האחרונים ברשת (קישורים אצלי בפוסט) - אני קוראת למתלוננות להשמיע את קולן. זו ההזדמנות לעשות משהו כדי שהוא יועמד לדין, כדי שיושת עליו קלון וכדי שלא יפגע בנשים נוספות.

עיתונאית שמעוניינת לכתוב על הנושא נתקלה היום בלא מעט אמירות מפורשות המציינות את שמו ומעשיו הנקלים, אולם גם בהיעדרן של נשים שתעזנה להתלונן. על הפחד הזה התוקפן בונה. בלי השם שלכן והשם שלו - הוא ימשיך במעשיו ללא הפרעה, כפי שעשה עד היום. בלי תלונה שלכן (גם אם חלה התיישנות!) - נשים נוספות תיפגענה. לא רק קורבנותיו שלו, אלא גם קורבנות של עוד רבים אחרים, שיקבלו תחושת לגיטימציה מהשתיקה. לכאורה - אם הן שותקות, הפוגעים יבינו שאפשר להמשיך ולהיחלץ ללא פגע.

המצב שנוצר אינו מה שאתן רוצות. ולא מה שאנחנו רוצות. ולא מה שאנחנו כחברה רוצים. אנחנו יודעות שיש לכך מחיר. אנחנו מבטיחות לתת כתף, להיות שם בשבילכן, לסייע בכל מה שניתן. וכמונו יש רבות. ורבים. שרוצים לעשות כל שביכולתם כדי שהוא ישלם את המחיר.

הבהרה: הקריאה הזאת משותפת לכמה כותבים שהעלו פוסטים קודמים בנושא.

פורסם ב 8 בפברואר 2010 21:30 במדור פמיניזם | אפשרויות

קישור למשהו מעניין באתר אחרקשר השתיקה

הוא מאושיות השמאל הרדיקלי. ופיגורה ספרותית מוערכת. דור שלם של צעירים "רדיקליים" תולים בו עיניים מעריצות. והוא גם מטרידן סדרתי, ויותר מכך. אין כמעט מי שמסתובב בחוגים האלה שלא מכיר אשה שהוטרדה, ואף יותר, על-ידו. כי לו מותר לעשות הכול. הוא הרי בצד הנכון של המתרס.

אשכר אלדן-כהן עשתה את הצעד לחשיפתו המתבקשת, ברשימה אמיצה שפירסמה בהעוקץ, על האונס שביצע בה לפני כעשרים שנה. קִראו אותה. אבל את השם שלו עדיין חוששים לחשוף. כולם. גם אני. מפחד תביעה. וגם בגלל אלימותו הידועה. המילולית והפיזית.

יש נשים רבות שהן קורבנותיו, גם בשנים האחרונות, במקרים שלא חלה עליהם התיישנות. לכו למשטרה! כי מרגע שתהיה תלונה, כולם יוכלו לפרסם. זה קשה, אבל את הבלון הזה חייבים לפוצץ. יחד עם רשת הביטחון שפורשים לו בגלל עמדותיו "הנכונות". כי די. 

אפשר ליצור קשר עם אשכּר באי-מייל eshkarec@gmail.com

עוד בנושא: אבל אני שמאלני רדיקלי! 

ועוד כתבו בנושא זה (מתעדכן): חנה בית הלחמי, יוסי גורביץ, רונית ליברמנש, נמרוד אבישר, יופי תירוש, מגדר וחברה בישראל, עידן לנדו, אורית קמיר


פורסם ב 6 בפברואר 2010 20:00 במדור פמיניזם | 36 תגובות | אפשרויות

רשימהענן זרחן מעל הארץ?

