הצהרת הון של חלוצה זקנה. אמא מופרטת.
אני יולה נשיבירסקי סרנה, ישראלית בת 93 תחת התראת- חריגה מהבנק. משלמת על מיטה ליד חלון עם וילון תכלת בחדר של שלוש, סך תשעת אלפים ש"ח לחודש, מורכב מהפקדת ביטוח לאומי סך 1800 ש"ח לחודש, פנסית מבטחים של כ3000 שח והשלמת קופ"ח מכבי זמנית בסך ארבעת אלפים. לפני 75 שנים סיימתי גימנסיה בוורשה ובנובמבר 1934 אחרי הבחינות, בגיל 17 וחצי, מומחית מילדות בעבודות משק חי בחוונת של אבי, יצאתי ברכבת מוורשה לוינה ומשם לטריאסט ולארץ ישראל. אבי נפרד ממני על הרציף עם כל אחיותי ופעם אחרונה התחבקתי עם אחותי הקטנה פייגלה ויותר לא ראיתים לעולם.
בנמל טריאסט עליתי על האניה "קרנרו" ובידי שבע לירות שטרלינג מאחי יוסף למסע ושבע מאחי אליהו לימים הראשונים בפלשתינה. מנמל יפו הגעתי ישר לאחי בחדרה ולמחרת קמתי השכם בבוקר בארץ החדשה ועליתי על עגלה ויצאתי לקטיף בכרכור ומאז עבדתי כל חיי. קטפתי ועדרתי, השקיתי אפרוחים במשק בעלי חיים, קטיף תפוזים ובית אריזה, חדרנית במלון כרמליה ופקידה בשק"ם קצינים בריטי וטלפוניסטית בשירות הטלפונים העברי המתחיל ונישואין למורה סרנה ושני ילדים וטיפול בילדי אחרים לצרכי השלמת שכר ולימוד קצרנות ופקידות במלון שרתון. תמיד בתחושה של מחסור וחרדה לחשבון הבנק וחיים ע"פ השקל. שנות חיים רבות ומדודות עם בעלי ושני הילדים. חיים זהירים עם שתי משכורות קטנות וחסכון לתיכון וחשבון בלי מינוס. בית הבראה של ההסתדרות כל קיץ ואחר כך, לעת פנסיה, טיול שנתי צנוע לחו"ל בקיץ.
בשנת 97 עברנו מדירת דמי מפתח לדירונת שכורה ומשם לבית אבות עירוני שמצאנו אחרי חיפושים ממושכים וסיורים בבתי אבות שהיו מעבר ליכולתנו. חדר קטן לשנינו בדיוק ע"פ תשלומי הפנסיה וביטוח לאומי. בבנק נחו מאתים אלף ש"ח שחסכנו משך 40 שנים כדי שלא ניפול לנטל על הילדים. כעבור שנה נפטר בעלי בבית האבות וחלקתי חדר עם זקנה אחרת ואחר עברתי למחלקה סיעודית ומחיר המיטה בחדר של שתיים זינק לאחת עשרה אלף ₪ לחודש. סכום דימיוני שמעולם לא העזתי להוציא. שלמתי לערבות בנקאית עמלה ענקית וגם הוצאות על חיתולים ותרופות והסכום לימי צרה בבנק התמוסס לו בלי שום מותרות כקובית סוכר בתה רותח.
עברתי לבית אבות פרטי ארבל בשל הנחה קטנה של רוחב יד ונעזרתי במגן כסף ביטוח סיעודי של קופ"ח מכבי ל60 חודשים שיפוג עוד שנה. המדינה ומשרד הבריאות מסרבים להשתתף בכל מימון שהוא ושבע שנים גם ביטוח לאומי לא שילם לי את קצבת השארים של בעלי ואחר כך סירב לשלם את רוב המגיע לי בשל חקיקה של נערי האוצר בחוק ההסדרים הנבזי שמונע מאזרחים מבוגרים כמוני לקבל רטרואקטיבית את מה שהפקידו כל חייהם. מהחסכונות שנמוגו אל היומיום הסיעודי, נותרו בפקדון קטן כעשרת אלפים ש"ח. 30 ש"ח לחודש אני משלמת לפדיקור ו-800 ש"ח לחודש משלמים שני ילדי לאשה הטובה שמגיעה בשלושה אוטובוסים מאשדוד לשבת איתי שלוש פעמים בשבוע.
