מאיה נגד סולז'ניצין
כמו כל האלים הוא נולד במזרח ,וכמו כל האלים הוא לא אהב את העם שאל תוכו נולד ,וגם בז לעם הזה מעומק נשמתו .מיעוט קטן , דל אוכלוסין ,שחום מאובק ,הלועס וזולל ללא הפסקה ,החי מסחר חליפין ומיום האתמול, עם של תגרנים ונוכלים.
( מאיה קגנסקיה על סטלין ,מתוך הספר "דמדומי אלים " ע' 45)
העלייה הרוסית הביאה לישראל מספר גדול של סופרים והוגים יהודיים בשפה הרוסית.אולם רק אחת מהם זכתה לפרסום גדול באופן יחסי גם בישראל אם כי נשארה רוסיה בכל נשמתה . זוהי מאיה קגנסקיה .ולאחרונה פורסם ספר מסות שלה בעברית בשם "דמדומי אלים ".אלו הן מסות מתורגמות בידי ידידה ומתרגמה הקבוע פטר קריקסונוב אולם הן עדיין בין המסות המקסימות ביותר מכל סוג שפורסמו בעברית גם אם אין מסכימים עם הדעות הפוליטיות והתרבותיות האקסצנטריות מאוד לפעמים של המחברת .
מאיה קגנסקיה היא סופרת נערצת בשפה הרוסית ונחשבת לאחת האינטלקטואליות החשובות בשפה זאת מבין אנשי הקהיליה הרוסית בארץ ומבחינות רבות מאוד היא יותר רוסיה מהאינטלקטואלים הרוסים עצמם.
אריסטוקרטית בתוך האספסוף
אריסטוקרטית בתוך האספסוף
מאיה קגנסקיה .
מאיה קגנסקיה נולדה בקייב היום בירת אוקראינה ב-1939 ולמדה באוניברסיטת קייב פילולוגיה וספרות . היא עבדה כעיתונאית ספרות אמנות ותיאטרון בעיתון הקוסמוסול בקייב . הקריירה העיתונאית שלה שם הסתיימה ב-1967 אחרי שהעורך שלה שלח אותה לאישים ידועים מוכרים בעיר לאסוף תגובות שליליות על מלחמת ששת הימים .נאמר לה אז שישראל היא מדינת אויב ואין מקום לפרסם כלפיה אלא תגובות שליליות . היא היתפוטרה כשסירבה לבצע את המשימה החשובה. ואז החליטה לעלות.
מדוע החליטה לעזוב את ברית המועצות שתרבותה ( הרוסית ) הייתה ונשארה כה חשובה לה ולחייה ? הסיבות היו מגוונות : לדבריה היא עזבה את רוסיה ובגלל שנאה לקומוניזם ובגלל פנטזיה על העם היהודי . היא רצתה להיות חלק מההיסטוריה הטראגית של העם היהודי.
אבל גם בגלל שחשה אז שקהילת הסופרים והאינטלקטואלים הרוסיים שהיא הייתה חלק בלתי נפרד ממנה "נדבקה " בחיידקי הקסנופוביה והאנטישמיות הארסית. ובידי לא אחר מאשר הסופר הגולה הנערץ אלכסנדר סולז'ניצין שהשפעתו השלילית והאנטישמיות שלו גם בגלותו , היא חשה, הייתה כל מדבקת ..
. במשך שבע שנים הייתה מסורבת עלייה עד שקיבלה היתר לעזוב את ברית המועצות והיגיעה לישראל ב-1976.ומאז היא חיה בירושלים ביחד עם בעלה הבלשן חוקר הספרות זאב בר סלע .
. ירושלים היא עיר שמאיה בעלת התרבות הרוסית עד עמקי נשמתה שונאת ,והיא בזה לתושביה הדתיים והערביים ולתרבותם "המזרחית "הנחותה בעיניה.
אז למה היא גרה דווקא בירושלים ?
