מה כן צריך לעשות

גל גיבוב ההבלים שלכם, זה לא יהפוך אותם לרציונאלים.

לפתוח בשיחות עם החמאס? על מה בדיוק? על האופן שבו תבוטל לאלתר מדינת היהודים? על דרך השמדתם של יהודי המדינה שתקום מן הנהר ועד הים? על מה? קראת את אמנת החמאס? שמעת מה הם אומרים שוב ושוב? למה הם קוראים במסגדים? על מה אתה מדבר, טרחן בלתי נלאה שכמוך, על מה?

1. לקרוע את חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה
2. להוריד כוננות בפרל הרבור
3. לרכז את כל הצי הפסיפי בנקודה אחת
4. להשקיע כסף אצל ברנרד מאדוף
5. לצאת להפלגת יוקרה בטיטאניק

אבל הנה צאנס להיות רציני.

נניח שנחלק את ירושלים, ניסוג לקווי 67, נחזיר את כל המתנחלים לאיזור המרכז וגם נשלם לפלסטינים כסף רב. נניח שהכל יהיה כמו שאתה רוצה - ואז יום אחד מקלקיליה נוחתת קטיושה אחת על כפר סבא. ושבוע לאחר מכן, נוחתות שתי קטיושות על רעננה.

מה תעשה ?

גיל.

נ.ב. זה לא פוסט קנטרני בכלל. הוא נועד לברר האם יש לך כשמאלני, תוכנית כלשהי ליום שאחרי ולנסות ולהבין מהי ואיך היא עובדת.

אני אשמח לשוחח עם החמאס אחרי שהוא יכריז על שינוי מטרותיו וחזונו וידגים שיש לו גם יכולת בניה ולא רק הרס. אין לי בעיה עם החזון השמאלני בארץ, במידה רבה אני שותפה לחזון אוניברסלי של שלום. אבל אני מספיק מציאותית כדי להבחין שכרגע ה"פרטנר" שלי מכניס אותי למשחק סכום אפס ולא מכיר בכלל בתפיסת העולם של win win שמתוכה מתבצעת בכלל תקשורת.

בעיני, זו חובתנו המוסרית כמסת אנשים שחלק נכבד ממנה התפתח לרמת תקשורת ומשחק יותר גבוהה, לצמצם את כוחה של התפיסה ההרסנית הזו בכל אמצעי כדי ליצור מרחב לחזון עתידי אחר. החמאס פוגע גם בנו וגם בפלסטינים מתונים אחרים. צמיחה, גם בטבע, בטבע היא תהליך אלים ומסוכן לפעמים. הצעדים שאתה מציע הם בעיני הרסניים קורבניים ותלושים מהמציאות וארגוני טרור כמו החמאס מנצלים אנשים כמוך כדי לקשקש ולהתחמש בינתיים.

אל תוותר על החלום, אבל הדרך לממש אותו אינה להתנהג כאילו שהוא כבר הגיע כשהמציאות בשטח טופחת על פניך.

קצת קשה לי לעקוב אחריך. אבל נדמה לי שגם לנו יש חלק בכניסה למצב שאת מכנה 'משחק סכום אפס'. על כל פנים אשמח אם תוכלי להסביר לי את המשפט המוזר הזה שלך:

'בעיני, זו חובתנו המוסרית כמסת אנשים שחלק נכבד ממנה התפתח לרמת תקשורת ומשחק יותר גבוהה, לצמצם את כוחה של התפיסה ההרסנית הזו בכל אמצעי כדי ליצור מרחב לחזון עתידי אחר'.

במיוחד הייתי רוצה להבין את כוונתך במילים 'בכל אמצעי'. הן נשמעות לי מפחידות.

ברור שהאידיאולוגיה של החמאס כרגע היא לא כזו שיהודים ישראלים יוכלו להסכים לה. אבל זה לא אומר שאי-אפשר לדבר איתו ולנסות להגיע להסכמים שלעת עתה יקטינו את הסכנה. בינתיים, כל שאר הפריטים ברשימה יקטינו את התמיכה בחמאס וגם יצמיחו זרמים פרגמטיים בחמאס.