כבר זמן מה שאיני חוקרת את בני ובתי על מצב הקונטו בבנק. ממבטיהם אני יודעת לא לחקור. הם שקועים בצרות שלהם וכספם הולך ופוחת. אני לא מצטערת שעליתי ארצה רק עצוב שכל התקווה שלי ושל בעלי שלפחות ילדי לא ידעו מחסור, נעלמה. לפעמים, כשמשכיבים אותי במיטה בשבע, אחרי ארוחת הערב, לפני שנופלת עלי השינה של הכדור שבלעדיו איני נרדמת מדאגות, אני חושבת שהמצוקה גדלה והתקוה שהחזיקה אותנו, הולכת וקטנה, והפריץ והחזק והעשיר אוכלים את העני פה בדיוק כמו במקום ממנו ברחתי אחרי הגמנסיה.
פורסם ב 15 בספטמבר 2009 07:42 במדור שיטפון | 25 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
דפנה לוי [אתר] בתאריך 9/15/2009 8:13:34 AM
לא פשוט להזדקן כאן
בעיקר בגלל חוסר הכבוד שנוהגת הבירוקרטיה באוכלוסיה המזדקנת. שכחנו את המשפט "והדרת פני זקן", ובאין לנו הדר - לבי לבי על כולנו..
בריאות טובה ושנה טובה.
תמי [אתר] בתאריך 9/15/2009 8:26:36 AM
מדויק ומצליח להיות נוקב
למרות המילים המדודות ונעדרות ההתלהמות. זה משהו שתמיד אהבתי בכתיבה שלך.
מיכל בתאריך 9/15/2009 8:27:26 AM
עצוב, מזעזע
האם לא ניתן להתארגן לתביעה קולקטיבית נגד הביטוח הלאומי והאוצר?
נטלי מסיקה [אתר] בתאריך 9/15/2009 9:33:34 AM
בלי אוויר
נשארתי אחרי שקראתי אותך.
מצטרפת לקריאה של מיכל לעשות משהו
דוד שליט [אתר] בתאריך 9/15/2009 9:36:52 AM
ללא כותרת
קמה מפלגה שאמורה היתה לדאוג לזקנים שנהיה, לא עשתה ואיננה עוד. קשה לקרוא את הדברים שכתבת, יגאל.
נטשה בתאריך 9/15/2009 9:40:12 AM
קשה ועצוב ואי אפשר שלא לדאוג
גם מבחינה אישית. מה יהיה עלינו האזרחים הקטנים שמשלמים מיסים ומקבלים גורנישט. מה אפשר לעשות?
אסתר בתאריך 9/15/2009 10:24:36 AM
בוכה.
הדמעות שיש לי בעיניים וחוסר האונים הם מה שאני חווה מהרשומה קורעת הלב הזאת.
אין יותר מילים.
נוני טל בתאריך 9/15/2009 10:39:34 AM
ללא נושא
הקפיטליזם הארור בכיעורו המירבי. לא נותרה חלקה אחת לפליטה, מהאכזריות והרוע של השיטה.
לצערי, אינני רואה שביב אור בקמה המנהרה.
סרנה [אתר] בתאריך 9/15/2009 10:56:44 AM
האור היחיד הוא בתחילת מנהרה
בקצה שלה חושך מוחלט ושם זקנתנו שלנו בעוד כך וכך שנים בצל השקשוקה
אש'א בתאריך 9/15/2009 11:28:36 AM
ללא כותרת
זה פוסט מעורר שדים משנתם המוזנת מהעובדה שיש לנו, עדיין, הורים. שאנחנו עדיין ילדים של מישהו גדול...ואצלך, לעובדה הזו כבר אין תוקף, למרות שיש אמא....עצוב ובודד. עצוב ומעורר אימה..
