פרס הרפואה הוטרינרית הוענק לחוקרי בית הספר לחקלאות בניוקאסל שמצאו כי לקרוא לפרות בשמות חיבה פרטיים, והרבה פעמים, הובילה לייצור חלב רב יותר משמעותית מייצור החלב אצל פרות שלא זכו לשמות כינוי. תשומת לב לפרות אכן משפרת את תפוקת החלב שלהן.
Anthrozoos, vol 22, p 59

פרס הביולוגיה הוענק לפומיאקי טגוצ'י ועמיתיו מיפן שהראו כי חיידקים טרמופיליים מצואת פנדה יכולים במהירות (בגלל העמידות לחום גבוה) להפחית מסת זיהום במטבח.
Journal of the Japan Society of Waste Management Experts, vol 14, p 76

פרסים משנים קודמות:
2008
וגם 2007

פורסם ב 3 באוקטובר 2009 07:11 במדור חמש רשימות אחרונות | 5 תגובות | אפשרויות

משקל כהתגלמות החשיבות

תמיד אני כותבת רשימות על עודף משקל עם נימת התנצלות חבויה...היום ממש לא...
"כבד", "בעל משקל כבד", "כובד ראש"...מילים המחוברות בשפתנו לחשיבות ולרצינות. האם אנחנו שוקלים על מאזניים את האופציות העומדות בפנינו? או, למה לדעה של אחד יש יותר כובד מלדעה של האחר?
מחקר חדש אכן מראה שאפשר להאשים את כח הכובד.
פריטים כבדים דורשים יותר אנרגיה לתנועה והם יכולים אף לפגוע בנו אם נזיז אותם בחוסר זהירות. וכך, כבר מילדותנו, למדנו לחשוב יותר ולתכנן יותר בקפדנות כשאנו מטפלים בדברים כבדים, הם דורשים לא רק יותר כח שרירים, אלא גם יותר כח חשיבה.
מכאן הסיקו פסיכולוגים מאמסטרדם שמושג החשיבות מעוגן בחווית הכובד של עולמנו הפיסי ומכח המשיכה אותו אנו חווים מיום הולדתנו. וכך הציעו שייתכן ואנחנו נשקול דברים יותר ברצינות אם נסחוב משקל יותר כבד עלינו.

בסדרת ניסויים, החזיקו המשתתפים שהתנדבו לוחות עץ במשקלים שונים וזאת תוך כדי שהם נתבקשו למלא מיגוון שאלונים.
בניסוי אחד למשל הם נתבקשו להעריך שערי חליפין של מטבעות שונים, ואכן החוקרים ראו שאלה שהחזיקו לוחות כבדים יותר ראו את הכסף כיותר חשוב ובעל ערך.
בניסוי אחר על צדק, נשאלו המשתתפים כמה חשוב לדעתם שהוציאו סטודנטים מתוך מגזר ההחלטות החשובות של האוניברסיטה. גם כאן, ככל שהם נשאו לוח כבד יותר כך השיבו המשתתפים שזה נושא חשוב יותר.
בכל הניסויים נמצא שככל שנשאו המשתתפים לוח יותר כבד כך הם חשבו יותר לעומק, יותר מתוחכם ויותר מופשט.
גם מחקר זה מצטרף לעבודות המצטברות המראות שגופנו הפיסי חשוב לאיך שהמח שלנו עובד...ואולי כמו שהסינים טענו תמיד, גוף-נפש הם באמת ישות אחת.

אני כמובן לא יכולה שלא לתהות בצחוק האם זה נכון גם ביחסיות בין אנשים, דהיינו האם לשמנים חשיבה יותר עמוקה מלרזים...

Psychological Science, 2009, 20(9), 1169-1174

פורסם ב 1 בספטמבר 2009 21:15 במדור חמש רשימות אחרונות | 4 תגובות | אפשרויות

האחיות נחמה עם מיילס דייויס וג'ון קולטריין

כמה נחמד להעלות רשימה עם רה-מיקס מעניין של זוהר ראלט...
האחיות נחמה עם מיילס דייויס וג'ון קולטריין...הן בטח תשמחנה...

http://www.youtube.com/watch?v=08nKAyKRlHc

פורסם ב 29 באוגוסט 2009 07:29 במדור חמש רשימות אחרונות | 0 תגובות | אפשרויות

למה כדאי לאכול כמו שאכל האדם הקדמון?

