בריאות רופפת/ עדכון: בלימת ההפרטה

הרשימות שלך נותנות לי תקווה שלא כולם מאמינים בפירוק המערכת הטובה שבנינו כולנו והדורות הקודמים לנו.
אני קורא בקביעות את הרשימות שלך ושמח עליהן ועל הזווית ה"משפטית" / זכויותאדמית שיש בהן.
שוב תודה.

יפה אמרת.

השאלה אם אפשר לאגד ולהתאגד חברתית בהתנגדות לכל הרעה הזאת, ולא רק מעל גבי ניירות עמדה וסקרים

אחת הבעיות הגדולות של בני האדם היא שאנחנו בעקרון מערכת לא יציבה. במידה ואנחנו נולדים בריאים אנחנו חשופים בכל רגע נתון למגוון של מתקפות בצו... המשך...

בהחלט, יש הרבה גופים שפועלים בנושא, רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח... גם ההסתדרות הרפואית בישראל...כך שצריך להמשיך ולפעול בכל הדרכים. לא פשוט אבל צריך לנסות..

בדיוק כשכתבתי את זה על מקדוקטור והכניסה של היד הנעלמה לעומק הרפואה, בדיוק אז וקצת אחר כך כתבו גם אחרים באותו נושא.
ד"ר עמיר סולד, כירורג בכיר מאיכילוב ושכן ברשימות כתב מהזווית שלו על הרפואה הפרט המשך...

היא רפואה פרטית לכל דבר, אין פיקוח ממשי על תקציב הרפואה הציבורית ולכן הוא נגזל ע"י בכירי מערכת הבריאות בישראל שמרוויחים מאות אלפי ש"ח בחודש על חשבוננו (ראו דו"ח שיאני השכר מאתמול).

לא סתם גבי ברבש מזדעק נגד הקמת בי"ח חדש של הכללית, כי אז המונופול שלו על טופסי 17 בת"א ייעלם, והוא ייאלץ להתייעל וואלי לקצץ במקצת בשכרו המנופח בשביל לעמוד בתחרות. אנחנו רק נרוויח.

אני סבור שאם נתעלם מההיבט של האינטרסים של כל עובדי מערכת הבריאות בישראל ונתמקד בבריאות הציבור, אזי הפרטה תשפר את בריאות הציבור, גם אם תפגע כלכלית בשכבה רחבה של עובדי בריאות שחיו על חשבוננו עד כה, וייאלצו להתחיל לתת תפוקה ולהוכיח ביצועים בשביל להרוויח את לחמם.

השאלה היא האם הכותב, חבר סגל אוניברסיטאי, כלומר גם הוא שייך לאותה קטגוריה של עובדי ארגונים לא מפוקחים במימון משלם המסים, מסוגל לראות זאת.

מאדי הניאו-ליברליזם כדי לשכוח עובדות פשוטות: ארה"ב, עם הרפואה הפרטית, משקיעה הרבה יותר כסף על בריאות לאדם מאשר מערכות בריאות מערביות ציבוריות כמו בצרפת או קנדה, ועם זאת מצליחה להשיג תוצאות בריאותיות מן הגרועות במערב. מובן שהבכירים בארגוני הבריאות האמריקאים משתכרים מליוני דולרים לשנה - פי עשרה ומעלה משיאני השכר הציבורי בישראל.

יש עוד לאן לשאוף.

http://yglesias.typepad.com/matthew/2005/04/almost.html
http://www.managedcaremag.com/archives/0006/0006.compmon.html

