פגישה עם בורחאס, מארקס, ורגאס יוסה, אנטוניו מוניוס מולינה...
"כל צלם יכול "להעניק פנים" לסופרים. אך מעטים הם אלה היכולים להמציא אותם, לברוא אותם מחדש, המאפשרים להם לחדול להיות הם עצמם לכמה רגעים, כפי שעושה הצלם דניאל מורדזינסקי. לאחר מכן, אפשר שישובו לעצמם. תצלום של מורדזינסקי משול למכונה המפרקת אותך בתוך קרביה. לאחר מכן, כאשר אתה יוצא, אתה שב להרכב המקורי שלך, אולם אם תתבונן בצילום, תראה מי היית בגלגול בר החלוף.
אנחנו הסופרים מבינים אותו היטב משום שהוא מיטיב להבין אותנו. מורדזינסקי מצא את הנוסחה הסודית הדרושה לרקיחת כוס התרעלה החביבה במיוחד על הסופר: להיכלל במבט היצירתי של האחר. להיראות, ולא רק להיקרא, הוא רצונו הכמוס של כל סופר. הוא מבקש להיראות בעינינו כפי שהיה רוצה להיראות בעיני עצמו. זהו הבסיס לאקסהיביציוניזם המבולבל, הכן והעמוק שלו. והקוסם המכונה דניאל מורדזינסקי יודע לפתוח עבורו את הדלת הזאת. הצעתו כמוה כהזמנה. הסופר יכול לקבלה או לא. אך בקבלו אותה הוא מממש את כמיהתו להיות לא רק חלק מהכתיבה אלא חלק מהקריאה, מושא לקריאה, דמות."
מילים אלו של הסופר הספרדי אדולפו אורטגה (שאת הראיון המרתק, אם יותר לי לומר, שעשיתי איתו לפני שנה על ספרו "האיש שקנה ימי הולדת", אני מצרפת כאן) הן אולי ההזמנה הטובה ביותר לתערוכת הדיוקנאות הספרותיים של דניאל מורדזינסקי שתפתח במכון סרוונטס ביום חמישי הבא, ה-18.2.
הצלם יליד ארגנטינה, ידוע בעולם כ"צלם בין סופרים": הוא מבלה במחיצתם ומנציח אותם במצלמתו כבר יותר משלושים שנה. וככה נתפסו בעדשה שלו גדולי הספרות הספרדית והדרום אמריקאית: בורחס, מארקס, קורטאסר, ורגאס יוסה, אנטוניו מוניוס מולינה ואחרים.
(ורגאס יוסה ב"פסטיבל השחת" בסגוביה)
(חורחה לואיס בורחאס)
(ז'וזה סאראמגו)
אז אחרי המילים של אורטגה, והנוכחות של ורגאס יוסה, בורחאס וסאראמגו, לא נשאר אלא להגיד - רשמו לפניכם את היום ואת השעה. מעריצי מולינה, סאראמגו, ורגאס יוסה, בורחאס - אתם מוזמנים לראות בפוסט הזה הזמנה אישית, ככה אני בכל מקרה מרגישה - שזה אירוע שנולד במיוחד בשבילי.
ויש עוד צ'ופר: עם התערוכה מגיע גם ספר-קטלוג דו לשוני (עברית וספרדית) שנושא בתוכו את כל הדיוקנאות הספרותיים המשתתפים בתערוכה.
|
אל"ף: דיוקנים ספרותיים. דניאל מורדזינסקי
|
פורסם ב 8 בפברואר 2010 20:28 במדור החיים והספרות | 3 תגובות | אפשרויות
הוא יכול היה להיות אדם מעניין לולא התעקש להיות סופר
האמירה השנונה הזאת נאמרה ע"י וירג'יניה וולף - לדברי דן שורר, טיפוס מרתק וצבעוני בפני עצמו. וולף התייחסה בדברים הצורבים האלו לג'יימס ג'ויס ול"יוליסס" שלו. "הוא יכול היה להיות אדם מעניין אם לא היה מתעקש להיות סופר" - כמה רעל וכמה חידוד במשפט קצר אחד שמוכיח שוב שאין קטלני וחריף כמו הרוע האינטלקטואלי.
פורסם ב 5 בפברואר 2010 18:56 במדור החיים והספרות | 11 תגובות | אפשרויות
מולי בלום פוגשת את נחום גוטמן
וחשבתי טוב שיהיה כבר הוא ואז ביקשתי בעיניים ששוב הוא יבקש כן והוא ביקש שאני כן תגידי כן פרח ההרים שלי וחיבקתי קודם כן ומשכתי אלי שירגיש את השדיים כל הבושם כן והלב שלו דפק כמו מטורף וכן אמרתי כן אני רוצה כן
פורסם ב 4 בפברואר 2010 11:43 במדור תרבות וצרות אחרות | 9 תגובות | אפשרויות
בוא ג'יימס, תדליק את שדה השיפון שלי
This is the End, שר ג'ים מוריסון על הסידי במחשב שלי, My only friend the End .... ואז מהחדשות ברדיו שבסלון בוקעת ידיעה לא צפויה: בגיל 91 הולדן קולפילד הלך לעולמו והוא בן 17...I'll never look into your eyes again והקריין מוסיף פרטים ומספר על סלינג'ר המתבודד המוזר, ועל הרוצח של ג'ון לנון שרק רצה לדעת לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא, ומול העיניים צועדת דמותו המיוסרת, של הולדן קולפילד עולה בטיימס-סקוור עטוי מעיל ארוך ובדידות כואבת.
