הדגל בוער

מתי, לעזאזל, כבר יפול הקסאם בתוך גן ילדים בשדרות?

תגובתך חולנית לגמרי!

לחנוך,
כנראה שלא הבנת את הרעיון.
תחשוב פעם נוספת.

כתבת:

הכחשת המשבר ההומניטרי היא לא רק מופרכת מעיקרה, אלא היא מוכרחה להתפרש כביטוי של אדישות לא-אנושית.


לטעמי, הכחשת המשבר ההומניטרי היא לא סתם אדישות לא-אנושית. היא היא הסימפטום לבעיה שלנו ביחס לפלסטינים ובייחוד לחמאסניקים (וככאלה אנחנו תופסים את כל תושבי עזה, לאור זכיית התנועה בבחירות). אנחנו עושים להם דה-הומניזציה, אנחנו לא רואים אותם כאנשים רגילים, ראציונליים, שבהינתן תנאים לקיום ריבונות אמיתית, כולל גבולות פתוחים, ינהגו בהיגיון ויעסקו בפיתוח הכלכלה והחברה. ההיגיון שלנו אומר שמתן גבולות 67' באופן מידי, ואפילו במהלך חד צדדי - שלאחר ההתנתקות נחשב למוקצה - יביא עלינו גל של טרור.

אבל אולי החמאס באמת מתכוון לכך כשאומר שתהיה הודנה ל-15 או 20 שנה בתמורה לנסיגה לגבולות 67'? ואולי הוא לא יפסיק להילחם עד שמדינת ישראל וארה"ב לא יכבדו את ריבונות העם הפלסטיני ואת הבחירה שלו בחמאס, ויאפשרו לו לשלוט כמו כל מפלגת שלטון?

ישראל לא עשתה את כל מה שהיא יכולה כדי למנוע את המלחמה הנוכחית, והיא לא עשתה זאת משום שתפיסתה את הפלסטינים היא שמדובר באינפנטילים שזקוקים למבוגר אחראי.

במידה זאת, הרושם שמותירה ציפי אין משבר הומניטרי בעזה לבני הוא סיסמוגרף מדויק עד כאב של ההתייחסות הישראלית אל הפלסטינים כבני אדם פגומים וחסרי יכולת לשלוט בגורלם.

נראה לי שאם יש הסברה שצריכה להיעשות, היא בדיוק בתחום הזה, פנימה אל תוך החברה הישראלית: להסביר, כמה פשוט, שהפלסטינים הם בני אדם לא פחות טובים מאיתנו. מסר וואחד רדיקלי..

(ואם לעשות עוד צעד - תפיסתנו את הפלסטינים אינה בהכרח בגלל שאנחנו גזענים מתועבים. דווקא הגיוון האנושי בישראל מעיד לא פעם על פתיחות רבה לשונה. אפשר לטעון שיחסנו אל הפלסטינים הוא כזה משום שזה הזיז הנוח ביותר להיתלות בו, כאשר הסיבה האמיתית היא שאם לא כן ניאלץ להודות שאנחנו לא מסוגלים, או מפחדים למוות, מפינוי יו"ש מרוה ההתנחלויות - תנאי יסוד לשקט באזור - משום שאין לנו הכוחות הפוליטיים או החברתיים לעשות מהלך כזה. אז את מי נאשים באימפוטנטיות הזאת? איך נסיר את האחריות מאיתנו? פשוט מאוד - נסבך את המציאות לעייפה ונטען שהפלסטינים הם שורש הבעיה..)

שלום יואב
תודה על הטקסט. כמו תמיד, הוא מחדש, מאיר פינות אפלות ומרחיב את הדעת
חסרתי לי, ואני מניח שגם לרבים אחרים, באתר בשבועות האחרונים. לטובת אלו מאיתנו שאינם מנויים על גלובס אני מפציר בך לא לזנוח את קוראיך ברשת לפרק זמן כה ממושך
תודה וסחתין (על הכל) דורון

