זה היה הכרחי

היא מלחמה היא מלחמה. ואכן זה תמיד עצוב לכל הצדדים, עצוב. כי מלחמה היא מלחמה היא...וחוזר חלילה

התשובה כנראה אצל רוני דניאל

חשבתי עליו, וכמה חבל שהוא הלך לעולמו ולא כותב על הדברים הלא פחות מטורפים שמתרחשים בעולמנו כעת

בית מטבחיים חמש, ועריסת חתול - וונגוט הקלאסיים
כפי שאת יודעת, חתולים רבים מלווים את חיי בזמן האחרון אבל פתאום חשבתי על הקשר ביו חתול רחוב ובין פליט מלחמה: חסר בית, נווד, ניזון משיירים
הלוואי שגם גלעד יוכל לספר את חוויותיו הטראומטית מן ההפצצה בעזה לחבריו ולמשפחתו
כמו בילי פילגרים
הלוואי שהפעולה הזאת לא תסקל את האפשרות לשחרורו
אמן ואמן שיימצא כבר פיתרון אנושי-הומניטרי- חומל למצב המלחמה ההדדי המתמשך
שאין בו תקווה וגם לא קצה

עוד לא הגענו ל-350,000 הרוגים
אין לנו משהו נגד פלסטינאים
הירי לא נעשה ללא הבחנה
אלא מיקדנו אותו על גורמי טרור
זכותינו להגן על תושבנו
ואכפת לנו מהם
אפילו אם הם גרים באופקים

שועי, בענייני חתולים, שאני סבורה מאז ומעולם כי הם הם נזר הבריאה - אני לא חושבת על חתולי רחוב כעל חסרי בית, ורובם- אגב, לא נוודים. הם מאוד טריטוריאליים והסביבה בה הם חיים היא ביתם, רק שאין לו קירות וגג, ביתם הטבעי יותר.הבעיה שלהם היא הנוכחות שלנו שם, שמסכנת ומזיקה להם כמו למרבית היצורים האחרים.

לא טענתי אחרת
גם מחנה פליטים הוא מקום טריטוריאלי
למרבה הצער
ולעתים לשוכניו אין קירות וגג
וגם לא ארוחות מסודרות
לחלקים מיושביו יש קושי אמיתי לצאת משם כעבור שנים, גם באם מוצא להם מקום מגורים חלופי
ואל תטעי לקרוא את דבריי למעלה כאילו הם נאמרו בבחינת מגמת דה- הומניזציה של האדם
אני רואה באדם ובחיות חלק משרשרת ההויה, כאשר כל אחד אמור לזכות למה שראוי ודרוש לו בהתאם לטבעיו
לפיכך, נכון הוא שאדם יכול להסתגל לחיים כפליט, אך מסופקני האם בתנאים אלו הוא יהיה שמח בחייו
וספק הוא האם חיי פליטות/גלות עונים על צרכיו הבסיסיים ביותר של האדם
ולסיום, מוקיר את אוהבי החתולים באשר הם
גם את אוהבי האדם

לרמוז כי באותה מידה שהחוץ טבעי ונוח לחתולים, כך ראוי לראות פליטים. התכוונתי לסטייה חדה מהנושא. כן, אוהבת אדם, אין ספק. אבל לא באותה צורה.

ולרגע חשבתי שזו צורת שכנוע חדשה בעידן הבלוגים...

בדיעבד (ותודה רבה לאסתי) היתה זאת החמישיה הסודית והכלב
ואני בכלל התכוונתי לשלוח גור חתולים אחד לטיפולך המסור
(-:

בדיעבד (ותודה רבה לאסתי) היתה זאת החמישיה הסודית והכלב
ואני בכלל התכוונתי לשלוח גור חתולים אחד לטיפולך המסור
(-:

דרזדן באמת כבר לא הייתה הכרחית מבחינה מלחמתית. הגרמנים כבר הובסו.ומה כבר החרבתה יכלה לסייע ללונדון וקובנטרי ללניגרד שהורעבה למוות לוורשה שנחרבה ועוד ועוד ערים ועיירות וכפרים שנהרסו ושתושביהם נטבחו.
ואולי,הגיע לגרמנים הנקם בדרזדן. אולי חשוב היה לחקוק ולצרוב בתודעת העם המתועב שהכחיד 10 נפשות על כל נפש שאיבד בעצמו ושהיה התוקפן את אימת התבוסה.

