כשגרתי בלוס אנג'לס ,סן דייגו הייתה קל"ב. (למה חזרתי שווה פוסט נפרד). היום, לצערי, זה ממש קצה העולם.

שבע עשרה שעות טיסה במקרה הטוב , מביאות אותי לסמינר שכולו חגיגה אחת גדולה על רפואת תוכים.

במסגרת שעת הביזאר שלי אני שומעת הרצאה על רפואת פינגווינים. נכון, פיינגווינים הם לא תוכים אבל הם בהחלט עופות. אני נזכרת ב38 מעלות הצלזיוס ושבעים אחוזי הלחות שהשארתי בארץ ומברכת על כך שאוכלוסיית הפינגווינים במרפאתי מצומצמת עד מאד

ההמשך כאן

פורסם ב 5 באוגוסט 2010 07:38 במדור מיומנה של וטרינרית | 0 תגובות | אפשרויות

ציפורים בראש: יום (עסוק) של וטרינרית

היום שלי התחיל בתשע ופשוט לא הפסיק .

המון תוכים, תוכי אחרי תוכי אחרי תוכי.

בכל רגע נתון יש תוכי אחד איתי בחדר ,ועוד אחד או שניים ממתינים בחדר הקבלה. היום, לצערי, רובם חולים. אין בדיקות שגרתיות.

התחלתי את הבוקר עם תוכית מקסימה שאולי יש לה גידול ממאיר במערות האף . צילמתי אותה בהרדמה .

כשהתוכית הזאת נכנסה בפעם הראשונה למרפאה , היא אמרה לאסיסטנטית שלי: את כזו חתיכה...ההמשך כאן

פורסם ב 18 ביולי 2010 18:20 במדור מיומנה של וטרינרית | 0 תגובות | אפשרויות

הצעדה למען גלעד שליט: מיומנה של צועדת

כאן

פורסם ב 6 ביולי 2010 22:26 במדור מיומנה של וטרינרית | 0 תגובות | אפשרויות

צעצועים זה אנחנו

תוכים, בדיוק כמו ילדים, צריכים צעצועים. והרבה.

לא אחת מגיע תוכי למרפאה שלי. התוכי בן עשרים, נמצא בכלוב קטן וחלוד ועתיק לפחות כמוהו, ובתוך הכלוב תלוי משהו מדובלל ופרום שפעם , לפני עשור, היה נדנדה.

התוכי לא אוהב לשחק. אומר לי הבעלים, ספק מתנצל ספק מאשים את התוכי.

זהו, שאין דבר כזה.

תוכים, אתם כבר יודעים את דעותי הנחרצות, הם יצורים תבוניים, אינטליגנטים ורגשיים. ובדיוק כמו ילד מחונן , הם אוהבים שמאתגרים אותם.

נכון, זה לא בא ביום אחד. צריך להשקיע בחינוך, ללמד את התוכי לשחק, להרגיל אותו לצעצוע חדש. אבל זהו בדיוק תהליך החיברות שלו. רוצים תוכי חברותי- למדו אותו לשחק.

תוכי שיודע לשחק הוא תוכי שפחות תלוי בבעליו. הוא מעביר את זמנו בנעימים גם כשאין אף אחד לידו.

תוכי שלא יודע לשחק יפתח בעיות התנהגותיות. תאמינו לי, ככה זה עובד.

וכל ההקדמה הזו כדי לתאר לכם מה עשיתי.

בארץ אין ממש צעצועים טובים. זאת אומרת יש כל מיני נדנדות וחבלים וסולמות ופעמונים, כבודם במקומם מונח.

אבל צעצועים שמאתגרים את התוכי – צעצועי חשיבה וחיפוש מזון - כאלה אין. (באנגלית הם נקראים FORAGING TOYS)

החלטתי לעשות מעשה.

ייבאתי צעצועים מרהיבים.

כל מיני צעצועי פלסטיק בהם ניתן להחביא פריטי מזון טעימים. מה שמפריד בין התוכי לבין הבוטן הנחשק שלו הוא חור קטן ומאתגר, או בורג שצריך לשחרר.

מסתבר שתוכי, אחרי שלמד להתגבר על הקושי שבשחרור המעדן שלו, יעדיף לשחרר אותו מהצעצוע המאתגר שוב ושוב ולא לקבל אותו בצלחת , מוכן לאכילה. זה הוכח במחקרים.

החיסרון היחיד הוא שהצעצועים לא זולים.