נתי, כתבת: "אנחנו לא רואים אותם כאנשים רגילים, ראציונליים, שבהינתן תנאים לקיום ריבונות אמיתית, כולל גבולות פתוחים, ינהגו בהיגיון ויעסקו בפיתוח הכלכלה והחברה".
איפה זה כתוב שאנחנו צריכים לקיים גבולות פתוחים עם הפלסטינים אחרי שאנחנו חוזרים לגבול הבינ"ל? ממתי סגירת גבול בין 2 מדינות או ישויות שאין בו גזילת קרקעות לרעת צד אחד, כמו במקרה שלנו עם ישות החמאס בעזה, הוא עילה להתקפות טרור של צד אחד על השני? ישראל כבר הודיעה רשמית שהיא תהיה מוכנה להכיר בחמאס אם הוא יקבל את תנאי הקוורטט, אך כמובן מבחינתך זו דרישה מוגזמת מדי מצד ישראל. מבחינתך ישראל צריכה להכיר בחמאס גם אם הוא ממשיך להצהיר בגלוי על כוונתו לא להכיר לעולם במדינת ישראל וממשיך בפעילות הטרור כנגדה. האם בכלל יש מבחינתך מצב שבו מדינה מסוימת לא צריכה לדבר עם מדינה או ארגון אחר בגלל המצע הרשמי ו/או הפעילות העוינת שלו? כנראה שאין, כי חמאס מקיים את כל התנאים ההגיוניים שבגללם ישראל והמערב לא צריכים לדבר איתו, ואתה עדיין טוען שצריך להכיר בו. אולי באמת הפלסטינים היו מצליחים להתפתח כלכלית אם מנהיגיהם לא היו משתמשים בעשרות (אם לא מאות) המיליארדים שכל העולם נתן להם כחלק מהסכמי אוסלו כדי לממן תשתית טרור ענפה ולהקים מאות אתרי אינטרנט של תעמולה אנטי-ציונית במטרה לפורר את הלגיטימציה הבינ"ל של קיומה של מדינת ישראל, ואת העודפים שנשאר מהמיליארדים לוקחים לכיסם ולכיסי מקורביהם?
"אבל אולי החמאס באמת מתכוון לכך כשאומר שתהיה הודנה ל-15 או 20 שנה בתמורה לנסיגה לגבולות 67'?" אף אחד לא מטיל ספק בכך שהחמאס באמת מתכוון לזה, השאלה אם זה באמת נכון ללכת על זה. האם ישראל צריכה לחזור לגבולות 67', שהם הקונצנזוס לגבול בינ"ל, תמורת הפסקת אש זמנית ולא תמורת הכרה בקיומה וסיום הקונפליקט אחת ולתמיד? ואיזה מחיר ישראל תצטרך לשלם בתום ה15-20 שנה כדי להגיע ל"הודנה" נוספת של עוד 15-20 שנה? חזרה לגבולות 47'? או אולי לגבולות ועדת פיל של שנת 36'?
"ישראל לא עשתה את כל מה שהיא יכולה כדי למנוע את המלחמה הנוכחית". אני לא מחסידיו של אהוד ברק, אך במקרה זה הוא באמת עשה כל שביכולתו כדי להמנע מההסלמה הזאת. הוא הפעיל את כל המשקל הפוליטי שלו כדי לקיים את התהדייה החד צדדית הזאת בתנאים לא הגיוניים (מעברים בשליטת חמאס, ויתור על דרישה של לוח זמנים בנוגע לעסקת שבויים שתחזיר את שליט) בניגוד לדעת רבים בממשלה, כולל רה"מ עצמו. אפילו שר החוץ המצרי, שהוא לא מאוהביה הגדולים של מדינת ישראל, טוען שהוא הפעיל מכבש לחצים על החמאס כדי להפסיק את ירי הרקטות לעבר, ללא הועיל. אך כמובן, גם אם שונאיה של ישראל יטענו שבמקרה הספציפי הזה אין היא האשמה בהסלמה אתה תתעקש ותטען שהיא האשמה למרות הכל.
אני אגב בעד הפסקת אש, אך לא מטעמים "הומניטריים" (האם המערב נצר את האש מטעמים הומניטריים בעיראק או באפגניסטאן?) אלא מטעמים טקטיים. הפסקת אש עכשיו תצטייר כניצחון. הפסקת אש שתגיע (והיא תגיע) אחרי פעולה קרקעית ארוכה ומסורבלת שבה ייהרגו הרבה חיילים תצטייר כהפסד של ישראל, גם אם עובדתית אין כך הדבר (ע"ע מלחמת לבנון השניה). מה לעשות שבמזרח התיכון הרושם שנוצר כלפי חוץ חשוב יותר מן העובדות.

יוסי, אני בהחחלט הבנתי ששימוש הלשון שלך היה רטורי, ולא התכוונת מילולית.

נתי, דברים מעניינים. אני מוטרד, וחוזר וחמוטרד, מן הטון הדפנסיבי-אגרסיבי של המונולוג הישראלי. אני חושב שהמייסדת היתה גולדה מאיר, והיא הורישה אותו, לפעמים באותה דרגה של שטחיות ועם אותו אוצר מלים דל ותחביר מזעזע, לילדיה ולנכדיה.