בפוסט האחרון שלי התייחסתי לחוסר האפשרות להסתמך על הדיווחים התקשורתיים לגבי תשובת ישראל לאו"ם בעניין דוח גולדסטון, ועל התשובות השונות של ישראל בעניין הזרחן כפי שעולות מדיווחים אלה. לאחר הפרסום הוספתי בשולי הפוסט עדכון עם קישור לידיעה שבה טען צה"ל כי לא היתה כל העמדה לדין. הארץ הכתיר את הדיווח הזה שלו כחילוקי דעות בין ישראל לצה"ל... לאחר מכן עוּדכּן כי היתה העמדה לדין, אך היא היתה בגין ירי ארטילרי ולא ירי זרחן. הכותרת השתנתה בהתאם. זמן קצר לאחר פרסום הפוסט שוחחתי עם מישהו ואמרתי לו שמכיוון שלא ראיתי את המסמך עצמו, אין לדעת האם ישראל כאן מספרת סיפורים, או שהעיתונאי לא הבין את מה שהיה כתוב בו. להארץ, לעומת זאת, זה היה ברור מאד: עמוס הראל פירסם למחרת טור פרשני שבו קבע "גרסה אחת לציבור גרסה אחת לגולדסטון". וזאת יום אחד בדיוק אחרי שהוא עצמו ציל"ש את ישראל על תשובה רצינית לאו"ם (מסתבר שריבוי גרסאות הוא טקטיקה גם של העיתון, לא רק של המדינה). כותרת המשנה של הפרשנות על שתי הגרסאות הכריזה: "האם מישהו מידר במתכוון את דובר צה"ל, או שהיתה כאן טעות תמימה? זאת שאלה שהצבא חייב לברר לעצמו".

העיתונאית הבריטית מלאני פיליפס מפרסמת היום (יום ד') בבלוג שלה האשמה חמורה כלפי עיתון הארץ, בכותרת "ענן הזרחן מעל הארץ". הדיווח של הארץ, היא קובעת, היה שגוי והביא לדיווחים שגויים בכלי תקשורת כמו ה-BBC והטיימס הלונדוני. היא מתבססת על ציטוטים ישירים מתוך הדוח של ישראל לאו"ם בעניין, שבהם נאמר מפורשות שההעמדה לדין היתה בגין ירי ארטילרי. לטענתה, הטעות היא של הכתב (אנשיל פפר). פיליפס מתייחסת למהדורה האנגלית של הארץ, ואפשר למצוא את הקישורים אצלה למעט הקטע המקורי הראשון שלטענתה (המעניינת בנפרד) שוב איננו נגיש און-ליין. אך אל דאגה, הטעות חוזרת אחר-כך בידיעות מאוחרות יותר של פפר בנושא.

את הפוסט הקודם סיימתי במשפט: "מבולבלים? גם אנחנו. ואף יותר מזה. לא עשן זורים בעינינו אלא זרחן." אבל יתכן שלמרות ניסיוני להיות זהירה הוטעיתי, ואת הזרחן במקרה הזה לא זרתה ישראל אלא עיתון הארץ. ויתכן, כמובן, ששניהם.
השימוש בזרחן על-ידי ישראל בעופרת יצוקה עדיין דורש חקירה של ממש. באשר לדיווחים בהארץ: ועדת חקירה לא צריך להקים כאן, אפילו לא ועדת בדיקה. אבל היתכן שהארץ עצמו יבדוק? נגיד, ברוח קריאתו של עמוס הראל, זאת שאלה שהארץ חייב לברר לעצמו? ואם יתברר כי טעה אולי אולי גם יפרסם איזה תיקון, סליחה, הבהרה?

וכל זה הזכיר לי משהו. אה, כמובן, את זה (אייטם שני).

פורסם ב 4 בפברואר 2010 00:30 במדור חוק ואתיקה | 32 תגובות | אפשרויות

רשימהזרחן בעיניך

את המסמך המלא של תשובת ישראל לאו"ם בעניין דוח גולדסטון עדיין לא מצאתי. הסתמכות על התקשורת בעניין זה מדגימה מדוע היא איננה רצויה בדרך-כלל כשמדובר בשאלות מורכבות ודקויות משפטיות, אבל גם בעניינים עובדתיים "סתם". לא פחות, היא מעלה תהיות לגבי תשובותיה השונות של ישראל ועד כמה הן מתיישבות זו עם זו.

ב-Ynet פירסמו בשבת מובאות מתוך תשובת ישראל לאו"ם. לגבי טענות הנוגעות לשימוש בזרחן נכתב, בין היתר:
"הפצ"ר לא מצא לנכון לנקוט צעדים משפטיים או משמעתיים בגין שימוש בזרחן, שכן לא היו הפרות של דיני המלחמה. עם זאת, עמדתו לא התייחסה למספר טענות ספציפיות שהתקבלו לאחר תום החקירה, והן נחקרות בנפרד".
הארץ, לעומת זאת, מפרסם הבוקר כי שני קצינים בכירים – מפקד אוגדת עזה ומפקד חטיבת גבעתי לשעבר – נענשו משמעתית על חריגה מסמכות באופן מסכן חיים, בכך שאישרו שימוש בזרחן בתל אל-הוואה. האם מדובר בטענות הספציפיות שהתקבלו לאחר תום החקירה, הנחקרות בנפרד, כפי שנכתב לאו"ם על-פי דיווח  Ynet? לא: על-פי הארץ הדיווח על נקיטת צעדים משמעתיים נגד שני הקצינים נכלל בתשובת ישראל לאו"ם. מבולבלים? גם אנחנו.
אז אולי כלי התקשורת יעשו שירות לקוראיהם ויאפשרו למעוניינים לקרוא את המקור המלא בעצמם ולא להסתמך על הדיווחים הסותרים והמבלבלים שלהם? כי נראה שבקשה לדייק תהיה מוגזמת.

