עלילות טרזן בארץ הקודש
הופיע בגירסה שונה בכתב העת "עולם קטן".
השחקן והספורטאי ג'וני וייסמילר כתפקיד טרזן.
הפסל "נימרוד " מאת יצחק דנצינגר.
השחקן והדוגמן יהודה לוי בתפקיד טרזן .
( הופיע בגירסה מורחבת ב"קולמוסנט" )
שם בקרחת היער הוא גר
אח איזה גבר בחור נהדר
הכוכבים אל פניו מציצים
טרזן יושב לו מבסוט על העצים
טרזן על העצים !!! טרזן על העצים!!!
על העצים הוא שותה ואוכל
על העצים הוא אורחים מקבל
חורף וקיץ יורה ומלקוש
יש לו לב פתוח וציפורים בראש
טרזן על העצים !!!! טרזן על העצים!!!!
גם בלשון הקופים הגדולה
טרזן מבין כל מילה ומילה
כמה נעים פה בג'ונגל לחיות
טרזן מרגיש פה כמו מלך החיות
טרזן על העצים !!! טרזן על העצים!!!!
את החיות הוא מבין ואוהב,
כבש יגור על ידו עם זאב
גם הנמר והפיל ידידים
אם אומר פה טרזן כולנו יהודים
טרזן על העצים !!! טרזן על העצים !!!
טרזן חביבי הוא בן אצילים
אבא שלו הוא אחד ה"גדולים"
לא מפורסם משררה וכיבוד
זה מה שקורה במשפחות הכי טובות
טרזן על העצים !!! טרזן על העצים !!!!
( מילים יעקב רוטבליט , לחן דני ליטני שרה להקת פיקוד דיזינגוף בתקליט שיצא בתחילת 1970) .
מאמר זה החל את חייו הארוכים כמאמר קצר יחסית בגיליון של המימד העשירי " המגזין של אגודת החובבים של המדע הבדיוני בארץ. משם הוא הורחב בצורה דרסטית לספר שלם בשם "טרזן בארץ הקודש " שכולל הרחבה עצומה שלו כהקדמה לצד קטלוג ענק עם תמונות ותקצירים של כל יותר מ-1000 הסיפורים שהופיעו על טרזן בעברית, ספר שהופיע בכמה מהדורות כל אחת מורחבת יותר מקודמתה ככל שהתגלו פריטים וסיפורים נוספים על טרזן בעברית . לאחר מכן מאמר זה תורגם גם לאנגלית והופיע באתר על אדגר רייס בוראוז ברשת וגם לצרפתית והופיע בצרפת במגזין .קיצור שלו הופיע באתר וינט ולאחר מכן הוא שימש כמאמר מרכזי בספר "מטרזן ועד זבנג". ולאחרונה הוא הופיע בגירסה מורחבת ואקדמאית במגזין לחקר ספרות ילדים "עולם קטן ".זוהי גירסה מקוצרת יותר של אותו מאמר .
כפי שאפשר אולי להבין זהו אחד המאמרים החביבים עלי מבין כל אלה שכתבתי ואולי גם אחד החשובים ביותר בגלל מה שהוא חושף על התרבות העברית .
במאמר זה אסקור את המעבר של טרזן מהתרבות האמריקאית שבה נוצר אל התרבות העברית, שבה זכתה דמותו לפופולריות ולהשפעה רחבת היקף. בחלק הראשון אתמקד בדמותו של טרזן בתרבות האמריקאית, כפי שהופיעה בספרים, ואחר כך – בגלגוליה בסרטים ובקומיקס, ואנסה לעמוד על השינויים שעברה הדמות במעבר מספריו של בוראוז אל סוגי המדיה האחרים.
בחלקו השני של המאמר אתאר את תהליך ההתקבלות של דמות טרזן ושל עוד דמויות הקרובות לו בקרב הציבור הישראלי – בתקופת היישוב ובתקופת המדינה. כפי שאראה, גם בארץ-ישראל ואחר כך במדינת ישראל עברה דמותו של טרזן גלגולים שונים לאורך השנים כדי להתאימה לציבור הארץ-ישראלי והישראלי ולתפיסות התרבותיות השונות שהיו דומיננטיות בעולמו התרבותי.
מה היו הסיבות לפופולריות הרבה של דמות טרזן בארץ? איזה שינויים התחוללו בדמות במעברה לתרבות העברית? מה גרם לשינויים שחלו בדמותו של טרזן לאורך השנים? על שאלות אלה אנסה להשיב במאמר.
1. טרזן האמריקאי
טרזן הוא איש לבן שגדל בין קופים באפריקה והופך בבגרותו לשליט הג'ונגל ובו בזמן ללורד בריטי בסדרת ספרים של אדגר רייס בוראוז.הוא זכה לפירסום אף רב יותר בסירטי הקולנוע בכיכובו של השחיין המפורסם ג'וני וייסמילר כמו גם שחקנים רבים אחרים , ולאחרונה בסרט מצוייר של חברת וולט דיסני.
1.1. טרזן הספרותי
אדגר רייס בוראוז, יוצרו של טרזן, פירסם את סיפורו הראשון במגזין זול מסוג ה-Pulp.[1] סיפור זה "The Princess of Mars" (נסיכת מאדים) הופיע ב-1912 ותיאר את הרפתקאותיו של לוחם אמריקאי בשם ג'ון קארטר על כוכב מאדים. בוראוז תיאר את הכוכב ואת החיים עליו בפירוט חסר תקדים. ספר זה היה הראשון בסדרה ארוכה של סיפורי הרפתקאות, שהתרחשו כולם על מאדים. אחר כך חיבר בוראוז עוד סדרות של מדע בדיוני, שהתרחשו על הכוכב ונוס או בפלוסידאר – עולם פרה-היסטורי בבטן האדמה. בסדרות אלה יצר בוראוז סוג חדש של ספרות הרפתקה – עלילות גבורה שהתרחשו בעולמות דמיוניים ועל כוכבים אחרים. סדרות אלה הפכו את בוראוז לסופר המדע הבדיוני הידוע והמצליח ביותר בתקופתו.
ואולם, להצלחה הרבה ביותר זכה בוראוז בסדרה שלא הייתה בעלת אופי של מדע בדיוני דווקא –"טרזן איש הקופים". הסיפור הראשון בסדרה, "Tarzan of the Apes" (טרזן של הקופים), הופיע ב-1912, גם הוא בחוברת Pulp. בסיפור זה תיאר בוראוז את עלילותיו של טרזן, בן למשפחת לורדים בריטים, שנלכדה באזור הג'ונגל. הוריו של טרזן נהרגו בינקותו, והוא גדל בין הקופים בג'ונגל, ולבסוף הפך למנהיגם. בחלקו האחרון של הסיפור נפגש טרזן עם אנשים לבנים, אבל מחליט להישאר בג'ונגל, שכן חיי הג'ונגל והחופש עדיפים, לדעתו, על חיי התרבות, למרות כל היתרונות והנוחיות שבכוחם להציע.
בספריו של בוראוז הוצג טרזן כבעל טבע כפול – אנושי וחייתי: ההיבטים החייתיים של טרזן באו לידי ביטוי ביכולות על-אנושיות של ריח, שמיעה וראייה, כמו גם בכוחו הפיזי, שסייע לו להתגבר על בעלי חיים גדולים וחזקים ממנו; מוצאו האנושי העניק לטרזן אינטליגנציה גבוהה משל חיה (ולמעשה, גם משל רוב בני האדם). טרזן שילב בתוכו, אם כן, את היתרונות של אדם – אינטליגנציה והתאמה בין הגוף לשכל – עם יתרונותיה של חיה, וכל זאת בלי לסבול מהמגרעות של אף אחד מהם tטרזן נהנה, אם כן, מכל העולמות: מחד גיסא, צאצא של לורדים בריטים, שמהם ירש את יופיים, את אומץ לבם ואת שכלם; מאידך גיסא, בנה המאומץ של הקופה הגדולה קאלה, שממנה ירש את כוחם של הקופים הגדולים ולמד לדבר בשפתם ולהתמודד עם סכנות הג'ונגל.
ואולם, בוראוז הציג בספריו גם היבט בעייתי של הקשר הכפול לשני העולמות, שכן טרזן לא תמיד ידע לאיזה מן העולמות הוא שייך – לעולם בני האדם של הוריו או לעולם הג'ונגל של הקופים הגדולים. הזהות הכפולה של טרזן – לורד בריטי מתוחכם שהוא גם איש פרא בג'ונגל – היתה אחד היסודות המרכזיים בספרי הסדרה. עם זאת, המאבק בין שני העולמות הוצג הצגה מפורשת רק בספרים הראשונים בסדרה, שכן בסופו של דבר העדיף טרזן את עולם הג'ונגל ובעלי החיים, שהוצג בספרים כעולה לאין ערוך על עולמם המושחת של בני האדם. ואולם, למרות ההעדפה הברורה לחיי הג'ונגל, טרזן לא מנע מעצמו את ההנאות שבחיי הלורד הבריטי גם בספריו המאוחרים של בוראוז.
