פרק מאה עשרים ואחת: שובר שתיקה

לינור היא פטישיסטית של הכוח, זה היה גלוי לגמרי גם בתקופה העאלק-שמאלנית שלה. מה שעניין אותה תמיד, מעל הכל, זה להיות בצד של החזקים.

בעניין אי השרות בצה"ל של אריאלי, אני מקווה שמה שמטריד אותך זה לא עצם אי השרות אלא הצביעות של צה"ל. ברור שמה שמכשיר את אריאלי זה דעותיו ולא הביוגרפיה שלו. מדובר במסורת מפוארת - כל מיני מורעלים ומתלחמים ששולחים את הישראלים לעשות שפטים בגויים בעוד הם עצמם ספונים באולפן ממוזג, אוהלה של תורה או החוף במיאמי.

אליעזר, אני לא מבין: כשהצגת את אריאלי כתבת שהוא לוחם צה"ל שהיה בעבר דוס מחמד ואחר כך אתה מתאר אותו כמי שלא שרת בצבא, אתמהה

ליוסי,
אפשר להבחין במרכאות הכפולות של לוחם צה"ל – גם אם הן לא נמצאות שם.

ואגב, האם יש מצב שתוסיף אות כלשהי לצד שמך הפרטי כדי למנוע בלבול? (וכבר היו שהתבלבלו)

והדיאלוגים שאתה מביא כאן מעוררים צמרמורת, אם כי לא צמרמורת של הפתעה.

כמו עידן גם אני חושבת שלינור מעולם לא היתה שמאל, גם בימים שהתיימרה להיות כזאת, אבל מצד שני את נטיותיה הכוחניות עד אלימות הראתה בכל מקום כולל בטוריה וכתבותיה "החינניות". אפשר לראות את זה גם בתסריטים ובסדרות "החינניות" כאמור, שלה.

לפני כמה שנים כשהארגון הזה "שוברים שתיקה" רק הוקם, חיבר אותי אליהם מיקי קרצמן, ועשיתי להם את המצגת על העדויות מחברון. חייבת לציין שכשפגשתי אותם אז, השתוממתי על האומץ ועל הנחישות, עכשיו אני מלאת הערצה אין סופית לפעולתם.
וראוי להזכיר שמובילי התנועה מגיעים מבתים דתיים, והם עצמם לא רק ששומרי מסורת אלא דתיים ממש.

?

אליעזר לא טועה, גם לא בעברית, גם לא בנקודות ובסימנים.

אריאל אולי לא שרת שירות חובה ואולי בזכות פטור שהשלטון וצה"ל העניקו למי שאמונתם היא גאוותם.

אבל אריאל כמו רבים אחרים יכולים לחזור למוטב בכל עת, ויכולים להתגייס בגיל מתקדם, ולשרת שירות מקוצר ולהנות מכל העולמות, בחסות החוק.

ואריאל יכול להנות מדרגות ייצוג,
ואריאל יכול להתחיל לתרום ולהלחם עבור צה"ל מכל מקום ובכל עת,

לכן אליעזר כינה אותו בצדק "לוחם צה"ל" ולא הכניס אותו למרכאות מזלזלות.

לי מותר.

אליעזר, נדמה לי שהפעם החטאת למטרה. עירית לינור וקובי אריאלי באמת לא חשובים לי בהקשר הזה.חשוב לי יותר שגוף כמו "שוברים שתיקה" יוצא בהאשמות חמורות כל כך, מבלי שאותם עדים למעשים יהיה את העוז לחשוף את זהותם. פרסום כזה רק מזמין תגובות כמו של לינור את אריאלי ואחרים ובצדק רב!!

כמובן שזה לא מצדיק את השיחה הגועלית הזאת שאתה מצטט, אבל אתה מסתמך על זה כטיעון מרכזי...
אני זוכרת שקראתי כתבה במוסף השבת של מעריב לפני כמה שנים ובה אריאלי סיפר על חוויותיו מטירונות מקוצרת לחרדים שויתרו על "תורתם אומנותם". היו שם התנשאות ולעג לא מעטים, ובכל זאת. הוא שירת בצה"ל.

