מאמרקשה להיות יהודי וגם לא כל אחד יכול

ישראל כמדינת הגירה

פורסם במפנה 44, ספטמבר 2004

האם נשכיל ליצור חברה ישראלית פתוחה, הטרוגנית ופלורליסטית, שמכילה את השונים? האם אפשרות זאת עומדת בניגוד לקיומה של מדינה ליהודים, מדינה המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית? 

ישראל היא מדינת הגירה. אחוז ניכר מאזרחיה היהודים היגרו אליה ממדינות אחרות ואחוז ניכר מהם הם בניהם ובנותיהם של מהגרים. עצם השימוש במונח 'הגירה' בישראל איננו מקובל. נהוג להשתמש במונח 'עלייה', המצביע על משמעות נורמטיבית חיובית לפעולת ההגירה (היהודית) אל ישראל, לעומת המשמעות הנורמטיבית השלילית של 'ירידה' ממנה (emigration). מדיניות ההגירה של ישראל משמשת בספרות כדוגמה למדיניות הגירה שקוראת תגר על ההנחה כי הגבלת הגירה היא עניין מספרי באשר היא איננה מבוססת על פרמטרים כלכליים בלבד;  היא פתוחה לעלייה יהודית באשר היא וקלטה יהודים ללא תלות ביכולתם הכלכלית. טענה זאת מאותגרת על-ידי טענות שעל-פיהן המדיניות, במיוחד כלפי יהדות צפון אפריקה, היתה סלקטיבית גם במונחים של מעמד כלכלי. אך החשוב הוא כי הקריטריון הרשמי העיקרי, הבלעדי כמעט, לקליטת מהגרים בישראל הוא מוצאם הדתי/הלאומי ולא קריטריונים כלכליים או אחרים.

אבן הפינה במדיניות ההגירה של ישראל הוא חוק השבות שנחקק בשנת 1950 והתקבל בכנסת ללא מתנגדים. חוק זה הוא מרכיב אחד במכלול חוקי ההגירה לישראל, הכוללים לצדו גם את חוק האזרחות  ואת חוק הכניסה לישראל. חוק השבות מבטא, בשמו ובתוכנו, את הרעיון המרכזי של הציונות: שיבת העם היהודי אל ארצו. במילותיה של מגילת העצמאות, "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". ואכן, באופן מקורי ביקש זרח ורהפטיג, יוזם החוק, לכנותו 'חוק שיבת ציון' או חוק 'קיבוץ גלויות'. השם 'חוק השבות' שהתקבל לבסוף תואם למגמת השיבה (repatriation) שהוא ביטוי לה, ומרמז לשיבת ציון כפי שהיא מוזכרת במקורות. המונח 'שבות' – שיבה, חזרה אל המצב הקודם - מבטא היטב את הגישה כי המדובר כאן בשיבת בני הארץ אל ארצם, ולא במהגרים זרים. זוהי חזרה היסטורית, בזכות, אל ארץ אבות; שיבת ציון המוגשמת בידי אדם.

בפועל, חוק השבות איננו כה יוצא דופן כמו שנוהגים לחשוב: חוקים דומים נהוגים במדינות הבלטיות, למשל, והיו נהוגים בגרמניה עד לא מזמן. אך הוא איננו מתיישב עם תפיסה עקרונית-ליברלית, אשר מחייבת מדיניות הגירה פתוחה יותר, ובעיקר מבוססת על עקרונות אוניברסליים ובלתי-מפלים. הקושי המיוחד של חוק השבות שארצה לגעת בו כאן הוא השפעתו דווקא על הקהילה היהודית-הישראלית פנימה ועל כלל אזרחי המדינה, לא על המתדפקים על דלתות הארץ בבקשה להיכנס אליה.

מדינת ישראל לא רק מאפשרת ליהודים באשר הם להצטרף אליה; היא מעוניינת בכך. אינטרס  זה  אִפשר בזמנו את הקמתה של מדינת לאום לעם היהודי (ההחלטה על חלוקת הארץ התבססה בין השאר גם על ההערכה כי יהודים רבים נוספים יצטרפו למדינה היהודית העתידה לקום). אך גם כיום, קיומו של רוב יהודי בר-קיימא נתפס בעיני רובם המוחלט של אזרחי ישראל היהודים כתנאי להמשך קיומה הבטוח כמדינת היהודים. רבים מאלו שמכירים בכך שיש בחוק השבות בעייתיות עקרונית סבורים כי יש לשמר אותו לפחות כל עוד מצויה ישראל במצב של איום  הנתפס כאיום קיומי. מה גם שהביטחון בקיומה של ישראל כמדינת היהודים, שבתהליך השלום מלפני שנים אחדות נדמה כיציב יותר מתמיד ואף הולך ומוכר על-ידי שכנותיה ואויבותיה עד זה מכבר, התערער מאז אינתיפאדת 2000.

רבים מכאלו המכירים בכך שיש בחוק השבות בעייתיות עקרונית סבורים כי יש לשמר אותו לפחות כל עוד מצויה ישראל במצב של איום הנתפס כאיום קיומי.

האינטרס של ישראל בקליטת הגירה יהודית מתבטא בתכניות קליטה, הקלות מס וסל קליטה. אלו, בנוסף לעובדה שמדובר במדינה מפותחת, הופכים את מדינת ישראל ליעד הגירה מועדף. בעוד שמדינות אחרות מפעילות קריטריונים שונים במדיניות ההגירה שלהן, אל ישראל יכול לבוא כל יהודי, יהיה אשר יהיה מצבו הכלכלי. מרגע שחוק ההגירה המרכזי מבוסס על קטגורית היהודיות, עולה השאלה 'מיהו יהודי' במלוא חריפותה. לא פלא, אפוא, שחוק השבות תוקן ב-1970בעקבות פרשת שליט, למרות שזו לא נגעה ישירות לחוק השבות אלא לשאלת הרישום במרשם האוכלוסין של ילדים לאב יהודי ואם שאינה יהודייה. קביעת בית המשפט העליון כי יש לרשום אותם כיהודים עוררה סערה בקרב המפלגות הדתיות, שביקשו לסגור את הפרצה. כדי למנוע משבר קואליציוני ואולי גם מסיבות נוספות, תוקן חוק השבות ויהודי הוגדר לצורך החוק כ"מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת".  הסיפא נוסף לתיקון בעקבות פרשה אחרת – פרשת רופאייזן  – שבו סירב בית המשפט העליון להקנות לאח דניאל, יהודי שהתנצר והיה לנזיר כרמליטי, אזרחות מכוח חוק השבות, למרות שעל-פי ההלכה הוא נשאר יהודי גם לאחר המרת דתו. בד בבד, הרחיב החוק את הזכאות לשבות גם לבני משפחה לא-יהודים והקנה להם זכויות עלייה שוות. התיקון הרחיב את קטגוריית הזכאים לשבות, אך הפך את המצב המשפטי שנקבע בפרשת שליט, וביסס את הגדרת הזהות היהודית על תפיסה הלכתית  בעיקרה.

לעמודי המאמר : 4 3 2 1

העמוד הבא





פורסם ב 18 בספטמבר 2004 20:40 במדור מאמרים אקדמיים

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.