יין, יאנג ורפואה
יסודות הרפואה הסינית
מבוא
לאחרונה שומעים הרבה על "רפואה סינית", דיקור, טוי-נא, שיאצו ועוד. רבים מתקשים להבין שהרפואה הסינית אינה "חושבת" כמו הרפואה המערבית; לא רק הכלים בהם משתמשים שונים - הרעיונות הבסיסיים, העומדים מאחורי השיטות, שונים בתכלית. על מנת לעמוד על ההבדלים בין הרפואה המערבית לרפואה המזרחית, יש לזכור כי זאת נשענת על הפילוסופיה (והמדע) המערבית ואילו זאת נשענת על המזרחית.
מטרת המאמר הזה היא לתאר את אחד הרעיונות הבסיסיים ברפואה הסינית.
בהמשך יבואו מאמרים שירחיבו על נושאים נוספים, כמו חמשת האלמנטים, שלושת האוצרות, המרידיאנים ועוד.
בעוד שהפילוסופיה המערבית היא רדוקציוניסטית בטבעה, ומנסה להבין כל דבר בפני עצמו, כדבר בלתי-תלוי, הפילוסופיה הסינית, ההוליסטית, רואה בפרט דבר חסר-משמעות בלי ההֵקשר לכלל שמסביבו. דבר זה מקשה עלינו, בני המערב, להבין את הבסיס הפילוסופי עליו ניצבת הרפואה הסינית, מכיוון שנקודת-המבט שלה על המציאות שונה לחלוטין מזו של המערב.
בעוד שבעיני הרופא המערבי, כל טמפרטורה שבין 36.6 מעלות צלסיוס ל-37.5 מעלות צלסיוס נחשבת ל"תקינה", וכל טמפרטורה אחרת מעידה על "מחלה", בעיני הרפואה הסינית אין משמעות למדידה המתקבלת מן המדחום ה"אובייקטיבי". למשל אוכל יכול להיות "מחמם" או "מקרר", בלי קשר לטמפרטורת ההגשה: פלפל חריף הוא "חם", ומנטה "מקררת", גם אם שניהם יוגשו בטמפרטורת החדר.
אם בראייה המערבית הסיבה למחלה היא חיידק או וירוס, או מחסור בויטמינים, הרפואה המזרחית מסתכלת על מכלול החיים כגורם למחלה – החל מהמצב הגופני, הנפשי, המשפחתי, וכלה במקום העבודה ואורח החיים.
בתפישה המזרחית, חשיפה לחיידק או וירוס אינה סיבה לחלות – הרי יש הנדבקים מכל דבר, ויש שכמעט אף פעם אינם חולים, למרות שאלה וגם אלה נחשפים לאותם גורמים חיצוניים.
בעיני הרפואה הסינית, הסיבה למחלה היא חוסר איזון. אנחנו, במערב, רגילים לחשוב על איזון במשמעות של אדם ההולך על חבל, אבל הסינים מתכוונים לשיווי-המשקל העדין בין גורמים רבים, פנימיים וחיצוניים, ובעיקר בין שני המושגים הידועים: יין-יאנג.
יין-יאנג
כפי שהוסבר, הפילוסופיה והרפואה הסינית הן הוליסטיות בטבען, ומעדיפות את ההסתכלות על השלם, והבנת הקשרים בין חלקיו השונים, על-פני ההתמקדות בפרטים, אליה רגיל בן המערב. השלם הוא העולם כולו, ולפני הבנת הסינים, כל פרט מתוכו מייצג את השלם ומהווה שלם בפני עצמו, בו-זמנית. האדם, כ"שלם קטן בתוך שלם גדול", מקיים בתוכו את אותה המחזוריות הקיימת בטבע מסביבו.
הפילוסוף הסיני לאו-צה, שחי לפני כ-2500 שנה, כתב ב"דאו טה-צ'יאנג": "כאשר הירח מלא הוא מתחיל להתרוקן. ...כשכוח מגיע למקסימום הוא מתחיל להיחלש, וכאשר הדברים הטבעיים מתמלאים הם מתחילים להתפזר. אחרי הבשלות בא הריקבון ואחרי השמחה בא העצב. שניים אלה הם המצבים, המשתנים תמידית, של האדם."
הסינים משתמשים בצמד המונחים "יין-יאנג" כדי לתאר ולהסביר את העולם והתהליכים הקורים בו. אחד החוקים הבסיסיים ביותר בהשקפה המערבית על הטבע הוא היות פרטיו מוגבלים על ידי גבולות. כל דבר בו אנו יכולים לחוש בערת חושינו הוא בעל התחלה וסוף. הפילוסופיה הסינית לא עוסקת בפרטים ובגבולות, אלא בהקשרים בין הפרטים, בהשתנות התופעות בצורה מתמדת, תוך תנועה אינסופית אל שיווי משקל ואז ממנו החוצה וחזרה. כל זאת מתואר בפילוסופיה הסינית על ידי צמד מושגים יחסיים, אך ברורים: יין (YIN) ויאנג (YANG).