אם זה לא כתוב בויקיפדיה, זה לא אומר שזה לא קיים.

בתור קורא ואזרח שנהנה ומקפיד לשמוע את קולך ודעותיך על ענייני הציבור אני חושב שאינך יכול לא להתייחס לעובדה כי ז'אנר הדוחות של ארגוני שמאל שונים ומשונים לגבי מעשי המדינה והצבא הפכו לאחרונה למתקפות חסרות גבולות כנגד כל לגיטמיות קיומית בסיסית שלנו כאן ועיוותים רבים וחוסר יושרה כבר התגלו בהם לא מעט. אני מניח כי זו הסיבה העיקרית שבשלה השדרנים הנ"ל, המייצגים קו מרכזי מאוד בציבוריות הישראלית, מתייחסים בצורה שכזו לדברים וגם אם התייחסותם וולגרית מדי, יש בה גם הזמנה לחשבון נפש בקרב השמאל השפוי.
בתודה.

בסוף הפוסט הזה

http://nimby.co.il/?p=209

אשמח מאד אם יתקעו אותו על אי השירות בצבא.
הוא איבד את הזכות שלו להגנה לפחות ממני, אם כי אין לי ספק שלא יעשו לו כלום, כ'משתמט בצד של הטובים' דמו סמוק יותר מדמם של 'המשתמטים הרעים'.

שזו בעצם מכבסה ל'משתמטים בצד של הטובים' כמו ליברמן.

אני נמנה על אלו שעברו במשך שנים לא מעטות שינוי יסודי מאד ביחסם לקרן החדשה לישראל ולארגונים הנתמכים על ידה. שינוי זה התפתח עם ההכרה שארגונים כביכול לא פוליטיים, או כאלו שמעוניינים רק בנושאי זכויות אדם ואזרח ומתעלמים ממחלוקות פוליטיות אינם אלא ארגונים פוליטיים לכל דבר ועניין עם אג'נדה פוליטית העויינת את האינטרסים החיוניים ביותר למדינה . האגודה לזכויות האזרח הפכה מבצר של השמאל הקיצוני ורבים פרשו ממנה בתחושת בחילה אמיתית.
ארגון עדאלה כבר הצהיר על מטרות פוליטיות מובהקות הקרובת מאד לעמדות בל"ד . כל אלו כנראה לא היו קיימים ללא הקרן החדשה לישראל. אומר דבר מאד בוטה,לטעמי הקרן החדשה לישראל הפכה לארגון עויין הפועל ומסייע לחיסולה של ישראל כמדינה יהודית. לא זו לא האשמה שמוטחת בלהט וויכוח אלא מסקנה הנובעת ממעקב רב שנים.
אני מניח שהדבר יצער אבל רבים הגעו להכרה זו ויפעלו עתיד פעלה נמרצת יותר נגד הקרן ודרכי פעולתה
אכן העובדה שאהרן ברק נשא את נאומו השנוי מאד במחלוקת באירוע שלכם שכנע אותי שהאיש אימץ אג'נדה פוסט ציונית מובהקת.

אין לי עניין בהטחת האשמות וחלוקת ציונים-החשיבה שלי פוליטית ביסודה והיא מתמקדת בשאלה מהם הדרכים הנכונות ביותר להילחם בקרן החדשה לישראל. לי ברור שהדבר חייב להיעשות במספר מישורים ובין היתר חסימת הדרך לבג"ץ בפני עותרים ציבוריים שיש להם אג'נדה פוליטית מובהקת כמו עאדלה והאגודה לזכויות האזרח
המשך המאבק בכם צריך להתמקד בחשיפה חסרת רחמים של הארגונים בהם אתם תומכים והפועלים בזיקרה הפוליטית-מדינית.
שוב לא ניתן לכם או לארגונים אחרים,שיש להם אג'נדה פוליטית ברורה כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה לפעול תחת מסווה-כשהציבור יבין את הזהות והמטרות של הארגונים להם הענתקתם תמיכה תאבדו את שארית הלגיטימיות

אלוהים ישמור משה, אל איזה מסווה אתה מדבר?

