עזה היא ציפור עם כנף אחת
בית להיה. אחמד. ליד בית שחרב מטילי מסוק. צילם: סרנה
אם יש דבר מה שמשרטט את מצבה המרושש של עזה, זה הטרנד האחרון של מכירת בלוקים משומשים. כמו עני שמחליף גרביים עם חבר. בכל מקום מישהו מוכר בלוקים משומשים שנעקרו ממיבנים בהתנחלויות או מבנין שמסוקי אפאצ'י תקפו אחרי שהבעלים הוזהר בנייד כי הבנין יותקף תוך חצי שעה. כך עובד הכל בעזה עכשו. הודעה לקונית בסלולרי: חצי שעה להסתלק מהבית. פניקה. מה תיקח? ואין עם מי לדבר. אין ישראלים נראים לעין. הם צופים בך ממסוק, מזלט או מן הצפלין שתלוי מעל עזה. אז בורחים מהבית. הוא מופצץ. הקירות נעלמים ומה שנשאר זה לפנות את ההריסות. לסתת קצת כל בלוק מהטיח ולמכור בשקל במקום שלושה שקלים לבלוק חדש. כל פעם שנדמה כי עזה הגיעה לתחתית החבית, מתגלית תחתית עמוקה ממנה. טרם ראיתי את עזה מוכה ומזוהמת כמו השבוע כשאין אפילו משכורת למפני האשפה וצחנתה עולה השמימה.
השלב האחרון בחיי עזה החל ביום בו הותקף הטנק ממנהרה חפורה והחייל גלעד שליט נעלם ומאז לא נראה עוד. כמאתיים וארבעים עזתים נהרגו מאש צה"ל מאותו יום. חלקם ילדים ונשים. רבים מאד פצועים. זהו דימום נעלם מן העין הישראלית כמו כל עזה. עזה היא אתר אימונים צהלי נוח. קרב מטעה מאד של חזקים על חלשים. וגם "בית הכלא הכי גדול בעולם. מיליון וחצי אסירים, בלי חשמל" כמו שאמר לי ממדוח בורנו מהמודיעין הפלשתינאי. חמישה ימים אחרי חטיפת החיל שליט תקף אפ 16 את תחנת הכוח המקומית ומאז עזה הכלואה גם חשוכה חלק מהלילות ואין מאורר ומקרר שעובד רצוף.
כל שמונה שעות עושים הפסקת חשמל לשמונה שעות או משהו כזה. המקררים עובדים ומפסיקים בחום העז של עזה. האוכל מתקלקל. "אז", אומר לי הנהג מוניר שהוא המדריך שלי לכלכלת הבית העזתי, "מקפיאים הכל בשמונה השעות של החשמל וזה נשמר טוב יותר אחר כך". מעבר הסחורות קרני סגור רוב הזמן, אז סיגריות עולות תשעה שקלים במקום חמישה. אין מוצרי חלב. יש רק פירות וירקות שגדלים בעזה, זאת אומרת בעיקר גויאבות ירוקות, ענבים מאזור מסוים, עגבניות ומלפפונים. כל השאר מגיע מישראל כשקרני נפתח. המים מגעילים ובמשורה. יש המון שלטי פרסומות על משאבות איטלקיות. לעשירים יש משאבה פרטית שמושכת מן המאגר המתמעט. לעשירים יש גם גנרטורים בארבעת אלפים שקל לחשמל ביתי. "ולנו העניים, אין כלום", אמר מוניר.
רוב העזתים מובטלים. אסירים בלי תעסוקה. "אז דיבור זה העיסוק המרכזי". יש מצור ישראלי. הכל סגור. במרכז העיר ראינו ליד סניף דואר תור של גברים שמחכים ליד סורגים. שניים מן החמאס ישבו בפנים על רשימות מחשב ושילמו מאה דולר בשקלים לכל פועל מובטל ששמו ברשימה. כסף לקראת פתיחת שנת הלימודים לקנות מחברות וספרים לילדים. "הפתח לקח את הכסף לעצמו, למושחתים שלו". אמר לנו עזתי, "החמאס מחלק לעניים, אבל בעיקר לענים שלו. מי יתן לנו, שאנו עניים לא מהחמאס".
ברחוב הראשי ששוליו חול, צעדו בחודש האחרון הפגנות מחאה נגד המצב. קללו את החמאס. יש אנשים שאומרים: "הפתח חרא. החמאס חרא. שתהיה מלחמה ויחזור הכיבוש וידאג לנו". כמו ילד מוכה שמתגעגע חולנית לאב המכה. לצידי הרחוב נשענו על הקיר, כשעברנו, משמרות ה"תנפידיה", חילי החאמס החדשים של משרד הפנים. טי שרט שחור, מכנסי הסוואה כחולים, תת מקלעים ואלות שבהם הם חובטים לפעמים במפגינים נגד הממשלה. מה נשאר לעשות בתוך הכלא? להכות קצת זה את זה. להוציא קיטור.
