בקרוב, עם השלמת השינויים נמל הבית החדש שלי, אליו יקושרו הפרסומים מהדף הראשי של רשימות, יהיה הבלוג החדש-ישן "ספר חברה תרבות". (לאנשי רשימות - דיון בשאלה - בלוג עצמאי או אתר גדול, ומה עם המנשק - ראו כאן). (החל מעכשיו, כדי לצמצם כפילויות הפוסטים יתפרסמו בבלוג החדש, וכאן אשים לינק. )
היום מצוין יום האישה הבינלאומי. (לא כפי שנוהגים לחשוב יום האישה הבינלאומית). לכבודו – הגיג קצר בעקבות פוסט של נעמה כרמי, שיר מרגש, וביקורת קצרה אף היא על הספר "אישה, חוה, אדם – נשים בין התפתחות למסורת" שערכה אביבה שרבט.
לצערי, אין לי כרגע שבעה עשר בלוגים שחביבים עלי, בקושי חמשה ששה. (לא כולל את הבלוג של וולווט, שחייב להיות בכל רשימה של בלוגים בעתונות הכתובה והמודפסת). ואני גם איש ממש עסוק, שבקושי יש לו זמן לקרוא בלוגים. אבל בלוגים זה הדבר עכשיו, והמלצות מראות שאני בעניינים. לכן, אתם מוזמנים לשלוח אלי המלצות על הבלוגים החביבים עליכם בשנת 2010 . (הבלוגים יכולים להיות חביבים גם משנת 2009, אבל ההמלצה צריכה להיות משנת 2010). רצוי לנמק את בחירתכם. (למשל "הבלוג הכי שווה בתחום שלו", או נימוק מנומק יותר - "בלוג מצוין ממש עם הרבה סימני פיסוק במקום הנכון וגם תמונות".) אבל אין חובה. אפשר גם להמליץ על עצמכם (רצוי לעשות את זה בגוף שלישי, מה שיראה על שליטתכם בעברית). הזוכים יוכלו לספר לכולם שהם היו השנה ברשימת הבלוגים החביבים על גלעד סרי לוי בשנת 2010 , ולשים תמונה בפתח הבלוג שלהם שכולם ידעו שהוא שווה.
יאיר לומד ב"רימון", מוזיקאי, מנגן, מלחין מעבד ומפיק מוזיקלית. אמא ואבא הגאים הולכים להופעות, ושמים בדיסק באוטו שירים. וככה זה - ילדים נולדים, גדלים. עומדים ברשות עצמם. יש להם חברים וחברות וענינים. ובנקודה חמקמקה כלשהי, פתאום אתה מגלה שהם יודעים לעשות מה שאתה כבר לא תספיק לעשות או לדעת בפרק החיים הנוכחי.
אני לא יודע אם האמירה שיש קללה כזו "שתחיה בזמנים מעניינים" היא באמת של חכם סיני זקן, או של קופירייטר אמריקאי צעיר, אבל אין ספק שזמנים מעניינים עלולים להיות עניין מעיק למדי. אירועי השעה, ויותר מזה עניני בית ועבודה לא איפשרו לי את יישוב הדעת שאני שואף לו. אבל, כפי שאמרתי בהקשר אחר, זה הזמן לחזור ליקום המוכר, לכוס התה בלימון ולהרגלים הישנים. אחד מהם הוא כתיבת ביקורות ספרים, עוד נושא שהוזנח. אמנם, פוסט נאה על ספרים אינו עניין מעורר מהומות כמו ויכוח לוהט עם חנה בית הלחמי, או תגרה מקומית עם יהודה בלו, אבל בכל זאת, ספרים הם הדבר האמיתי. (אני יודע שטענתי אותו דבר לגבי אופני כביש, יש כמה דברים אמיתיים, כפי שיש לא מעט גברים אמיתיים).
הדרך הקלה והנוחה, כפי שיודע כל מוסיקאי שהתעייף, היא להוציא דיסק אוסף. לפיכך אסקור בקצרה רשימה נאה של ספרים שהצטברו אצלי. חילקתי את הסקירה לשני חלקים - וכאן החלק הראשון.
זה יהיה הקאמבק הגדול בהיסטוריה מאז יולי שעבר. למעשה, מהקיץ לא רכבתי כמו שצריך, ומאז סוכות, שעות הרכיבה שלי הלכו והצטמצמו עד שירדו לאפס. הלחץ בעבודה, יחד עם בעיות בריאות כאלה ואחרות, גרמו לכך. תירוצים, זה נכון. הכול תירוצים. כך או כך, האופנים ישבו מבוישים בקצה חדר העבודה והביטו בי, בעוד העוגיות הביטו בי מהצד השני בפרצוף מתעניין.
לא טוב המצב. החלדתי כבזנט בגשם, יום רודף יום ותעזבני שבוע, אעזבך חודשיים.
אז קמתי והתנערתי, ואמרתי לעצמי – יששכר – עד כאן. נכון, אני לא שועל כמו יאן השור, ולא מצייר ורץ ורוכב מהר כמו מיכל המוכשרת, אבל אם הם יכולים, יש סיכוי שגם אני יכול. אני אנסה לחזור לפחות לכושר ה- איך לומר, מסוים, שהיה לי. לא בטוח שבחצי הראשון של שנת 2010 אני אגמור לפחות 2010 קילומטר, אבל אני אחזור ובגדול. כלומר אחזור ואהיה יותר קטן.
לכל אחד יש את הביטלס שלו. אני נולדתי בשנות הששים, אך עד שעמדתי על דעתי הביטלס התפרקו ללא תמורה. בקושי הספקתי לשמוע עליהם, ולנון נרצח. שנים ארוכות, לנון והביטלס היו בשבילי ישויות מדומינות. היה זה לפני עידן האינטרנט, ולא ידעתי לקרוא היטב באנגלית. התוודעתי ליצירתם שלבים שלבים, לאו דוקא לפי סדר לוגי או כרונולוגי של יצירה. אבל כל שיר מזכיר פינה, עצב מתוק או שמחה גדולה.
שלום לכולם. אני מבקש להכריז בזאת על פתיחת אירועי המלצת 
זה יהיה הקאמבק הגדול בהיסטוריה מאז יולי שעבר. למעשה, מהקיץ לא רכבתי כמו שצריך, ומאז סוכות, שעות הרכיבה שלי הלכו והצטמצמו עד שירדו לאפס. הלחץ בעבודה, יחד עם בעיות בריאות כאלה ואחרות, גרמו לכך. תירוצים, זה נכון. הכול תירוצים. כך או כך, האופנים ישבו מבוישים בקצה חדר העבודה והביטו בי, בעוד העוגיות הביטו בי מהצד השני בפרצוף מתעניין.