צריך לזכור שהחמאס לא תמיד זכה לתמיכה רחבה כל כך, וגם האלימות מצד הפלשתינים לא תמיד היתה חזקה כל כך. הבעיה היא שככל שהמדיניות הימנית שלנו יוצרת יותר אלימות מהצד שלהם, ככה הימנים צוברים יותר טיעונים שלא היינו ימניים מספיק.

בכל מקרה, מי שחושב שאפשר להשמיד את החמאס בכוח שיחכה ויראה מה יקרה אחרי המלחמה. בואו נראה מה ייצא מהילדים שאיבדו את ידיהם, הוריהם ואחיהם.

מן הסתם, מה שיצא מכל הילדים שסבלו את עוולות הכיבוש בארבעים השנים האחרונות.

הדבר הכי מעניין במלחמה הזו הוא השמאלנים המתפכחים. הם מתגלים כבורים, שתמכו בפייסנות מתוך שיטחיות ולא מתוך הבנה וידיעה אמיתית של העובדות. הרי מי שקרא וחקר יודע היטב שגם בימי אוסלו, הכיבוש נמשך והיו רבים שהתריעו (נגיד, טניה ריינהארט) שאין סיכוי שייצא מזה שלום כי ישראל כוחנית ומנסה להנציח הרבה מהעוולות. היא צדקה, אבל הימין מתנהג כאילו שהוא צדק. והשמאלנים המתפכחים הם הדבר הכי מעציב ומייאש. פעם חשבתי שאנחנו מיעוט איתן, היום מסתבר לי שאנחנו מיעוטון קטון.

הנורא מכל הוא שהמלחמה היא חלק בלתי נפרד מהשלום
לדעתי אנחנו אפילו לא בשיאו של המאבק לפנינו עוד המאבק הגדול גם מול ערביי ישראל שגם הם
טרם המנימו את זכותנו כאן על הארץ הזאת
בדיוק כמונו היהודים שעדיין לא מצאנו את הנוסחא התחוקתית הנכונה
לחיים משותפים ומכבדים איש את אמונתו ואת אדמתו
אני כותב את הדברים בכאב גדול ומפוכח ומאמץ את המונח שטבע אמיל חביבי-אופסימיסט

ולסרב להשתתף בהפצצה הזו, באויר, בים וביבשה.

כתבת על כך.
איך התמודדת עם דעות כאלו (שאני מסכימה איתן)
והפצצות?
מענין יהיה פעם לקרוא משהו יותר עמוק בנושא מהגיגי דן חלוץ

לחלק גלולות ציאניד לכולנו. הרבה פחות כאב ראש.

1. שהחמאס ינצל אותו כדי להעביר טילים שיגיעו לתל אביב
2. החמאס לא מוכן לדבר איתנו ישירות וכלל לא מכיר בקיומה של ישראל.
3. למה? למה לא ל-48'? למה לא לגבולות ועדת פיל?
הקו הירוק הוא סתם קו על מפה.
4. ירושלים כבר מחולקת, בין אם נרצה ובין אם לא. מה זה להתכונן?
5. אין לי בעיה להפסיק עם הבנייה בהתנחלויות ולהוריד את ההטבות להן, אבל אין שום הגיון בלנטוש את כולן. אריאל, גוש עציון ומעלה אדומים לעולם לא יפונו, ואין גם שום הגיון בפינוין.
6. עוד פעם, זה סתם קו על מפה. מה רע באיפה שהגדר עוברת היום? אז מה אם זה מציק ל-10 ערבים בבלעין?
7. כסף שיקנה טילים שיגיעו לחיפה מעזה, או לבנות ארמונות למנהיגים הפלסטינאים. כסף זה לא הבעיה שלהם.
8. יותר חשוב זה להחזיר את בג"ץ שהוא למעשה סניף של חד"ש, לממדיו השפויים והחוקיים.
9. מה סיסמאות בדיוק נותנות? זה לא יהפוך את החמאס לשוויצרים.
בקיצור, רשימה הזויה בלי אחיזה במציאות ובלי שמץ של הגיון.

אני הייתי מעונין בתשובה שלך לגיל, אבל אתה מתעלם ממנו...