את התזונה האמריקאית הנוכחית, מכנים הרופאים כ"מחלת תרבות" הקשורה בחוליים רבים. במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את יתרונות התזונה בתקופת האבן (טרום החקלאות) ואת תרומתה לבריאות.
תשעה משתתפים בריאים אכלו 3 ימים את תזונתם הרגילה, אחרי זה ובמשך 7 ימים אכלו המון אוכל של תקופתנו וסיימו עם 10 ימים של אכילת תזונת תקופת האבן שכללה בשר רזה, ירקות פירות ואגוזים ולא כללה מזון מתקופות אחרות כמו מוצרי חלב, דגנים, או סוכר.
ביחס לתזונתם הרגילה הראו החוקרים שבזמן מזון בתקופת האבן היתה אצל המשתתפים ירידה בלחץ דם, עליה בגמישות העורקים, ירידה בתגובת אינסולין וירידה ברמות כולסטרול וטריגליצרידים.
חשוב לציין שהאפקט הבריאותי התרחש מהר, הניסוי היה קצר ביותר.
Eur J Clin Nutr. 2009, 63(8), 947-955
 
הנה מידע על ניסוי קודם שהראה כי גם לחולי לב עם סוכרת כדאי לאמץ את תזונת תקופת האבן וזה לא מאוחר מדי...

אם מסתכלים מה טוב בדיאטה הים-תיכונית, זה דומה לחלק התזונתי ששיך לתקופת האבן - צריכה גבוהה של ירקות, פירות, קטניות ואגוזים.

וגם כדאי לשים לב, ביות החיטה כפי שמראים מחקרים שונים החל רק לפני כ- 10,000 שנה. האבולוציה של הומו ספיאנס היא בערך בת מיליון שנה לכן זה לא הגיוני שהאבולוציה "התאימה" אותנו לצריכת חיטה ודגנים.

אם לא שמעתם על הרופא הנודע ד"ר פרייס, ספרו פתוח לקריאה ברשת -
Nutrition and Physical Degeneration
A Comparison of Primitive and Modern Diets and Their Effects
ד"ר ווסטון פרייס היה רופא שיניים לפני כמאה שנים, והוא הבחין שאצל השבטים החיים בטבע ברחבי העולם, מצב השיניים הוא מצוין וזאת כמובן בהשוואה למצבם הבעייתי של השיניים אצל תושבי ארה"ב. הוא גם ראה את הקשר בין בריאות השיניים ובריאות הגוף והשתמש בזה כמדד לחיים טובים.

החדשה הועלתה ב"כמוני".

פורסם ב 25 באוגוסט 2009 08:15 במדור חמש רשימות אחרונות | 4 תגובות | אפשרויות

כמוני

זוכרים את הרשימה "מהפכת הבריאות - רשתות בריאות חברתיות" ? אז עשינו את זה !!! עכשו בישראל...

האתר כמוני עלה רישמית ומהיום כתובתו הפתוחה לכל (בינתיים בשקט, אחרי החגים יהיו הרבה תרועות חצוצרות)
http://www.camoni.co.il

המון מידע, חדשות, מומחים, פורומים וכלים זמינים לשימוש כולם...בלוגים...קבוצות...מיפגשים...

אנחנו פתוחים להצעות על סקרים/מחקרים/פרויקטים מקומיים או שאר רעיונות...אל תהססו להציע.

ולחובבי הטוויטר, אנחנו גם כאן:
http://twitter.com/CamoniHealth

תודה וברכה, דינה

פורסם ב 3 באוגוסט 2009 21:34 במדור רשתות מידע וניטריק אוקסיד | 3 תגובות | אפשרויות

המדיטציה הולכת ונעשית פופולרית גם אצל השמרנים

כבר מזמן לא רק לתמהוניים, הרבה פסיכולוגים מתחילים להשתמש במדיטציה ככלי טיפולי וחוקרי המח מתחילים לנסות להבין מה מתרחש במח בזמן המדיטציה. מעניין שלא בהכרח צריך להתאמן עשרות שנים כדי להנות מיתרונות המדיטציה.