חיים
אין לי כוונה להתחיל לעסוק כאן באפולגטיקה. אבל אם אתה חושב שהשכר באוניברסיטה אינו מפוקח זה מגוחך - שכר הסגל האקדמי נקבע בצורה מרוכזת מפוכחת והוא ידוע וגלוי לעיני כל. זה שמפרסמים את שיאני השכר שזה הדרגים הכי גבוהים זה עוד דבר מטעה כי אף אם הם מקבלים יותר מדי, הרי שצא ובדוק כמה מקבלים חברי הסגל הרגילים - ואני מניח שגם תגלה שבקופות חולים הרופאים הרגילים לא מרווחים משהו. אין שום אינדיקציה לכך שהפרטה תשפר את בריאות הציבור, לא בכמה שכתבת ולא בשום נתון. למעשה יש כל האינדיקציות לההפך ולא אחזור על דברים שכתבתי בפוסטים קודמים ושקושרו לעיל. בעיות של שכר ושל בעיות מסוימות צריכים לתקן, אבל הפגיעה בבריאות ועל זה יש אינדיקציות רבות לא באה מהשכר המפורז של זה או אחר בעיקרה ,אלא מכך ששירותי הבריאות אינם נגישים. ושוב, הראיות לכך רבות.

אם כבר הפרטות, אפשר פשוט לתת לזקנים שלנו למות בכיף. או לפחות בלי יותר מדי רגשות אשמה. מצידנו, כמובן. וזה יחסוך לנו המון כסף.
http://news.walla.co.il/?w=//1081335

ולמי שלא כל כך הבין- אני לא החסיד הגדול של המתות החסד. לא לגמרי נגד, אבל לא מהתומכים הנלהבים. עניין של קיום אלטרנטיבות וקיום בכבוד בעיקר. אותו הדבר לגבי סל התרופות ה"מורחב"- למי שאין כסף- נו...שימות? ראיתי קריקטורה ממש נחמדה בקורס שנקרא "סוף החיים" של ד"ר סילביאן קולומבו, באוני. חיפה: רופא עם נבוט, מגיע על מנת לגאול את החולה הסופני מייסוריו. אין לי יותר מדי מה להוסיף...

מבלי להכנס לשאלת הזכות למות וחוק החולה הנוטה למות, שלא הייתי מזלזל בו, אנו תמיד יותר טובים בזכויות המתים. בג"צ הכיר יותר מפעם אחת בזכות שירשמו את שמו של אדם על הקבר באותיות לועזיות אם משפחתו מתעקשת למרות שחברא קדישא התנגדה. כלומר, הוא יכול למות מחוסר תרופה, כי הזכות לבריאות אינה זכות חוקתית, אבל לפחות יוכלו לרשום על המצבה בלועזית. גם הפסק דין הראשון שבו סוף סוף הכירו בכך שיש הפליית ערבים היה פסק דין שבו התקבלה עתירה נגד אפליה בתקציב לבתי עלמין מוסלמים ונוצרים אל מול התקציב שמשרד הפנים נותן לבתי קברות יהודיים.

בצורה זו או אחרת. כאשר נחקק חוק זה אי שם בשנות התשעים, המשק שלנו והחיים שלנו נראו קצת אחרת. ההבטחות היו בשמים. השנים עברו והמערכת לצערי הסתאבה. הביטוחים המשלימים ואלה הפרטיים במוצהר ( של חברות הביטוח) יצרו למעשה מצב בלתי נסבל של כאלה שיש להם וכאלה שאין להם. משהו כמו חשמל בזול או כל דבר כזה או אחר המנציח עוני ויוצר גטאות חברתיים. נשאלת השאלה האם דינו של אדם עני הוא אחת: למות ביסורים מתרופות ישנות וטיפול כושל? האם לא חושבים במערכת הבריאות שכאן באמת מדובר ב"מוצר" יקר מאין כמוהו: החיים שלנו?