בספרים כונה טרזן שוב ושוב "אדם-קוף", וכינוי זה הוא המפתח להבנת דמותו כפי שתיארה בוראוז. טרזן תואר כבעל כל התכונות שהיו למין האנושי לפני היווצרות התרבות, בעת שהיה עליו להיאבק על קיומו בג'ונגל, כלומר, כבעל אומץ וכשרים גופניים, שאבדו לאדם משהחל לפתח את תרבותו המכנית. בסיפוריו של בוראוז ייצג טרזן את החזרה לימיו הקדומים של המין האנושי, שהקופים הגדולים הצליחו לשמר. עם זאת, עמדתו של בוראוז כלפי האדם הטרום-תרבותי לא היתה עקבית, שכן טרזן תואר גם כבעל תכונות שהן פרי התפתחות אבולוציונית ממושכת. כך, למשל, טרזן תואר כמפותח ומתקדם מבחינה אבולוציונית מן "הפראים הכושים" שחיו בסביבת הג'ונגל. האינטליגנציה המפותחת שלו תוארה כתכונה שירש משושלת ארוכה של לורדים בריטים, שנתפסו בעיני המחבר, ככל הנראה, כשיא התפתחותו האבולוציונית של האדם.
לעתים תואר טרזן בספרים כלורד של ממש החי באחוזה ענקית בפאתי הג'ונגל עם אשתו ג'ין, ומנהיג את בני השבט "הכושי", הווזירים, שבראש לוחמיו עומדים הלוחמים האמיצים מובירו ומוגמבי. בספר הרביעי בסדרה, The Son of Tarzan (בנו של טרזן, 1917), נולד לטרזן בן, שכונה ג'ק או "קוראק", וכמו אביו עבר גם הבן גלגולים חוזרים ונשנים – מלורד צעיר לאיש פרא, וחוזר חלילה. בספרים אחרים, עם זאת, שוב שולט בהצגתו של טרזן ההיבט של "האדם-הקוף", הנוטש את חיי הלורד ונודד בג'ונגל, מנותק מכל חברה אנושית, מלווה רק בקופיף נקימה ובאריה ג'ד בל ג'ה.
ייתכן כי כפילות זו דווקא הייתה מהסיבות המרכזיות לפופולריות של טרזן בקרב הציבור. כך עולה, למשל, מדבריו של קורא ישראלי של ספרי טרזן: "הוא היה לא רק קוף – הוא היה גם לורד"
הסדרה על הלורד שגדל בקרב הקופים התקבלה כחידוש בקרב חובבי ספרות ההרפתקאות, וזכתה להצלחה גדולה ורבת שנים. התיאורים מלאי החיות של בוראוז אפשרו לקהל הקוראים לברוח מחיי המציאות האפורים אל חיי הג'ונגל ואל עולמות אבודים. ואולם, לצד הפופולריות הרבה ספגה הסדרה גם ביקורת קשה מצד חוגים שראו בה "ספרות הרפתקאות נחותה", ואף פעלו להורדתה ממדפי הספריות הציבוריות בארצות הברית. אחת הטענות שנשמעו בגנות הסדרה הייתה שטרזן וג'ין חיים חיי חטא בלי נישואין, טענה שהייתה אמנם נכונה בנוגע לסרטים, אבל לא בנוגע לספרים (אופק 1969א, 174).
1.2. טרזן הקולנועי
בעקבות הצלחתם עובדו ספרי טרזן לקולנוע, והופקו על פיהם סרטים רבים, שהראשון בהם יצא לאקרנים ב-1918. הסרט, בכיכובו של השחקן השרירי אלמו לינקולן, זכה להצלחה רבה, וכך גם שני סרטי טרזן הנוספים שבהם כיכב (עד סוף ימי הסרט האילם הופיעו עוד חמש גרסאות קולנועיות לסיפוריו של בוראוז בכיכובם של שחקנים שונים. אף על פי שבוראוז התלונן כי הסרטים לא שמרו בדייקנות מספקת על קו העלילה של ספריו, הם היו נאמנים לספריו יותר מכל אחד מסרטי טרזן שנעשו בימי הסרט המדבר. הסרטים האילמים שמרו בקפדנות על היבט הלורד הבריטי שהוא גם אדם-קוף, היבט מרכזי, כאמור, ביצירתו של בוראוז .
הגרסה הקולנועית המפורסמת ביותר של סרטי טרזן נעשתה בתקופת הסרט המדבר. הייתה זו סדרת סרטים בכיכובו של ג'וני וייסמילר, ספורטאי שנודע בשיאים עולמיים רבים בענף השחייה. סדרת סרטים זו, שכללה שנים-עשר סרטים שצולמו בשנים 1932-1948, קבעה יותר מכל גרסה אחרת, כולל זו של בוראוז עצמו, את הדרך שבה ראו המוני בני אדם בכל רחבי העולם את דמותו של טרזן. ואולם, דמות טרזן שהציגה סדרה זו דווקא שונה קיצונית מתפיסתו של הסופר.
סרטיה הראשונים של סדרה קולנועית זו הופקו בחברת "מ.ג.מ.". החוזה שנחתם בין החברה לבוראוז אישר כי ל"מ.ג.מ." הזכות ליצור תסריטים מקוריים המבוססים על דמותו של טרזן ועל הדמויות המקורבות לו. לאמתו של דבר, על פי החוזה, נאסר על "מ.ג.מ." ליצור תסריט שעלילתו תדמה לעלילת ספריו של בוראוז, ובחוזה אף נקבע שבוראוז יקרא את התסריטים כדי לוודא כי אין הם מבוססים בדרך זו או אחרת על יצירתו. הסיבה לתנאי חוזה אלה נעוצה בכך שבשנים ההן היה בוראוז מעורב אישית בהפקת סרטים אחרים על טרזן, ולא היה מעוניין ליצור תחרות בין שתי ההפקות
כתוצאה מן המגבלות שהטיל המחבר על "מ.ג.מ.", ואולי בשל הרצון להציג לקהל דמות פשוטה ומובנת יותר, הדמות שיצרו תסריטאי החברה שונה במאפייניה מטרזן הספרותי. טרזן זה לא היה בן לורדים אינטליגנטי הנודד מן הג'ונגל לאנגליה ולאמריקה, ודמותו לא התאפיינה בזהות הכפולה – אדם-קוף שהוא גם לורד – המרכזית כל כך בספריו של בוראוז. היחס האמביולנטי כלפי עולם בני האדם וכלפי עולם בעלי החיים נעלם גם הוא. בסרט הראשון בסדרה, Tarzan the Ape Man (טרזן איש הקופים, 1932), הוצג אמנם טרזן כחלק אינטגרלי מעולם בעלי החיים, אבל בסרטים הבאים בסדרה השתנתה גישה זו.
לעומת טרזן הספרותי, שרדף אחרי סכנות והרפתקאות, הוצג טרזן בסרטים שבכיכובו של וייסמילר כדמות פסיבית: הוא נקלע להרפתקאות ולסכנות שלא ביוזמתו, הגיב רק אם הוא או הקרובים לו הותקפו, ולרוב העדיף להישאר לא מעורב ולא לצאת את האזור המצומצם שבו שלט. העניין של טרזן בעולם הרחב ובנעשה בו קטן מאוד, ואוצר המלים המצומצם שלו בשפה האנגלית הדגיש את מגבלותיו השכליות. זאת ועוד, בכל הנוגע לתרבות המערבית נזקק טרזן להדרכתה המתמדת של ג'ין (ובסרטים מאוחרים יותר גם להדרכתו של בנו, בוי). טרזן חי ב"מטלול מוטארה", אזור נידח ומרוחק באפריקה שאף אינו מסומן במפות, ובסרטים הראשונים בסדרה כלל לא יצא מגבולות אזור זה.
טרזן של וייסמילר נעדר את המאבק המתמיד בין המשיכה אל עולם התרבות לבין המשיכה אל עולם הג'ונגל, והיה שייך כל כולו לעולם הג'ונגל. במידה רבה, טרזן הוצג כדמות "כמו-ילדותית" (כך נהגו בני התרבות המערבית לתאר את שבטי "הכושים" ו"האינדיאנים" השונים), שאינה מגלה עניין רב בעיסוקי "עולם המבוגרים". הדבר בא לידי ביטוי בקטעים הארוכים שהוקדשו בסרטים לבילוי שעות הפנאי של טרזן ובני משפחתו: הם עסקו בעיקר בשחייה בנהר ובמשחקים, ועיסוקים בעלי אופי מעשי יותר לא תוארו כמעט. עם זאת, ייתכן שהסיבה לכך היא הניסיון להציג את עולמו של טרזן כמעין אוטופיה, גן עדן בסכנה מתמדת של הכחדה בידי נציגי התרבות, הפולשים אליו בכל אחד מסרטי הסדרה.
בסרטים לא נעשה שום ניסיון להסביר מיהו טרזן ואיך הגיע לג'ונגל. אפשר לשער שיוצרי הסרטים הניחו כי רוב הצופים קראו את הספרים או ראו סרטים קודמים בסדרה. ואולם, ייתכן שהסיבה לחוסר הבהירות בנוגע למוצאו של טרזן היא שהסרטים נועדו מראש להפצה מחוץ לגבולותיה של ארצות הברית בעיקר: כדי לאפשר לבני לאומים שונים להזדהות עם דמותו של טרזן העדיפו המפיקים להשמיט את מוצאו הבריטי האריסטוקרטי ולהפכו ל"כל אדם" שמוצאו אינו ברור.
