הרס התרבות במסווה של "רפורמה"

איש לא מקשיב עוד לקול המוזיקה. הוריי היו מאזינים לאופרות. אני לא יכול לסבול את הצרחות האלה.

אם אפשר להבהיר מהו החוב, איך נוצר, למה הם לא נתבעים לשלם חובם?

זה מה שכתוב בדו"ח הרשות השניה על ההפרות של הנ"ל בתנאי הזכיונות שלהם.
או במילים אחרות הזכיניו התחייבו על X תוכניות מסוגה עלית והם לא ביצעו מעולם.
עכשיו, כל הנ,ל מופיע בלינק הראשון שצירפתי אבל כדי לסבר את עיניך אני מעתיקה לכאן את כל הכתבה שעשיתי בנושא ומקווה שהדברים יהיו מובנים יותר

מאז דצמבר 2008 מתנהל בארץ מאבק, שלמרות היותו פוטוגני להפליא לא מגיע כמעט כלל למסכי הטלוויזיה, ומדובר במאבק היוצרים כנגד הזכייניות (של הטלוויזיה). מדור זה שם כמטרה לעצמו לסקר את המאבק הזה, שמעבר לאספקטים הכלכליים והאנושיים שלו הוא בעצם על נשמתה של התרבות הישראלית, ובשבועות הקרובים יעדכן את הקוראים באירועים המשמעותיים, בטענות היוצרים, ובתגובות הזכייניות, מועצת הרשות השניה, ורשות השידור.
וכמחווה לקורא הנבוך, להלן מילון ותקציר האירועים.
שחקנים:
1. ממ"ה (מטה מאבק היוצרים בקולנוע ובטלוויזיה), שבו: איגוד הבמאים, איגוד התסריטאים, איגוד המפיקים, פורום היוצרים הדוקמנטריים, אק"ט -איגוד עובדי הקולנוע וטלוויזיה, שח"ם- איגוד שחקני המסך, ואיגוד העורכים. במטה מאוגדים כ-4,000 חברים שהם כ80% מהעוסקים ביצירת קולנוע וטלוויזיה בארץ, שרובם פרילנסרים. (כלומר משלמים ביטוח לאומי אך לא זכאים לדמי אבטלה ולתנאים סוציאליים).
2. הזכייניות: "קשת", "רשת", וערוץ 10
3. מועצת הרשות השניה – גוף ציבורי שנועד (בין השאר) לפקח על תכני הזכייניות, לבדוק האם הן עומדות בתנאי המכרז, ולאכוף עליהן את החוק. עפ"י החוק מחוייבת הרשות (בין השאר) ל: "קידום היצירה הישראלית העברית", "מתן ביטוי למגוון התרבותי של החברה הישראלית ולהשקפות השונות הרווחות בציבור". בהיותה גוף ציבורי כפופה למבקר המדינה. בראשה עומדים כיום היו"ר גב' נורית דאבוש, והמנכ"ל מנשה סמירה.

רקע:
המכרז לזכאות שידור ערוץ 2:
13.4.05 התפרסמו תוצאות המכרז שבו "טלעד" הפסידה, ו"רשת" ו"קשת" קיבלו (בשנית) זכאות לערוץ המסחרי, עפ"י לוח השידורים שהציגו כדי לזכות במכרז. בנובמבר 2005 התחילו לשדר בכפוף להתחייבויותיהן שכללו רשימה מכובדת של סדרות דרמה, סרטים עלילתיים ודוקומנטרים ("סוגה עלית"), מה שלא קרה מעולם עפ"י דו"ח הרשות השניה לשנת 2006, שהוגש בסוף 2007. בועדת הכלכלה של הכנסת ב 30.10.07 אומר ח"כ ארדן: ”המדינה מעניקה זכיונות, ואח”כ מגלים שההתחייבויות שחברה לקחה על עצמה מול המדינה מופרות. כאשר הרשות השנייה מציגה דוח שנתי על 2006- שנת פעילות ראשונה של זכייני ערוץ 2 ויש הפרות משמעותיות שלא יודעים מה תגובת הרשות לגביהן - זה מעלה את שאלת הצורך ברגולטור, אם אין לו משמעות מול הגופים אותם אמור לבקר."
ערוץ 10:
החל שידוריו ב-2002. גם הוא עפ"י מכרז. גם הוא בשל התחייבויותיו ל"סוגה עלית" וללוח משדרים מרשים. גם הוא מעולם לא קיים התחיבויותיו. צבר כ- 70 מיליון שקל חוב על התחייבויות לשידור שלא בוצעו. ח"כ ארדן: "אם הערוץ ימשיך להפר את התחייבויותיו כלפי הצופים והמדינה, ולשדר רק מה שבא לו, כנראה שלא יהיה מנוס אלא לצאת למכרז על מפעיל חדש."