כל המידע שאתה מבקש מפורט באתר הקרן החדשה לישראל - הטרח עצמך לגוגל.

חוץ מזה איך ארגון זכויות אדם יכול להיות לא-פוליטי? מילא במדינה בה זכויות אדם הניתנות אוניברסלית הן בגדר קונסנזוס רחב, אבל בישראל...?

הלוּבְּלִינָאִים


הבתים של לובלין נושקים
לצריפים של מיידאנק.

בתינו שלנו רחוקים.
לא רואים מהם את העוול.

בתמונות במרקע בריונים חורשי רע
לא מרשים לעובדי אדמה להנות מפריה.

ישחתו הזיתים עד אחד.

התושבים בלובלין מסתפקים בשתיקה.





*לובלין – עיר בפולין. בפרבריה נמצא מחנה ההשמדה מיידאנק

מעבר לזעזוע מהאלימות המילולית, מזעזעת לא פחות העובדה שהתכנית ה"מילה האחרונה" , שהייתה פעם כר לויכוח בריא, הפכה עם אותם אנשים עצמם כמעט לבמה של הקונצנזוס שמתבשם מעצמו, מחזק את עצמו ללא כל ויכוח. אולי עדיף כבר הצעקנות של תכניות הפופוליטיקה למינהם, שם לפחות רואים את הדמוקרטיה בפעולה.

השיח בנושאים של אתיקה והגיינה ציבורית חשובים בחברה דמוקרטית נאורה שחייה משיקים בהפקות אנטי-תטיות בעליל להגדרתה. אולם הנושא הנדון עוסק בעובדות, אותן ניתן לאשש או להפריך בחקירה יסודית חסרת פניות וכל דעתנות בעניין מיותרת.בין בני השיח בגל"צ מתפתח למעשה דיון מוטה, דוחה המחטיא את המטרה.

אני שואלת ברצינות. אני מפספסת משהו?

קשה לי להבין איך אפשר לצפות לתגובה רצינית לדו"ח לא רציני. הדו"ח לא רציני כי לא כולל שום פרטים ונתונים שבעזרתם אפשר לבדוק את נכונות המקרים. מחברי הדו"ח לא הסכימו להעבירו לצה"ל.
אז למה בדיוק מצפים?
עזבו את קובי אריאלי-עירית לינור לרגע, לאיזו תגובה קיוו מחברי הדו"ח?
לאימוץ אוטומטי של הדו"ח ע"י הצבא?
לחיבוקים מאלפי חיילים בסדיר ובמילואים שהואשמו על לא עוול בכפם?

תודה מראש למשיב היקר.

ולעדויות החיילים במכינה כן התיחסו ברצינות?

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1101491.html

שני לא רק שאת מפספסת משהו. את מפספסת את המשהו הכי כואב.
מי ששברו שתיקה והדוח הכתוב בן תשעים העמודים שהופק על ידם הם משאב חיוני להמשך קיומו של צהל.
זה שאנשים מהיישוב מוכנים להפיס את דעתם ולהתנחם באשלייה שללא הזדהות השוברים בשמם מדובר בלהד"ם - זה מילא. אבל צהל לא יכול להרשות לעצמו להתייען. להיות בת יענה. העדויות הן כה קשות. הנורמות שהשתרשו שמכשירות לחיילי צהל לנהוג כפי שהם נוהגים צריכים להטריד אותנו יומם וליל ללא הפסק.
אני מכירה אישית חלק מהשוברים ואין לי ספק שהחסינות שמקנה להם עילום שמם נחוצה ומשרתת את המטרה. שלא לדבר על תוצאות המצב ההפוך, שבו ללא חסינות לא תהיינה עדויות, לא יוכל צהל לתקן את דרכיו הפסולות, והשוברים שיעזו להזדהות בשמם יישלמו את מחיר השין-גימל שצריך להיות מושת על הרמטכל וחבר מרעיו.
אז עכשו את לא מפספסת יותר, אני מקווה.