בסרטים לא הייתה גם התייחסות אל התכונות המדגישות את קרבתו של טרזן לבעלי החיים, כמו יכולת ההרחה והשמיעה שלו, הבולטות כל כך בספריו של בוראוז. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בקושי להציגן חזותית בסרט או, כמו בנוגע ליכולת ההרחה, בחשש שקרבה יתרה בין טרזן לבעלי חיים תפגע ביכולתם של הצופים להזדהות עם הדמות.
לעומת זאת, תכונות ודרכי התנהגות הניתנות לביטוי חזותי הודגשו מאוד בסרטים, אף על פי שהוזכרו אך בקושי בספריו של בוראוז. כך הדבר בנוגע לדרכו המיוחדת של טרזן לנוע בג'ונגל (קפיצות מעץ לעץ) ולשאגתו, שהיתה למאפיין מרכזי בעיני קהל הצופים.
דמויות אחרות מספריו של בוראוז, כמו הלוחם הנועז מוגמבי ואנשי שבט הווזירים האצילים, המונהגים בידי טרזן, לא הופיעו בסרטים. רוב השחורים בסרטיו של וייסמילר הוצגו כפראים קניבלים או כמשרתים כנועים של הלבנים במסעות הספארי שלהם. גם בספריו של בוראוז מילאו אמנם השחורים תפקידים אלה, אבל לא הוגבלו להם בלבד. ייתכן שהמפיקים הניחו כי הצגה של שחורים גאים, ידידיו של טרזן ולא אויביו דווקא, לא תתקבל באהדה בקרב הקהל האמריקאי.
הדמות היחידה שהופיעה לצדו של טרזן הן בספרים והן בסרטים היא בת זוגו, ג'ין. במעבר לעיבוד הקולנועי נעשתה הדמות מג'ין פורטר מבולטימור שבארצות הברית לג'ין פרקר מלונדון שבאנגליה (בגילומה של מורין אוסוליבן). ג'ין הוצגה בסרטים כאינטיליגנטית מטרזן, לפחות בכל הנוגע להלכות התרבות המערבית, שהיה עליה להסביר לאיש הקופים התמים (בספרים, לעומת זאת, לא נזקק טרזן להסברים מסוג זה, והוא די אינטליגנטי ללמוד הכול בכוחות עצמו). ג'ין נשארה לחיות עם טרזן, אבל בניגוד לספרים – מעולם לא נישאה לו. נראה שהסיבה לכך נעוצה בבעייתיות הגלומה בנישואין אלה: מוצאו הבריטי של טרזן הושמט, כאמור, מן הסרטים, ומוצאו האתני והתרבותי נותר מעורפל, והנישואין היו עלולים לעורר התנגדות בקרב הצופים הלבנים, שלא ראו בעין יפה נישואי "תערובת" מכל סוג שהוא.[2]
מעניין לציין כי בסרטים הראשונים בסדרה, בעיקר בסרט השני, Tarzan and his Mate (טרזן ובת זוגו, 1934) הוצגה ג'ין כנהנית מעולמה הפראי החדש, ואף הפכה להיות מעין "טרזן נקבה", עם שאגה מיוחדת משלה (לעומת הספרים של בוראוז, שבהם תוארה כליידי מעודנת המתעלפת בהתקרב סכנה). ואולם, דמות של אישה חופשית וליברלית הנהנית ממיניותה ומחיי חופש בג'ונגל לא ענתה, ככל הנראה, על דרישותיה של הצנזורה האמריקאית השמרנית של שנות השלושים, ולכן בסרטים המאוחרים נעשתה דמותה של ג'ין קונבנציונאלית יותר: היא וטרזן חיו חיי משפחה אידיליים בבית על עצים; היא לא יצאה כמעט מגבולות ביתה, ותפקידה הסתכם בטיפול בענייני הבית ובדאגה לשלומם של הגיבורים הגברים; ג'ין הייתה לאם הדואגת בלי הרף לילדה, והמיניות שאפיינה את דמותה בסרטים הראשונים נעלמה כליל.
"ביתיות" זו ניכרה יותר ויותר גם בדמותו של טרזן, ונראה שהקשר עם ג'ין "ביית" אותו. מהסרט השני הוצג טרזן כאיש משפחה למופת המבלה את רוב זמנו בחיק משפחתו. גם בספריו של בוראוז ניכר "ביות" זה של דמות הגיבור בידי אשתו, ואולי משום כך מצא לנכון שלא לכלול את ג'ין ברוב ספרי הסדרה, ולתאר את הרפתקאות גיבורו הרחק מהשפעתה של אשתו ומחובותיו המשפחתיים.
אפשר להניח כי הצנזורה היא האחראית לכך שבוי, בנם של טרזן וג'ין, שהופיע החל מהסרט הרביעי בסדרה, Tarzan Finds a Son (טרזן מוצא בן, 1939), הוצג כילד מאומץ. התסריטאים היו מעוניינים, ככל הנראה, להוסיף לסרט את בנם של טרזן וג'ין, דמות שהופיעה גם בספריו של בוראוז, אבל מכיוון שבסרטים טרזן וג'ין חיו בחטא, נאלצו התסריטאים לוותר על הצגת ילד ביולוגי ולהחליפו בילד מאומץ. בוי היה בן משפחת גרייסטוק, משפחתו של טרזן בספרים (אבל לא בסרטים, כאמור), וכמו קוראק, בנו הספרותי של טרזן, מילא תפקיד של "טרזן מתלמד". דמותו של קוף השימפנזה צ'יטה, שחי עם בני הזוג בביתם, היא חידוש גמור של הסרטים, ונראה שעיקר תפקידה הגברת האפקט הקומי.
לסרטים הראשונים בסדרה היה מודל עלילתי קבוע: לאזור המרוחק שבו חיו טרזן ובני משפחתו חיים אידיליים של משחק ושחייה לא פוסקים, חודר ספארי של לבנים, מקצתם "טובים" ומקצתם "רעים". "הרעים" חורשים מזימות שונות שעלולות לפגוע בטרזן, בבני משפחתו או באזור מגוריו. הם חוטפים את ג'ין או את ג'ין ואת בוי, אבל בדרכם חזרה נתפסים בידי אחד משבטי הקניבלים הרבים ליד אזור מגוריו של טרזן. הקניבלים מתכוונים להעלותם לקורבן, אבל ברגע האחרון מופיע טרזן בראש עדר פילים ומציל את "הטובים", ואילו "הרעים" נהרגים בידי טרזן או בידי הקניבלים. מודל זה נשמר בכל חמשה הסרטים הראשונים והמפורסמים בסדרה. ועם זאת, הוא שונה לגמרי מן הנוסחה שבבסיס ספריו של בוראוז, שבהם נדד טרזן ממקום למקום, ועבר הרפתקאות בערים אבודות. עם זאת, בסרטים מאוחרים יותר בסדרה, שהופקו בידי סול לסר, ולא על ידי "מ.ג.מ.", התגוונו העלילות, וכמו בספריו של בוראוז קיים טרזן קשר עם העולם הרחב ואף ביקר בממלכות אבודות שונות.
הצלחתם הגדולה של סרטי וייסמילר הביאה לכך שגם ראשוני הסרטים שהופקו אחריהם, בשנות הארבעים והחמישים, שמרו על הדמות שנוצרה בהם. בסרטים אלה, בכיכובם של השחקנים לקס בארקר וגורדון סקוט, תואר טרזן כפרא אדם שאינו מסוגל לדבר כמעט, חי בבית עצים עם ג'ין, עם בנו המאומץ ועם קוף שימפנזה. עם זאת, הדמויות בסרט קיימו קשר עם התרבות המערבית ומילאו משימות שונות עבור הממשל הבריטי באפריקה. הדמות שיצר בארקר היתה מעט מתורבתת מזו של וייסמילר, והדמות שגילם סקוט היתה מתורבתת אף יותר. בסרטי טרזן שהופקו בשנות הששים, בכיכובם של ג'וק מהוני ומיק הנרי, הוצגה דמותו של טרזן בדרך קרובה יותר לזו של בוראוז, אם כי העלילות היו מקוריות, בלי שום קשר לספרים. בסרטים אלה הוצג טרזן כבן תרבות מתוחכם, סוכן חשאי נוסח ג'יימס בונד, הנודד בעולם – בייחוד באסיה ובדרום אמריקה – ומגן על הטובים מפני כוחות ואולם, סרטים אלה שוב לא זכו להצלחה שלה זכו סרטיו של וייסמילר. ייתכן שהדמות איבדה את אמינותה בעולם שבו כבר נחקר כל סנטימטר בג'ונגל האפריקאי והתברר כי אין בנמצא ערים אבודות ואף לא כוהנות לבנות יפיפיות. ייתכן גם שבשל עוינותן הגוברת והולכת של מדינות אפריקה, שקיבלו לא מכבר את עצמאותן, לנוכחותם של לבנים ביבשת, לא יכלו יוצרי הסרטים להציג אדם לבן השולט בחיות ובשבטי "הכושים".
