מאמרהרבה צרות היו לו עם המלחמות

חמלה.

זו מילת המפתח כשבאים לדבר על הספר הצנום שאוסף בתוכו את כתביו של וולפגנג בורכרט בעשרים ושש השנים הקצרות של קיומו על פני האדמה הזאת. כל כך הרבה דובר כבר על הצורך בחמלה ובאמפתיה בכתיבה, ועד כמה החיסרון בהם הופך את האמנות בכלל ואת הספרות בפרט לפחות נגישים לקהל ועוד פחות מצליחים לגעת, עד שכל פירוט או הרחבה בנושא יהוו חזרה מיותרת.

ועדיין, כשקוראים את "שישיפוש, או המלצר של הדוד שלי" (הסיפור הקצרצר הראשון ב"כל כך הרבה צרות היו לו עם המלחמות") קשה שלא לחזור ולהרהר עד כמה כתיבה שבאה מתוך חמלה מצליחה לזעזע ולחדור ולהשאיר את רישומה זמן רב אחרי שהקריאה הסתיימה. וולפגנג בורכרט מצליח לעשות את זה בכל כך מעט מילים, בסיפורים קטנים. אפילו קטנים מאוד. בלי התרחשויות דרמטיות, בלי כתיבה מתוחכמת ומסוגננת, ובלי מניפולציות על בלוטות הדמעות. סיטואציה קטנה של מלצר עלוב עם פגם לשוני העומד לשרת לקוח עשיר וחזק הסובל מאותו פגם לשוני. אצל האחד זהו ליקוי מלידה, אצל השני זו נכות ממלחמה. וההתנגשות הקטנה ביניהם יוצרת אי הבנה גדולה.
היכולת של הסופר להאיר את התקרית מזווית בלתי צפויה ולתאר את הכאב באהבה ובאמפתיה: "ושישיפוש, המלצר המסכן האפור הקטן, התעורר ממותו, הרים את המפית שלו ונפנף בה למעלה ולמטה כמנקה חלונות שהשתגע. הוא קרצף בנפנופו את כל העולם האפור, את כל גני הקפה שבעולם, את כל המלצרים ואת כל מומי הלשון שבעולם, וביער אותם אחת ולתמיד מתוך חייו." (עמ' 19) היכולת הזאת שוברת כל לב והופכת אותו לקורא שבוי. גם את מי שלא אוהב אסופות של סיפורים קצרים. וגם את מי שלא אוהב גרמנים ולא סולח להם. כי הסיפורים הקצרצרים והמדוייקים ב"הרבה צרות היו לו עם המלחמות" נותנים תמונה קורעת לב של גרמניה שבורה ודואבת אחרי מלחמת העולם השניה. והתיאורים הקצרים והתמציתיים של העוני והסבל מזכירים את "בעולם נהדר ואכזר" של אנדריי פלטונוב שגם הוא קובץ סיפורים שחלקם מתרחש אחרי המלחמה, רק שלא בגרמניה אלא בברית המועצות. אז אמנם האנטי-גיבורים של בורכרט מדברים גרמנית ואצל פלטונוב הם מדברים רוסית, אבל האנשים הקטנים שנושאים על גבם השח את מחיר המלחמה הם אותם אנשים בכל מקום, והסבל הוא אותו סבל, והשיר של אחרי מלחמה בהחלט לא מזכיר תקווה, רק כאב ומצוקה.

ככה אנחנו פוגשים את שישיפוש המלצר המסכן ואת הדוד השמח ש"רק" איבד את רגלו וחלק מלשונו במלחמה, ואת הזקן בן העשרים שרק שעון מטבח נשאר לו מהוריו ומביתו, ואת מוצרט הקטן שנדון למוות בכלא הגרמני, ואת התינוק שנולד לחג מולד קפוא בלי קורת עץ אחת לחימום, ואת הנער החייל שחזר מרוסיה אל העיר "שאין בה מרתפים שילדים חיוורים נאכלים בהם בלילה בידי עכברושים, ואין בה עליות גג שאבות תולים בהן את עצמם כי הנשים לא יכולות לשים לחם על השולחן, זו העיר שהצעירים בה לא עיוורים ולא גידמים..." (עמ' 133)
והספר הזה שיצא בעבר תחת השם "מוצרט הקטן שלנו" מוגש לנו שוב השנה, ומעיד בכל סיפוריו כי לא רק כשרון אדיר היה לוולפגנג בורכרט אלא גם הרבה חמלה.

(כל כך הרבה צרות היו לו עם המלחמות – וולפגנג בורכרט. הספריה הקטנה/הוצאת הקיבוץ המאוחד. 135 עמודים)

 

ביקורת שלי היום בתרבות של "גלובס הערב" על אחד הספרים שהכי הרשימו אותי בתקופה האחרונה. הרשימו ושבו את ליבי ולא יכולתי לעזוב אפילו שזו אסופת סיפורים ולא רומן ארוך ואני בהחלט לא מאנשי הסיפורים הקצרים וכאן זה סיפורים קצרים ביותר. אז כאמור - הרבה צרות היו לו עם המלחמות.