אולי משום שירושלים האמיתית שלה היא ירושלים "שבלב "" ירושלים "מיתית " כמו ללא מעט מהתושבים האחרים של ירושלים האמיתית , אלא שבמקרה של מאיה ירושלים המיתית אינה זאת של התנ"ך אלא ירושלים כפי שתוארה בידי הסופר הרוסי הנערץ עליה מיכאיל בולגקוב בספרו האמן ומרגריטה " , ירושלים "רוסית " של ימי בית שני בסיפור על צליבתו של ישו בירושלים המשולב בסיפור המרכזי בספר על נחיתתו של השטן במוסקבה הקומוניסטית המודרנית.
היא מעולם לא התאקלמה באמת בישראל. היא כל כולה אינטלקטואלית רוסית ובזה בוז עמוק לתרבות הישראלית הנחותה בעיניה . ככל הנראה המשורר הישראלי היחיד שאותו טרחה לקרוא בעיון ולכתוב עליו הוא חיים גורי וגם זה רק לרגל תרגום לרוסית של יצירותיו ..
היא גם התפרסמה בשנאתה לעבר הסוציאליסטי של ישראל ופעם צולמה סרט תיעודי כשהיא מסרבת ללחוץ את ידיהם של זקנים מקיבוץ דגניה .זאת בגלל עברם הפרו סטלינסיטי לדעתה .בדיאבד היא הביעה בפני מקורבים חרטה מסוימת על חוסר הנימוסיות "הברוטאלית" כלפי אנשים זקנים. אבל לא חזרה בה .
אבל מצד שני האינטלקטואליות הרוסית הגאה שלה שלה מלאה ברגשי נחיתות ברורים לעומת התרבויות הגרמנית של רילקה והצרפתית של אלכסנדר דיומא .
מאיה היא אריסטוקרטית בנשמתה, לפחות כסגנון האריסטוקרטים הרומנטיים הדמיוניים אלה שתוארו בידי אלכסנדר דיומא ,(ולא כפי שהיו במציאות , לרוב חלאת המין האנושי ) .
אריסטוקרט כהגדרתה הוא מי שסועד עם רוחות רפאים , רוחות רפאים של התרבות שהייתה שאיננה עוד, .מי שמקבל את גורלו בשלווה וממשיך לפעול ולעבוד בשקט למרות כל הקשיים.
בורגני בעיניה הוא לעומת זאת מי שמתלונן ללא הרף על כל דבר.
הבת שלה חוקרת הספרות אילנה גומל ביצעה כנגדה את המרידה האולטימטיבית כאשר במקום לבחור כמודל אריסטוקרטים צרפתיים בסגנון דיומא העדיפה לבחור את היריבים הבורגנים החנוונים הויקטוריאנים של דיקנס והיא כיום ראש המחלקה לספרות אנגלית באונ' תל אביב .
מאיה חושפת הזיופים
.
עד כה פירסמה מאיה כ-500 מסות ברוסית בעיקר בעיתונות היומית בשפה הרוסית בישראל , אולם רק כ-30 מהם תורגמו לעברית ( רובם בידי המתרגם המעולה וידידה הטוב פטר קריקסונוב ) ורק אחת לאנגלית ועוד אחת לצרפתית .כך שלמרבית הצער היא כמעט שאינה מוכרת בשפות אלו.ומוכרת פחות מידי בעברית וזאת למרות שהיא זכתה בשלשה פרסים בינלאומיים על יצירתה הספרותית.
למרות תפוקתה הספרותית העצומה היא פירסמה עד כה מספר מצומצם עד להדהים של ספרים .
במשך השנים הייתה אמורה לפרסם ספר שיחות עם אריאל הירשפלד על "החטא ועונשו" של דוסטויבסקי שאמור היה להיות נילווה לתרגומו של פטר קריקסונוב לספר זה וספרים על צ'כוב ומנדלשטאם ברוסית שלא יצאו לפועל .