אבל יותר מכך, בשני כלי התקשורת מדוּוח כי ישראל טוענת שהשימוש שנעשה בזרחן בעופרת יצוקה עולה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי, שאיננו אוסר באופן מוחלט על שימוש כזה אלא רק בנסיבות מסוימות. שימוש בזרחן נעשה בעופרת יצוקה רק ב"אזורים הרחוקים מריכוזי אוכלוסין" (לשון הארץ). בסוף אפריל 2009 מסר סגן הרמטכ"ל דאז כי עבודת הוועדה הרלוונטית העלתה כי "לא נמצאו מקרים שבהם הפגזים נורו בניגוד להוראות ושבכל המקרים הם נורו בשטחים פתוחים." (שם). אז מדוע העמידו שני קצינים בכירים לדין משמעתי על חריגה מסמכות באופן מסכן חיים, בכך שאישרו ירי פגזי זרחן? (אף מִלה כרגע על כך שהבחירה היתה באמצעים משמעתיים).
מבולבלים? גם אנחנו. ואף יותר מזה. לא עשן זורים בעינינו אלא זרחן.

עדכון: לאחר פרסום הפוסט ראיתי כי כעת יש חילוקי דעות בין "ישראל" ל"צה"ל" בשאלה אם בכלל הועמדו הקצינים לדין משמעתי (והקישור בפוסט עצמו לידיעה בהארץ מגלה סימני עצבנות). איזה קרנבל.

פוסט קודם: פירות, ולא לט"ו בשבט

פורסם ב 1 בפברואר 2010 12:45 במדור חוק ואתיקה | 4 תגובות | אפשרויות

מאמרפירות, ולא לט"ו בשבט

והם פירות העץ המורעל. למען האמת, המקרה שלפנינו עוד קודם להלכה הפסוקה שנקבעה בנושא, שכן פסלות ראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות נקבעה מפורשות בחוק הגנת הפרטיות. ועכשיו שאלו את עצמכם: לו היו שלושה שוטרים חמושים עוצרים אתכם ברחוב, דורשים מכם להזדהות ואחר-כך מבקשים לערוך חיפוש בגופכם, כלום הייתם יודעים כי אין להם סמכות כחוק לכך, ללא צו מבית משפט? וגם: ערוץ 10 כסוכן מדיח וכך קוברים השותלים.

להמשך המאמר...

פורסם ב 31 בינואר 2010 15:35 במדור זכויות אדם | 10 תגובות | אפשרויות

רשימהטעות, פגיעה

תגובת החמאס לאו"ם על דוח גולדסטון - כי הטילים שנורו מעזה נועדו לפגוע במטרות צבאיות, ופגעו בטעות באזרחים מאחר שאינם מונחים - מעוררת גיחוך, כמובן. אבל גם אם נתייחס אליה לרגע ברצינות, הרי הטענה כי הם מצייתים למשפט הבינלאומי (ודוק: לא לחוק הבינלאומי, לידיעת מתרגמי הארץ), שכן התכוונו לפגוע במטרות צבאיות ולא אזרחיות - מופרכת.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי עומד על שני יסודות עיקריים. הראשון - הבחנה בין אזרחים ללוחמים. השני - מידתיות. ענייננו כאן כרגע בראשון. כאשר הנשק שבו משתמשים איננו מבחין מטבעו, משום שאיננו מדויק ופוגע לאו דווקא במטרה שאליה מכוונים - הרי אסור להשתמש בו. לכן טענת החמאס איננה מחזיקה מים גם כפשוטה. 