פנטגון עזה
רק מטה המודיעין והצבא ליד הים, בסודנייה, נראה חדיש ומטופח. כמו פנטגון בלב המדבר. מבנה אבן ענקי מלא מסדרונות, שייש וזכוכית. וממולו מתרומם מתקן ספורט חדיש וקרוב לשם מסימים לבנות מלון פאר עם בריכה ששותף בו המלך טלאל הסעודי. יש רגעים בעזה שאתה רואה פינה של שגשוג והופ... נעלמה. ממדוח בורנו ישב בחדרו היפה מול מסך שטוח. הוא איש מודיעין רהוט- אנגלית וחיכן שיודע כי ישראל מחפשת, לשווא בינתים, אחרי החייל שליט. שבעזה מדברים הרבה על שלוש הקבוצות שחטפו אותו. כל עזתי מודע לכל החשאיות ההרמטית שאופפת את המבצע ההוא ואת מסתור החיל ושונה כל כך ממבצעי הפתח שהיו פרוצים למשת"פים ולישראלים וקלים לפיענוח.
"כאוס מוחלט", אמר ממדוח על המצב. "שום דבר לא מתפקד בעזה". "מאז הבעיה של שליט", הוא אינו אומר בשום שלב חטיפה או שבי. "בעיה". "מאז, נהרגו פה 240 אנשים. רובם אזרחים".
- איפה החייל? פעם ידעתם כל דבר שקורה פה. יש שמועה שהועבר מזמן לסיני?
אין לי מושג. אני מבין שאתם מתענינים בו ומחפשים אחריו. אבל לנו יש בישראל עשרת אלפים שליטים שלנו, אסירים אצלכם. חוץ מבעיית שליט, יש לנו מאה בעיות בוערות של חשמל ופצועים והרוגים והעדר עבודה וחוק וסדר. אבדנו שמונים אחוז מתפוקת החשמל של עזה בהפצצה שלכם. מצרים הביעה נכונות לתקן, אבל מחכים לחלקים מנורבגיה וישראל צריכה לאשר גם את הכנסתם. הכל תקוע.
- סוד מקומו של החייל שליט שמור מאד.
"ברור שכך המצב. עזה צפופה מאד, מאד". חייך ברונו כאילו הצפיפות הפכה ליתרון, לנשק, "לכן הדרך הכי טובה שלכם למצוא אותו, היא לדבר. לנהל מומ. יש שמועות על מבצע צבאי גדול לשחרר אותו. עדיף לכם מו"מ. מדברים על אלף וארבע מאות אסירים שלנו והפסקת אש וירי המיני- טילים על ישראל. המצרים מאד מעורבים. בינתיים אתם זורעים פה הרס. בשכונת סג'עיה היו עשרים וחמישה הרוגים בכמה ימים".
ממדוח בורנו הוא יליד עזה כמו הוריו, והוא מכיר אותה כאת כף ידו. מקום מדברי קטן, מעונה, חולי, מאובק. הרוגים והשפלה. "מה שחסר פה זה חוק וסדר. עזה לעולם לא תהיה עצמאית כי היא חלק ממשהו ובלעדיו אין לה קיום. היא קטנה מדי לחיים משלה. עזה היא ציפור עם כנף אחת. לעולם לא תעוף לבדה. הגדה היא הכנף האחרת שלה", אמר. חייך אבל נשמע מיואש.
שדות החצילים והפגזים
מהפנטגון של עזה נסענו בדרכי עפר לבית להיה. זו עיירת שאנטי דלה ממנה נורו לא אחת קסאמים לכיון ישראל ואליה מכוונים התותחים הכבדים או אף טילי המסוקים. ברחוב צדדי ראינו את שרידי הבית של משפחת שוראפה שקבלה התראה טלפונית לצאת תוך חצי שעה וטילים החריבו את הבית בו חיו כשש משפחות. נשארו רק עמודים ותקרות. עמדו שם ערימות הבלוקים הישנים המסותתים שניצלו מן ההרס, למכירה או לבניה מחדש. עשרה ילדים קטנים שיחקו בין החורבות. טיפסו בסכנת נפשות. מכים בפטיש באבנים. צוחקים. זה כוחה של עזה שלעולם אינו תם: ילדיה. תמיד מלאי חיים למראה על אף הטראומה המלחמתית, אימת הירי והפגזים שרבים מהם לוקים בה. המון ילדים יחד. עליזים ופרועים כמו בכל מקום חופשי בעולם. "צלם אותי", היא סיסמתם. הם רצו אחרי חתול. שתו מיץ קנה סוכר מחנות קטנה. לפעמים הם הולכים עם הוריהם מפה לים הסמוך, מפלט יחיד ממחנק אבק וחום.