היא פרסמה ברוסית ספר עם בעלה זאב בר סלע בשם "מסטרגמס ומרגריטה" העוסק בבולגקוב ובספר הרוסי הידוע "12 הכיסאות " ( שנעשה לסרט בידי מל ברוקס) " " וספר עם בעלה ובתה ד"ר אילנה גומל על ספרות המדע הבדיוני הרוסית היום היא עמלה על ספר על יצירתו הרוסית של זאב ז'בוטינסקי שבו תתמקד בין השאר ביצירתו המופתית "שמשון ".
. הספר "דמדומי האלים" נותן לקורא העיברי טעימה אמיתית ראשונה של מגוון ומבחר יצירותיה כפי שתורגמו ונבחרו בידי פטר קרקסונוב. יש בו 11 מסות. מלבדן יש עוד עשרים ואחת מסות נוספות שתורגמו לעברית ולא נאספו ויש עוד מאות נוספות ברוסית שמי יודע אם משהו מהם יתורגם אי פעם. . .
|
 לוחם רוסי קדום.
כמה מן המסות שלא נכללו בספר הן טובות לא פחות מאלו שפורסמו למשל מסה על הסופר האנטי אוטופי הסובייטי זמיאטין . ובינהן בולטת במיוחד המסה המדהימה "מה עומד מאחורי "ספרו של ולאס " . זהו ניתוח של מאמרים וספרים שונים שנכתבו בהשראת ספר פגאני רוסי "קדום "- שחלקו נכתב כביכול במאה התשיעית או השביעית לפני הספירה (!) "פרי יצירתם של האבות האריים הקדומים של העם הרוסי " ושמתאר בין השאר את מעורבותם במלחמת טרויה . למעשה הספר הוא פרי זיוף מודרני מראשית או אמצע המאה העשרים ( בדומה ל"פרוטוקולים של זקני ציון ") . אותו סקורלאטוב שאף להקים בברית המועצות מעין חברה הרואית של חיילים שבה יושמדו כל המשכילים בדומה לחברה הנאצית . ולמעשה בתיאור העבר הבדיוני המזוייף של "ספר ולאס " סופר המדע הבדיוני המתוסכל סקורלאטוב יצר מעין מודל אוטופי של "תרבות שנעלמה " שמן הראוי לחזור ולחקות אותה בעתיד ושאין כמעט שום הבדל בינה ובין האוטופיה הגזענית הנאצית . . . |
דימדומי סופרים
במסות בספרה מנסה מאיה להיכנס לעולמו הרוחני והדמיוני של סופר . זוהי טקטיקה שרק בארט ונאבוקוב נקטו לפניה בדרך שהיא עושה ואולי גם גבריאל מוקד בספרות הביקורת העברית במסות יוצאות דופן שכתב על עגנון שניסו לחדור לעולמו הבדיוני כאילו היה מציאות. .
המסות הפותחות את הספר הן אוטוביוגרפיות ומנסות להסביר מדוע היגיעה לישראל הארץ שאת תרבותה היא כל כך לא אוהבת.
אולם המסות המעניינות ביותר הן אולי לא במפתיע אלו שעוסקות ברוסיה בהיסטוריה שלה ובאנשי הספרות שלה .
מאיה מטפלת בספר זה בדיקטאטור המפחיד והשנוא סטלין במסה המעולה "סטלין שלי " אחת משתי היצירות המדהימות שקראתי אי פעם על הדיקטאטור ( היצירה השנייה נכתבה בידי הסופר האנגלי החשוב מרטין אימיס ) . במסה היא חודרת לנפשו של סטלין ומתארת את דרך מחשבתו ומניעיו ,אולם איך שהוא הרושם שנוצר הוא שכפי שהכותרת אומרת הסטלין המתואר הוא סטלין "של מאיה " דהיינו קונסטרציה ספרותית כמעט דתית שספק רב אם יש לה קשר לאיש הבשר ודם שנקרא סטלין . זה גם לא משנה באמת ,ספק אם הסטלין האמיתי היה מעניין כל כך כמו הסטלין שאותו מתארת מאיה .
המאסות האחרות בספר עוסקות בסופרים האהובים עליה בולגקוב ונאבוקוב ( הידוע במערב בעיקר כמחבר הספר "לוליטה") המשוררתמרינה צוויטובה ודוסטוביסקי או שנואים אבל נערצים כמו סולז'ניצין .