ובכלל הייתי משכלל את השאלה שלו,
מה אם היינו מבצעים חצי מהרשימה ומכריזים על כך שאת השאר בכוונתינו לבצע בעתיד הקרוב (וגם היינו מראים סימנים שכך נעשה), ואז היו נופלות שתי קטיושות ברעננה...
מה נעשה?

שתי קטיושות על רעננה לא צריכות להרתיע אותנו. הרי בדרך שבה אנו הולכים היום, עוד מעט יפלו גראדים על תל אביב.
לא נראה לי שאתה מתכוון ברצינות למה שאתה אומר, אבל אפשר להתחיל בששת הסעיפים הראשונים. אבל מחר בבוקר, סליחה אתמול, סליחה לפני ה-4 בנובמבר, כשברק החליט להפר את השקט היחסי בדרום ולעורר מהומה.

קטיושה על שדרות לא צריכה להתריע אותנו.
שתי קטיושות על רעננה לא צריכות להרתיע אותנו.
שלוש קטיושות על כפר סבא לא צריכות להרתיע אותנו.
ארבע קטיושות על רמת גן לא צריכות להרתיע אותנו.
עשרים קטיושות על תל אביב ממש לא צריכות להרתיע אותנו.

אומרים שהטמפרטורה של הים נוחה לשחייה, וביום יפה ניתן להגיע לטורקיה יחסית במהירות. אני רגוע לחלוטין.

נועם, יש משהו נורא קנטיאני בתפישה שאתה מציע משום ב' מיכאל: עיקרה החובה המוסרית התבונית לכאורה
מבלי התחשבות הולמת במציאות הפוליטית והדתית באזור
החמאס הוא ארגון פונדמנטליסטי הקורא להרג יהודים, שולל ערכים דמוקרטיים וליברליים בסיסיים, ומשתמש בבני עמו כמגינים אנושיים
דומני כי יש בך משהו, ואני כותב זאת בכבוד רב, המתחמק מלדון בשאלה מול מי אנו עומדים ולמה
אגב, אני עצמי נגד מיליטנטיות ואלימות מכל צד ויהי רצון שתנוח על שני העמים רוח השלום. ברם, איני בטוח אם זו הדרך להביאה, ואולי אף ארהיב עוז לומר כי אין זו הדרך להביאה
לתל-אביבי, תגובה נורא משעשעת, באמת, אבל מה אתה מציע ברוב טובך בעצם. מלחמות אין סופיות של בני אור (כביכול) בבני חושך (כביכול)? שפיכות דם מתמדת? תמיכה בהזיות מילניארניות- משיחיות בשני הצדדים (חזון דאר-אלאסלאם מול חזון ארץ ישראל השלימה)? טוטליריזציה של האיזור כולו? (כי ישראל בין כך ובין כך הופכת פחות ופחות שיוויונית, דמוקרטית וליברלית)
ואחרי שצחקנו, לאן נגיע בעצם?

בדבריי אודות קאנט התכוונתי גם לתפישתו המדינית כפי שהופיעה ב'לשלום הנצחי' פרק שני. אודות הרפובליקות התבוניות שאינן לוחמות אלו באלו, המשמשת אב טיפוס להגות הדמוקרטית בימינו אנו (למשל אצל ג'ון רולס ב- The Law of Peoples). ועל כן, האם אלו הם פני הדברים לדעתך? האם לאחר שניסוג ונחלק ייכונו שתי דמוקרטיות או רפובליקות שוחרות שלום? על בסיס מה בהתחשב בתפישות האנטי-דמוקרטיות- ליברליות של החמאס אתה מבסס את הדברים?

בטח. תוך שבוע כל ארסנל הנשק האיראני יושב אצלם במחסנים. אתה חושב שהם לא ישתמשו בו? תראה את חיזבאלה. לאלה אין סכסוך טריטוריאלי אמיתי אתנו. אנחנו לא יושבים בלבנון. מרגע שהצטבר אצלם מספיק נשק הם לא מפסיקים להטריד אותנו. זה לא סכסוך על שטחים מה שקורה פה. החמאס כמו החיזבאללה הוא גוף שתכלית קיומו היא להטריד אותנו. דרכנו הם מזינים את המערכת הפוליטית והאידאולוגית שלהם. בלעדנו אין להם קיום. נוותר על מחצית ירושליים, הם יטענו שהם רוצים מחצית פתח תקווה. שוב, תראה את חיזבאללה. ככל שישראל נסוגה מלבנון, אלה מוצאים עוד שטחים שכביכול עדיין נותרו כבושים ואני לא מדבר רק על חוות שבעה שהן בכלל שטח סורי. כעת הם טוענים שגם מרגליות למשל זה שטח לבנוני. האמת הכואבת היא שישנם מספר איזורים בעולם שאם אתה מחליט באופן עקרוני שאתה דוגל במוסר נוצרי קלאסי פשוט אסור לך לשבת בהם.