תוכנית המילה האחרונה הפכה כבר מזמן לבמת הסתה נגד השמאל. מי שמעוניין, שיעבור על תמלילים ויראה כיצד שני הדוברים, גם גלעד ולוי, מתחרים ביניהם מי יבעט יותר ומי יסית יותר. לפעמים מופיע שם גם אבישי בן חיים - מופרע חולה צבא ומלחמות, ואז בכלל זו חגיגה. אך למה להתפלא? זו תחנה של צה"ל, ומאחורי הפאסאדה של כלי תקשורת ליברלי מסתתר כמובן האינטרס הצה"לי היחיד: להמשיך להזין את המלחמה ולהצדיק את קיומו של צבא ענק, מקור פרנסתם הכלכלי והרגשי של חלק ניכר מהישראלים. מומלץ גם להקשיב לרזי ברקאי ולגלות כיצד כל פעם פורץ המיליטריסט הקטן שבו: "מה, אתה לא הולך לקרבי? אוי, איזו אכזבה"

אני מניח שהתכוונת לאמיל גינצבורג

http://news.walla.co.il/?w=//503586&tb=/c

שיקום מי שאכן האמין שכוונתו של אריאלי היתה לעודד את עם ישראל להפליא מכותם במישהו.

הצדקנות המוסרנית שמצטעקת ונהנית בעיקר לעורר כותרות ולגרוף הדי תקשורת, היתה יכולה לא להסכים, יכולה היתה לא להבין או לא לחבב את חוש ההומור שמאפיין את אריאלי לא מהיום, אך במקום זאת היא מתעקשת לדרוש שבשם מגיפת הפוליטקלי קורקט יעמיד הנידון פנים שהוא מחבב את חברי "שוברים שתיקה" יעמיד פנים שהדוח שמתחבא מאחורי "חסינות" ו "הגנה" שהוא מעניק
לכאורה ל"עדים" שלוקחים בו חלק הוא אמין

מי שיכול לעמוד בגאון ולקחת חלק בכך שעמודו הראשון של הוושינגטון פוסט יפתח בידיעה כגון זו על מדינת ישראל, צבא ישראל ועם ישראל, מי שאין לו בעיה שהמדינה שלנו שנלחמת על חייה והישרדותה תהיה לעפר בדעת הקהל הבינלאומית, מי שאין לו בעיה לחשוף את הדברים, גם אם נניח לרגע שאמיתותם אינה מוטלת בספק, בציבוריות העולמית ובכך לסכן ממשית את קיומינו שתלוי חד משמעית בדעת הקהל והשפעתה הישירה על מדיניות הממשל במדינות השונות, מי אין לו בעיה לנהוג כך, ואין הוא מתבייש לנהוג כך, מי שכ"כ קל לו להגיע אל כל אתרי החדשות החשובים, ממה יש לו "להגן" על עצמו? הרי באם (נניח) יענש / ינזף וכדו' יוכל באותה קלות לפנות בדיוק לאותם גופים שששו לפרסם את הידיעה חסרת הביסוס, שיפרסמו גם את דבר העונש, הרי אותם גופים ישמחו ל"טהר" את שמו באותו הקשר, הרי הקרקע לכך כבר מוכנה, אז לא ברור, ממי בדיוק מעניק הארגון "חסינות"? ממה? הרי התקשורת , כלב השמירה, כבר נקשר למלונה שלכם ונאסר עליו אפילו לנבוח לכיוונכם

קובי שירת בצבא.
עירית הייתה קצינה.