ניתן למצוא במסות של מאיה תערובת של דחייה ואפילו איבה אבל גם משיכה לסולז'ניצין שכנראה מסמל בעיניה את רוסיה האמיתית .
שהרי סולז'ניצין מראה כיצד סופר יכול וצריך להיות מורה דרך ,נביא זעם שהכל לפחות מקשיבים לו גם אם במציאות לא טורחים ליישם את דבריו..לדעתה של מאיה שליט ברית המועצות האחרון גורבצ'וב היה במידה רבה תלמיד של סולז'ניצין.. בולגקוב ונאבוקוב הם הסופרים האהובים על מאיה מבחינה ספרותית , אבל בחייהם היו שניהם מוגי לב וחלאת אדם. בולגקוב בתור דוגמה היה בחייו עבד נרצע של סטלין .
לא, רק סולז'ניצין האיש העיקש שגלה מארצו ונלחם למען אמונותיו הוא הסופר הנערץ עליה באמת גם אם מאיה לא אוהבת את יצירתו. וזאת בגלל מה שהוא מסמל באישיות כסופר : את הרצון ואפילו יכולת מסוימת להשפיע על החברה. .
מאיה למדה מסולז'ניצין שלדעתה השפיע על גורבצ'וב ולמשך זמן מה ניסתה להיות הסולז'ניצין של בנימין נתניהו.היא הייתה בין צוות האינטלקטואלים שנתניהו קיבץ סביבו ולקראת בחירות 1996 פירסמה מאמרי תמיכה בו שהיו המאמרים הטובים ביותר שפירסם אינטלקטואל מנקודת מבט ימנית, אם גם אקסצנטריים לחלוטין מבחינות רבות .. מאיה מרגישה שכתוצאה מתמיכה זאת היא מוחרמת עד היום בקרב חוגי השמאל השולטים בעולם הספרות והתרבות ובראשם ידידתה לשעבר המתרגמת נילי מירסקי .
בכלל כיום המצב מבחינתה גרוע מאשר בימיה האפלים ביותר של הדיקטטורה הסובייטית שהרי אפילו בימי סטלין התייחסו בכבוד לסופרים ולהשפעתם ולכן רדפו אותם אסרו אותם ואף הוציאו אותם להורג . אבל כיום בימי הקפיטליזם הדורסני ואמצעי התקשורת האלקטרוניים למי איכפת מה סופרים אומרים ? אפילו לירוק לכיוון שלהם כבר לא טורחים.
מאיה כותבת : "הטראגיות של גורל המשורר בן זמננו טמונה בכך שאין בו עוד שום טראגיות .. החברה אינה רודפת עוד את המשורר ,אבל היא גם מסרבת לראות בו נביא ,קדוש מעונה וגיבור .קצת יותר טוב מצבו של המשורר בעולם האיסלאמי שם גוזרים גזר דין מוות לא רק על המחבר אלא גם על המתרגם. בחברה מתוקנת המשורר נידון לסובלנות חברתית או במילים אחרות לאדישות .מה יכול המשורר להעמיד כנגד הסובלנות הכללית ? אך ורק חוסר סובלנות משלו ובראש ובראשונה יהיה זה חוסר הסובלנות של הטעם הספרותי ,אי הסכמה לכל סגנונות הכתיבה הקיימים.
( מתוך "מרד המשוררים ")
במצב סיוטי כזה של דיכוי בחוסר הדיכוי לכל הפחות יש את הנחמות הקטנות : לאחרונה סולז'ניצין הואיל ברוב טובו להתייחס סוף סוף לעצם קיומה של מאיה והיזכיר אותה לראשונה בהתייחסות בודדה באחד ממאמריו בדצמבר 2004 במגזין רוסי:
" המאמר של קגנסקיה הוא קפריזי וצבעוני אבל נותן תיאור של בולגקוב ברמה הכי גבוהה ובצורה הכי קרובה למציאות " כתב.