כשהמשכנו לנסוע הדלדלו הבתים לכיוון דוגית והנוף נפתח לשדות חקלאיים ולחלקות קטנות. יכול היית לצפות בישראל הסמוכה. ארובות תחנת הכוח, חומה. אשקלון. הדרך החולית והשדות נראו לי מוכרים מאד ונזכרתי כי ראיתי אותם השבוע בסרט דוקומנטרי מקסים של איילת הלר שנקרא "שדות אדומים" וצולם כאן, בשדות בית להיה. זה סיפורם המיאש של מגדלי התותים העזתים, שזמן מה כבשו חלק מן השוק הארופאי דרך אגרסקו ואחר בזמן האש, כשנסגר מחסום קרני , אבדו את עולמם ונחנקו עם התותים שנתקעו. גם פגזי צהל נופלים על החממות. קורעים או הורגים.
"אין יותר תותים", אמר הנהג. הלכה המתיקות האחרונה. פה ושם ראינו מכתשי פגזים. מהשמים הציץ בנו הצ'פלין הצהלי ובדק מי אנו. אחר הגענו למין בית בטון דל וקטן ולידו חלקת חצילים סגולים ופלפלים אדומים. גבר קרב אלינו מוקף ילדים ובזרועותיו תינוק. כמאל עואג'ה שמו. הוא חקלאי מקומי ואיש משטרה שגר עם 12 ילדיו ואשתו בלב שדהו. חיכן היה וגאה בחציליו והביא לנו ארגז מלא. ראינו כי מיכל המים שלו מפוצץ. בשדה שליד הבית הבחנו במכתשים גדולים. כל השדה היה מנוקב כאילו ירתה סוללה ישראלית מקבץ. מרחק כ40 מטר מביתו הקטן היו עשר פגיעות שבקעו את האדמה. "שדה פגזים", אמר.
הוא לקח אותנו לאחורי הבית שם נח ארגז ירקות מלא עשרות קילו של רסיסי ברזל מהירי. לפעמים כשתותחים יורים הם מתחבאים בבית, "כמו ארנבת בחור שלה. אז התינוק מילל מפחד כמו כלב קטן. והאדמה רועדת". אדמתו מצמיחה יותר רסיסים מחצילים. פספוס של כלום וכל המשפחה עולה השמימה. "כשהם באים לירות מפה", אמר לי על יורי הקסאמים, "אני צועק להם שילכו. כי הילדים שלי ייהרגו מזה". כשדיבר קרב אלינו שכן שלו צעיר ממנו ואמר שהוא גירש חוליה. אז הם הלכו למקום אחר.
"אם אתה לבד", אמר האיש, "אין לך מה לעשות. אבל אם יש לך אח או שני אחים, ואתם חמושים, אתה יכול להגיד להם ללכת. יש לכם כוח".
ככה הם נמעכים בין פגזי צהל ליורי הקסמים. כמו האיש שברח מדב ונפל לשיני נמר. הפחד אוכל את האנשים. האימה, השרירותיות של החיים. כוח החמושים: ישראלים, מקומיים. חמאס. פתח. מה יכול איש כמו כמאל שמגדל חצילים לעשות? רק להתפלל לחיי ילדיו ולהתגעגע לזמנים אחרים. "פעם עבדתי בפם פם בלונדון מיני סטור. פעם אצל אווזי ופעם בפיצה רימיני", הוא חייך וקמטיו התמלאו שמחה. איש זקן בן ארבעים וארבע. "כשדוגית הלכה מפה, חלמנו שיהיה טוב. מאז רק יותר רע", אמר. "הלוואי היתה טובעת האניה שהביאה את כל אלו מחו"ל באוסלו", אמר השכן. "באו עם סיגריה ועכשו לכל אחד יש בנין. רק אנחנו נשארנו עניים". לפני שיצאנו נתן כאמל לנהג שלנו שקית פלפלים חריפים כל כך שהלשון נשרפת. נדיבות עזתית של עניים. היופי שבדלות. ילדיו נתנו לנו רסיסים כמתנה.
פורסם ב 6 בספטמבר 2006 13:29 במדור שיטפון | 13 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
מיכל בתאריך 9/6/2006 2:32:31 PM
כתבה מעולה וחשובה ביותר
על מציאות מחרידה.