אתה שוכח שהפצצת דרזדן נתנה לנאצים רוח גבית. וזה מה שעושה הפצצת עזה ע"י ישראל עכשיו. המטרה של בנות הברית בהפצצת דרזדן היתה לגרום לדמורליזציה בקרב האוכלוסיה האזרחית (רבים מהם אגב פליטים שברחו מהמזרח), כך שהאזרחים הגרמנים ישלחו מכתבים לחיילים בחזית ויספרו כמה המצב רע.
מה שקרה הוא ההיפך, המפלצתיות של ההפצצה הזו גרמה לאנשים להאמין יותר לפרופגנדה של הנאצים על מפלצתיותם של חיילי בנות הברית ואנשיה בכלל.
אני לא מכירה שום דוגמא בהיסטוריה לפעולת נקמה שלא "זכתה" לאפקט הבומרנג הזה, ואין שום סיבה שזה יצליח בעזה, אחרי שזה נכשל שם שנים, וגם בלבנון.
חוץ מזה שזה כמובן פשע מלחמה להפציץ ולפגוע באוכלוסיה אזרחית.
אז אולי זה גורם לסיפוק רגשי קל, אבל נראה לך שחיים של ילדה אחת שווים את הסיפוק הרגשי הזה? אין דרכים טובות יותר לבני אדם להגיע אליו?

ההבדל היחיד בין הפצצת דרזדן לזו של ברלין,המבורג ,קלן ועוד ערים גרמנות שפוצפצו היה המועד. כאשר דרזדן הופצצה13-15.2.1945 זה כבר היה ממש בסוף המלחמה ולאף אחד לא שינה אילו מכתבים ייכתבו לחילים בחזית שכבר הייתה בתוך גרמניה
בדרזדן גם לא היו יעדים צבאיים אם כי ההפצצות לא תמיד חיפשו יעדים כאלו. במיוחד הפצצות הלילה על ערים
התועלת הצבאית בהפצצת דרזדן הייתה אפסית. אבל היא הותירה לגרמנים משהו לזכור לדורות הבאים.
את יפן ניתן היה להכניע ללא פצצות אטום. המפציצים האמריקאים החריבו את עריה ללא כל מעצור . הפצצה נתנה גם להם משהו מטיל אימה לזכור והם זוכרים.

לא הבנתי משה,

אז זה היה בסדר להפציץ את דרזדן ואת הירושימה??????

ב-1968, השנה שבה כתבתי את "בית מטבחיים חמש", כבר התבגרתי מספיק כדי לכתוב על ההפצצה של דרזדן. זה היה הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה האירופית. ידעתי כמובן על אושוויץ, אבל טבח הוא משהו שמתרחש בפתאומיות, הריגתם של אנשים רבים בפרק זמן קצר במיוחד. בדרזדן, ב-13 בפברואר 1945, נהרגו 135,000 איש בלילה אחד, מפצצות תבערה של הבריטים.
זו היתה שטות מוחלטת, הרס חסר תכלית. העיר כולה הועלתה באש, וזו היתה זוועה שביצעו הבריטים, לא אנחנו. הם שיגרו מפציצי לילה, ואלה הגיעו והעלו את כל העיר באש באמצעות סוג חדש של פצצות תבערה. וכך, כל מה שאורגאני אוכל באש, מלבד קבוצת שבויי המלחמה הקטנה שלי. זה היה ניסוי צבאי שבא לבדוק אם אפשר להעלות באש עיר שלמה על ידי פיזור פצצות תבערה מעליה.
למה נדרשו לי עשרים ושלוש שנים לכתוב על מה שחוויתי בדרזדן?
אני חושב שמלחמת וייטנאם שיחררה אותי וסופרים אחרים, כי היא גרמה להנהגה שלנו ולמניעים שלנו להיראות כל כך מרושלים ומטופשים מעיקרם. סוף כל סוף יכולנו לדבר על משהו רע שעשינו לאנשים הרעים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, הנאצים. ומה שראיתי, מה שהיה לי לדווח, גרם למלחמה להיראות כל כך מכוערת. אתם יודעים, האמת יכולה להיות חומר רב עוצמה ממש. אנשים לא מצפים לה.
(קורט וונגוט - אדם ללא ארץ. הוצאת זמורה ביתן)