סוף סוף אפשר להיות צודקים גם מבלי להיות צדקנים ומתחסדים. אפשר לעמוד על זכויות גם מבלי לאבד רגישות אנושית וכבוד לזולת.

אשר לחמאס, אני אינני נוטה לתת לו אשראי. מקריאת ההיסטוריה ומעיון בהתנהגותן של תנועות מהפכניות ושל אידיאולוגיות דתיות-פשיסטיות, אין לי סיבה לפקפק באותנטיות של התחייבותו לחסל את ישראל.

מדינה פלסטינית מלאה בגדה המערבית, לא גדועה ולא מפוררת, עם כלכלה משגשגת, היא הסותרן (אנטידוט) היחיד לחמאס. אבל אני חושש שיהיה קשה לשכנע ישראלים להעניק הזדמנות לחמאס להוסיף ולעשות ניסויים בליסטיים גם מתוך הגדה המערבית.

האם יהיה צריך לעודד את הקמתה של מדינת משטרה פלסטינית, שתנהג בכל גילוי של אופוזיציה כפי שנוהגים בו המשטרים הערביים האהודים על עזמי בישארה? אינני יודע.

אני מניח שהתשובה הישראלית עומדת להיות קבינט שבו בנימין נתניהו יהיה הסמן השמאלי.

דורון, תודה על איחוליך. מאחר שאין כל סיכוי שאצליח להדביק את קצב הפירסום ב'גלובס', אני מפנה את תשומת לבך לקישור החדש שאני נותן מצד שמאל של העמוד הזה, למעלה, לרשימותיי בארכיון הדיגיטלי של 'גלובס'. הן מופיעות שם ללא אלמנטים גראפיים, ומתוך שיעבוד גדול יותר לאורך המתחייב מגודל של עמוד מודפס, וללא ניקוד (: -- אבל לפחות אפשר לקרוא אותן שם.

באשר לבעיית ההסברה- אני חושב שיראל צריכה להפסיק לנסות להצטייר כקורבן או כצד החלש. אף אחד לא קונה את זה. ישראל צריכה לומר שהיא הצד החזק ושאין בכוונתה להתנצל על כך שהיא הצד החזק. לפעמים גם הצד החזק יכול להיות הצד הצודק.
אני בדרך כלל מתנגד חריף להפרטות באשר הן- אך בנושא ההסברה של מדינת ישראל אני דווקא תומך נלהב בהפרטה. בעיקר בגלל שהפוליטקאים שלנו עם האנגלית המגמגמת והביטויים חסרי הטקט נכשלים פעם אחר פעם ומאידך אנשים מהשוק החופשי (עתונאים, פובליציסטים, אנשי אקדמיה או אנשים רגילים בעלי דעה) כגון דג'בסקי מיטיבים במשימה (הלא פשוטה יש להודות) יותר מכל פוליטקאי ישראלי או משרד ממשלתי.

יואב,

אם החמאס סבור שכדי לשחרר את גלעד שליט, ישראל צריכה להחזיר כ- 500 אסירים, נראה כי על 4 הרוגים מטילי גראד, הולם כי ייהרגו 2,000 פלשתינים.
המתמטיקה היא באדיבות החמאס. אני רק עשיתי את החישוב.

עומר לביב

טוויטר יואב טוויטר

מבריק, עומר. (במובן של הברקה, לא במובן של חוכמת מדיניות.)

תודה מאור ויואב על התגובות המלמדות.
מאוד קשה לי להתפלמס באדיקות ובאמונה שלמה בימים אלה, המצב אפוף מדי מכדי לקבוע דעה נחרצת עד כדי כך.
בכל אופן, נתתם חומר למחשבה.

Yoav - welcome back and Happy New Year

Can we wish for a year of peace and prosperity? Yes we can

PS
מה שכמובן מעורר את השאלה כמה ישראלים צריכים למות, כדי שכותבי מאמרי המערכת ב'גארדיין' יועילו להכיר בזכותה של ישראל להגן על אזרחיה.

יועילו - I think you meant with א

Though no doubt that will be beneficial too

כמובן, מיכאל, תודה על עינך הבוחנת.

אני לא מבין מה כ"כ מבריק בתגובה המספרית של עומר


יואב, אשמח אם תרחיב מדוע פיסק שולל את זכות קיומה של ישראל.

הוא הפך לשק אגרוף נוח מאד.
הרשה לי לשאול אותך האם תמצא דופי בדבריו של מישהו שיכתוב על האירוניה בכך שתותחי צה"ל כותשים מבני ציבור בגוש קטיף