אלון בתאריך 9/15/2009 2:39:49 PM
נמאס מההשתלחות חסרת הרסן בפקידי האוצר
הם לא נערים, אלא אנשי מקצוע שמנסים בסה"כ לשפר את כלכלת ישראל, בשעה שחברי הכנסת ונציגי העמותות השונות רק עסוקים בלהשמיץ ולהפיץ לציבור מידע שיקרי ושגוי.
מי שמאשר את תקציב המדינה הם חברי הכנסת ולא עובדי משרד האוצר.
חברי הכנסת רשאים להגיש הסתייגויות ולהצביע נגד התקציב.
העניין הוא, שכאשר רוצים להוסיף תקציב לסעיף כלשהו צריך גם לקצץ מסעיף אחר, וזאת אחריות כבדה מדי בשביל אנשים שאוהבים רק להשמיץ.
יודית שחר [אתר] בתאריך 9/15/2009 2:55:06 PM
ללא נושא
מקומם. צריך לעשות כאן מהפיכה חברתית, נערי האוצר הם בסך הכל הייצוג המכוער של השיטה הפוסטקפיטליסית.
דורסים לנו כאן את הכבוד, את שרידי האנושיות. דורסים את הורינו הזקנים, את ילדינו הרכים, דורסים את הכבוד של האנשים העובדים במדינה, אין קצה למגף הדורס.
אין לי מושג מה אני אעשה כשאהיה זקנה, בתור מורה במשרה מלאה בתיכון, כיתות חינוך מיוחד, אני לא מגיעה לארבעת אלפים שקלים, מזה אני מגדלת את הילדים שלי, מאיפה אשיג עשרת אלפים שקלים לעת זיקנה לחודש? זה מיפלצתי ומאיים על כולנו.
שרון רז [אתר] בתאריך 9/15/2009 3:55:12 PM
ללא נושא
מצטרף לדעתם של רוב המגיבים כאן
היטיבת לכתוב, כהרגלך, וזה כה עצוב ומייאש, כה עגום ומבזה, כה חזק ומדכא, קשה מאוד, קשה
אני באמת תוהה מדוע אנחנו לא עושים כלום ומהיכן תבוא הישועה
הרי אם זה כך ככה עכשיו אז אצלנו בעוד כמה שנים זה יהיה עוד יותר משפיל, מלחיץ ובלתי אפשרי
זוועה
תודה רבה לך על הכתיבה
אסתי [אתר] בתאריך 9/15/2009 5:12:25 PM
ללא נושא
הדברים מדברים בעד עצמם וכל מילה שאוסיף היא מיותרת.
אז רק להגיד שקראתי ונקרעתי מכאב ומזעם.
ותיקה בתאריך 9/15/2009 6:37:27 PM
ללא נושא
כן, קשה מאוד.
איננו רחוקים מהגיל של אמך. עשורים עוברים מהר מרגע מסוים. ומאותו הרגע ועד שזה מגיע, אין מקום מתחת לשטיח, אי אפשר לדחוק את זה לשם.
צריך להיערך איכשהו לשלב הזה. איך? - הולך ומתבהר, גם בעזרתך כאן.
יוסי בתאריך 9/15/2009 6:50:06 PM
מי זה האלון הזה?
יש לי ספק רב אלון עצמו מאמין למה שכתב
אני אתחיל לחשוב, אולי, ייתכן, להאמין אם
1.
בכירי האוצר ישרתו בממשלה עד גיל 67 כמו שהם הכתיבו לכולנו. כל זמן שכה רבים מהם {השמות בעיתון} עוברים לשרת , במשכורות עתק, את מי שהתעשר על ידי החוקים התקנות הצווים וההסדרים שהם חברו אני אחשוב עליהם מה שאיני מעיז לכתוב בגלל בעיות לשון הרע..
2. לדוגמה אחת כואבת: לרפורמת בכר קוראים רפורמת בכר ע"ש בכר מהאוצר לא קוראים לזה רפורמת חבר הכנסת האלמוני. בכר לקח ממני את הפנסיה וקופת הגמל והעביר את זה ללבייב ועופר. אפשר לתאר את זה באלף לשונות חלקלקות יותר ופחות. אבל עובדה שזה פקט. בזכות בכר זה יצא מהחשבון שלי עבר דרך הכיס שלהם ונעלם. ולבייב ועופר עברו לאנגליה. נגיד בציניות עד חמש מאות מליון זה לימה בפרו ממליארד ומעלה זה לונדון באנגליה. אותו בכר וחבריו לא דאגו אפילו רגע לי ולאמו של סרנה. עכשיו הם מדברים על חסכון במודל ציליאני? ממתי קיים המודל הזה? למה הם לא ידעו עליו קודם? ממעולם חוסר ידע גדול כזה לא העביר כל כך הרבה כסף למעטים כל כך.