ואני אישית חושבת שהסייפה של דבריו מתאים אחד לאחד לסיטואציה הנוכחית שלנו.

חובת ההוכחה עליך בענין הזה. תמצא לנו בבקשה מקום אחד בעולם בו נסיונות התערבות מבחוץ, נסיונות להפיל ממשלה נבחרת למשל, או אפילו לא נבחרת, כמו בגרמניה הנאצית, דרך פעולה על האוכלוסיה האזרחית עזרו.
הנה מה שצ'רצ'יל הבין כמה חודשים מאוחר מדי אחרי הפצצת הנקמה על דרזדן:
It seems to me that the moment has come when the question of bombing of German cities simply for the sake of increasing the terror, though under other pretexts, should be reviewed. Otherwise we shall come into control of an utterly ruined land… The destruction of Dresden remains a serious query against the conduct of Allied bombing. I am of the opinion that military objectives must henceforward be more strictly studied in our own interests than that of the enemy.
The Foreign Secretary has spoken to me on this subject, and I feel the need for more precise concentration upon military objectives such as oil and communications behind the immediate battle-zone, rather than on mere acts of terror and wanton destruction, however impressive.
להזכירך, כי עושה רושם שאנשים שוכחים מהר:
בלבנון ב-82 היה נסיון כזה להמליך את ג'ומאייל, שמענו על האורז שזרקו על חיילי הצבא הישראלי שיצאו משם בשן ועין אחרי עשרים שנה. הלבנונים, על פלגיהם, כל כך אוהבים אותנו מאז הכיבוש בן עשרים השנה הזה, שהם לא הצליחו להתאפק והביעו חלק מהשמחה הזו לפני שנתיים. גם אז ניסו הישראלים להפעיל לחץ על האוכלוסיה האזרחית. וזה נכשל כידוע.
ממשלת ישראל מנסה לעשות את זה בעזה מזה כשנה וחצי ע"י מצור. זה נכשל.
ארה"ב ניסתה לעשות את זה בעיראק וזה נכשל (גם העירקים, סיפרו לנו, נורא שמחו לקראת האמריקאים בהתחלה).
הנאצים עשו פעולות ענישה כאלו באופן שגרתי מול פרטיזנים ולא הצליחו. אם הייתי יכולה הייתי שולחת את "נוטות החסד" לברק. לא כדי שיקרא. זה ממילא לא יעזור. אלא רק כדי לתת לו בומבה בראש. זה ספר מצויין בשביל זה. יותר מאלף עמודים.
אז יאללה, בוא תספר לנו איפה זה עבד בלי אפקט בומרנג. מה לנו ולמוסר. זה עכשיו מותרות.
ואגב, אסתי:
ההפצצה בדרזדן הפכה לסמל אבל זו שבקלן היתה הרבה יותר הרסנית. אבל סמלים מעידים בעיקר על הרוח האנושית. זו שישראל מנסה לשבור ולא מבינה למה זה לא עובד. אולי הישראלים חושבים שהרוח שלהם, שלא נשברה גם, היא רוח אחרת.
אם כן, זו סתם גזענות רגילה.
משה, אני מחכה בסבלנות. עושה רושם שההפצצה הזו הולכת להמשיך זמן רב. אולי נלמד משהו.