אחרי שהראו שמדיטצית מודעות עוזרת למדוכאים יותר טוב מתרופות נגד דיכאון, קשה כבר להגיד שזה לא נגיש או לא שימושי.
J Consult Clin Psychol. 2008, 76(6), 966-78
ועוד מאמר על ראיונות עם מטופלי מדיטציה הסובלים מדכאון המסבירים את ההשפעה המיטיבה של המדיטציה עליהם.
Behav Cogn Psychother. 2009, 10, 1-18

הנה רשימה קודמת שסיכמה עוד מחקרי מדיטציה -  סוף סוף גילינו, מדיטציה טובה לגוף ולנפש.

אז מה קורה במח ואיך מרגיעה אותנו המדיטציה?
חוקרים מסין בחנו השפעת מדיטציה סינית מסורתית (integrative body-mind training) על פעילות המח אצל 86 סטודנטים וזאת אחרי תרגול קצר של 5 ימים. האימון במדיטציה שיפר את החיבור בין ה- anterior cingulated שבמערכת העצבים המרכזית ובין החלק הפאראסימפתתי של מערכת העצבים האוטונומית. חיבור כזה משפר את האינטגרציה של גוף-נפש.
הסטודנטים (שלא התנסו קודם במדיטציה) עברו במשך 5 ימים הנחיות למדיטציה או בקבוצת הבקורת לרלקסציה של 20 דקות ולמרות שכולם נהנו מהטבות התירגול, רק אצל המתאמנים במדיטציה הבחינו בשיפור הבולט בחיבור הנ"ל של גוף-נפש.
המתאמנים במדיטציה הראו לא רק זרימת דם מוגברת ל- anterior cingulate cortex הימני אלא גם ירידה בקצב הלב ומוליכות העור, שיפור בנשימת בטן וירידה בקצב נשימת החזה, כלל סימנים המעידים על פחות לחץ ומאמץ ושיפור ברוגע הריגשי שכלי.
PNAS, published online before print May 18, 2009

עוד מחקר המראה כי המודעות הפנימית קלה יותר עם התרגול המדיטטיבי.
Psychophysiology. 2008 July; 45(4): 671–677
ועל קשר הדוק יותר בין המח ובין הלב במדיטצית חמלה.
Neuroimage. 2009 May 5. Epub ahead of print

ועכשו מתחילים לחקור את המדיטציה במדעי המח גם מזויות אחרות, יכול להיות לשמדיטציות השונות יהיו אפקטים שונים. לדוגמה במחקר שנעשה בוירג'ינה על מדיטצית יוגה בודהיסטית (Deity Yoga), הראו החוקרים שהמדיטציה משכללת זמנית את הכושר הויזואלי המרחבי. ייתכן שיותר נפח מרחבי, מקל על ההתמודדות עם המצוקה.
Psychol Sci. 2009, 20(5), 645-53

במחקר אחר הראו כי מדיטצית זן מפחיתה תחושת כאב.
Psychosom Med. 2009, 71(1), 106-14

ואני כמובן לא יכולה שלא להזכיר את המודל שהצעתי על סיגנל הגז ניטריק אוקסיד כמתווך בחיבור גוף נפש.