תמכתי ועדין אני תומך בעמדתו של אייל. אכן כמוהו אני חרד מהשחיקה שחלה בסל הבריאות .מה שגורם לי לעצור ולבחון מחדש הוא להיטות האוצר לבטל את ביטוחי התרופות במסגרת הביטוחים המשלימים.
כאשר האוצר להוט לעשות משהו אני מיד בודק את עמדותיי מחדש. האם לא נכנסנו למלכודת. האם בעוד שנתיים כשלא תהיה יותר אופציה להכנסת ביטוח משלים הכולל תרופות שאינן בסל לא יצומצם הסל מחדש ואזי נופנה לא לשב"ן אלא לביטוח מסחרי היקר בהרבה?
האם לא עדיף היה לכפות על השב"ן הכנסת בעלי הכנסות נמוכות לביטוח במימון השכבות המבוססות?
אין לי תשובה אבל הנושא דורש חשיבה פרקטית לא פחות מחשיבה אידיאולוגית

אכן ואם נוסיף אז מצאתי את עצמי מוטרד שלפתע חקיקה במסגרת חוק ההסדרים הבעייתי מאוד נעשית למטרה טובה ועלי לתמוך בה? אכן צריך להשאר זהירים עם אצבע על הדופק

של הכנסת פרסם לא מזמן מחקר שנערך על ידו בעניין, הנה הלינק
http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m01910.pdf
יש שם לא מעט נתונים מעניינים בנוגע למערכת הבריאות שלנו והדברים כתובים באופן ברור יחסית.

תודה! שמתי לב שכתובים שם בין היתר הדברים הבאים, אבל אני מניח שיש מי שימשיך לשאול אותי מאיפה אני מביא את הנתונים לפיהם קטנה התחייבות המדינה לבריאות, ושזה מסביר מרכזי בגדילת ההוצאה הפרטית והאי שוויון... אבל אני לא בטוח אם אענה שוב, כי כבר הבאתי את הנתונים האלו לעייפה. אז הנה הם ממקור נוסף:


מלוח 2 עולה כי בשנים שבהן הצטמצם שיעור ההוצאה הלאומית על בריאות כאחוז מהתמ"ג, היתה
עלייה קבועה בחלקו של המימון הפרטי של ההוצאה הלאומית על בריאות ולצדה ירידה מתמדת בחלקו
של המימון הציבורי. לשם המחשה, בשנת 1995 , השנה שבה נכנס לתוקפו חוק ביטוח בריאות ממלכתי,
היו הוצאות משקי-הבית על תרופות ושירותים רפואיים בשיעור של 26% מההוצאה הלאומית על
בריאות, ואילו בשנת 2006 הן היו 33% מההוצאה הלאומית על בריאות. לטענת הממשלה, הגידול
בהוצאה הפרטית על בריאות מוסבר בין היתר בעלייה ברמת החיים בישראל ובהצטרפותם של אזרחים
רבים לביטוחים המשלימים (שב"ן), המשווקים על-ידי קופות-החולים. אולם ניתן לומר כי העלייה
במימון הפרטי נובעת מאי-עדכון מספיק של המימון הציבורי, כפי שיפורט בהמשך. אחת המשמעויות
של העלייה המתמדת בשיעור המימון הפרטי של ההוצאה הלאומית על בריאות היא גידול של האי-שוויון
בזמינותם ובאיכותם של שירותי הבריאות לכלל הציבור

ראו גם
http://tinyurl.com/2qb5f2

אני קורא לכול הילדים החולנים המבוטחים בביטוחים החדשים שיחלו בשנה הקרובה במחלה סופנית המצריכה טיפול בתרופה בעלות רבבות שקלים בחודש ואינה כלולה בסל הבריאות, לתבוע מאייל גרוס שישתתף בעלויות הטיפול בהם.

או לפחות בעלויות הקבורה שלהם.

נו באמת.
אני קורא להם לתבוע את ממשלת ישראל.

ואולי את אלו שמתכחשים למרות הנתונים שלעיל לכך שירידת מחויבות המדינה פוגעת בבריאות ומאשימה את החולים במצבם.

מכל מקום כפי שציינתי אלף פעם דעתי היתה והינה שההוצאה מהמשלימים חייבת ללכת יחד עם הכנסת התרופות האלו לסל. אני מאוד מקווה שכך יעשה ושהתקציב שהוסף ישמש לזה, ושכל הפרשה הזו תעודד את החכי"ם ליצור מנגנוני עדכון מתאימים..