ב-1999 יצאה גרסה חדשה ופופולרית לסיפורו של טרזן, הפעם סרט מצוייר של חברת "דיסני". דמותו של טרזן בגרסת "דיסני" שונה מאוד הן מן הדמות שיצר בוראוז והן מן הדמויות שהוצגו בגרסאות הקולנועיות השונות. טרזן של "דיסני" נענה לדרישות "הפוליטיקלי קורקט": הוא נמנע מאכילת בשר, חי בהרמוניה עם בעלי החיים וקיבל בהבנה את ג'ין הפמיניסטית והדומיננטית. שחורים לא הופיעו כלל בגרסה של אולפני "דיסני", כנראה כדי להימנע מלהציגם כפראים, ולקומם את קהילת השחורים בארצות הברית. גרסה זו רחוקה מאוד באופיה מספריו של בוראוז, ובכל זאת זכתה להצלחה גדולה, שכן התאימה את הדמות של טרזן להלכי הרוח של שלהי שנות התשעים של המאה העשרים.
1.3. טרזן בקומיקס
עטיפה של חוברת קומיקס של טרזן בהוצאת מ. מזרחי . צייר ראס מאנינג. גרפיקאי אריה מוסקוביץ'.
דמותו של טרזן עברה שינויים ביחס ליצירה המקורית של בוראוז, ולא בקולנוע בלבד. הדמות זכתה להצלחה רבה גם במדיה של רצועות וחוברות הקומיקס. טרזן היה גיבור ההרפתקאות הראשון שהופיע בסיפורי קומיקס בעיתונים, כבר ב-1929, והוא מככב בסדרות קומיקס עדיין, שבעים שנים ויותר ברציפות. סיפורי הקומיקס האלה, ציוריהם של אמני קומיקס חשובים, כמו הרולד פוסטר (Foster) ובורן הוגארט (Hugarth), נמנים כיום עם הקלאסיקה של הקומיקס של שנות השלושים והארבעים. חלקם היו אלה עיבודים ישירים לספרי בוראוז, וחלקם – סיפורים מקוריים. מסוף שנות הארבעים החלו להופיע חוברות קומיקס שהתבססו על סיפורים מקוריים של טרזן בהוצאת דל (Dell). במשך עשרות שנים כתב את החוברות האלה סופר הקומיקס הפורה גילורד דובויס (Dubois) וציירו אותן האמנים ג'ס מארש (Marsh), ראס מאנינג (Manning) ואחרים.[3] דובויס יצר דמויות חדשות, כמו הנשר הענק ארגוס והרופא הסקוטי מק-וירטל, ומיקם רבות מעלילותיו בארץ הפרה-היסטורית האבודה "פאל או דון", שברא בוראוז באחד מספריו. בשל אופיו של המדיום, המאפשר תיאור מפורט של מפלצות ושל אירועים פנטסטיים בלי האילוצים הכספיים הפועלים בסרטים, הודגש בסיפורי הקומיקס ההיבט הפנטסטי.
דמותו של טרזן הפכה לדמות הספרותית הפופולארית ביותר של המאה ה20- ביחד
עם הסוכן החשאי ג’ מס בונד ודמות הקומיקס סופרמן ואולי אף יותר מהם, שכן אם כי דמויות אלה היו נערצות מאוד גם בארצות רבות אחרות פרט לארצות מוצאן ארה"ב
ובריטניה הרי המעריצים בארצות השונות הסתפקו בחומר המיובא ספרים סרטים וקומיקס ,ולא טרחו ליצור על דמויות אלה יצירות מקוריות . במקרה של טרזן לעומת זאת הוא הפך לחלק כה אינטגרלי מהתרבויות השונות שבהן הופצה דמותו , עד שבארצות שונות נוצרו עליו ספרים וסרטים מקוריים משלהם על מנת להשביע את הצימאון הבלתי נדלה של הקהל המקומי לדמות .וכך בהודו הופקה על טרזן סידרה שלמה של סרטים וכך גם בארצות אחרות כמו סין וספרד , וסיפורים מקוריים עליו הופיעו אפילו בארצות כמו סוריה ולבנון ( אם כי בספריו תיאר בוראוז את הערבים בצורה שאיננה חיובית בלשון המעטה ...) . כל זה כמובן ללא בקשת רשות מיורשיו של בוראוז שלהם היו כל הזכויות על הדמות . וכך במשך תקופה ארוכה היו יורשיו של הסופר מעורבים בשורה של משפטים כנגד ה"ממשיכים " של בוראוז בארצות השונות , אך על כל יזם " שהשתמש בדמותו של טרזן שאותו עצרו צצו 10 אחרים במקומות שונים בעולם.
אך משום מה היה מקום אחד אליו לא היגיעה כלל ידם הארוכה של יורשיו של בוראוז , לישראל, ודווקא שם הייתה במשך תקופה לא קצרה תעשייה ערנית במיוחד בסיפורים על דמותו של איש היער
בשנות החמישים והשישים הייתה בישראל תעשיה ענקית של חוברות וספרי כיס בז'אנרים כמו מערבונים ספרי ריגול ומלחמה , בלשים וכו'. החוברות הפופולאריות מכול היו מאות החוברות שעסקו בדמותו האלמותית של איש הג'ונגל טרזן וכולם נכתבו בידי סופרים ישראליים שכמה מהם הפכו לידועים מאוד מאז. כיום חוברות אלה שפעם היו נפוצות מאוד הנן נדירות ביותר ומבוקשות מאוד בידי אספנים.
סך הכל יצאו בארץ למעלה מ-1000 (!) סיפורים כאלה ( יותר מאשר על כל דמות אחרת בתולדות השפה העברית להוציא אולי את גיבורי התנ"ך) בפורמט של חוברות בהוצאות ששמותיהם היו לקוחים מהג'ונגל כמו הקרנף , הפיל , הנמר , הברדלס וכו'.
סיפורים אלה ניזונו מפופולאריות שגבלה באובססיה בציבור הישראלי לגבי דמותו
של טרזן ,שניתן לראות בה כמבשרת את השיגעונות שהיו בתקופות מאוחרות יותר לדמויות כמו הדרדסים וכו' ,אך שעומק הפופולאריות שלהם ואורך הטווח שלה מעולם לא התקרבה אפילו לזאת שלה זכה טרזן . פופולאריות שהתבטאה בהתייחסויות בלתי פוסקות בעיתונות ) בבדיחות ,במשחקי ילדים , ובשירי רחוב.מבחינת הישראלים משנות השלושים עד השישים יבשת אפריקה הייתה מזוהה כמעט לחלוטין עם טרזן.
טרזן היהודי
הפופולאריות של דמותו של טרזן בארץ התחילה עוד בשנות ה-30 עם סרטיו של ג'וני וייסמילר שהיו בין הפופולאריים ביותר על הציבור הארץ הישראלי. משום מה נוצרה שמועה ( שעוד חיזקה את הפופולריות שלהם ) שג'וני וייסמילר הוא יהודי. למעשה וייסמילר היה ממשפחה קתולית , אך ייתכן שאכן היו לו שורשים יהודיים שכן הנאצים אסרו על הקרנת סרטיו בארצם , והם הרי נהגו לערוך בדיקות מדוקדקות בנושאים אלה . איסור זה של הנאצים רק חיזק את ההערצה לוייסמילר ולדמות שאותה גילם בארץ , הוא נחשב לדמות מופת של יהודי "השרירים " שהוכיח את עצמו בעולם הספורט והקולנוע תחומים שנחשבו כמעט מחוץ לתחום עבור יהודים ו דמותו אף הופיעה בסדרת תמונות של "יהודים מפורסמים " ,לצידם של אינשטין פרויד ובן גוריון שאותם הפיצה בארץ חברת וופלים.
כעבור שנים רבות בשנות ה80- כאשר שהה וייסמילר הזקן והסנילי בסניטורים שם שאג שוב ושוב את השאגה הישנה שלו אל הפילים כדי שיצילו אותו מהזקנה זכה הדבר לתשומת לב גדולה בארץ שם התייחסו לידיעה כאל יותר מקוריוז אלא כביטוי נוסטלגי להעלמותה של תקופה לא רק בהוליווד אלא גם בארץ . הסופר יעקב שביט אף השתמש בפרשה כבסיס לספר סיפור -מסע להביא את ג'וני וייסמילר לאפריקה שבו תיאר את מסעם הדמיוני של שלושה גברים ישראליים לקחת את וייסמילר גיבור ילדותם מהסנטוריום בארה"ב אל מולדתו האמיתית באפריקה כדי שיוכל למות שם כיאות למלך הג'ונגל.
סופרים שונים כמו עמוס עוז , אורי ברנשטיין ואוריאל אופק תיארו את השפעתם העצומה של ספרי וסרטי טרזן על בני דורם שנהגו לבנות בתים על עצים כמו טרזן של וייסמילר ולשאוג שאגות של "טרזן על העצים " או "טרזן אביך בא", ודומה שלדמות של טרזן כפי שגולם בידי וייסמילר הייתה השפעה מסוימת על דמותם של הצברים , בארץ כטיפוסים המרבים בסיורים וממעטים בדיבורים ( כמו טרזן של וייסמילר ). עמוס עוז בספרו "באור התכלת העזה " סיכם את הדרך בה ראו בני התקופה את טרזן כך :" טרזן הא יהודי מפני שהוא תמיד "מעטים " ואויביו הם תמיד ה"רבים" .מפני שהוא חכם תחבולות ואויביו -חמומים נבערים .ומפני שהוא תמיד מנצח סוף סוף ואילו אויביו תמיד מובסים".