מחמיא לי שאתה מוצא רמזים לקאנט ולרולס בדברי. כשאתה 'מרהיב עוז' לומר שדרכו של קאנט אינה הדרך להביא את השלום, אני תוהה מהי לדעתך הדרך.
אם נרד מן הגבהים של הרפובליקות התבוניות, נראה שהסכמים בין מדינות (למשל בין ישראל ומצרים) אינם חייבים להיות ביטוי של אהבה, אלא עשויים להיות ביטוי להבנה מציאותית של אינטרסים משותפים.
אני ממליץ לך מאוד לקרוא את מאמרו של בורג שהתפרסם לפני מספר ימים בעיתון הארץ. הוא מצביע שם על כך שהדרך הנכונה אינה 'להכניע' את האויב, אלא למצוא את הדרך להפכו לשותף.
הדרך שעליה הצביע ב. מיכאל, ושאליה הצטרפתי בשמחה, היא בדיוק זו. לא להכניע אלא להושיט יד.
ארהיב עוז ואומר שאין דרך אחרת.

לא הייתה לי, לך ולבורג רבע מחלוקת אם החמאס היה עוד גוף בעולם שיש לו רצונות שפויים והוא נלחם עליהם עם קורטוב אלימות. מן הסתם מזמן לא היינו נלחמים. הבעיה של השמאל היא שאתם לא מבחינים בין סוגים של אויבים, רמות של רוע. יש כוחות שניזונים משלילה של אחרים ואין להם חיות משלהם, הם גם לא מעוניינים בה. עם כוחות כאלה אין מה לדבר, אין תקווה לגביהם, וכן, אם היה אפשר לחסל אותם הייתי חותמת על זה, אבל אי אפשר לחסל רעיון או רוע גם אם יחוסל כל אדם שמזדהה עם הרעיון יבואו חדשים, הרי. ולכן אני לא חושבת שמלחמה היא פתרון תקשורתי אבל גם לא שוללת אותה בשימוש מול אויב שכזה, אויב שלא רוצה להיות שותף שלך, הוא פשוט רוצה שלא תחייה, הוא לא אוהב בכלל חיים. ואת זה הוא אמר, לא אני:
http://www.youtube.com/watch?v=CWIDZ7Jpdqg
וממש לא אכפת לי שתגיד שאני לא יפת נפש כשאני משתוקקת להעניק לבחור את מבוקשו.

כל פעם את מפתיעה אותי יותר.
אמנם, כבר בשורה השנייה כתבת "הבעיה של השמאל היא...", ואיבדת את תשומת לבי. אבל עשיתי מאמץ להמשיך.
מיד הצטערתי על כך, כי הגעתי למשפט הזה:
"עם כוחות כאלה אין מה לדבר, אין תקווה לגביהם, וכן, אם היה אפשר לחסל אותם הייתי חותמת על זה".
מה לכל הרוחות זה צריך להיות? ההתפתלות שבאה אחרי המשפט הזה (אי אפשר לחסל רעיון) אינה מפחיתה מחומרתו.
את חותמת את דבריך בהשתוקקות להעניק מוות ("את מבוקשם") לאנשי החמאס, ואת הרי יודעת, שבכך את (כלומר המטוסים שלך, הטנקים שלך) מעניקה מוות למשפחות שלמות, למאות אזרחים.