פורסם ב 18 ביולי 2009 21:12 במדור חמש רשימות אחרונות | 4 תגובות | אפשרויות

מכניקה פשוטה לא יכולה להסביר את התעמלות אצבעותינו המשוכללת

"דחוף את האצבע הכי חזק למטה כלפי המשטח ועכשו הכי חזק שאתה יכול תזיז אותה באיטיות בקצב תקתוק מטרונום...בהתחלה לאט לאט...ועכשו מהר יותר ועוד יותר מהר..."
אלה הוראות השייכות להתעמלות אצבעות שעל פרדוקס תוצאותיה דווחו חוקרים מדרום קליפורניה בעיתון Journal of Neuroscience.
החוקרים ציפו למצוא שהכח המקסימלי הרצוני כלפי מטה יגבר ככל שיעלה קצב התזוזה קדימה, אבל להפתעתם הם מצאו שהכח כלפי מטה נשאר בלתי תלוי במהירות התנועה.
כמו שאנו יודעים, בהרבה מטלות שריר, כח השריר מושפע מתכונות כח-מהירות וכך הוא נחלש כשהמהירות גוברת, זאת הסיבה שיש לנו הילוכים למשל באופניים או למה לילדים קטנים קשה לנסוע במהירות גדולה.
באצבעות נראה שזה לא ככה... זה מה שהראו החוקרים במטלה לאצבע, מטלה המקבילה לשפשוף משטח. משתתפי הניסוי לבשו אצבעון מטפלון על האצבע המורה שלהם ולחצו על משטח טפלון חלקלק שהיה מחובר למד כח (ראו בתמונה).
לא נמצא הבדל בכח בין תנועה איטית ובין תנועה מהירה אפילו שהגיעה למהירות גבוהה פי 36 מהתנועה האיטית. לא פשוט להסבר...
אחד ההסברים שהחוקרים הציעו הוא שהעולם הנרחב של פקודות מח אפשריות לשרירי האצבעות, מוגבל בפועל על ידי המכניקה של התרגיל ולכן המערכת מגיעה למקסימום שלה בכל השלבים. יכול להיות שזאת אחת הסיבות שאיפשרה באבולוציה להוביל למיומנויות של האצבעות שלנו.
הפרטים ביחסי הגומלין שבין השרירים, העצבים ומכניקת גופנו הם מורכבים ונראים מתריסים נגד חוקי מכניקה פשוטים.
ועוד לא התחלנו אפילו לשלב בחישובים את המודעות...כאן הייתי מציעה לחוקרים ללמוד את הטאי צ'י...תנועה מתוחכמת שבטח תגלה הרבה על מורכבותנו.
J Neurosci. 2009, 29(27), 8784-8789

פורסם ב 18 ביולי 2009 14:26 במדור השמנה ואריכות חיים | 0 תגובות | אפשרויות

Experimental Biology 2009

השנה חלק ניכר מהכנס השנתי של חברת הביולוגיה הניסויית הוקדש לצמחים, אבל כמו כל שנה יש מחקרים מסקרנים, הנה למשל:
מה עושה את שחקן הכדורגל לגדול? כשרון עדיף על כושר
http://www.eurekalert.org/pub_releases/2009-06/sfeb-wma062509.php

הדגים הנחותים הם דווקא המהירים יותר...אולי כדי שלא יצטרכו להילחם ואולי להיפגע?
http://www.eurekalert.org/pub_releases/2009-06/sfeb-tft062509.php

ממה נובע מקור ההבדלים בכושר להכות עם פטיש? בדרגת התאורה למשל...
http://www.eurekalert.org/pub_releases/2009-06/sfeb-tso062409.php

איך צפרדעים חיות שנים בתוך האדמה ללא מזון...יכול להסביר השמנה כתהליך ייעול האנרגיה.
http://www.sciencedaily.com/releases/2009/06/090629081133.htm

מזון עתיר אומגה 6 מגביר את יכולת הריצה המהירה של עכברי מעבדה.
http://www.sciencedaily.com/releases/2009/06/090629081120.htm

על האבולוציה של האבולציה, או מה היית אומר לצ'רלס דרוין היום?
http://www.sebiology.org/meetings/Glasgow/Darwin.html