יין, במשמעותו המילולית, הוא "הצד המוצל של ההר". בצד המוצל קר, הכל נסתר, מעט הפעילות המתקיימת מבוצעת לאט. היין נחשב לפסיבי, חשוך רטוב, איטי, פנימי וכו'.
יאנג, במשמעותו המילולית, הוא "הצד המואר של ההר". בצד המואר מאירה השמש, חם, הכל גלוי, הפעילות מהירה ואנרגטית. היאנג נחשב לאקטיבי, מואר, יבש, מהיר, חיצוני וכו'.
הסמל המקובל לתיאור הצמד יין-יאנג הוא המעגל ובתוכו שתי "טיפות", שחורה ולבנה, הזורמות אחת לתוך השניה (ראה בכותרת). סמל שתי הטיפות אינו מבטא חלוקה מוחלטת אלא זרימה ושינוי: צד ההר המוצל עכשיו, יהיה מואר אחר-כך, והצד המואר עכשיו, יוצל אחר-כך. סמל הטיפות הזורמות מבטא את מערכת היחסים בין היין והיאנג, המורכבת מחמישה תנאים הכרחיים של השוואה וניגוד:
א. יצירה הדדית בין היין והיאנג. למרות שניתן להבדיל בין יין ליאנג, אי אפשר להפריד ביניהם. הם תלויים האחד בשני ומוגדרים האחד על-ידי השני - כל אחד הכרחי לקיום בן זוגו. לא היינו יכולים להשתמש במילה "גבוה" אם לא הייתה קימת המילה "נמוך", לא היה "ימין" בלי "שמאל".
ב. ניגודים יחסיים. בכל מקלחת נמצא ברז למים חמים וברז למים קרים. המים החמים הם יאנג והמים הקרים הם יין, אולם הגדרות אלו נכונות רק באופן יחסי. המים הקרים מהברז הם יאנג, בהשוואה למי קרח מהמקרר, ומי-הברז החמים הם יין, לעומת מים רותחים מקומקום התה. כל יין ויאנג יחסיים זה לזה.
ג. כל יין ויאנג ניתנים לחלוקה פנימית נוספת. אותה חלוקה מאפשרת לנו להבין אינסוף תופעות. בגוף האדם נחשב החלק הקדמי ליין והאחורי ליאנג, אך בחלק הקדמי החזה נחשב ליאנג, כי הוא נמצא מעל לבטן, הנחשבת ליין. כך שהחזה הוא יאנג בתוך יין, והבטן היא יין בתוך יין. ניתן להמשיך בחלוקה זו עד אינסוף.
ד. טרנספורמציה. הדבר היחידי שקבוע בטבע הוא חוסר הקביעות. שום דבר בטבע אינו קבוע, פרט לשינוי. היין נע לכוון היאנג, והיאנג נע לכוון היין. זה טבעו של היקום. אפילו על הר, שנראה לנו יציב לחלוטין, פועלים באופן תמידי כוחות הרס ובניה. צמח שנובט הוא יאנג, מתפתח מהר ופורץ אל העולם. עם הזמן הוא מאט את התפתחותו, ולבסוף הופך לגזע חזק ויציב - יין. בשיאו הופך היין ליאנג, ולהפך.
ה. שליטה וביקורת בין היין והיאנג. "יותר מדי חום" מבטא "מעט מדי קור". עולם התופעות חייב לשמור על איזון תמידי. איזון זה יושג רק תוך שליטה ובקרה מתמדת של היין על היאנג, ולהפך. לדוגמא, במנוע יש מערכת קירור (רדיאטור). אם חסרים מים המנוע יתחמם, ואם הם יקפאו המנוע לא יפעל כלל. האיזון בין השניים מאפשר תפקוד תקין ("בריאות") למנוע.
יחסים אלה בין היין והיאנג, מבטאים את היחסים הקיימים בעולם וקל וחומר בגוף האדם. באופן תיאורטי, כאשר הגוף נמצא באיזון, היין והיאנג נמצאים במצב שווה, אבל במציאות, "קו השוויון" הדמיוני בין היין והיאנג נמצא בשינוי מתמיד היות שיחסי הכוחות בין היין והיאנג משתנים ללא הרף.
השינוי הזה הוא מטבעו של עולם: בלי גשם בחורף לא יצמחו פרחים באביב, לא ייווצרו פירות בקיץ ולא יופצו זרעים בסתיו, לקראת החורף הבא. הזרימה המאוזנת, מיין ליאנג ובחזרה, הכרחית כדי לקיים את החיים עלי אדמות. בצורת בחורף תביא לקיץ שחון, ושטפונות בחורף יביאו לסחיפת אדמה ועקירת עצים. כדי שהטבע יהיה "בריא", צריך איזון בזרימה שבין עונות השנה, שלא תהיה אחת "חזקה מדי" או "חלשה מדי" בשביל האחרות. לאיזון זה מתייחסים ברפואה הסינית כאשר מדברים על "הרמוניה", והוא קיים באדם כמו גם בעולם כולו.
לעמודי המאמר : 2 1
פורסם ב 29 בפברואר 2004 02:40 במדור רפואה ולחימה תגובות נעולות
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