אגב, לו היו נכנסות התרופות, האם היית קורא לכל השלושים אחוז שלא יכולים להרשות לעצמם ביטוח משלים לתבוע את מי שיצר את הביטוחים האלו והקטין בכך את הסיכוי שהתרופות יכנסו לסל הכללי?

והנה כתבה בנושא, אם כי לא מספיק חריפה לטעמי:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/941953.html

כותבי המאמר כותבים:

את קידום השוויון, במובנו המהותי והעמוק ביותר ביחס לשירותים שאינם בסל, ניתן להשיג על ידי הכללתם של שירותים אלה בביטוח המשלים המוצע על ידי קופות החולים וכפוף לעקרונות הביטוח הסוציאלי הדדי, המאפשר לכל מבוטח להצטרף, ללא הבדל גיל או מצב רפואי. "

יש להם רק טעות אחת, צריך להחליף את המילה "בביטוח המשלים" למילה
"בביטוח האוניברסלי" , או שמא "בסל הבריאות", שכן רק הוא יכול להיות שוויוני באמת. הביטוח המשלים מוצא לא על סמך עקרונות הביטוח הסוציאלי ההדדי, ולא מאפשר לכל אחד להצטרף, שכן הוא תלוי בתשלום שלא כל אחד יכול לשלם, ולכן כשלושים אחוז מהאוכלוסיה לא יכולה להצטרף. לכן המאמר הזה מדבר על שוויון אך מעגן אי שוויון. והמאמר הזה חוטא באותו חטא של התעלמות מאלו שישארו ללא מענה כי התרופות ישארו מחוץ לסל כי המעמד הבינוני ומעלה יקבל אותם דרך המשלים והלחץ להגדיל את הסל יקטן.

אכן, כפי שמראה המאמר של לאה ופנר שקישרתי אליו לעיל, אין די במה שנעשה ויש להבטיח הגדלה מתאימה של הסל, והכותבים צודקים כנראה שהתוספ ת הנוכחית לא תספיק. לכן, כפי שכבר כתבתי פעמים רבות, צריך מנגנון קבוע לעדכון הסל.

מדוע מחקת את תגובתי הקודמת?

הבלוג הזה תמיד פתוח לתגובות אבל אני מבקש שהן יהיו לגוף העניין, יתמודדו עם תוכן הדברים וכו'. תגובות שהן פוגעניות, לגוף אדם ולא לגוף הנושא, (אלא אם כן הפוסט עוסק באופן חריג באדם מסוים ואז האדם הוא נושא הדיון) עשויות להמחק.
אני בהחלט מזמין אנשים להגיב כאן אבל דובר בתגובה מסוג השאלות הרטוריות-ציניות שנגעו לאנשים המעורבים בארגוני זכויות אדם ולא התמודדה כלל עם הדיון הזה לגופו של עניין. (להבדיל מתגובות קודמות שלך). אין לי כוונה להיות כאן אפולוגטי או להגן באופן אישי על עמדות שאני או ארגונים - שאני במקרה זה קשור אליהם - לוקחים, כנגד התקפות אישיות. יש לי את כל הרצון הטוב כפי שאתה יודע להגן על עמדות כאלו לגוף העניין עד שאני מקבל הערות אישיות, ציניות וכו'.

לא הייתה בדברי אף טיפת ציניות.

עובדה היא שרובם ככולם של מקבלי ההחלטות ובעלי ההשפעה בפרשיה המדוברת נמנים עם העשירון העליון, ועובדה היא שרובם ככולם של אנשי העשירון העליון הם בעלי לפחות ביטוח בריאות פרטי אחד הכולל כיסוי לתרופות מחוץ לסל.

אלה עובדות שלהערכתי הייתה להן חשיבות מכרעת לגבי תהליך קבלת ההחלטות ותוצאתן בפרשה. אם תרצה, זה משהו דומה לעובדה שאולמרט, הבן אדם הכי ממוגן במדינה, יכול להרשות לעצמו לעצור את המיגון בשדרות ולומר ש"לא נמגן את עצמנו לדעת". אפילו פרץ, תושב שדרות, לא האיץ יותר מדי את המיגון כשהיה שר הבטחון, מן הסתם היה לזה קשר לעובדה שביתו מוגן על חשבוננו עם כניסתו לתפקיד.

