שתהיה שנת חסד
כי אנחנו עמוק בדין
אין כמו עידוד ענישה כדי לצאת חוצץ. אין כמו לצאת חוצץ כדי להגיד "פה אנחנו, ושם הם". בשבוע שעבר עוד חישבנו איך לפגוע במשתמטים, ולקראת פרוס השנה החדשה הגיע הזמן לבוא חשבון עם הנאו-נאצים. החברה הישראלית, לפחות זו שמשתקפת בתקשורת, ששה לענישה. כאילו אין עוד דרכים להתמודדות עם תופעות חברתיות המעיקות עליה מלבד לפסול את כל מי שלוקח בהן חלק, בבחינת "והיה מחננו טהור". הציפיה היא כנראה, שנורמות חדשות ובריאות יצמחו מכאן, מתוך יראת החוק.
הסניגוריה הציבורית הזהירה השבוע כי החמרת הענישה נעשית בניגוד לנתוני הפשיעה, אבל הרב הראשי מציע לקראת השנה החדשה לתקן את חוק השבות כך שישאיר בחוץ ניאו-נאצים פוטנציאליים. אורלב ואביטל ידאגו לגרש אותם מהארץ אם הם כבר הגיעו. איזה כיף, קואליציה מקיר לקיר מול הדמון. כזאת שמחת אחים לא ידענו מאז המשתמטים בשבוע שעבר.כל זה הזכיר לי דברים שכתבתי כאן ממש לפני שלוש שנים והם נמצאו מתאימים לקראת ראש השנה החדשה.
כשדנים בהחמרת ענישה כצעד בונה נורמות, שוכחים לעתים את מקח-ההפסד שבפעולה כזאת. המשפט נע בין הקלת החיים עבור חפים מפשע לבין החמרת ענישתם של האשמים. הנקמה, מעמודי-התווך של החקיקה, מספקת לנו "יראו ויראו" שעשוי, אכן, לשנות נורמות במהלך הזמן (ולעתים אפילו באופן מידי, תלוי ביחסי-הציבור).
אך בזמן חגיגות חקיקת היתר וענישת הנקם יש לזכור את ההפסד. כמעט בכל מקרה חקיקתי או שיפוטי, ענישה אינה רק הרתעה. היא גם הסרת-האחריות של פרט-כלפי-פרט והעברת האחריות הפלילית למצב של פרט-כלפי-מדינה. מחשבות מוסריות כגון "לא אגנוב לו, גם כך הוא עני", "לא אכה בו - הרי הוא אדם כמוני" מופיעות פחות ופחות במחשבותיהם של האנשים ככל שהחוק מתחזק ואכיפתו מאיימת. המחשבה על הפרט הופכת לחשש מהשלטון, ל"מוראה של מלכות".
עולם של יחידים- עולם של דין הוא. חסד, עניינו נתינה וקבלה אהבה ורעות. אבל בעולם של יראה של דין-סגורים הפרטים בלבדיותם (מתוך "משקיעה לזריחה", הרב יהודה שביב)
היהדות מספרת על שני עולמות השרויים זה בזה: עולם של דין ועולם של חסד. החוק והאכיפה מייצגים את עולם הדין. המוסר והאהבה מייצגים את עולם החסד. אין אלה עולמות חופפים או זהים. הם מתנגשים, נוגדים - ומשלימים. לפי התפישה הזאת אנו חיים כעת בעולם של דין. עולם של הרבה חוק - ומעט מוסר. עולם כזה מוביל לאינדבידואליזם, לשחיקה מוסרית ולהתפוגגות האחריות ההדדית (יש עדיין דבר כזה?).
הלואי שנזכור תמיד - גם כשהחקיקה והענישה הן בלתי-נמנעות, יש לבצע אותן בזהירות, ביראה - ובעיקר בצער. בעולם של חסד, על מירב המשאבים להיות מופנים תמיד להסברה, מודעות חברתית ומניעה. בעולם של דין - יוקצו המשאבים כולם לחקיקה ולאכיפה.
שנה טובה לכולם, שנה של חסד.
פורסם ב 10 בספטמבר 2007 20:39 במדור מיסטרימון | 2 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
ד.ט בתאריך 9/11/2007 11:16:15 AM
אכן חשוב להזכיר
שהקשר בין חומרת הענישה לבין היקף הפשיעה התגלה סטטיסטית כרופף למדי.
(בניגוד אגב לקשר ההדוק שבין הסיכוי להיתפס והיקף הפשיעה).
הערה קטנה, אני דווקא מצדיק את היוזמה לצמצם את חוק השבות, בלי קשר לחבורה הנוכחית.
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
