רינו צרור, יום הזיכרון, יום העצמאות, כנס דיאלוג

אם נאסור להרשות שיפמפמו לילדינו שילדנו אותם כדי שבמותם יצוו לנו את החיים
כי אז יהיה לנו צו פיוס עם מצפוננו. עם השפיות.

חבל שלא ידעתי על הכנס - הייתי באה לדבר על "בארץ לא ידעתי" - שהעבודה על כתיבתו העלתה למודעות עליונה תובנה זו ושכמותה.

באמת קשה להוציא את הראש מתוך משולש יהודה הלוי-בלפור-נחמני, ולראות למה מתו אנשים.

נו טוב, אני אסביר לך. הם מתו כדי שאתה והחברים המשתמטים שלך מתל אביב תוכלו להמשיך לגרד בביצים ולכתוב פוסטים שהצבא זה כבר פאסה.

זה טקסט קצר, אשמח אם תקרא אותו שוב ותווכח שלא כתבתי שהצבא זה פאסה.
גם למות,לצערי, זה לא פאסה.
אמירות נבובות שמצדיקות את המוות, קיוויתי שזה כבר עבר. כנראה שלא, וכנראה שזה נטוע חזק מאוד בתודעה.

גם "טוב למות בעד ארצנו" עוד לוקח, לדעתך?

אתה בסדר, אתה.

זה לא הצבא פאסה. זה רק "במותם ציוו לנו" שפאסה. והם גם מתו "בלי שום סיבה".

נו טוב, ככה זה בצבא. מתים סתם, בלי סיבה. תשאל גם את האינטליגנטית שהגיבה ראשונה.

בגלל זה רוב עצום מהמתים במלחמה האחרונה הם קיבוצניקים, מושבניקים, סתם ערסים מהפריפריות ורוסים. כי בניגוד לך ולחברים שלך (איפה הייתם במלחמה האחרונה? ז"א אלה מביניכם שבכלל שרתו אי פעם בצבא), הם מטומטמים שלא מבינים שבצבא שולחים אותך למות סתם.

אז לא. טוב לחיות בעד ארצנו. אבל לפעמים גם צריך להילחם בעדה. ואפילו למות. ז"א חוץ מאלה שחושבים שסתם מתים. הם, משום מה, תמיד נותנים לאחרים למות עבורם.

אני ממש לא בא להתווכח עם הנסיון שלך בצבא, במלחמות, ובמלחמה האחרונה באופן ספציפי.
ולא עם השכול ולא עם הכאב.

אני חושש שכשיפורסמו דוחות הוועדה תגלה גם אתה שהרבה מאוד קיבוצניקים, מושבניקים, ערסים ורוסים ששרדו את המלחמה האחרונה עדיין נמצאים בתחושה ששלחו אותם למות סתם.

יש שני סוגים של "למות סתם":

הראשון זה בגלל שהגנרלים לא מיומנים ואין להם מושג איך מנהלים מלחמה, ואז אתה מת בגלל טעויות שלהם. את זה צריך למזער

והסוג השני זה למות במלחמה כי בכל מלחמה יש הרוגים, גם אם היא מתוכננת ומבוצעת כהלכה. זה הסוג שאתה והחברים שלך נורא לא אוהבים.

האמת? צודקים. לא עדיף לחיות? לכן גם החברים שלך מת"א לא כל כך משרתים בצבא. והשלושה שכן משרתים נמצאים בגלי צה"ל או בלהקה צבאית או מקסימום במודיעין בהרצליה. ואם לפעמים צריך להגן על המדינה? את זה עושים פריירים אחרים שמתים סתם. החברים שלך תורמים בזה שהם מסבירים לקרובים של אלה שמתו, שהם מתו סתם, במלחמת יש ברירה. נו טוב, כל אחד והתפקיד שלו, אה?

חיילים שמתים במלחמות שלא היו צריכות להתרחש

למשפט הלפני אחרון בתגובה הקודמת שלי:
"החברים שלך תורמים בזה שהם מסבירים לקרובים של אלה שמתו, שהם מתו סתם, במלחמת יש ברירה"

נו טוב, זה היה צפוי. מכירים אתכם. אתם הרי חיבים לטעון שאף מלחמה לא הייתה צריכה להתרחש. אחרת, רחמנא לצלן, עוד הייתם נאלצים להודות בפני עצמכם שאתם חבורת פרזיטים שנותנים לאחרים להיהרג עבורם.

למרבה המזל, כל אלה מהבראנז'ה שלך נחונו בחוש נבואי, וכבר בגיל 18 הם יודעים מראש, כאמור, שכל המלחמות בעתיד מיותרות ולא צריכות להתרחש. לכן הם לא מתגייסים ובטח לא נהרגים סתם.

ורק בשביל הפרוטוקול, אודה לך, מר רימון היקר, אם תואיל לפרט איזו מלחמה (חוץ ממלחמת לבנון הראשונה) לא הייתה צריכה להתרחש.