פורסם ב 18 בפברואר 2008 19:25 במדור החיים והספרות | 15 תגובות

 
    

שם:

    

דואר:

    

אתר:

    

כותרת:


בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.

קוד הפעלה:

    

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.

חני  [אתר]  בתאריך 2/18/2008 8:05:34 PM

נשמע לי ממש

כמו ספר שאוהב. מסוג הספרים שאני אוהבת. אחפש אותו. תודה.

עופר  בתאריך 2/18/2008 8:07:08 PM

נכון

באמת ספר יוצא מן הכלל

דפנה לוי   [אתר]  בתאריך 2/18/2008 8:59:41 PM

תודה אסתי

על ההמלצה
ואגב - השתמשת במילה חמלה, שבעיקרון היא מושג נוצרי מאוד, אבל אין לו ממש תחליף עם פחות אסוציאציות דתיות, נכון? או שמא יש לך רעיון?
(אני שואלת מתוך תסכול שבכתיבה...)

אסתי  [אתר]  בתאריך 2/18/2008 9:33:08 PM

מסתבר שיש כמה דברים טובים בתרבות הנוצרית

בניגוד לאלוהי היהודים שהוא "אל נקם ושילם", הא?

ולא. את צודקת, אני לא מליחה למצוא תחליף או מילה נרדפת טובה ל"חמלה" למרות הקונוטציה הנוצרית שבה. אבל אולי דווקא בגלל כדאי לאמץ אותה ואת העולם שהיא מביאה איתה

סתם הגיג שעלה לי...

איריס ח.  בתאריך 2/18/2008 10:21:46 PM

לדפנה ולאסתי

לא ממש הבנתי מה הבעיה עם חמלה? שהקונוטציה נוצרית בפרט או דתית בכלל?
אם הבעיה שלך היא עם הנצרות: אז מי שהביא את החמלה הוא יהודי טוב בשם ישוע. והכנסיה, שהיא לא הנצרות כמו שהרבנות היא לא היהדות, הלכה עם זה הלאה. אם את רוצה משהו לא דתי, אז למה שתתני לכנסיה לקבוע לך באילו מילים תשתמשי ובאילו לא? אם את נותנת להם לקבוע באילו מילים לא להשתמש, הם עדיין הקובעים...
גם בעברית יש המון מילים כאלו עם קונוטציה דתית, שאין לנו מושג עליה אם חונכנו כחילונים.
כל כך חסרה חמלה בעולם, שמאיפה שהיא לא תבוא, זה כבר טוב נראה לי.
ולאסתי,
תודה על ההמלצה.עושה חשק לקרוא. לסיפור על הנער חייל שחוזר מרוסיה לעיר הריקה לא קוראים במקרה "לחם"? מוכר לי מאיפה שהוא...והאם מדובר בתרגום חדש או שזה בדיוק אותו אחד של "מוצרט הקטן שלנו"?

דפנה לוי   [אתר]  בתאריך 2/18/2008 10:56:36 PM

אין לי בעיה עם הנצרות

לגמרי לא

רק רגישות יתר לשפה

וכשאני כותבת אני רוצה לבחור מילים עם מטען אסוציטיבי שמתאים לנסיבות


לפעמים חמלה זה מתאים ולפעמים מאוד לא
ותהיתי אם אסתי כמי ששוחה בשפתנו ובהקשרים התרבותיים יכולה אולי להציע הצעה מעניינת


בכל בחירה לשונית, מישלב, אוצר מילים, קצב - יש מטענים תרבותיים. לי חשוב לבחור ולהשתמש בכאלה, בצורה כמה שיותר חדה

עניין מקצועי. לא דתי.

עופר  בתאריך 2/19/2008 12:19:29 AM

לאיריס

(סליחה על ההתפרצות) - אותו תרגום, רק ערוך מחדש.

עידית  בתאריך 2/19/2008 10:43:34 AM

האם ב"חמלה" יש משום התנשאות?

בגלל מילית היחס "על", לעומת ה compassion; אבל יש לנו גם "מחמל נפשי" - שזה מבטא אהבה.
אני תוהה. ובאמת , לעתים לא מוכנה לקבל את הערך "חמלה", למרות הכוונות הטובות.
וזה דרך אגב. כשהעיקר היה הרצון להגיד תודה לאסתי.