לעיתים , כמו אחרי קריאת הכתבה הזו, אני תוהה אם יש זכות קיום למדינה הזו, שמקיימת כל העת סיכולים ממוקדים בשכניה ובענייה.
יוסקה הקיפוד בתאריך 9/6/2006 3:40:54 PM
אם נחלק את סכום סיוע החוץ שקיבלו העזתים
במספר האוכלוסין, נקבל את מספר המליונרים הרב בעולם.
אך אם נפחית את הסכומים שהושקעו בשינאה וטרור נקבל את המתואר בכתבה .
המרחם על אכזריים מתאכזר לרחמנים
יהודי עני בתאריך 9/6/2006 8:31:47 PM
להם יש למכור בלוקים משומשים
ויש להם מזל.
השארנו להם בלוקים משומשים.
פה בישראל חיים לידך שני מליון וחצי אנשים עניים
ולהם אין מה למכור, גם לא בלוקים, כי מי שימכור בלוקים משומשים יכנס לכלא.
די לרחם על עם אחר, לפני שמרחמים על בני עמך.
תתחיל לרחם על בני העם שלך, לך ותראה ילדים רעבים יהודים בישראל , לפני שאתה מרחם על אחרים.
מלך הצדיקים
סרנה [אתר] בתאריך 9/6/2006 8:48:40 PM
על שני הרחמנים האחרונים
אני תמיד מקווה שהרחמנים נטולי החמלה על האחר לא יגיעו לאתר הזה אבל זו ציפיה לא ריאלית
כל חיי כתבתי גם על יהודים ענים אבל מידי פעם אני מציץ גם באחר, זה הקרוי בתנך הגר. אם זה מפריע לכם, תעברו לבלוג סמוך
יהודי בתאריך 9/6/2006 9:43:17 PM
סליחה על הפגיעה ברחמן כמוך
אנא סלח לי על חטאי בבואי לומר לך שאתה חוטא וטועה טעות מרה.
טעותך כפולה. אתה גם מבזה מי שבא לומר לך- רחם קודם על בני עמך והצג תמונות של ילדים רעבים בישראל 2006 בדיוק כפי שאתה מציג את בני העם השכן .
אתה טועה ומטעה בכך שאתה זורק אנשים מהאתר שלך מבלי להבין ולרצות להבין את האמת.
זה כל מה שהתבקשת לעשות. הצג מציאות נכונה משני הצדדים, לא מצד אחד.
איש לא אמר שאתה לא כתבת על יהודים עניים, אבל הרגישות היום מוכרחה להיות גבוהה מאוד לסבל העובר על היהודים
ומי ירחם עליהם אם לא הם על עצמם?
תפקידנו היום מר סרנה הוא בראש ובראשונה לעזור לעצמנו, כשאנו נשתקם ולכל הילדים היהודים בישראל יהיה מה לאכול והם לא יחטטו בפחי האשפה
אז בשמחה רבה נעזור לכל עם אחר מסביבנו.
לא ייתכן בכלל
ש-
לפני שאנו מסוגלים לבחון את הסבל של הצד
השני.
חובתנו לבדוק את העוני אצלנו ולעשות איתו משהו לפני שכולנו נכנס אליו .
זוהי לא שאלה של רחמנות אלא שאלה אחרת לגמרי
הנוגעת לכבוד עצמי , לאהבה לבני עמך,ולקצת פירגון שלא יזיק שמוכרח להוות חלק מהזהות שלך כיהודי החי בישראל.
מיכל בתאריך 9/6/2006 11:01:16 PM
ליהודי, חבל מאוד שאינך מבין
שהאטימות והאכזריות שממשלות הימין מפגינות כלפי הפלסטינאים, היא אותה אטימות שבאה לביטוי ביחס לשכבות החלשות בישראל.
זו אטימות אגוצנטרית, אל כל מי שהוא לא אני. מה אכפת להם, לעשירים השבעים והזחוחים שבשלטון, מפלסטינאים בעזה, שחיים ברעב ובתת-תנאים, מה אכפת להם גם מהמובטלים אן בישראל, מהעניים שהם כ 25 אחוזים מהתושבים,ממשפחות מרובות ילדים, מחד הוריות, נכים, נפגעי נפש, זקנים, ניצולי שואה זקנים, עולים חדשים, עובדי קבלן....
הללו אינם כוח אלקטוראלי, ולכן אפשר לרמוס אותם, וכנ"ל הפלסטינאים הללו בעזה.
הבנת את זה, יהודי?