פורסם ב 2 בפברואר 2010 09:37 במדור החיים והספרות | 24 תגובות | אפשרויות
שדה שיפון לנצח?
יום שישי ה-29.1.10. על שערי העיתונים בעולם מופיעה תמונה בשחור לבן. התמונה אחת. פנים צעירים, חצי חיוך מסויים, מבט מרוחק. הכותרות קצת שונות. בניואנסים. "נפטר הקול של חרדת הנעורים" (NPR), "ג'.די. סלינג'ר הסופר של התפסן בשדה השיפון, מת בגיל 91" (חדשות הבי.בי.סי.), "המתבודד הספרותי נפטר" (ניו יורק טיימס). הכתבות עצמן נעות בין הביוגרפי לניתוח תרבותי וחברתי ובין הפרטי לציבורי, אבל בכולן קשה שלא להבחין בנימה אישית של הכותב, ואין צורך בידע פסיכולוגי מעמיק כדי להבחין שרבים מהכתבים מדברים על סלינג'ר, אבל בעצם מספידים את הנעורים האבודים שלהם עצמם
פורסם ב 31 בינואר 2010 17:38 במדור החיים והספרות | 8 תגובות | אפשרויות
כמו קפקא, אבל מצחיק (5 שנים בלי אפרים קישון)
בשנות החמישים, כשהלוחמים חזרו עייפים מהקרבות אחרי שעשו את הבלתי יאומן והקימו מדינה ליהודים, הם גילו באחד האמשים שאולי הבריטים התקפלו מהארץ יחד עם היוניון ג'ק, אבל הבירוקרטיה נשארה והיא עצמאית ותוצרת בית לגמרי. שאוי למנצחים החוזרים עייפים עד בלי קץ ונזירים ממרגוע מהנגב והגליל והדרך לירושלים, כדי לגלות שבינתיים הפקידים והעסקנים המפלגתיים בנו מנגנון שבלע לתוכו את המדינה הקטנה שהקימו
פורסם ב 29 בינואר 2010 08:28 במדור תרבות וצרות אחרות | 11 תגובות | אפשרויות
החזרה לגן (של) פינצי-קונטיני
אחד הספרים האהובים עלי ביותר הוא "גן פינצי קונטיני" של ג'ורג'ו באסאני, שיצא בהוצאת עם עובד. העותק שבידי הוא מ1972 למרות שהייתי יכולה להשבע שהוא נמצא אצלי עוד הרבה שנים קודם לכן. אולי כי הוא אחד מאותם הספרים שנראה שאתה נוצר בליבך ובנשמתך והוא חלק מאישיותך מאז ומעולם.
פורסם ב 27 בינואר 2010 20:09 במדור החיים והספרות | 3 תגובות | אפשרויות
היום בו נקבר חוק הספר
שרת התרבות והספורט לימור לבנת הציגה הבוקר את ההצעה שלה לחוק שנועד לעשות סדר בענף הספרים שמתנהל בשנים האחרונות על פי חוקי שוק פראי. מהצעת החוק המקורית שהוביל ח"כ ניצן הורוביץ ניטלו שני הסעיפים העיקריים – ביטול הבעלות הצולבת (השותפות בין צומת ספרים להוצאות כנרת-זמורה-ביתן ומודן) וסעיף הגבלת המבצעים. מה שנשאר הוא ניסוח חסר שיניים שנועד "להגן על רווחי הסופרים וההוצאות אל מול הרשתות".
פורסם ב 26 בינואר 2010 16:45 במדור ספרים או שוק | 18 תגובות | אפשרויות
שנית שואתנו לא תיפול
"יש רוע שיכול להתפשט והוא מאיים על בטחון היהודים" (נתניהו היום ב"יד ושם") והארץ תשקוט, רק פיסות שלג רכות יטפטפו לאיטן על שרידים בודדים, ועולם יעמוד קרוע לב אך נושם אל מול יום השואה הבינלאומי ויום השנה ה-65 לשחרור אושוויץ-בירקנאו.. וממדינת היהודים יגיעו בהולים ארבעה נציגים לדבר בשם העם היהודי שנרצח ונשרף והומת בגז ועונה והוקע עלי גרדומים והוקא מאדמת אירופה.
פורסם ב 25 בינואר 2010 11:18 במדור פוליטיקה זו לא מילה גסה | 44 תגובות | אפשרויות
כמה עניינים ספרותיים
1. קמפיין סטימצקי רשת סטימצקי דרך היחצן שלה רני רהב, הוציאה בבוקר יום ב' הודעה לעיתונות על קמפיין פרסומי חדש תחת השם "יוצרים את מדף הספרים הגדול בעולם", במסגרתו קוראת סטימצקי לגולשים לבחור את הספר האהוב עליהם מכל, להצטלם איתו, לספר עליו בכמה מילים, ולהעלות לאתר (סטימצקי). עלות הקמפיין - 3 מיליון שקל. דרור בורשטיין העלה בבלוג שלו פוסט כועס בשם 3 מיליון. דבריו עוררו דיון סוער, בו השתתפתי גם אני. בעקבות ביקור קצר שעשיתי באתר הקמפיין, ומבט נוסף על כל הפרשה חזרתי בי מהרפלקס המותנה מתעב הקפיטליזם, ונראה לי אך נכון לתת את הדעת על כמה נקודות שאולי יתירו את בלבול המושגים והאמוציות המעורבים בנושא:
פורסם ב 21 בינואר 2010 13:01 במדור החיים והספרות | 28 תגובות | אפשרויות
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