אסתי  [אתר]  בתאריך 2/19/2008 12:34:23 PM

מאוד אוהבת את הדיון שהתפתח על המילה חמלה

ולדעתי דפנה ואיריס מבלי משים התייחסו למילה חמלה כמחליפתה של הרחמים בשיח הישראלי הנוכחי ובעיקר בשיח הפוליטי.
כי הרי היום זה מאוד טרנדי ל"חמול" על מוכי הגורל, אלו שבמו ידינו ורגלינ ו הבאנו אותם למקום בו הם נמצאים ואחר כך לזרוק להם כמה פרוטות ולהרגיש נהדר עם עצמנו.

ובמילים אחרות. היום ה"חמלה" היא מחליפתה של המדיניות ובעיקר מחליפתה של מדיניות ריסון כלכלי

וככה כל המפלגות הקפיטליסטיות, השובניסטיות, הלאומניות והימניות מלאות בחמלה מהמסד ועד יום הדין

אסתי  [אתר]  בתאריך 2/19/2008 12:37:19 PM

איריס

מכיוון שהספר נערך מחדש וניתן לו שם חדש (לא תרגום חדש ככל הנראה - רק שם) אז שמו של הסיפור ממנו לקוח הציטוט האחרון הוא גם כשמו של הקובץ ,רק צרות היו לו עם המלחמות"
יכול מאוד להיות שבגלגול הקודם קראו לזה "לחם" כי יש שם בהחלט את מוטיב הלחם שמביא אותו ילד זקן שחזר מהחזית הרוסית כאתנן לזונה שבמיטתה מדובר המונולוג הזה

אסתי  [אתר]  בתאריך 2/19/2008 2:05:33 PM

עופר

אני מבינה שמאוד אהבת את הספר הזה.
הקראת אותו בורסיה הראשונה או זו של עכשיו?
ותגיד, את "בעולם אכזר ונפלא" קראת?
כי אם לא, אני מאוד מאוד ממליצה.
סיפורים לא קצרצרים כמו כאן. אפילו ארוכים מאוד. אבל שוברי לב ונפלאים. בדיוק כמו שם הספר.

טלי   [אתר]  בתאריך 2/19/2008 5:03:01 PM

אני אוהבת את המילה חמלה

ומשתמשת בה לאו דוקא בהקשרים נוצריים למרות שאני מבינה,דפנה, את הרצון שלך לדייק במילים- לא מכירה חלופה...

ולמי שלא קרא בפעם שעברה, אני ממליצה לקרוא את התיחסותה הקודמת של אסתי לסוגיית החמלה ולספר הזה, וגם את הדיון שהיה שם ביני ובין אסתי לבין אנשי הספריה החדשה בסוגיית ההוצאה המחודשת-http://www.notes.co.il/esty/40462.asp

עופר  בתאריך 2/19/2008 9:28:41 PM

אסתי

קראתי את פלטונוב, וזה באמת ספר מדהים. אולי אפילו יותר מזה, אם אפשר לעשות השוואות כאלו.
גם אני עשיתי את הקישורים בין שני הספרים - הנפשות שחוזרות מן המלחמה, כתושות ורצוצות, בוהות בעולם כאילו נתקלו בו לראשונה.
יש לי חיבה מיוחדת לספרות מלחמתית, או פוסט-מלחמתית, במקרה הזה.
בהקשר הזה, משהו שניקר לי בראש בעת הקריאה - ספר השירים של גיאורג טראקל "שעה שאלך בשבילים אפלים." בייחוד השיר האחרון, "גרודק", אחד השירים המדהימים שקראתי מימי.

אסתי  [אתר]  בתאריך 2/20/2008 10:42:57 AM

גם אני חושבת שבעולם נפלא ואכזר

יותר טוב.
יותר בשל.
יש לו יותר אורך רוח לבנות את הסיפור מהפרטים הקטנטנים. נקודה אחרי נקודה.
אצל בורכרט נראה שהוא מנסה להספיק מה שיותר כאילו הרגיש המסכן שאין לו הרבה זמן כאן.
והוא גם כמובן הרבה הרבה יותר צעיר.

איריס ח.  בתאריך 2/20/2008 4:00:26 PM

לאסתי

אכן כך, החמלה עוברת ניצול ציני על ידי המענים של העניים. זה האתנן שמשלמים העשירים למצפון שלהם.
לי מפריע הדמיון בין חמלה, שהיא אנושית , לבין החמ"ל הצבאי...אבל כל אחד ומטען האסוציאציות שלו. זה ה-LTI שלנו...
אפרופו פוסט מלחמה...
החמלה אכן מחליפה את הרחמים וחבל. כי מידת חסד ורחמים היא דבר שונה.
כשעבדתי בחברת תרופות היה לנו נוהל לתת טיפולים בחינם תחת הכותרת:
compassionate care
כלומר, החברה תרמה את התרופה, ובלי לרחם על אף אחד ומסיבות לגמרי שיווקיות, נתנה טיפול של חמלה...
שלא נדע.

 
    

שם:

    

דואר:

    

אתר:

    

כותרת:


בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.

קוד הפעלה:

    

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.