אגב היהדות המקראית דווקא הדגישה זאת מאוד:
לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא- יקרא עליך את ה' והיה בך חטא.
וזכרת כי היית במצרים ועל כן אני מצווך לעשות את הדבר הזה."
דברים, כד, 14 - 21-
יהודי בתאריך 9/7/2006 12:56:27 AM
היום זה הכל תערובת אין
ימין ואין שמאל יש קדימה.
לא אמרתי מילה אחת טובה בעד הימין, ממש לא.
עמיר פרץ אמור היה לתת כסף לעניים ולהיות באוצר
דחפו אותו להיות בבטחון והוא הרס את המדינה.
את צודקת בעניין של האטימות.
עוד לא היתה ממשלה אחת בישראל שלא היתה אטומה
ואם את זוכרת אחת כזאת תזכירי .
כל מה שאמרתי הוא שמר סרנה צריך להיות הוגן ברחמים שלו ולתעל את העניין הציבורי במאזני הצדק שאם אינן טוחנות טוב בממשלה לפחות שיטחנו טוב בעיתונות.
כל תמונה של עני פלשתינאי נא לשים תמונה של עני ישראלי, קצת איזון לא יזיק.
זה הכל.
שפוי מלחמה [אתר] בתאריך 9/7/2006 3:11:19 AM
ל"יהודי"
א. העניים, ואפילו הפחות עניים יחסית בעזה היו מתים לחיות בתנאים של העניים שלנו. בדברים האלה הכל יחסי (אני לא חושב שאף אחד מבני דורנו היה רוצה לחיות בתנאים שנניח דוד המלך חי בהם).
ב. מה הקשר? העוני בעזה לא נגרם בגלל שאנחנו משקיעים בכלכלה הישראלית ולא בכלכלה הפלסטינית. העוני בעזה נגרם בגלל שאנחנו חונקים את עזה בכוח צבאי. אפשר להתווכח האם זה נכון בשביל להשיג כל מיני יעדים. אבל זה ממש לא קשור לעוני אצלנו.
סרנה [אתר] בתאריך 9/7/2006 8:35:45 AM
יהודי
מה יהודי בקורא לעצמו יהודי מלבד שמו
לא שכל
לא רחמים
רק דקלום ישן נושן של כלום
באמת קיויתי כי כאן יעלמו הטוקבקיסטים של הנפל"ם והשנאה
מיצבשת בתאריך 9/8/2006 1:39:29 PM
תחטפו מהיהדים כדי להציל את פלסטין
האתוס הפלסטיני מלא בקורבנות ובמסכנות פלסטינית כאשר ישראל יצאה מעזה בחרה הרשות הפלסטינית להתחיל בשיגור טילים על אוכלוסיה אזרחית . באמת חבל שהנשק הישראלי לא מצליח לפגוע במדוייק בטרוריסטים יותר חבל השותפות שלך לתפיסה של מסכנות הפלסטינים כביכול כתוצאה ישירה של מלחמת ישראל בטרור ולא כתוצאה עקיפה ולא רצויה של הטרור אותו גורמת ממשלת החמאס השולטת בחבל הארץ הזה.
שפי [אתר] בתאריך 9/8/2006 5:18:36 PM
ללא נושא
גם הצילום מאוד מוצלח.
קראתי ב"ידיעות" את המאמר שלך "הנשיאה קולט" (נדמה לי שזה היה שמו). ואני טוען שדרוש נשיא ערבי:
http://israblog.nana.co.il/blo....sp?blog=98991&blogcode=4766991
סרנה [אתר] בתאריך 9/8/2006 9:39:12 PM
נשיא
בוא נתפשר על נשיאה ערביה ואני לא צוחק
זו תיהיה תשובה מוחצת לכל דעה קדומה שרק קימת
הנרי צ. בתאריך 9/9/2006 2:09:14 PM
המציאות מכה מנגד
מתי כבר יבינו כל עושי ההשוואות למיניהם (כמו ה"יהודי" ויוסקה (הקיפוד) שחמלה היא לא משהו שמוגבל בכמות או בנפח. כלומר העובדה שאוכלוסיה אדירה ראויה לחמלה ולטיפול ולדאגה אינה מורידה מכך שאוכלוסיה שלמה אחרת, במקום אחר, נאמר תושבי ישראל העניים, ראויים גם הם לאותה מידה של חמלה ודאגה.
זו טיפשות וכסלות לומר זאת והייתי אומר ניחא, לולא הייתי בטוח שגם מנהיגינו הדגולים אינם טיפשים וכסילים באותה מידה כמו שני הליצנים האלו - יהודי וקיפוד.
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