אליעזר, ענה לעניין: למה שנאמין לדוברים בדו"ח?
הם נראים כבוגדים המלשינים ללא ביסוס וללא ניסיון לטפל בבעיה בבית פנימה...
למה למה שלא ייחשף שארגון שזו דרך פעולתו הינו בוגדני? אפילו אם טענותיו צודקות (שנראה שהם לא)?

ובלי קשר, רמת השיח הנמוך בתכנית היא ללא ספק יעד לביקורת לגיטימית.
אבל רמת הדו"ח ודרך הפעולה של הארגון... זה יעד לגיטימי לפעולה שלטונית מונעת.
הייתי שמח אם היועמ"ש היה מגיש אישום נגד המפרסמים על לשון הרע וצה"ל היה מגיש תביעה על הוצאת דיבה. אולי יתמזל מזלם של התובעים והחברים בשמאל-הקיצוני ילמדו שדרך הבגידה עולה כסף (מתערבים שאז הם יחפשו דרך לבסס דבריהם ויטפלו בבעיות שלדעתם בבית פנימה ולא בחוץ?)

המחר(צ)פים את נפשם ביחידת הטוקבקים המהוללת שמצילה את המדינה (דוגמת שני המגיבים האחרונים) ונלחמים יומם ולילה ב'משתמטים' ושאר אויבי המדינה, ישמחו בוודאי בשחקן החיזוק החדש והמאובטח
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1101999.html

הציפייה של כותבי הדו"ח היא שיקום גוף חוקר חיצוני לצבא ויחקור. פשוט, לא?

ולכל המשתמשים בשורש ב.ג.ד על כל הטיותיו: כל מי שפגש את אנשי "שוברים שתיקה" יוכל להעיד כמה ה"תואר" הזה רחוק מהאנשים האלה. אני גאה שהם חלק מהעם שלי!

ברור, נשלח אנשים להלחם לסכן את חייהם, ואז נגיד להם שאת גורלם אנו משאירים למישהו מבחוץ... כלומר, לך תדע מה יעשו איתך ועל מה יחליטו שאתה בסדר.

יש גבול לתמימות.

שוברים שתיקה הם אמיצים? גם זו ציניות... שיחשפו את עצמם, שיגידו זמן מדויק ומקרה מדויק ויתעמתו עם ראיות לגבי מה שהם טוענים שקרה. ושישאירו את גורלם עצמם לגורם אובייקטיבי (מי שיתמנה לבדוק את הענין מטעם הפרקליטות הצבאית - או השופט שישפוט במשפט הדיבה/לשון הרע. זה יהיה אמיץ. להכפיש בלי להסתכן במה שכרוך בזה (ע"י שמסתתרים) זה לא אומץ.
אם כל העם היה כאלו... מה היה יוצא? מה היה מטופל? כלום.

יש חייל שיודע שהמ"פ שלו ירה באיש חף מפשע בניגוד לפקודות באופן לא מוצדק? שיפנה לפרקליטות הצבאית. לא, לא, בעצם יש לי רעיון:
ילך להצתלם אצל ארגון שמאל קיצוני, שם יסתירו את פניו וגוון קולו, ואז הוא יספר מה שבא לו (בטוח זה יראה אמין למשוכנעים ולא אמין לספקנים - וכשארגון שמאל קיצוני מפרסם דבר מה הרי לא חסרים ספקנים), ואז את הדברים יפרסמו בתקשורת (מה איכפת להם, זה כותרות נחמדות), וגם בעולם (מה איכפת להם, מישהו יכול לבדוק אם זה אמיתי?), ואז יצא מורווח מכל הכיוונים, לא משנה מה הוא יגיד, מרב תחשוב שהוא גיבור אמיץ מוסרי ומגניב, לעולם לא יבדקו את דבריו, אף אחד לא ידע מי הוא אלא מי שהוא רוצה שידע ("אני יודע שאנחנו בדייט ראשון, תראה אותי בקלטת.. מזהה את החולצה שלי?"), מה יש לו להפסיד??? אולי אפילו כדאי לספר משהו ממש מזעזע, הרי זה לא שהוא ישלם מחיר אם זה לא אמיתי, וככל שזה יותר מזעזע הוא נהייה יותר מגניב בעינכם, ומחזק את תדמיתו הרעועה בעיני עצמו, ובא לציון גואל.