אם יש ציניות בעניין, או יותר נכון אדישות, היא רק מצידם של האנשים האלה, שיש להם כיסוי תרופתי פרטי מלא ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לשחק בתרופות של רוב הציבור העני יותר, להחליט שלמען העשירון השלישי נוריד קצת תרופות לעשירון הרביעי. מה איכפת להם, זה לא נוגע להם.

וכן, אודה ואתוודה שלי יש שב"ן ואין ביטוח בריאות פרטי על אף שאני מאוד רוצה בזה. וכן, ודאי שזה משפיע על עמדתי בנושא, אני לא חושב שאני צריך להתנצל כשמדובר בחיים שלי ובבריאות שלי.

עכשיו כתבת טיעון, קודם כתבת שאלה רטורית... זה ההבדל..

מכל מקום, אפשר לומר באותה מידה שמי שהחליט להתיר את הביטוחים האלו הוא גם מעשירונים עליונים , ולא מי שידו לא תשג לקנות אותם. (את השב"ן החדש). אם כן הטיעון שלך חסר משמעות מהבחינה הזו... הייתי יכול בדיוק לכתוב אחרי אישור הביטוחים האלו לומר: מי החליט עליהם, מה מצבו הכלכלי, ושהציניות והאדישות הם של אלו שהחליטו על השב"ן המורחב האלו, תוך משחק בבריאות של הציבור העני שלא יקנה אותם.
אם באמת רוצים לדאוג לחלשים צריך לבדוק מה עם מי שאין לו שום ביטוח נוסף לסל הבריאות.
אני ממש נכשל מלהבין את מי שתומך בשבן הזה מתוך דאגה לאוכלוסיות החלשות. אם זה המצב אז אנא להאבק למען הכלת התרופות האלו לכלל האוכלוסיה. יש משהו מוזר מאוד במאבק בשם זכויות אדם או שוויון או נגישות לתרופות - כאשר מדובר בנגישות חלקית. צר לי אך אני לא יכול לקבל ולהבין את מי שנאבק בלהט למען זה, במקום להאבק בלהט למען נגישות לתרופות האלו לכלל האוכלוסיה.

נ.ב. ואם כבר זה ההבדל בין ארגוני זכויות האדם - שנאבקים למען נגישות לכלל האוכולסיה ולא רק למעטים, בלי קשר לשאלה של הפעילים בארגונים האלו (שבאים מרקעים מגוונים ולא בהכרח לכולם יש ביטוח פרטי( ובינך, שאתה לשיטתך פועל רק מהאינטרסים שלך.

תשמע, גם בעשירון העליון יש צדיקים בסדום כמו יואל ליפשיץ, אבל זהו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. על תהליכי קבלת ההחלטות של בן יזרי אני מעדיף שלא להרחיב את הדיבור, מסיבות ידועות.

הרי לכאורה לפי ההגיון שלכם צריך היה גם לאסור בחוק על ביטוחי בריאות פרטיים, אותה טענה על "ההוצאה הלאומית לבריאות".

מאוד הייתי כועס אם ההחלטה הייתה מבטלת גם ביטוחים פרטיים (לרבות כמובן אלה של הפוליטיקאים) אבל נגיד שזאת החלטה לגיטימית, אם מקבלי ההחלטות מוכנים לסכן את חייהם ואת חיי ילדיהם למען ה"שוויון" ו"טובת הכלל", אז מי שאני שאלין.

ההחלטה כמובן עברה לא בגלל "הלובי החברתי" אלא בגלל שהאוצר לא מעוניין להוציא יותר כספים, והניח ובצדק שכל תרופה שתכנס לשב"נים תגרום להפעלת לחץ להכנסתה לסל.

ההמשך כאן
http://www.notes.co.il/gross/40188.asp