ניתן רק לנחש איזו שמחה נגרמה כתוצאה מהאזכור הבודד בידי האוייב הותיק בביתה של הגברת קגנסקיה .
והמסקנה שאליה מגיעה מאיה במילים האחרונות שבספרה ? "בשלהי המאה הזאת- סולז'ניצין הוא האישיות הדגולה היחידה " וכפי שאומרת מאיה בגילוי לב מדהים ""אני מרגישה פתאום כלפי האדם הזה אהדה עזה ומוזרה כאחד שאינה תלויה לא באידיאולוגיה ולא בגורלה הפוליטי של רוסיה . הלא בסופו של דבר שנינו שייכים לאותו זן של בני אדם שאולי עומד להיכחד מן העולם אנחנו שונים זה מזה מבחינת אורח המחשבה , אבל שנינו חושבים על אותם דברים על המהפכה , על אישיות האדם האינדיווידואלי ,על ההיסטוריה ועל האומה ".
כן, צדק סולז'ניצין, האנטישמי הארור, בטענותיו השונות ,צדק כל הזמן. מאיה קגנסקיה שונאת את סולז'ניצין האנטישמי ואת מה שהוא מייצג אבל בסופו של חשבון היא משתוקקת להיות כמוהו .
|
נספח : רשימת המאמרים של מאיה קגנסקיה בעברית 
4. "תופעת הפשיזם האינטלקטואלי בממסד הסובייטי -רוסי בשנות ה-70-80 " מאמר ב" אנטישמיות בברית המועצות : מבחר מאמרים ומסות / בעריכת שמואל אטינגר ; תרגם מאנגלית עמשי לוין ; הרכבת הקובץ -אברהם תרשיש . הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1986. 5"מה עומד מאחורי "ספרו של ולאס " תרגם ד"ר נחום קארול , יהודי ברית המועצות מספר 19, 1987 ,ע' 116-124. תורגם גם לאנגלית בבולטין "יהודים ונושאים יהודיים בפרסומים סובייטיים " מספר 4 34."אחרית דבר" ל" הנזיר השחור וסיפורים אחרים מאת אנטון צ'כוב ; תרגמה מרוסית דינה מרקון ;כרמל ,2006 . 35. גילוי וכיסוי בלשון .הופיע בעיתון "הארץ ". ראיונות עם מאיה:
1: ברוסיה אתה פוגש מפעם לפעם אדם שהוא שווה עולם " חדרים 9, 1990 , ע' 170-187. .ראיון עם הילית ישורון מאמר ביקורתי על מאיה:
ניסים קלדרון. " הגברת קגנסקיה " בתוך פלורליסטים בעל כורחם : על ריבוי התרבויות של הישראלים הוצאת אוניברסיטת חיפה , 2000. ניתוח של מאיה על פי הראיון שלה עם הילית ישורון . |
קישורים רלבנטיים
'רקויאם לחלום ":מיה בן אהרון בורשטיין על מיה קגנסקיה
"מדוע מאיה אוהבת לישון" מסה מתוך "דמדומי אלים "
מאיה על סופר המדע הבדיוני הרוסי יבגני זמיאטין
מאיה על הלכה של דם שפוך
עומרי הרצוג על "דמדומי אלים "
על מאיה באנגלית
מאיה וז'בוטינסקי
מאיה כותבת ספר על ז'בוטינסקי
מאיה והניאו פגאניזם ברוסיה
מאיה והאנטישמיות באוקראינה
וגם על האנטישמיות באוקראינה
הספר המזוייף של ולס בויקיפדיה
פסודו מדע אוקראיני
ספרות הקהילה הרוסית בישראל
ספרות רוסית בישראל
מנחם בן על דליה רביקוביץ ומיה קנגסקיה
שירי לב ארי על ספרות רוסית בישראל
אבירמה גולן על תרבות רוסית בישראל
ירון אביטוב על הקשיים של סופרים רוסיים בישראל
נטשה מוזגוביה על התרבות הרוסית בישראל
לילי גלילי על תרבות רוסית בישראל
מה מספרת התיקשורת הרוסית
ספרות רוסית ישראלית
מדוע אין אינטגרציה תרבותית של העולים מרוסיה?
