מאמרמבוא

למקראה על זכויות אדם, בעריכתי

על סדר-היום הציבורי, הפוליטי והעולמי עולות יותר ויותר, לאחרונה, סוגיות של זכויות-אדם. מה שעד כה נתפס, לעתים, כשאלה "הומניטרית", מתנסח כעת במונחים של זכויות-אדם שמגיעות לכל אדם באשר הוא, בתוקף אנושיותו. מימוש הזכויות לחירויות יסוד, כבוד ורמת-חיים הוגנת שוב איננו ביטוי של חסד אלא של זכות. הכרה זו היא תוצר של מאבק היסטורי ופוליטי לא רק על ההכרה בחובה להגן על זכויות אלו ולאכפן, אלא גם על עצם ההכרה בהן כאינטרסים אנושיים המבססים זכויות, על זכויות כעיקרון מוסרי מארגן של החברה האנושית, ועל התביעה לממשן בהקשרים תרבותיים שונים ומתנגשים. יש וזכויות אלו מעוגנות במשפט המדינה, ויש שהן מעוגנות באמנות בינלאומיות שמהוות חלק מן המשפט הבינלאומי - מה שמחזק את המחויבות להן ומקל על אכיפתן. לעומתן, יש זכויות מסוימות הנתפסות כזכויות מוסריות, שלא נתנסחו עדיין בלשון החוק והאמנות.

חשוב להטעים כי ההכרה בזכויות-אדם והמחויבות להן הינו תהליך היסטורי רצוף מאבקים, שיש בו התקדמות ונסיגות, ובמסגרתו "מתגלות", מתגבשות, מוכרות ומתנסחות זכויות-אדם. אף זכות מן הזכויות שאנו רואים אותן, כיום, כ"מובנות מאליהן" לא הושגה ללא מאבק, שעדיין נמשך. אנו נמצאים תמיד, ובהכרח, בנקודה מסוימת על רצף היסטורי של מאבק זה, שבו יש תפקיד מכריע לזירה החינוכית, כזירה של אלטרנטיוות יריבות ותהליכי עיצוב מתנגשים.

בקרב קהילת זכויות-האדם, קיימת הסכמה על חשיבותו הגדולה של החינוך ליצירת תרבות של זכויות-אדם. חינוך שיספק כלים הן להעלאת המודעות לזכויותינו ולזכויות של אחרים, הן לחינוך רשויות המדינה בדבר תפקידן כמגינות על זכויות האדם וחובתן להבטיח אותן ללא אפליה, והן כבסיס למאבק אזרחי למען חברה מתוקנת וצודקת יותר. לשם קידומה של כל אחת ממטרות אלו אנו נזקקים, בראש ובראשונה, לידע אודות זכויות-האדם: מהן, מהו הרקע האידאי והפילוסופי לצמיחתן, במסגרת איזה תהליך היסטורי הן התגבשו והתנהל המאבק על ניסוחן, על ההכרה בהן ועל מימושן, אלו זכויות כלולות בהן ומנין הן שואבות את תוקפן, מהו הקשר שלהן למשטר הדמוקרטי ומה קורה כאשר הן מתנגשות זו בזו.

מקראה זו שלפניכם, נועדה ללוות את השתלמות המורים הראשונה בנושא זכויות-האדם, פרי יוזמה משותפת של מרכז מינרבה לזכויות האדם וביה"ס לחינוך באוניברסיטה העברית. השתלמות שהיא תוצר ההכרה בחשיבותו של חינוך לזכויות-אדם, קודם כל כהרחבת ידע וכהשכלה כללית הדרושה לכל אדם כיום, ובמיוחד למורים ולמורות העומדים בחוד בחזית החינוכית, אשר שמור להם תפקיד חשוב כל כך בטיפוח אקלים של סובלנות, שוויון וכבוד. יחודה של ההשתלמות ושל המקראה המלווה, הוא בהיותה הזדמנות ראשונה ללימוד שיטתי של זכויות-האדם, מתוך האמונה כי כיבודן הוא תנאי הכרחי לקיומה של כל חברה, ובפרט של חברה רבת תרבויות ומשוסעת כישראל.

המקראה איננה מבקשת להוות כלי-עזר למורים בהוראת או בהעברת זכויות-אדם כנושא לימודי. יעדה העיקרי הוא הרחבת הדעת והאופקים אודות זכויות-האדם והיבטיהן השונים - קודם כל של המורים והמורות עצמם - ומקופל בה הרצון לחדד ולהעצים את הרגישות לזכויות-אדם. אני תקווה כי התנסות ראשונית זו תגביר את ההכרה בחשיבות הנושא, ותעודד את הטמעת החינוך לזכויות-האדם במערכת החינוך הרשמית. מטרתה לספק את הרקע הנחוץ בנושא זה, שניתן לשלבו בנושאי-לימוד רבים ושונים. החפצים בכך, ימצאו דרכם לחומרים הדידקטיים הקיימים, שנועדו לסייע להעברת הנושא עצמו בכתה.