The Society of Experimental Biology Annual Meeting, 28 June-1 July, 2009,Glasgow

פורסם ב 28 ביוני 2009 22:28 במדור אקולוגיה | 0 תגובות | אפשרויות

"להיות ולא להיות - זאת התשובה" - מדריך לחיים

רק סיימתי לקרוא את "רדו ממני" ספרה הנהדר של אורית זאבי יוגב וכבר זכיתי לראות שגם ארז שמיר הוציא ספר:  "להיות ולא להיות - זאת התשובה". אני כמדענית מיד מנסה למצוא את ערוצי התקשורת שמאפשרים לזה להיות, ואולי לחקור את הקשר בין אורית ובין ארז...אבל נראה לי שכרגע זה מיותר (על פי מה שהצצתי בספר של ארז) ונכון יותר לתת לארז שמיר לספר על ספרו, הנה רשימתו: 
"בשעה טובה, ולאחר שנים של כתיבה, צפוי בעוד מספר שבועות להתפרסם ספר הראשון פרי עטי. מן הסתם כל מי שעומד בפני פרסום ספר, ובמיוחד ספר ראשון, אינו יכול שלא להתרגש מהמעמד, אולם אני מרגיש שאני פחות מתרגש ממנו ויותר מרגיש הקלה מעצם העובדה שזכיתי להגיע אליו. במבט לאחור תהליך כתיבת הספר נראה לי כתהליך מייסר מאין כמותו, קצת בדומה להריון הנמשך מספר שנים, אולם למרות הייסורים, וכמו בהריון, התוצאה הסופית שווה את כל המאמצים. ועם זאת, תחושת ההקלה שאני חש לא נובעת מעצם העובדה שאני מבין שהמאמץ האדיר שהשקעתי בכתיבת הספר עומד להגיע לידי סיום, אלא מכך שאני מרגיש שלא חשוב מה שכעת יקרה, אני את שלי עשיתי. מאחר ומדובר בגישה לא לגמרי מקובלת, אני אבקש להסביר אותה.
 
אם נרצה ואם לאו, אנו חיים בחברה שמקדשת מעל לכל את חשיבות התוצאה. באחד הפרקים של הסדרה הקומית הסימפסונס, כאשר שומע הומר שילדיו נכשלו במשימה כלשהי, הוא ממהר לומר להם "עשיתם כמיטב יכולתכם ונכשלתם בצורה מחפירה. הלקח הוא – אף פעם אל תנסו". צחוק, צחוק, אולם רובנו מיחסים להצלחה ולכישלון, בכל תחומי החיים, חשיבות עליונה. זאת הסיבה שכאשר אנו מתחילים עם בני או בת זוג, לא כל כך אכפת לנו מדוע הם נענים לחיזורינו – כל עוד הם נענים לחיזורינו, וזאת הסיבה שבתור סטודנטים לא כל כך אכפת לנו אם הבנו את החומר הנלמד ואם לאו – כל עוד אנו מצליחים לעבור את הבחינות. ואמנם, השאלה הכי נפוצה שאנשים שואלים אותי, כאשר אני מספר להם שאני עומד לפרסם ספר, היא לא האם אני מרוצה מהספר שכתבתי, אלא האם אני חושב שהספר יצליח. אני אמנם מנסה להסביר להם שמבחינתי עצם כתיבת הספר היא הצלחה, וכי נתוני המכירות של הספר הרבה פחות מדאיגים אותי, אולם במרבית המקרים אני מקבל את הרושם שהתשובה שלי לא ממש משכנעת אותם. אחרי הכל, מה הטעם לכתוב ספר אם אף אחד לא יקרא אותו?
 