ייתכן שלדמות טרזן של ג'וני וייסמילר הייתה גם השפעה מסויימת על יצירת הפסל המפורסם ביותר של התקופה , "נמרוד " של יצחק דנצינגר משנת 1939 ( שנת שיא הפופולריות של סירטי טרזן בארץ ) שתיאר צייד לבן ערום .דמותו של וייסמילר אף הופיעה בכרזות ציוניות של התקופה כמודל לדרך שבה החלוץ צריך להיראות ולפעול.
עד כמה היו סרטים אלה אהובים על בני הדור ניתן ללמוד מהסיפור הבא : שני דיפלומטים אמריקניים נסעו במכונית עם נהג ישראלי לחזית בעיצומה של מלחמת השחרור . לפתע בדרכם נ עצרה המכונית בידי שני לוחמי פלמ"ח שנראו כאילו זה עתה יצאו מעיצומו של קרב כלשהו . הלוחמים דיברו עם הנהג בעברית שלא הייתה מובנת לאמריקנים ולתדהמתם נכנסו למכונית והנהג החל להסיע אותה במהירות שיא בחזרה לתל אביב. הדיפלומטים המופתעים החלו לחשוש שאולי הם קרבן למעשה חטיפה ( הלוחמים נראו פראיים ו"לחוצים במיוחד ") לבסוף שאלו את הנהג מה קורה וזה ענה להם " אנו לוקחים את הבחורים לתל אביב לבית הקולנוע הם עברו קרבות קשים ועכשיו הם ממהרים לראות את סרט טרזן החדש”.....
ואכן דמותו של טרזן הייתה כה פופולארית בקרב הנוער הישראלי שספרי טרזן היו בין
הספרים האהובים עליו ביותר עד שהסופר יגאל מוסינזון שגילה שגם בנו הוא חובב מושבע
של ספרים אלה החליט לכתוב ספרי הרפתקאות מקוריים ישראליים שיתפסו את מקומם של
ספרי טרזן בלבו של הנוער . התוצאה הייתה ספרי חסמבה שאכן זכו להצלחה המקווה
ובהם הירבה הסופר לפרסם הערות בגנותו של טרזן ולא פעם התרברבו הדמויות של ילדי
חסמבה בספרים על כך שכל הילדים מעדיפים לקרוא ספרי חסמבה על פני ספרי טרזן מוסינזון ראה כהוכחה האולטימטיבית להצלחת כוונותיו בכך שבנו חובב הטרזן הודיע לו שכעת הוא מעדיף את ספרי החסמבה שלו ...
טרזן ה"כנעני"
ההערצה העצומה לדמות של טרזן בציבור הישראלי לא פחתה כתוצאה מספורי חסמבה , נהפוך הוא היא רק היגיעה לשיאים חדשים והצמא לסיפורים חדשים על הדמות היה כה גדול עד סופרים מקומיים החלו לספק אותו.
סיפורים מקוריים על עלילותיו של טרזן הופיעו עוד ב1939 בהוצאת "סדרת המאה העשרים" ונכתבו בידי סופרת בשם "שולמית עפרוני " שלמעשה הייתה העיתונאי דוד קרסיק ( לעתיד עורך "לאישה במשך שנים רבות ).
" המפץ הגדול " של חוברות טרזן החל ב1953 כאשר החלה סדרה של חוברות שיצאו
בהוצאה שנקראה ה"קרנף " ושהייתה שייכת לדפוס מל"ן., שקיים עד היום בתל אביב חוברות אלה שיוחסו ל"יובב" שעליו סיפרה ההוצאה שהוא סופר ישראלי צעיר שנסע לחו"ל וכו' היו למעשה פרי יצירתם של חבורת סופרים ישראליים צעירים כולם שייכים או מקורבים לתנועה ה"כנענית " .תנועה אינטלקטואלית ורעיונית באופן מוצהר,של צעירים שהיו שהיו אנטי דתיים גמורים ובזו ליהדות "הגלותית " . אנשי תנועה זאת שהיו בין דובריו ומאפייניו של הצבר הישראלי שאפו להציג את הצבר כשונה מאוד מ"יהודי הגולה" התלוש והחלוש וכדמות הקרובה לטבע לאדמה ולבעלי החיים ולעבר ה"עברי " הפרימיטיבי אך הויטאלי .והם שימשו כאחת המקורות האינטלקטואלים לחוגים החילוניים והאטאיסטיים הפעולים ביותר בישראל גם כיום .
. הם כללו צעירים כמו עמוס קינן , ישעיהו לויט , שמעון צבר , דני הרמן , אלישע גת כמו גם בוהמינים ידועים מקפה "כסית " שכתבו כמה חוברות לשם הבידור אנשים כמו יוסף ספרה ( לעתיד מנהיג קיבוץ "נאות סמדר" בערבה ) צפרירה לוין ( היום סופרת ) ורבים אחרים . עורך הסידרה היה הסופר המתרגם אהרון אמיר ולא פעם ניתן היה למצוא בחוברות מעין "ניחוחות" של רעיונות כנעניים על הקרבה של הגיבור טרזן לטבע ולאדמה .בחוברות הם הציגו את טרזן כדמות ויטלית שורשית הקרובה לטבע המשוחררת מעודף "אינטלקטואליות" ו"הפשטה" בדיוק כפי שרצו לראות את הצבר העברי .טרזן תואר בחוברות כהתגלמות האולטימטיבית של ה"צבר" חסר הפחד , ודומה שהכנענים ראו בו קרבה רבה לדמות ה"טרזנית " של “נמרוד" הצייד איש הטבע שתואר בפסלו המפורסם של יצחק דנצינגר שהשפיע עליהם. עמוקות
על המיטה שכבה נערה צעירה יפת תואר כשהיא מפרפרת ונאבקת בשארית כוחותיה עם ערפד דמים מחריד שישב על חזה ושתקע את מקורו הארוך בגרונה.
"הצילו" זעקה הנערה " הציייייילו"!!!!".
בפרץ נואש של מהירות זינק טרזן לעבר דרקולה המתרומם וניסה לתפוס אותו באצבעותיו . הערפד הנורא הסתער עליו וניסה לתפוס את גרונו בניביו האיומים. טרזן נאלץ להרפות ממנו ואז בשתי חבטות כנפיים אדירות התנשא הערפד באוויר וצווחתו החדה הילכה אימים באוויר הלילה הרוגע .
כעבור רגע ראה טרזן את הערפד המעופף הולך ומתרחק מגג הבית לעבר העיר השלווה הנמה את שנתה.
( טרזן נגד דרקולה . בהוצאת הפיל )
טרזן תואר בחוברות אלה בצורה שונה מאוד משתיאר אותו בוראוז. הוא תואר שם כאביו
הרוחני של הסוכן מולדאר מ"תיקים באפילה ", כמי ששגרת יומו היא של מאבק בפלישות אינסופיות מהחלל לכדור הארץ וליבשת אפריקה ובהשמדה של אין ספור מפלצות דמויות גודזילה ומדענים מטורפים שעיקר עיסוקם בחיים היה לחבר ראשי בני אדם בעלי חיים לחיות אחרות ,כן נלחם בסיפורים אלה בשורה של אויבים ידועים כמו המדען הסיני המטורף ד"ר פו מנצ'ו הערפד דרקולה המפלצת של פרנקנשטיין , מיסטר הייד מספר האימה "דוקטור ג'קיל ומר הייד " של סטיבנסון וכו' וכו'.
בנוסף לכל אלה נאבק טרזן לעיתים קרובות גם בנאצים מרושעים כמו ד"ר מנגלה ( שניתק פעם את ראשו של טרזן מגופו וחיבר אותו לזברה ,אך אל דאגה לזמן מוגבל בלבד ) ומרטין בורמן ( שאותו הרג טרזן לפחות שלוש פעמים שונות בסיפורים שונים....) ובשליחיו של המנהיג המצרי נאצר שתואר בחוברות כמי שזומם ללא הרף להשתלט על כל יבשת אפריקה, ואחריה על העולם .
סיפורים אחרים תיארו את מסעותיו של טרזן בזמן לעבר ולעתיד (ובכך הקדימו ההוצאות הישראליות בכמה שנים את סופר המד"ב פיליפ חוזה פארמר שגם הוא כתב סיפורים על מסעותיו של טרזן בזמן לעבר, אלא שהוא בניגוד להם קיבל לכך אישור מיורשיו של בוראוז). הוא נסע בזמן לעבר לתקופת הדינוזאורים, לתקופת האדם הקדמון (שם בדק ומצא שאנשי המערות דיברו בשפת הקופים הגדולים של תקופתו) לזמנו של יוליוס קיסר, ולזמנו של הקיסר נירון שם נלחם כגלדיאטור בזירה לצד הנוצרים הנרדפים והשתמש באקדח מודרני כדי לגבור על אויביו. .
. הוא גם נסע לעתיד: לעתיד הקרוב של שנת 2078 בסיפור "טרזן ומדינת העתיד" בהוצאת הפיל שבו הוא נחטף בידי נוסעים בזמן משנה זאת ומגלה שבשנת 1989 פרצה מלחמת עולם שהשמידה את רוב אוכלוסיית העולם וכעת השרידים הסובלים חמורות ממחסור בכוח אדם נאלצים לחטוף אנשים מתקופות אחרות ככוח עבודה (עלילה המזכירה מאוד את עלילת הספר "מילניום" של ג'ון וארלי שהפך גם לסרט אלא שהמחבר, מירון אוריאל, הקדים את וארלי בלפחות 20 שנה ...) זאת בהתאם לחוקים משנת 1978 המאפשרים ל"אנשים עליונים לעשות כרצונם למען טובת האנושיות". טרזן מחליט שהוא מעדיף את שנת 1959 ובורח אליה בחזרה במכונת הזמן.