למען האמת, אני תוהה מהי הדרך
ברי לי שהדרך איננה הפגזת אוכלוסיה אזרחית
אבל גם לא הדרך שהצעת, המעניקה לאסלאם הפונדמנטאליסטי את הגשמת החלום המילניאריסטי- משיחי שלו
ראה, כאשר קרובי משפחה מתנחלים הודיעוני שהרב שלהם אמר להם (בלב תקופת פיגועים) שלא יתיאשו, כי עוד מעט הערבים הולכים מפה (מן הארץ)
ממש התאפקתי שלא לפרוץ בצחוק על גודל האיוולת
באותה מידה מזכירה לי תכניתו של ב' מיכאל סוג של הבטחה לפיה 'עוד מעט היהודים הולכים' .
לסיכום, תוכל לעמוד על מקצת עמדותיי כלפי מלחמות באתר שלי, אבל מעבר לזה
לדידי ולאמונתי, דרך השלום אינה דרך של הסכמים מדיניים- פוליטיים זמניים אלא דרך של חיים משותפים בערים מעורבות
ושיוויון אזרחי בין יושבי הארץ
כך אני משתדל לחיות ולנהוג
והדרך לכך היום, נראית רחוקה- רחוקה עד מאוד
ואם היית יודע מעט על האופן שבו רודפת התנועה האסלאמית הצפונית קולות אסלאמיים מתונים מקרב הערבים- הפלסטינאים בישראל, ואת היותה של אותה התנועה אחות לחמאס (תחת מטריית האחים המוסלמים) אולי לא היית הופך דעתך (ואני מכיר בזכותך המלאה לדעתך), אבל אולי רואה את הדברים מעט אחרת
ואם לא, גם זו זכותך

נדמה לי שאתה טועה טעות גדולה, כשאתה מפרש את דבריו של ב. מיכאל באופן הזה. מה פירוש 'עוד מעט היהודים הולכים'? הסרת המצור מעל הרצועה = היהודים הולכים? פירוק הגדר = היהודים הולכים? מהיכן הבאת זאת?

אני מעריך מאוד את דרכך - חיים משותפים בערים מעורבות. אך אם אפשר לחיות יחד בעיר אחת או בכמה ערים, מדוע לא בארץ אחת או בשתי מדינות שכנות?

אין טעם בדמוניזציה של האויב, והבעיה אינה חמאס או התנועה הצפונית. חיים שם בני אדם, כפי שכאן אצלנו חיים בני אדם. וכשתהיה תקווה ויהיה עתיד לילד בשדרות ולילד בעזה אולי תוקהה חרב המלחמה. ההצעות של ב. מיכאל הן ניסיון לתת תקווה, להושיט יד ולא לדכא ולהחריב.

נישאר במחלוקת כנראה
משום שאני איני עושה דמוניזציה כפי שטענת לאיש
אבל החמאס עושה דמוניזציה של היהודים
ומחנך ילדים ללחום בישראל בכדי לכבוש את תל-אביב וללכת בדרכם של השאהידים
את מקומן של תכניות 'פרפר נחמד' בטלויזיה
ואת התכנים של שלום ואחווה בין העמים
בטלויזיה החינוכית שלנו ממלאים בטלויזיה של החמאס בעזה
דמויות בעלי- חיים(פרפור, נהול) שנרצחות בזו אחר זו בין התכניות על ידי ישראלים (כביכול), והילדים מתחנכים ללכת בדרכן ולנקום את נקמתן
לא מתוחכם, מה? הם רק משחחררים לחץ? חשוב על ההשפעה של זה של ילד צעיר מאוד ועל תודעתו העתידית
וחשוב אם ראוי להושיט לחמאס יד לשלום, בתנאים אלו, כדרכו של ב' מיכאל
כי בשעה שאני מלמד את ילדיי אי הבחנה בין בני אדם (ובין יהודי לערבי) וגם שירים של שלום ןאחווה בין העמים, מלמדים את ילדי עזה שירים המעודדים רצח יהודים וכיו"ב
ואם הכל מתחיל בחינוך,לאן נגיע?
מובן שאין הדבר מצדיק כהוא זה את הפעילות בעזה ואת התמונות הנוראיות שראינו השבוע של גופות הילדים ז"ל, ואני מצר על כך וכואב על כך בכל ליבי

נועם שלום,
מה לדעתך היה קורה לו מצב הכוחות היה הפוך -
ישראל חלשה וחמאס חזקה?