האמת היא כרגיל מורכבת. מצד אחד הצדק אכן נמצא עם אותם האנשים, מכיוון שכמו כל יוצר אחר אני אשמח מאוד שפרי יצירתי יחשף בפני כמה שיותר אנשים וימכר בכמה שיותר עותקים, אולם מצד שני אני לא ממש דואג בקשר לנתוני המכירות של הספר. מדוע?  מכיוון שהדרך הרוחנית לימדה אותי למקד את מאמצי בתחומים בהם יש לי יכולת השפעה, לעשות את המיטב שאני יכול, ואז לשחרר וללמוד לקבל את התוצאות כפי שהן. אחרי הכל, מה הטעם להלחם במה שלא ניתן לשנות?
***
לפי כעשור שנים, כאשר רק התחלתי ללכת בדרך הרוחנית, הספר הרוחני הראשון שזכיתי לקרוא היה ה"בהגוד גיתא", אשר מהווה חלק מאפוס ה"מהאבהארתה", ומגולל את תמליל שיחתם של קרישנה וחברו ארג'ונה. למרות שאז בקושי הבנתי מילה ממה שקראתי, ואם להודות על האמת גם היום מדובר בטקסט שמבחינתי רב בו הנסתר על הנגלה, היו בטקסט מספר פנינים אשר כבר אז שבו את ליבי. כיום, כאשר אני עומד בפני פרסום ספר ראשון, החזרה לאותו טקסט קדום מהווה מבחינתי סגירת מעגל. במאמר זה אבקש להציג מספר ציטוטים מתוך אותו טקסט אשר שופכים אור על תובנת חוסר ההיקשרות לתוצאות ואשר אולי יעזרו להסביר את גישתי הקצת מרוחקת לסוגית פרסום הספר.
 
כבר בפרק השני של ה"בהגוד גיתא", בסעיף ארבעים ושבע, אומר קרישנה לאר'גונה: "זכותך לבצע את חובותיך, אולם אינך זכאי לפירות המעשה. לעולם אל תחשוב עצמך לגורמן של תוצאות מעשיך, ולעולם אל תדבוק באי מילוי חובתך." במילים אחרות, בחיים אלו עלינו לעשות את מה שעלינו לעשות, אולם אל לנו לפעול מתוך התפיסה השגויה שבכוחנו לקבוע את תוצאות מעשינו, מכיוון שתוצאות אלו תלויות באין ספור גורמים הנמצאים ברובם מחוץ לטווח השפעתינו. עלינו אם כן להתרכז במילוי החובות, ולא לדאוג לתוצאות. הן כבר יבואו מעצמן.
 
בסעיף הבא, באותו הפרק, ממשיך קרישנה ומטיף לאר'גונה על חשיבות המעשים ולא התוצאות – "הו ארג'ונה, בצע חובתך ברוח שקולה, והימנע מכל זיקה להצלחה או כישלון. יישוב-דעת כזה נקרא יוגה." בסעיף זה קושר קרישנה בין חוסר ההאחזות בתוצאות המעשים לבין מה שהוא מכנה "יישוב-דעת", או בשפה המודרנית שלוות נפש. ומדוע חוסר ההאחזות בתוצאות המעשים מובילה בהכרח לשלוות נפש? מכיוון שכאשר אנו מוותרים על ההאחזות בתוצאות מעשינו, כאשר אנו מוותרים על ההאחזות בהצלחה או בכישלון, אנו מאפשרים לעצמנו לקבל את הרגע הזה כפי שהוא, בלי תנאים ובלי הכתבות. הצלחנו? מה טוב. נכשלנו? לא נורא, זה מה שיש, ואם למדנו לקבל את הכישלון זאת כבר חצי הצלחה. כפי שהדלאי לאמה נוהג לומר "כשאתה מפסיד, לפחות אל תפסיד את הלקח".
 
מספר שורות מאוחר יותר, בסעיף חמישים ושבע, מפתח קרישנה עוד יותר את הסוגיה כאשר הוא מסביר: "בעולם החומרי, מי שבטוב וברע נשאר בלתי מושפע, ואינו מהלל את הטוב או מבזה את הרע – הינו יציב ואיתן בידע מושלם." פעם נוספת, אם כן, קרישנה מהלל את חוסר ההאחזות בתוצאות, רק שהפעם הוא כבר קושר בינו לבין מה שהוא מכנה "הידע המושלם". ומהו אותו "ידע מושלם" לשיטתו של קרישנה? זהו הידע החושף בפני האדם את העולם השוכן מעבר להגדרות הדואליות של הצלחה וכישלון, טוב ורע, עולם בו נפש האדם שבעת התהפוכות יכולה למצוא שלווה אמיתית. על פי קרישנה, אם אכן נבין כי שלוות הנפש שלנו אינה פועל יוצא של תוצאות מעשינו, אלא תנאי מוקדם להן, נצליח למצוא את תחושת האושר היחידה שלעולם לא תחלוף או תעלם.
 