הפרכת הטענה "לא התכוונו" יפה גם לישראל, כמובן. שכן המושג "כוונה" בדין הרלוונטי איננו רק המצב המנטאלי של התכוונות לתוצאה מסוימת ולא אחרת, אלא פעולה מתוך ידיעה מה תהיה התוצאה המסתברת. בדיוק כפי שכאשר יודעים שנשק מסוים לא יוכל לפגוע באופן מדויק במטרה הצבאית שכביכול מתכוונים אליה (לטענת החמאס) - אסור להשתמש בו, כך גם כאשר מכוונים לעבר מטרות תוך ידיעה שמסביב ייפגעו חפים מפשע רבים. אמת שהאיסור בדין הבינלאומי אינו על פגיעה באזרחים בכלל אלא "רק" על הפיכתם למטרה, אבל כאן נכנס לפעולה העיקרון השני, של מידתיות. השאלה מתי מה שהדין הזה מכנה "נזק משני" (לפגיעה במטרה הצבאית) מידתי, מתי לא - היא שאלת 64 אלף הדולר. אבל לענייננו כאן די אם נישאר עם העיקרון הראשון, של חובת ההבחנה. שימוש בנשק שאינו יכול להבחין מעצם טבעו - לא יכול להיחשב ל"ציות" למשפט הבינלאומי.

עוד בנושא:
פרופורציות

פורסם ב 28 בינואר 2010 10:00 במדור זכויות אדם | 10 תגובות | אפשרויות

רשימההבו לנו בנים

ב-2005 כתבתי כאן:

"מה לרפואה ולקביעת מין הילוד?

על-פי הפרסום, נוהל חדש של משרד הבריאות יאפשר לבחור מראש את מין הילוד בהפריה חוץ-גופית. למרות ששמעתי גם טענות שדווקא בנות יועדפו אם תינתן בחירה, ההנחה הרווחת והמבוססת היא כי ההעדפה הברורה של רוב בני-האדם בעולם תהיה להולדת בנים. את הקיצוניות המצמררת אנחנו רואים במדינות שבהן מפילים עוברי בנות או אף הורגים ילודות. גם אם ההחלטה תיפול בשלב המוקדם של טרום ההשרשה, יהיו להתערבות הזאת בטבע השלכות מרחיקות לכת על האיזון הדמוגרפי בעולם. ככל התקדמות טכנולוגית, היא מעלה שאלות מוסריות נוקבות שיש לתת עליהן את הדעת. אבל במקרה הזה, יש שאלה מקדימה שנוגעת להרחבת הפרקטיקה הרפואית לתחומים שכלל אינם נוגעים לה. ההליך הזה אמנם לא יהיה בסל הבריאות, תודה לאל, אבל הוא עדיין ייעשה במתקנים רפואיים ועל-ידי רופאים. השאלה היא מה להעדפותיהם של אנשים לגבי הרכב משפחתם ולרפואה? מדוע רופאים - שאמונים על הצלת חיים ועל שיפור בריאותנו - צריכים להיות מעורבים בכך?".

היום מתפרסם בהארץ שמרבית הזוגות הפונים לוועדה האמונה על בחירת מין הילוד בהפריה חוץ-גופית - מבקשים בנים (ב-2009, פי 3 מאלו שביקשו בנות). הוועדה מאפשרת "רק במקרים חריגים" לזוגות שלהם ארבעה ילדים בני אותו מין לבחור את מין הילוד בלידה הבאה, באמצעות הליך של הפריה חוץ-גופית.

רפואה בשירות העדפות מגדריות. אין מה להוסיף לדברים לעיל. שנכתבו, כאמור, ב-2005, לפני שהתחילה הוועדה לפעול.

פורסם ב 26 בינואר 2010 19:30 במדור חוק ואתיקה | 13 תגובות | אפשרויות

מאמר"רוע" טבעי, רוע אנושי

אזורי אסון, הרעות הטבעיות הנופלות בהם על ראשיהם של בני אדם והרעות השלטוניות המיוצרות ומחולקות בהם, הם תזכורת כואבת לחיוניותה של ממשלה מתפקדת כהלכה להגנה יעילה על זכויות אדם. את המחיר תמיד ישלמו החלשים ביותר, המוּעדים ביותר לניצול. אלה שתמיד יימצאו מי שינצלו אותם בשעת הכושר הזאת, כי יש מישהו שחייב תמיד להרוויח.

להמשך המאמר...