יצירת זהות יהודית בספרות רוסית מודרנית
אוריה שביט על סופרים רוסיים שבזים לתרבות העברית
יוסי רגב על ירידת אנשי התרבות הרוסיים
ניסים קלדרון על ספרות רוסית בישראל
גטו או גשר אברהם בו יעקב על העיתונות הרוסית בישראל
וגם על התקשורת הרוסית בישראל
התקשורת במיגזר הרוסי
על העיתונות הרוסית באנגלית
קהילה של אישה אחת :הזהות של אילנה גומל
מיה קגנסקיה .צייר דני קרמן.
פורסם ב 29 בספטמבר 2005 21:17 במדור ספרות פופולארית | 6 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
יורם המזרחי בתאריך 10/1/2005 12:12:45 PM
אין ספק שהמדובר באישיות מרתקת
מודה ומתוודה שעד היום לא שמעתי דבר וחצי דבר על האשה .אלי פתח צוהר לעולמה המרתק.סימן ראשון לגבי,בא מכך שכבר הזמנתי הספר
רפי אשכנזי בתאריך 10/1/2005 12:14:30 PM
כרגיל מרתק
מאיה קגנסקיה, אולי מבטאת את --
הקו המעניין, כי כמעט כל האינטלקטואלים הרוסיים מהעליה החדשה, היהודים כמובן, שייכים לימין האינטלקטואלי. ימין זה הוא יהודי לאומי אך רחוק מאד מאד מהימין הדתי ומהדת בכלל.
בפעם האחרונה ששמעתי ממנה, אם אינני טועה, היא התגוררה באופן אידאולוגי ברמת הגולן
יועזר בתאריך 10/1/2005 12:15:26 PM
מרתק
לחיות זה בצד זה מבלי לגעת ממש. מעניין לאן זה יוביל. קראתי את הקישורים ופה ושם יכולתי אפילו להסכים עם חלק מהדברים. והודעה קטנה לגולדשטיין שעם חלק גדול מדבריו אני מסכים: אין לך סיכוי לנצח את הרוב. התרבות שילדיך, נכדיך וחבריך שמעונינים להשתלב ינחלו בסופו של דבר, היא המיוזעת והלבנטינית לטעמך. לא בגלל היותה רוב, אלא בגלל היותה הנכונה למקום הזה. ורק מילת הרגעה. התרבות הזו תכיל בתוכה גם חלקים מיובאים מהתרבות שהגיעה מרוסיה, לאחר שתעבור מטמורפוזה שתהפוך גם אותה לישראלית. כמובן שגולדשטיין וקגנסיה של העליה שתבוא אז יאמרו דברים דומים בגנותה, ויבלעו גם הם בתוכה.
עמיש בתאריך 10/2/2005 11:53:49 PM
בזמן האחרון יש הרבה חומר על קגנסקיה
והדבר האחון שהיא יכולה להתלונן עליו הוא קיפוח או חוסר תשומת לב.
בדרך כחח היא הותירה בי רושם של אדם יהיר, מלא בעצמו ובדעותיו אשר בז לכל אשר סביבו במדינת ישראל.
מעניין שהיא, לאחר כל ערימות הבוז והשנאה שהיא שופכת על סביבותיה, דווקא היא רוצה שיאהבו אותה.
ובכן, לא מתחשק לי לאהוב אותה.
סוסון בתאריך 9/26/2006 9:38:18 AM
קגנסקיה אישיות דוחה
קשקשנית, בלי שום כבוד לעובדות, מתבשמת בפרדוקסליות השטחית של הרעיונות שלה, מאוהבת בעצמה מעל ומעבר למושאי הכתיבה שלה, ומלאה שנאה לכל השאר.
באתר "Brenda Song" פורסמה התייחסות לרשימה זו
בתאריך 3/25/2008 11:49:27 PM
Brenda Song
I Googled for something completely different, but found your page…and have to say thanks. nice read… המשך...
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