קונפליקט מרכזי:
בדצמבר 2008, אחרי שהצטבר חוב של 200 מיליון ש"ח שלא עברו להפקות כמתחייב מהמכרז, כשהם נתלים במשבר הכלכלי העולמי, הודיעו ראשי ערוצי 2 ו-10, למפיקים של למעלה מ-40 הפקות, על הקפאה, דחיה, או ביטול. הם הורו למנהלי מחלקות הדרמה והדוקומנטרי לעצור הגשות לפרוייקטים חדשים, ונסוגו מהתחייבויותיהם (עפ"י המכרז) להשקיע בסרטי קולנוע ישראליים שכבר יצאו לדרך. כלומר – גרמו להשבתה של כל התעשייה.
10.12.08 – שלחה ממ"ה מכתב אל בעלי הזכייניות ולמועצת הרשות השניה, בדרישה להחזיר לעבודה את ההפקות שנעצרו. לא נתקבלה מעולם תגובה על המכתב.

מהלכים ראשונים:
בסוף מרץ 2008 נחתם הסכם בין היוצרים לזכיינים, בו היוצרים מוותרים לזכיינים על חלק נכבד מחובות העבר, ובתמורה הובטח להם מילוי ההתחייבויות למכרז. מעולם לא קויים ההסכם.
18.12.08 כנס חירום של היוצרים. לאחר מכן סדרת הפגנות מול בתיהם של בעלי "רשת", "קשת" וערוץ 10, הפגנה מול חברת קוקה קולה (שבבעלות מוזי ורטהיים) בבני ברק, התפרצות בשידור חי לתוכנית של גיא זוהר (ערוץ10), ניסיון התפרצות לאולפן "ארץ נהדרת", התפרצות לישיבת מועצת הרשות השניה, ועוד.

בעיות:
1. הרשות השנייה אינה ממלאת את תפקידה עפ"י החוק, לבד ממילוי דוחו"ת על הפרות הזכייניות, ואינה עושה דבר לכפות את החוק.
2. אם יימשך המצב, תימחק מהמפה תעשיית הטלוויזיה והקולנוע הישראלית ועמה 4000 עובדיה ויוצריה.
3. פגיעה אנושה בתרבות וביצירה הישראלית, וכתוצאה מכך בצביונה של האומה.

אסתי, בהצעת הרפורמה יש לטעמי צדדים לחיוב ולשלילה: כמוך, אני סבורה שמתן רשיונות ינמיך עוד יותר (כמה עוד אפשר??) את הרף וכי צריך לעשות הכל להצלת היצירה המקורית. מצד שני, ריבוי הרשויות (מועצת הכבלים והרשות השניה) לא תורם במאומה, מעבר לעובדה שהוא מספק ג'ובים לעוד כמה אנשים- מצד שלישי, אנו עדים להנתהלות הכושלת של הרשות השניה שנכנעת לתכתיבים של בעלי הזכיונות- ובעניין הזה צריך לעשות דבר להגברת עצמאותה. דבר נוסף: חובה לאושש את רשות השידור כגוף שיכול לתת במה להפקות מקור (פנים וחוץ) וכגוף שלא נופל מהאחרים בעשיית חדשות. בקיצור, יש הרבה מה לתקן

למני
קשקוש. יש לתחנה רייטינג של כ-10%, מעבר לאיכותה שאינה נמדדת באחוזים.

גם אם מוסיקה קלאסית,ג'אז, פילוסופיה ספרות קלאסית, אמנויות וכיו"ב נדמות בעיני ציבורים ישראליים הולכים ומתרחבים, כשמורות טבע שיש להעבירן לידם של קבלנים ואנשי נדל"ן בכדי לבנות במקומן מרכזי מסחר חדשים, יש להביא בחשבון את דלדול הרוח האנושית, אפשרויות המחשבה והיצירה הגלומות בצעדים כאלה
וכך יוצקים נבחרנו את החברה בדמות בינוניותם האינטקלטואלית- רוחנית, ודנים אוכלוסיות
שלימות לא לעוני חומרי בלבד, אלא לדלות שברוח
ישנם דברים הזכאים לעמוד מעבר לתחרות הכלכלית ולהפרטה. למשל: זכותו של הפרט להיעשות בן תרבות, צריכה להיות מעוגנת בחוק ודומני כי זכות זאת עשויה לשרת את הישארותה של מדינת ישראל דמוקרטית לאורך ימים.

חבל שאין דרך למדוד את הנזק הכלכלי של תהליך הטימטומיזציה שעוברת הטלוויזיה. אבל לדעתי עיקר הבעיה היא ערוצים לילדים. תכנים לילדים נראים לי דבר שפשוט חייב להיות תחת זיכיון (כלומר, תחת ביקורת רגולטורית קבועה) ולא תחת רישיון.

כאילו יד מכוונת אותנו למטה לתהום ולחושך, עצוב מאוד שזו ההתנהלות, ולמי שיש ילדים בוגרים שיתחיל באמת לדאוג