בסיפור אחר "טרזן ועיר העתיד" בהוצאת הקרנף נוסע טרזן (שבשלב זה כבר תואר כנוסע מנוסה ביותר בזמן) לעתיד הרחוק עוד יותר של שנת 3958 ומוצא שוב עולם שלאחר חורבן גרעיני שבו מסתובבים שבטים של מוטאנטים מפלצתיים בעלי שני ראשים ומגלה עיר מכנית הנשלטת בידי מחשב מרכזי המפעיל רובוטים ככוח שיטור.
החוברות זכו להצלחה אדירה ואם כי יועדו לילדים קראו אותם בסתר גם מבוגרים רבים.
בשלב מסוים הצלחתם הייתה כה גדולה עד שהוצאת הקרנף אף פרסמה כמחווה לקוראים חוברת מיוחדת שהייתה מורכבת כולה מסיפורי קוראים על טרזן שנשלחו אליה ( כולם כמובן ברמה ירודה ביותר אפילו בסטנדרטים הלא גבוהים של החוברות אך עדיין הייתה זאת מחוה נאה כלפי הקוראים הנאמנים של הסדרה).
חלק ממאמציה של הוצאת הקרנף "לכבוש " את קהל הקוראים היה הוצאת סדרה מתחרה לחסמבה בשם "חנמ"ט" (חבורת נערים מעריצי טרזן ) שהייתה תשובה ארסית להתקפות על טרזן בספריו של מוסינזון , ושבה הוצגו הנערים הקוראים חוברות טרזן כמוכשרים ואמיצים יותר מחבריהם שאינם קוראים טרזן או שקוראים רק חסמבה....
שוב ניתחו הפגזים על המומיה כמו ברד.הפגיעות הישירות במפלצת האבן היו רבות מספור אולם דבר לא הזיק לה. טנק אחד טיווח היטב את תותחו ופגע פגיעה ישירה בראשה של מפלצת .המומיה אפילו לא נעצרה. היא היגיעה אל הטנק תוך שהיא שואגת שאגה איומה והחלה להפוך אותו, אנשי הצוות אחוזי הבהלה נמלטו ממנו על נפשם.
טרזן נזכר בשתי המומיות החיות הקודמות שאותן השמיד בעבר ( "הערת העורך : בחוברת "טרזן נגד המת החי " ובסיפור בהמשכים "טרזן שליט הג'ונגל האמיץ") . את כל אחת מהם היה צורך להשמיד בשיטה שונה , על אחת מהן גבר באמצעות להביור ועל השניה באמצעות מכות בגרזן מיוחד עשוי יהלום , אך כעת נראה היה שמומיה זאת חסינה גם בפני אמצעים אלה.
.כיצד יתגבר עליה הפעם?
( מתוך "טרזן נגד המומיה " בהוצאת הפיל )
הצלחתה של הוצאת הקרנף הביאה לכך שקמו לה שורה של מתחרים ובראשם הוצאת " הפיל " של המוציא לאור עזרא נרקיס . שהוציאו חוברות טרזן משלהם שנכתבו כולן בידי הסופר והמתרגם מירון אוריאל .הוא בסיפוריו שם דגש אף יותר מסופרי הוצאת הקרנף על אוירה "מדעית בדיונית " בסיפורי טרזן , ואף כתב סיפורי אימה המזכירים מאוד את סדרות "צמרמורת " של היום.אלא שבדרך כלל נהרגו בהם הרבה יותר אנשים ובצורות הרבה יותר משונות מסיפורי האימה המודרניים.
בסיפורי הוצאת הפיל תמיד יש לכך נוסחה קבועה: בהתחלת הסיפור מופיע איזה איום מפלצתי שכל כלי הנשק החדשים ביותר אינם עושים עליו כל רושם יהא זה מומיה קדומה שקמה לתחייה, ואינה ניתנת להשמדה וכעת עוסקת להנאתה בהחרבת ערים, או דינוזאור ענק צאצא של גודזילה שעסוק כעת באכילתה של העיר לונדון או שלד מפלצתי של מדען מטורף המופעל בידי מוח אלקטרוני, או צבא של פולשים ממאדים, או תולעים ענקיות שמשמידות את צמחיית העולם וגורמות לרעב עולמי, או רוצח סדרתי מטורף שעוסק בזלילת מוחות של קורבנותיו וכו' וכו' . לאחר מכן תיאר הסיפור תמיד בפרטים גראפיים ביותר (המזכירים סיפורי אימה מודרניים ) את נתיב ההרס והחורבן שהמפלצת התורנית משאירה מאחוריה ואת חוסר יכולתם של כלי נשק קונבנציונליים (ולפעמים גם כלי נשק גרעיניים!) להתמודד עמה. רק בשלב מאוחר מודים הגורמים הרשמיים השונים בחוסר יכולתם להתמודד עם האיום וקוראים לכלי הנשק האולטימטיבי של המין האנושי, לטרזן, ועליו תמיד ניתן היה לסמוך שילך להתמודד עם האיום התורני כשהוא חמוש רק בסכינו ושיציל ברגע האחרון את המצב. לפעמים בעזרתם של עדר הפילים הנאמנים שלו שתמיד היה ניתן לסמוך עליהם שירמסו צבא של חייזרים מבוהלים (ולא רק כפר של כושים מבוהלים כמו בסיפוריו המקוריים של בוראוז) או בעזרת הנשר הענק שלו "ארגוס" נשר שגודל לממדי ענק בידי מדענים נאציים בג'ונגל והפך לידידו הנאמן של טרזן ("דמות" שנלקחה מסיפורי הקומיקס האמריקניים),ולפעמים תוך שימוש בידע האנציקלופדי שלו על הג'ונגל וצמחיו ,כמו פרחי ג'ונגל שהם הרסניים במיוחד למומיות חיות ,או תוך שימוש בתחבולות מחוכמות. בסיפורים אלה הוכיח טרזן שוב ושוב שהשכל וכוח הרצון האנושי הם תמיד עדיפים על הטכנולוגיות המתוחכמות ביותר.
טרזן פוגש את …
ההוצאות השונות היפגישה אותו לא רק עם נבלים ידועים כמו המפלצת של פרננשטיין ודוקטור ג'קיל ומר הייד אלא גם עם גיבורים ידועים . כמו שינה נערת הג'ונגל מסיפורי הקומיקס האמריקניים וזימבו איש הג'ונגל בסרטים ההודיים וגם עם גיבורים שאיזור פעולתם היה מחוץ לג'ונגל כמו איש החלל פלאש גורדון .
"טרזן אני מתכבד להציג בפניך את ידידינו החדש פלאש גורדון "
טרזן פקח את עיניו לרווחה מרוב תמהון….
"פלאש גורדון –אתה? "
הצעיר חייך
"כן וכי יש משהו מוזר בכך? "
"לכל הרוחות " אמר טרזן " מימי לא תיארתי לעצמי שאדם כמוך קיים בכלל. כל כך הרבה ספרים נכתבו וכל כך הרבה סרטים הוסרטו אודותיך, עד כי קשה להאמין שאינך אגדה".
"פלאש גורדון פרץ בצחוק
"אינני אגדה בה במידה שאתה אינך אגדה , טרזן. ההרפתקאות והעלילות הרבות שלי נתפרסמו במידה כזו , שעשרות מפיקי סרטים בכל רחבי העולם החליטו כי מוטב להפוך אותי לגיבור סרטים . אבל איך אומרים –אין עשן בלי אש?"
( טרזן פוגש את פלאש גורדון בהוצאת הפיל )
הצמד הבלתי מנוצח נאבק בחוברות שונות יחדיו באיומים שונים מהחלל החיצון כולל צבא של אנדרואידים ממאדים שהשמידו את מרבית ערי העולם ( כולל את תל אביב ) לפני שהצוות עצר אותם ברגע האחרון ממש לפני הכחדת המין האנושי.
עוד גיבור ידוע שבו נפגש טרזן היה גיבור הקומיקס , הסופרמן המעופף קפיטן מארבל שעימו נאבק בין השאר בגנגסטרים מתים שהוקמו לתחייה בידי מכונה מיוחדת בסיפור שהזכיר בעלילתו ביותר משמץ את סרט האימה "ליל המתים החיים".
הוצאת הפיל הכניסה חידושים שונים בתחום סדרות הסיפורים על טרזן כמו סידרה שלמה שעסקה אך ורק בהרפתקאותיו של "בוי " בנו המאומץ של טרזן מהסרטים ( שנפגש גם הוא עם פלאש גורדון והשמיד ביחד עימו בקרב חללי צי פולש של חייזרים בסיפור "הנער בוי נגד משמיד העולמות " ) וסדרות שבהן כול החוברות היו סיפור אחד ענק בהמשכים על עלילות טרזן ובוי. שמהלכו נאבקו כנגד קבוצה ספציפית של נבלים במקומות שונים ברחבי העולם .