תזהרו מהחברה האלה, כי אולי קובי אריאלי הציע להרביץ להם ובזה הוא טעה, אבל כשהוא אמר שהם בוגדניים שאי אפשר לסמוך עליהם עם בעיית זהות עצמית... הוא צדק, ככלה הנראה (אחרת היו אמיצים והולכים עם האמת לרשויות שיתבעו את האשמים).

כשהייתי קטן הייתי חלק מקבוצה ילדים. לפעמים היינו מתנקלים לילדים מחוץ לקבוצה, ולפעמים היינו מתנקלים לאחד מחברי הקבוצה. אם ילד (מחוץ או מתוך) הקבוצה היה מבקר את הקבוצה, היינו משתיקים אותו. היה מאוד ברור על מה מסכימה כל הקבוצה. בכל זאת, פעם אחת מישהו מהקבוצה הלך ודיבר עם מבוגר על התנהלות הקבוצה (כנראה שהוא לא הרגיש בנוח עם מה שעשינו ביחד). אחת מהאמהות באה וניסתה לפרק את הקבוצה. זה לא הצליח לה כי היינו מאוד מגובשים. אחרי שנודע לנו שמישהו מתוך הקבוצה הלשין, קיימנו מין דיון פתוח שבו שבנו ואישרנו בפומבי את כוחנו וצדקתנו.
אני כל כך שמח שהתקופה ההיא עברה. שנאתי להיות ילד טיפש. זה היה נהדר להפוך למתבגר ציני... ואז בהדרגה גם להפסיק עם הסרקסטיות, להפוך לגבר ולהתחיל לקחת דברים ברצינות.

ישראל תמשיך להחליף מראות עד שהיא תבין שהיא לא מסתכלת על ציור של מפלצת, אבל עד אז היא תתעצבן כל כך על הצייר.

אולי היא אפילו תפטר אותו ותשכור את שירותיו של צייר אמיתי, שישכיל ליפות את הפורטרט.



מוסרתי העדות ל'שוברים שתיקה' -- אני שמח שאתם אמיצים כאלו.

איזה אומץ????
מה הם מפסידים?
כל עוד זה בעילום שם...
ואיך אתה יודע שזו עדות? אולי זו עדות שקר?

חשבתי שאמרת: "אני כל כך שמח שהתקופה ההיא עברה. שנאתי להיות ילד טיפש. זה היה נהדר להפוך למתבגר ציני... ואז בהדרגה גם להפסיק עם הסרקסטיות, להפוך לגבר ולהתחיל לקחת דברים ברצינות"

אז איך איש רציני יכול להאמין שזה רציני לתת משקל לעדויות כאלו?

אולי אתה חושב שרצינות זה: "שנודע לנו שמישהו מתוך הקבוצה הלשין, קיימנו מין דיון פתוח שבו שבנו ואישרנו בפומבי את כוחנו וצדקתנו"

אז אתה חושב מראש שמה שהם מעידים מאפיין את מה שקורה בשטח, ובגלל שהם מעידים את אותו תוכן אתה מאשש את צדקתך אפילו שאין במה להאחז - כי העדויות חסרות ערך כשהם בעילום שם ואווירה שבה אנשים מקבלים קרדיט על עדויות כאלו (כל כך מוסריים מקדמים ויפים הם, הרי: "מוסרי העדות ל'שוברים שתיקה' -- אני שמח שאתם אמיצים כאלו" כתבת)

לא רציני

חינכת פעם ילד?