קרישנה ממשיך בשיחתו עם אר'גונה ובפרק שלוש, סעיף תשעה-עשרה, אומר לו: "על האדם לפעול איפוא, מתוך חובה, מבלי להתקשר לפירות עבודתו. כי פעולה ללא התקשרות מובילה לעליון." פעם נוספת, קרישנה ממליץ לאר'גונה לא להיקשר לתוצאות מעשיו מכיוון שבכך יזכה להגיע "לעליון", כלומר לאותו עולם נסתר השוכן צעד אחד בלבד מעבר לעולם הנגלה ואשר נחשף רק בפני אלה החכמים מספיק לראות. ואולם, התודעה של מרבית בני האדם מלאה בכל כך הרבה תשוקות, עד שהם אף פעם אינם מצליחים לראות את מה שמסתתר להם ממש מתחת לאף. קרישנה, כאמור, מזהיר את אר'גונה מכך, וממליץ לו ללכת בדרך חוסר ההאחזות.
 
לבסוף, בסעיף עשרים וחמש בפרק שלוש, אומר קרישנה לאר'גונה: "כשם שהבורים מבצעים חובותיהם מתוך התקשרות לתוצאות, פועל גם המלומד – אלא שמבלי להתקשר – כדי להוביל את האנשים אל דרך הישר." זהו סעיף מעניין במיוחד, מכיוון שבו מציין קרישנה כי אף שכלפי חוץ פעולותיו של המלומד עשויות להיות דומות לפעולותיהם של הבורים, הרי שלא רק שהוא לא נקשר לתוצאות פעולותיו, אלא שהמוטיבציה המנחה אותו, המוטיבציה הרוחנית שנועדה "להוביל את האנשים אל דרך הישר", שונה לחלוטין. כך, האדם "המלומד" לא פועל למען רווחתו האישית, ואינו מבקש להשיג דבר לעצמו, אלא לחלוק את תובנותיו עם שאר בני האדם על מנת לרומם אותם אל מעל למישורי החומר הצחיחים ואל עבר אגמי השפע הרוחניים. 
***
כפי שניתן לראות, על פי קרישנה חוסר ההיקשרות לתוצאות היא אחת מתכונות האופי החשובות ביותר שהצועד הרוחני יכול לנכס לעצמו, אולם אנו לא צריכים להגדיר את עצמנו כצועדים רוחנים על מנת להפיק תועלת מתובנת חוסר ההיקשרות. למעשה, אם רק נלמד כיצד להתמקד באיכויות שאנו מכניסים לתוך תהליכי חיינו – כתחליף למצב הקיים בו אנו נוטים להתמקד בתוצאות – איכות חיינו צפויה להשתפר בכל המובנים. ואמנם, אם נשאל כל שף המכבד את עצמו הוא יאמר לנו שהמשתנה המשפיעה יותר מכל על איכות הארוחה הוא איכות חומרי הגלם המשמשים להכנתה. באופן דומה, כאשר אנו מבססים את חיינו הנפשיים על חומרי גלם איכותיים כגון כנות, חמלה, אהבה, נדיבות ושלווה, אנו לא צריכים לדאוג בקשר לתוצאות מעשינו – לא רק מכיוון שבמרבית המקרים השימוש בחומרי גלם איכותיים מבטיח קבלת תוצאות איכותיות, אלא בעיקר מכיוון שלפתע חשיבותן של התוצאות נהפכת שולית. זאת, אם כן, הסיבה שאני לא מודאג בנוגע לגורל הספר שלי. אני הרי יודע שעשיתי כמיטב יכולתי להכניס לתוכו את כל חומרי הגלם האיכותיים ביותר, ושהשקעתי כל מאמץ אפשרי על מנת להפוך אותו לספר הרוחני הטוב ביותר שיכולתי לכתוב. מכאן והלאה לא נותר לי אלא לשחרר. "
 
להצצה בספר

פורסם ב 15 ביוני 2009 12:34 במדור רשתות מידע וניטריק אוקסיד | 2 תגובות | אפשרויות

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.