וכך במשך במספר שנים בראשית שנות השישים יכול היה הקורא חובב טרזן לבחור בקיוסק המקומי שלו מתוך לא פחות מעשרה חוברות טרזן שונות שהוצאותיהם לרוב לקחו שמות של חיות מהג'ונגל כמו "הנמר" ו"הברדלס " והוצאת רמדור ( שעטיפותיה היו מרשימות במיוחד בהשואה לעטיפות החדגוניות של שאר ההוצאות שלרוב השתמשו בצילומים חוזרים על עצמם של וייסמילר ומשפחתו הקולנועית ) . התוצאה של הצלחה זאת הייתה שבשוק החלה מלחמה של "טרזנים " כאשר כל הוצאה הודיעה לקוראיה שרק אצלה ניתן לקרוא סיפורי טרזן "אמיתיים " והזהירה מ"החיקויים " ( בוראוז התהפך בודאי בקיברו !) המאבק היה כה עז עד שבשלב מסוים החלו בעלי הוצאת הקרנף להוציא חוברות טרזן תחת שמות הוצאות שונות כביכול כמו "הנמר " כדי לשבור את השוק למתחרים , והמאבק בינהם היגיע אפילו לבית המשפט המחוזי שנאלץ להכריע בשאלה של מי הוא טרזן ה"אמיתי"...בית המשפט פסק שכול ההוצאות יכולות להמשיך להוציא ספורי טרזן כרצונם. . ( יורשיו של בעל הזכויות האמיתי , בוראוז ,מיותר לציין , לא ראו גרוש אחד מכל הכספים שהרויחו היזמים בארץ מדמותו של טרזן ..).
טרזן הציוני
"האם אינכם מגדילים את שטחי החורשות שלכם ?" שאל טרזן
מגדילים ומגדילים "אמר הדוקטור קלונימוס " שאיפתו של כל אזרח ישראלי היא ליער את ישראל ביערות רבים וגדולים ככל האפשר ".
אם כן " אמר טרזן מהורהר " עוד יש סיכויים שאבוא להשתקע בישראל ".
( הבלשים הצעירים וטרזן פורצים למפרץ שלמה " מאת אבנר כרמלי) ן
עד כמה היו החוברות פופולאריות תעיד העובדה שבעברית יצאו לא פחות מ950 סיפורים עבריים מקוריים, יותר מעל כל דמות אחרת בתולדות הספרות העברית!
, בתקופת שיא הפופולאריות שלו בשנים 1960-1961 אף חדר לדפיו של שבועון
הילדים המכובד "הארץ שלנו " שפרסם עליו בו זמנית גם סיפור מצוייר וגם סיפור לא
מצוייר בשם "טרזן ותעלומת האטום שנכתב בידי לא אחר מאשר המשורר פנחס שדה !.
לעתיד שדה הביע חרטה על כתיבת סיפור זה והסביר שמעולם לא הבין מה אנשים מוצאים
בדמותו של טרזן " בסך הכל יהודי לא לבוש שמרחף בין עצים " .
הפופולאריות של הדמות גרמה לכך שטרזן נחשב כמעט לדמות ישראלית לכל דבר וכמי שאף תרם לקום המדינה כפי שהתברר מהסיפור " טרזן נלחם בבריטים " שיצא בהוצאת הנמר שבו נזכר טרזן בנוסטלגיה בימיו כחבר בארגון ההגנה כאשר עזר למעפילים לפרוץ את ההסגר של בני עמו הבריטים על הארץ ואף נכלא כתוצאה מכך בכלא עכו...... , וסיפורים אחרים דנו בתרומתו החשובה לישראל במאבקה בערבים.
למשל בסיפור "טרזן בתעלת סואץ " שפורסם בהוצאת הפיל שבו ,לבקשתו של השגריר הישראלי באפריקה, פורץ טרזו את ההסגר המצרי על תעלת סואץ כשהוא הורג בדרך רבבות (!) חיילים מצריים ונוחת לבסוף בשלום בנמל חיפה..
בחוברת "טרזן ותותח הרקיטות" טרזן שהוא סימפטי לישראל יוצא למצרים על דעת עצמו כדי להשמיד תותח "יורה פגזים גרעיניים " שאותו סיפקה בריה"מ למצריים ושעימו מאיים נאצר בהשמדת ישראל . טרזן מסיים את המשימה בהצלחה כשבדרך הוא משמיד בסיס מצרי שלם וכמה עשרות אלפי מצרים בנוסף לתותח עצמו .
וכן אין לשכוח את יצירתו המופתית של סופר הילדים הידוע אבנר כרמלי שחיבר ספר בשם "הבלשים הצעירים וטרזן פורצים למפרץ שלמה " שבו עוזר טרזן לחבורת ילדים ישראליים להילחם בסוחרי עבדים סעודיים משמיד צוללת אטומית מצרית ולבסוף אף מגיע לביקור עם זוגתו בארץ ומחליט שישראל כל כך מוצאת חן בעיניו עד שכאשר ינטעו כאן מספיק יערות, הוא ישתקע בה.....
טרזן הישראלי
אך בסופו של דבר אם כי בחוברות טרזן היה כמעט אזרח ישראלי של כבוד הרי עדיין נשאר היה לורד בריטי " גוי " והגאווה העצמית הישראלית דרשה שתהיה לו תשובה ציונית הולמת , וכך בשנת 1960 בעת שיאו של השיגעון לטרזן בארץ הופיעו חוברות על דמותו של " דן טרזן הטרזן הישראלי " מאת העיתונאי הימני זאב גלילי שכתב אותם לדבריו כתגובה לסיפורי טרזן "השמאלניים-כנעניים " של קינן ושות' .
דן טרזן היה נער ארץ ישראלי שמטוס התרסק בג' ונגל ושם גודל בידי קופה שהייתה נכדתה של הקופה שגידלה את טרזן " שמת לפני שנים רבות " ומאחר שדן קרא את ספריו של בוראוז על טרזן לא הייתה לו בעיה לתקשר עם הקופים .
כאשר התבגר היגיע דן לארץ הפך לסוכן של המוסד הישראלי הרבה להילחם בערבים ( הסיפורים היו מלאים במסרים לאומיים –ימניים ברורים ביותר) וכמו טרזן עצמו הרבה להיאבק בחייזרים ומפלצות מסוגים שונים שהרבו לנחות בישראל טס לכוכב אחר , גילה ציליביזציה אבודה של לוחמי בר כוכבא בעיר תת קרקעית בים המלח , ובעלילה הידועה ביותר שלו לכד את אייכמן בג'ונגלים של ארגנטינה בסיפור שנקרא “דן טרזן והפושע הנאצי " הסיפור פורסם מייד לאחר שפורסמו הידיעות על לכידתו של אייכמן וכאשר כל סיפור לכידתו היה סוד כמוס , כתוצאה במשך זמן מה הסיפור בסידרת "דן טרזן " היה התיאור היחיד בכתב על הנושא וכך לא פלא שהוא זכה לתגובות מופתעות בעתונות שהתקשו להאמין שסוכן המוסד שלכד את אייכמן גדל בין קופים באפריקה.... ההוצאה הייתה כה גאה בהצלחת הסיפור שהיא מיהרה לפרסם סיפור המשך שבו אייכמן נמלט מבית הסוהר למצרים אך דן לוכד אותו שם ומחזירו למשפטו בירושלים....
במאמרו "דן טרזן נלחם בכנענים" כתב גלילי בצער על סיפורי "דן טרזן" שלו ש"במבט לאחור נראה לו שבמאבק על נפשו של הנוער ניצחו הטרזן הכנעני של אהרןן אמיר ועמוס קינן את הערכים הלאומיים של דן טרזן ". " אילו חי דן טרזן היום " המשיך גלילי וכתב " היו מסלקים אותו מן המוסד היו מטילים עליו את האחריות לכישלון בפרשת משעל או בקפריסין .היו אומרים עליו שהוא כבר מקריח שמן ולא מתאים . היו מתלחשים מאחורי גבו שהוא עדין מאמין ביעודים של מדינת ישראל ואינו מבין שצריך להשלים עם הקמת מדינה פלסטינאית".
טרזן הערבי
באותו זמן עצמו שבו היה טרזן עסוק בחיסולם של סוכנים מצריים והשמדתם
של סוחרי עבדים סעודיים בכל פינה אפשרית באפריקה ובעולם אליבא החוברות הישראליות הופיעו בסוריה ובלבנון חוברות מקבילות בערבית שגם בהם כיכב טרזן.
דמותו של טרזן הייתה פופולארית בעולם הערבי בדיוק כפי שהייתה בישראל וחוברות מקוריות עליו הופיעו בלבנון החל משנות ה30.
בשנות החמישים והשישים החלה להופיע בדמשק בסוריה סדרת חוברות על טרזן
שבהם הוא נלחם באומץ כנגד מזימות ישראליות לכיבוש אפריקה והעולם הערבי
( ברוח הפרוטוקולים של זקני ציון) ובהגנה על הפלסטינאים האומללים מפני הישראלים
האכזריים . סיפורים אלה נכתבו בידי רבקי כמאל שהיה קריין רדיו דמשק בעברית והיה ידוע בתעמולה הארסית שלו כנגד ישראל כמו גם בפרודיות המבודחות הרבות שעורר מבטאו החריף בישראל. , בשנות ה40 כמאל שהה בארץ ישראל ונטל חלק במפגשים של התנועה הכנענית ופגש כמה מן האנשים שיכתבו בעתיד את סיפורי טרזן הישראליים כמו ישעיהו לויט. ייתכן שכאמל שבודאי ידע על קיומם של החוברות הישראליות ( ואולי אף קרא כמה מהם ?) כתב את הספורים בין השאר כתעמולה כנגד ישראל והם אכן נפוצו בכול רחבי העולם הערבי ממצרים ועד תימן כשהם נותנים לקורא ה ערבי את התחושה הנעימה שטרזן עומד לצידו במאבק בישראל ובציונות ( כזמן שחוברות טרזן הישראליות נתנו את אותה הרגשה חמימה לקורא הישראלי ..).