איך זה ייתכן שבמקרה סתם מקרה הכל עבד לטובת אדוני המשק ובמקרה הכל במקרה העושק בצורת עמלות, דמי טיול, דמי אממו, דמי גוגו ממשיך וגובר. את ה 1.75 שמורידים לי מהגימלה יחזירו? חוק מס המים עובד אותו דבר בסביון-גני יהודה ושכונות שפירא והתקווה?
מה לעשות? לפחות נתחיל לדבר. אפשר לכתוב ספרים על חוק ההסדרים ופקידי האוצר.
הנה ההתחלה נתחיל לדבר אמת. בשביל מי לדעתכם עובדים בכירי האוצר? בשביל אמו של סרנה והפנסיונר האלמוני או בשביל 100 המשפחות שבועלות את המשק כולו ביחד ואת כולנו כל אחד לחוד.
סרנה [אתר] בתאריך 9/15/2009 8:58:13 PM
ליוסי. או ניר גלעד מהאוצר
שהעביר לצמד העופרים הון שלנו והיה למנכלם
וכל אותם נערי שעורקים מיד כמו יונס ושות
וגם במקרה אימי נערי אוצר של סילבן שלום גנבו בלילה את הזכות לקבל רטרואקטיבית מביטוח לאומי
לא כל מה שהם עושים הוא רע אבלהרבה עוול נעשה שם לחלשים
ת בתאריך 9/15/2009 9:01:37 PM
פעולה
כן, פעולה. מניסיוני, כתיבה השפעתה מוגבלת.
המעמד הבינוני על גווניו מיוצג ברשימות. מדוע לא להתחבר ולנצל את הפלטפורמה הזו בתור התחלה לפעולה?
יוסי בתאריך 9/15/2009 9:20:08 PM
לסרנה שלמות, בכלל לא לעניין
ראה איך כשרונך לעברית מתגבר עליך. איזה יופי של מילה "מנכלם" איזה יופי של שפה
מנכלם פירושו כמובן מנכל אותם. במידה וזה פועל השורש הוא נ-כ-ל . ניקח שורש אחר נ-ג-ר אזי נאמר הוא מנגרם כלומר פלוני מבצע באלמונים עבודת נגרות. או משברם שמובנו ידוע ואם הוא מדען שעוסק בגנטיקה מודרנית הוא משבטם כלומר משבט אותם. וכך אתה גם מביע דעתך על אותו נוכל מנכל נוכלויות מנוכלות שמנכל גם את מי ששכרו אותו בראשונה לנהל את משרד האוצר וגם את מי שמשלם שכרו המופרז כיום כי הנוכל חייב לנכל בכל הנסיבות יהיו אשר יהיו. כמו שהדג חייב לשחות והרוח לנגן . צמד עופרים זה כמובן משה ואהרון .
חוץ מזה שנה טובה לכל
נועם [אתר] בתאריך 9/16/2009 8:49:03 AM
קשה לקרוא
אבל כמו בנושאים אחרים (כיבוש, מלחמות, גזענות, שנאת זרים) האשמה אינה בכמה פונקציונרים בעמדות מפתח אלא בסדרי העדיפויות של כולנו. מיליון עניים הוקרבו בין היתר בשביל שנוכל "להתאושש מהמשבר הכלכלי" ולראות את הבורסה עולה. זה טוב בעיני רבים, והם מדחיקים את המחיר. כך זה גם בכל העניינים האחרים. למשל, כשגולדסטון מציב לנו מראה ומזכיר לנו באיזה מחיר השגנו "ניצחון" בעזה, אנו מעדיפים לשבור את המראה. וכן הלאה וכן הלאה.
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