במקראה עצמה, השתדלתי להביא מגוון נגיש של חומרים המכסים זוויות שונות והיבטים שונים של זכויות-האדם. ככל שדברים אמורים במגוון החומרים, נכללים בה לא רק מאמרים אלא גם קטעים קצרים של פרוזה ושירה. ככל שדברים אמורים בנגישות, משתדלים פרקיה לא רק להציג את הנושא בו הם דנים בבהירות, אלא גם לצעוד מן הידע, דרך ההבנה, אל הדיון: ראשית כל לאפשר הבנה של הסוגייה האמורה, ולאחר מכן להעלות קשיים ובעיות שעשויים להתעורר. בתחילת כל פרק מוצג, בקצרה, הנושא שיידון בו, והוא מסתיים בהצגת שאלות למחשבה ולדיון. החומרים כולם מובאים בעברית, ולצורך כך תורגמו מאמרים לא מעטים. כל זאת, כדי לספק את מרב ומיטב החומר בנושא האמור.

שני פרקיה הראשונים של המקראה מספקים רקע היסטורי ופילוסופי לרעיון של זכויות-האדם ולהתפתחותו. לא רק מתי, כיצד ומדוע צמחו זכויות-אלו ורכשו את מעמדן, אלא גם מהם תנאי וגבולות השיח של הדיבור על זכויות-אדם ומהי משמעותו של המושג "זכות". הפרק השלישי מציג את אחד ההיבטים החשובים, אך גם השנויים במחלוקת, של זכויות-האדם: האוניוורסליות שלהן. האם ניתן לבסס את היומרה של שיח זכויות-האדם לתוקף אוניוורסלי, החל על כל בני-האדם ובכל התרבויות? הפרקים הרביעי והחמישי מציגים שני נושאים מרכזיים לזכויות-האדם: כבוד ושוויון. סך כל זכויות-האדם מבטאות, למעשה, את הכבוד שאנו רוחשים לאדם כאדם, וזכויות אלו מגיעות לכול באופן שוויוני. הפרק השישי, דן בקשרים שבין זכויות-האדם לדמוקרטיה ולערכיה. הפרקים השביעי והשמיני מציגים שתי קבוצות עיקריות של זכויות: הזכויות האזרחיות והפוליטיות, והזכויות הכלכליות, החברתיות והתרבותיות. הפרקים התשיעי והעשירי מעלים שני נושאים בעייתיים במיוחד הקשורים לזכויות-אדם: דת ותרבות. לא רק חופש הדת והחופש מדת, והזכות לתרבות, אלא גם השאלה עד כמה זכויות אלו עומדות במתח עם זכויות יסוד אחרות. האם זכות לתרבות מתירה לקבוצת מיעוט להגביל את זכויות-האדם של חבריה, בשם המורשת התרבותית שלה? כאן אנו שבים ופוגשים זוויות מסוימות של סוגיית האוניוורסליות, והתנגשותה האפשרית עם זכויות תרבותיות. הפרק האחד-עשר עוסק בנושא החשוב במיוחד למחנכים: זכויות של ילדים. עד כמה, ומדוע, יש לילדים פחות זכויות או יותר זכויות, מלמבוגרים? וכיצד מבטיחים ומכבדים זכויות אלו במוסד כמו בית-הספר, אשר בנוי על ציות לסמכות? הפרקים האחרונים מעלים שתי בעיות שקשה להפריז בערכן כשמדובר על זכויות אדם: האם ובאיזה הקשרים מותר להגביל אותן, כלומר, מה קורה וכיצד יש לנהוג כאשר זכויות מתנגשות ביניהן; וכיצד אוכפים זכויות-אדם. משמע, בחינת הדרכים בהן מנסים ליישם את השיח של זכויות-אדם בפרקטיקה המנחה התנהגות של יחידים ומדינות. בעולם שבו מתקשים לעצור מלחמות, רעב וטבח עם מצד אחד, ומסגירים רודנים למשפט בבית-דין בינלאומי מצד שני, מקבלת שאלה זו חשיבות מיוחדת. אני תקווה כי אסופת נושאים וסוגיות אלו יספקו תמונה מקיפה, גם אם לא ממצה, של סוגיית זכויות-האדם.


פורסם ב 21 במאי 2003 22:00 במדור מאמרים אקדמיים

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.