הצלחה זאת לא עזרה לכמאל בזמן אחד המאבקים הפנימיים בדמשק הוא הואשם ב" פרו ציונות" והוצא להורג.
מה הייתה הסיבה לפופולאריות העצומה של טרזן בתקופה זאת של שנות ה50- וה60- בישראל ? ללא ספק היא נבעה מהחיבה והנוסטלגיה לספריו של בוראוז ולסרטיו של וייסמילר אך ייתכן שהיא נבעה גם מהעניין העמוק שהיה אז בישראל לגבי יבשת אפריקה ( עניין שאפשר להשוותו לעניין הקיים כיום בהודו ובמזרח הרחוק ) ובמדינות החדשות שצצו בה ,מדינות שישראל המבודדת ניסתה ליצור עימן קשרים על ידי משלחות של מורים ורופאים. דומה שחוברות טרזן הישראלים היו תוצר ( ובו בזמן גם אחד הגורמים ) של העניין הכללי ששרר אז בישראל לגבי אפריקה.
סיפורי טרזן הישראליים היציגו את דמותו של טרזן כאיש תרבות המביא חופש וידע לפראים בג'ונגל ובדרך עוצר מזימות שטניות שונות של ערבים ונאצים . סביר להניח
שישראלים רבים הזדהו עם דמות זאת וראו בה בבואה של הישראלי באפריקה.
בזמנן נחשבו החוברות לתוצר הנחות וה"זבלי" ביותר של הספרות הפופולארית שאפשר להעלותו על הדעת וילדים ומבוגרים העזו לקראן רק בהיחבא , בדיעבד הן נראות כחשובות יותר שכן הן שימשו ככלי אימון לכשרונותיהם של כמה יוצרים חשובים כמו, קינן ,שמעון צבר העורך שלהם אהרון אמיר שמייד לאחר שערך את החוברות עבר לערוך את כתב העת הספרותי החשוב ביותר של התקופה "קשת " עם הניסיון שרכש מעריכת חוברות "טרזן ".
ניתן לטעון שחוברות אלה מהוות גם את הדוגמאות האמיתיות הראשונות של מדע בדיוני עברי מקורי, שכן מאחר שטרזן היה במילא דמות פנטסטית היה קל לכותבים לשלב אותו
בסיטואציות של מדע בדיוני כמו מאבקים בפולשים חלל ומסעות לכוכבים אחרים ובזמן.
מאחר שבתקופה זאת של שנות ה50- וה60- ספרי מדע בדיוני כמעט שלא תורגמו כלל לעברית , סיפורי טרזן היו למעשה המקור היחיד לקהל חובבי המדע הבדיוני בארץ.
אחדים מסיפורי טרזן שפורסמו בעיקר בהוצאת ה"פיל " אף היו סיפורי אימה טהורים
המזכירים מאוד את אלה שמתפרסמים היום בסדרת "צמרמורת" ודומותיה ,כך שאם זה מרגיע קצת את האימהות, ילדי הדור הזה אינם הראשונים שנהנו מסיפורים על מאבקים בשלדים חיים וברוצחים בלתי נראים...
בשנות השבעים חלה ירידה חדה בפופולאריות של טרזן אם כי היצאו עליו חוברות מצויירות מתורגמות בהוצאת מזרחי וחוברות דומות בהוצאת ש. אור (שכללו גם בסיפורים של הוצאת הקרנף) .
בשנות ה80 נעשה ניסיון נוסטלגי בידי חובב טרזן להוציא מחדש את סיפורי הוצאת הקרנף הראשונים שכתב עמוס קינן אך הקהל כבר לא התעניין יותר.
ובכול זאת ניראה שדמותו של טרזן עדיין מעוררת עניין בציבור הישראלי , כאשר היגיע לארץ הסרט המצוייר על טרזן של חברת וולט דיסני , דרשו חוגים חרדיים בהתמרמרות להסיר את הכרזות המצויירות של טרזן מכיוון שהיציגו "גבר ערום ". חוגים אלה המשיכו והסבירו שהם מתנגדים לדמותו של טרזן מכיוון שהוא מייצג את הסתמכות האדם על עצמו ועל כוחו הפיזי בלבד. דרישות החרדים עוררה התמרמרות רבה בקרב חילוניים רבים והופיעו ציורים שונים של טרזן לבוש בבגדים מודרניים כולל קריקטורה של מישל קישקה שבה הוא לבוש בבגדים חרדיים.
נראה עם כך שדמותו של טרזן עדיין מסוגלת לעורר גלים בחברה הישראלית.
כיום המזרח הרחוק תפס את מקומה של אפריקה כמוקד המשיכה האקזוטי העיקרי עבור הישראלים וגם הג'ונגלים ובעלי החיים והיבשת השחורה כולה שוב אינם מה שהיו בעבר.
אך לישראלים רבים עדיין "אפריקה היא טרזן " החוברות על טרזן הן נדירות ביותר אך יש רבים שמחפשים אותם כמזכרת לנעוריהם האבודים אין ספק שסיפורי טרזן הם ציון דרך חשוב בתולדות התרבות הפופולארית העברית. ולגבי רבים טרזן נשאר הגיבור האולטימטיבי של כל הזמנים שזמנים חסרי גיבורים אך עתירי סכנות מסוגים שונים , אלה זקוקים לו , אולי , יותר מתמיד.
העטיפה של הספר/קטלוג "טרזן בארץ הקודש".
| מאמר זה החל את חייו הארוכים כמאמר קצר יחסית בגיליון של המימד העשירי " המגזין של אגודת החובבים של המדע הבדיוני בארץ. משם הוא הורחב בצורה דרסטית לספר שלם בשם "טרזן בארץ הקודש " שכולל הרחבה עצומה שלו כהקדמה לצד קטלוג ענק עם תמונות ותקצירים של כל יותר מ-1000 הסיפורים שהופיעו על טרזן בעברית, ספר שהופיע בכמה מהדורות כל אחת מורחבת יותר מקודמתה ככל שהתגלו פריטים וסיפורים נוספים על טרזן בעברית . לאחר מכן מאמר זה תורגם גם לאנגלית והופיע באתר על אדגר רייס בוראוז ברשת וגם לצרפתית והופיע בצרפת במגזין .קיצור שלו הופיע באתר וינט ולאחר מכן הוא שימש כמאמר מרכזי בספר "מטרזן ועד זבנג". ולאחרונה הוא הופיע בגירסה מורחבת ואקדמאית במגזין לחקר ספרות ילדים "עולם קטן ".זוהי גירסה מקוצרת יותר של אותו מאמר . כפי שאפשר אולי להבין זהו אחד המאמרים החביבים עלי מבין כל אלה שכתבתי ואולי גם אחד החשובים ביותר בגלל מה שהוא חושף על התרבות העברית . |
עטיפה של חוברת קומיקס של טרזן בהוצאת מ. מזרחי . צייר ראס מאנינג. גרפיקאי אריה מוסקוביץ'.
העטיפה של הספר/קטלוג "טרזן בארץ הקודש".
קישורים
פורסם ב 11 בפברואר 2005 17:53 במדור ספרות פופולארית | 3 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
זו ש [אתר] בתאריך 2/11/2005 7:22:53 PM
לאלי
מרים האיומה ושאר צאצאיותיה המוטנטיות - הפונט הזה מעולם לא נועד לקריאת רצף, על אחת כמה וכמה ברשת, ובמיוחד כמות כזו של טקסט.
אחאב בתאריך 2/19/2005 4:39:57 AM
מדהים
הרבה חומר , על גיבור שהפך להרבה דמויות.
שופך אור על הבאלאגאן בראש מרוב "הטרזנים" השונים שנתקלתי בהם.
דוד אדרי בתאריך 8/14/2006 10:02:34 PM
ללא נושא
בהתרגשות יוצאת דופן קראתי את המאמר המושקע שכתבת על גיבור ילדותי ונעורי, שם בשנות ה – 50 וה – 60 בקרית בורוכוב ובקולנוע "גל-אור" (רמת גן) שכבר אינו קיים כמובן. כל חוברת בכרכים העבים הללו, וכל סרט של ג'והני וייסמילר, לקס ברקר וגורדון סקוט – ראיתי וקראתי עשרות פעמים. במיוחד מיוחד זכור לי המרדף הבלתי פוסק, עד כדי טרוף ממש, אחרי החוברות הללו, והקריאה בהם פעם אחר פעם, לילה לילה – עד שעות הבוקר ממש. שום דבר בחיים לא עניין אותי אז – חוץ אולי ממשחק הכדורגל השכונתי.
אם הייתי אוחז בידי שוב – ולו רק לפעם אחת נוספת – את אחת החוברות הדקות הללו, בוודאי שלא הייתי מתאפק מ...לבכות. כן, עד כדי כך!
תודה לך!
דוד
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