הבוקר, באחת הרשתות, שמעתי שיחה עם אם ששכלה את בנה במלחמה האחרונה ועוטר בצל"ש לאחר נפילתו. היא דיברה מתוך מה שנהוג לכנות צידוק הדין. לא הייתי מסוגלת לשמוע אותה, כל נים אימהי שבי התקומם כנגד ההשלמה השקטה שלה.

מי מחליש יותר את כוח העמידה של מדינת ישראל? נשים כמוה, המקבלות כל מוות כזה כגזירה משמיים ותומכות בהנהגה בלי לפקפק, או נשים כמוני, שחותרות לכך שההנהגה תשקול היטב כל צעד תוקפני מצידה, מתוך חשש מהפה הגדול שלי ושל הדומות לי? שהפקפוק הוא דרך חיים עבורי, עבורנו?
אני חושבת שבאיזו דרך אכזרית, השכול הדתי דומה יותר לשכול שהיה נקוט במדינה לפני עשרות שנים, לפני שסומן קו השבר של מלחמת יום הכיפורים. קיבוצניק - המלחמה האחרונה לא פרצה בשל איום קיומי על מדינת ישראל. זו ההצדקה היחידה לנפילת בנים, איום קיומי. לא פחות.

אני באמת מתנצל בשם קברניטי מדינת ישראל על שלא התייעצו איתך לפני שנתנו פקודת תזוזה לכוחות במלחמה האחרונה.

הבה ונקווה שנינו ששר הביטחון והרמטכ"ל יפנו אליך לפני המלחמה הבאה, ע"מ שתחליטי אם מדינת ישראל נמצאת תחת איום קיומי ותתני להם אור ירוק להמשיך.

המלחמה האחרונה פרצה מכיוון שמדינת ישראל הותקפה, ללא כל התגרות מצידה. מדינה שמותקפת זכאית להפעיל את הצבא כדי להתגונן. המלחמה אמנם נוהלה בצורה איומה, וחברים שלי נהרגו בגלל מפקדים מטומטמים ולא מקצועיים, אבל אוי לנו אם נפקיד את ענייני הביטחון בידי אנשים כמוך.

מדינת ישראל מותקפת על בסיס יומיומי. פה נורים טילים, שם מופעל מטען חבלה קטן, ובמקום אחר מישהו פותח באש. יש מתקפות כנגדן מדינת ישראל מבליגה, ויש כאלה שלא.

ההחלטה מתי הגיעו מים עד נפש, ומתי לא, היא החלטה פוליטית ויש להתייחס אליה כאל החלטה פוליטית. לכן כל הקביעה שמדינה מותקפת זכאית להפעיל את צבאה וכו' - היא טענה דמגוגית.

ומה היה נגרע מתגובתך אילו לא פתחת ב 'עוד אחת קופצת'. הבעתי דעה. אתה באמת סבור שמצבה של מדינת ישראל יוטב ככל ש'תתגונן' יותר? תפתח את העיניים. המלחמות של היום אינן המלחמות של פעם. דברים משתנים, רק אג'נדת ההפחדה לא משתנה.

"במותם ציוו לנו את החיים" היא קלישאה, אבל זה לא אומר שהיא מוטעית. אם לא היה לישראל כוח צבאי משמעותי, אף אחד לא היה טורח לשבת איתה על שולחן הדיונים. הבעיה היא שמול הזחיחות של אלה שאוהבים לשכוח את העובדה הזו, קיימת הזחיחות של מחנה המתנחלים שחושבים שישראל יכולה להרשות לעצמה להתעלם מהאפשרויות, גם אם הן רק לכאורה, להגיע להסכמים שיכללו יציאה מהשטחים ופינוי התנחלויות.

אכן, אין ספק שאת נציגה נאמנה של החבורה שתמיד טוענת שכל המלחמות מיותרות ו/או פוליטיות ו/או אינן המלחמות של פעם ו/או יאדה יאדה יאדה.

כפועל יוצא מהתירוצים המשתנים, החבר שלך, או בעלך, או הילדים שלך, לא יקחו חלק באף מלחמה. כי היא מיותרת ו/או פוליטית ו/או איננה המלחמות של פעם ו/או יאדה יאדה יאדה.

כעוד פועל יוצא, אלה תמיד הפריירים האחרים שנהרגים. אתם הרי יודעים יותר טוב. הפקפוק הוא "דרך חיים" עבורכם. אתכם לא יסדרו וישלחו למות "סתם".

פשוט להקיא. את עצמך אולי את משכנעת. אבל לא את האחרים. את לא "ארבע אימהות" שקמו ועשו מעשה, אבל הילדים שלהן כן היו בלבנון. את סתם חלק מחבורה משתמטת ופרזיטית.

ואת כל זה אתה קובע על סמך הכרות ממש קרובה איתי, מה. עוד לא תמו כל פלאיך.

כותונת בלי מולדת, שמרשה להפעיל את הצבא רק אם היא אישית מרגישה סכנה קיומית, אחרת היא כבר תפתח את "הפה הגדול שלה ושל הדומות לה".