פורסם ב 23 בינואר 2010 22:15 במדור זכויות אדם | 11 תגובות | אפשרויות

רשימההקלקלן (ג"ס מיל בגרסה מורחבת ומשופרת)

הדה-מרקר מפרסם היום טור מתורגם של ניקולס ד. קריסטוף מהניו-יורק טיימס, 'כך תהיו מאושרים ב-2010' (ובמקור: 'התענוגות האנושיים הבסיסיים שלנו: אוכל, סקס ונתינה'). את טוריו של קריסטוף אני קוראת בדרך-כלל במקור, אם כי על זה המסוים, שפורסם לפני שלושה ימים, רק רפרפתי. קראתי את התרגום בעברית (שאף פעם לא ניתן לו קרדיט משום מה, אבל הפעם אולי עדיף) - וקפצתי. הטור מביא את אחת הציטטות של ג'ון סטיוארט מיל שמשמשות אותי ביותר, על החזיר המאושר או המרוצה. אבל הפלא ופלא: הוא מוצג כ"כלכלן ג'ון סטיוארט מיל". (מיל עסק גם בכלכלה פוליטית, אבל להציג אותו ככלכלן זה קצת משונה וזאת פעם ראשונה שאני רואה את התואר הזה מלווה אותו). אני מודה שהתפלאתי שניקולס קריסטוף, אחד מבעלי הטורים המוערכים עלי, עושה טעות כזאת. אבל טוב, קורה. ליתר ביטחון בדקתי במקור. לא דובים ולא זבובים, וגם לא כלכלנים. סתם ג'ון סטיוארט מיל:

Happiness is, of course, a complex concept and difficult to measure, and John Stuart Mill had a point when he suggested: “It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied.”

חתיכת יצירתיות. מה מצא לנכון המתרגם הקלקלן להוסיף לג'ון סטיוארט מיל את התואר כלכלן, שלא הופיע בטקסט המקורי? אולי כי הוא מתרגם לדה-מרקר? (מה הלאה, אריסטו כאיש שיווק?) ממש המלט בגרסה מורחבת ומשופרת, כלשון הבדיחה. (ביידיש, כרגיל, זה נשמע יותר טוב).

ואם כבר התכנסנו, הנה עוד מהמקור המופלא (מיל, התועלתיות), בתרגומו של יוסף אור:
"מעטים הם בני-האדם שהיו מסכימים לההפך לאחת מן החיות הנמוכות, אילו הובטח להם שיהנו במדה היותר שלמה מן ההנאות של הבהמה. שום אדם נבון לא יסכים להיות כסיל, שום אדם משכיל לא ירצה להיות עם-הארץ, שום אדם בעל-רגש ובעל-מצפון לא ירצה להיות אנוכיותי ונבל, אף אם יוכיחו להם שהכסיל, הבור, או בן-הבליעל, מרוצה ממזלו יותר משמרוצים הם ממזלם. (...) מי שמניח שהיצור הנעלה אינו מאושר מן היצור הנמוך כשכל שאר התנאים הם שוים, הריהו מערבב שני מושגים שונים לגמרם: מושג האושר ומושג הספוק. (...) היצור המחונן בכשרונות נעלים ירגיש תמיד שכל אושר שהוא יכול לקוות לו לפי סדרו של עולם, הוא בלתי-שלם. אולם הוא יכול גם ללמוד לסבול את אי-שלמויותיו, אם אפשר בכלל לסבול אותן; והן לא יעוררוהו לקנא ביצור שאינו מכיר אמנם את אי-השלמויות ההן, אולם רק מפני שאינו מרגיש בכל הטוב הנפגע על-ידיהן. מוטב להיות בן-אדם בלתי-מרוצה מחזיר מרוצה; מוטב להיות סוקרטס בלתי-מרוצה מכסיל מרוצה. ואם הכסיל או החזיר דעתם אחרת, אין זה אלא מפני שיודעים הם רק את הצד המיוחד להם. בעל הדין השני יודע את שני הצדדים".

זהו. מי שמכיר את שני הצדדים לא יוכל ולא ירצה לחזור להכיר רק צד אחד. יוסף דעת יוסף מכאוב.

פורסם ב 19 בינואר 2010 15:35 במדור שונות | 18 תגובות | אפשרויות

מאמראסון החברה השקופה

פרטיות יש להבין כיכולת לשלוט על מה שאנו מבקשים לחלוק עם אחרים לעומת מה שאנו רוצים שיישאר בחזקתנו אנו. הטרנד שחוגג את אובדן הפרטיות כמשהו משמח - מדאיג ממש. פרטיות חשובה לאוטונומיה ולחירות האנושיות. החזירו לעצמכם את השליטה עליה.

להמשך המאמר...

פורסם ב 18 בינואר 2010 14:00 במדור זכויות אדם | 17 תגובות | אפשרויות

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.