שמתי לב, שאם אתה רוצה שהילד יבוא ויאמר לך שהוא עשה משהו אסור, אתה יכול לשמור על הרושם שעל מעשה אסור נענשים, כל עוד אתה שומר על הרושם שלעונש אין קשר להתוודות.

---

השינאה שישראל מביעה כרגע כלפי החיילים שמאחורי הסיפרון של 'שוברים שתיקה' לא תעודד את החיילים הבאים לחשוף את עצמם עם שם וכתובת.

אתה מבין למה, נכון?
כי זה מפחיד.

אם היו רוצים לקבל את הביקורת הזו, היו מגלים פתיחות.

---

עכשיו, אתה יכול לצייר את החייל המתוודה כאיזה חרא קטן. באמת, תכתוב לי כאן רומן שלם! זה שווה חופן מתולתלים מה- שלי.
אתה לא יודע מי הם באמת.

אני מניח שהם דוברי אמת כי דיברתי עם אנשים שאין לי סיבה לחשוד באמינות שלהם, והם סיפרו לי סיפורים איומים באותה מידה אם לא יותר. התמימות שלי נפרצה באתמול אחד.
וגם אותם אנשים, שפגשתי אישית ושבהם אני בוטח, לא יכלו לספר את הסיפורים האלו לכל אחד.
לא כל אחד רוצה לשמוע.
אתה, למשל, לא נשמע הכי פתוח.
מתוך המידע הזה שברשותי, אני מניח שהוידויים שבחוברת באו מאנשים שהשאירו את האינטרסים הפוליטיים שלהם בדלת, שרצו לפרוק את מה שישב להם על הלב ולקרוא לעם ישראל להתעורר קצת.
אני מניח ולא יודע בודאות.
יש בי את ההכרה הבאה: כדי שאני אזכה בודאות הזו החיילים המתודים יצטרכו לסכן את התחת שלהם. ואני לא צריך את זה.

---

בכנות, אני מרגיש שהצורך שלך בהיחשפות מלאה נובע מחוסר הכרות מטורף עם החברה שבה אתה חי.

---

אני זוכר איזה פעם אחת שחבר שלי סיפר לי על התעללות בעציר שקרתה לידו. היה לו איזה ניסיון כושל לפנות לדרג גבוה בעיניין, אבל הם די זרקו עליו סמארק מרוב חוסר עיניין.
אני חושב שהייתי אחד מהיחידים ששמעו את הסיפור הזה. ההורים שלו חיו בחו"ל. לא היה לו למי לספר את זה.
הוא חזר לארה"ב בסוף.

---

אבל לך תדע, אולי גם אני משקר לך עכשיו. אי אפשר לבטוח באף אחד. יש לאויב סוכנים בנינו.

ועוד משהו. הראש של 'רבנים למען זכויות אדם' אמר משהו חכם: אם אתה מפקפק בולידיות של הדוח של 'שוברים שתיקה', דרש מהמנהיגים שלך ועדה רישמית שתחקור את המתקפה.
זה כמובן בהנחה שאתה סומך יותר על אנשיה של ועדה ממשלתית מאשר על החיילים של ארצך.

אז זהו, אסור לבקר את שוברים שתיקה, כי מייד תיחשב כאנטי מוסרי, שונא ישראל (ראו לעיל בתגובה) ההתחבאות של מחברי ומפרסמי הדוח מאחורי "חסינות" ו "הגנה" לחיילים היא לא יותר מתירוץ, כולנו ראינו שהתקשורת עטפה וחיבקה אתכם, האם למישהו יש ספק שאותה תקשורת לא תהסס לפרסם דבר "עונש" לכאורה שינתן למי מהחיילים הומזכרים בדוח בהנחה שאכן יודו שזה הם?