כישורי המסחר שלי הם בחיתוליהם. כמה חבל. בבית ספר לרפואה וטרינרית לא מלמדים אותך איך לקנות בזול , וגם לא איך לשווק…

וכשאני רואה אצל היצרן צעצוע מרהיב ,מערכת השיקולים שלי היא בדיוק אותה מערכת השיקולים שאני מפעילה בחנות הנעלים: שיקול רגשי לחלוטין.

כשאני מתאהבת בזוג נעלים אני פשוט לא יכולה להשאיר אותו בחנות.

(בינינו, זה גיל שכבר מתאהבים בו פחות, הרבה פחות. אז כשאני כבר נתקלת באהבת אמת, עם עור שחור וניטים מסביב, נגיד, קשה לי לצאת מהחנות בלעדיה).

וזו אותה מערכת השיקולים שאני מפעילה בקנית הצעצועים שלי. לצערי…

הצעצוע היפה הזה הזה מכיל שלוש קומות, בכל אחת שמים מזון אחר. החור ממש קטן. לא צעצוע מסובך (יש דרגות קושי שונות לצעצועים שונים) אבל חמוד.

לצעצוע הבא אני קוראת שיפוד. זה בעצם מה שהוא: שיפוד עליו מורכב "בלון" מפלסטיק שקוף. ניתן לפתוח, לנקות אם צריך ולטעון מחדש.

רוצה את מה שבפנים- תוציא בעצמך.

וזה צעצוע שחיפשתי שש שנים (!) עד שמצאתי.

לפני שש שנים הגיע אלי למרפאה בחור עם קופסה כזו ריקה. הקופסה אמורה להכיל קוביות שונות- גליל, ריבוע וכולי, ומצוידת בחורים בדיוק בגודל המתאים.

הבחור שאל אם אוכל להשיג לו את הקוביות בלבד כי התוכי שלו הוציא את כולן וכיסח אותן.

תבינו, אין לי מושג איך הוא עשה את זה. החור שמתאים לקוביה המרובעת הוא בדיוק בגודל שלה. ברגע שהתוכי מחזיק אותה ברגל או במקור , אין מצב שיצליח להעביר אותה דרך החור.

ברגע שקלטתי שהתוכי, בניגוד לי, מבין איך לתפעל את הצעצוע הזה, הבנתי שזה להיט אמיתי. לקח לי שש שנים למצוא את היצרן ועוד חצי שנה של נידנודים אין סופיים כדיי לשכנע אותו למכור לי כי אני מישראל. (לא נראה לי שזה קטע אנטישמי, אגב, אלא שהניירת הכרוכה ביצוא לארץ אחרת מבהילה אותם לפעמים. בכל אופן זה היה הרבה לפני המשט)

בקטע המצורף תראו את ג'קי הלקוח שלי, התוכי הכי מצחיק וחכם וחמוד…

הקטע הועלה ליו טיוב יממה אחרי שהצעצוע נקנה.

כאן תוכלו לראות את יתר הצעצועים שלי.

פורסם ב 23 ביוני 2010 17:49 במדור מיומנה של וטרינרית | 1 תגובות | אפשרויות

חרדת נטישה

קלואי היא כלבת לברדור מקסימה. ממש מקסימה, כולנו כאן מאוהבים בה.

צריך הרבה קסם אישי , כנראה, כדי להתגבר על המון מזל רע משולב בחרדת נטישה אמיתית.

חצי שנה אחרי שנולד תינוק חדש למשפחה, ושבועיים אחרי שבעליה נסעו לחופשה וחזרו, היא התפרקה.

לא אמרה כלום וחיכתה בשקט אבל בפעם הראשונה שעזבו אותה בבית היא החליטה לצאת ולחפש את בעליה.

אז מה אם היא גרה בקומה שנייה על עמודים.

קלואי הייתה אז בדיוק אחרי ניתוח רצועה קרועה בברך.

רגל שמחלימה מניתוח לא אמורה לקפוץ מקומה שנייה. קלואי ריסקה אותה.

ההמשך כאן

פורסם ב 30 במאי 2010 23:09 במדור מיומנה של וטרינרית | 0 תגובות | אפשרויות

התנצלות בפני המנויים שלי ובקשה מיוחדת

קיבלתם עכשיו פוסט לא אפוי, לגמרי בשלבי כתיבה, לגמרי לא מוכן.

בכלל התכוונתי ללחוץ על שמירה.

אבל הכפתור שמלמטה היה "פרסם"

וזה מה שנלחץ.

תוך דקה וחצי בערך הפוסט הבכלל לא גמור יצא אל האקרנים. לא לבלוע ולא להקיא. מרוב לחץ גם לא הצלחתי למחוק אותו. אוטוטו וכל הבלוג שלי היה הולך לעולם שכולו טוב.

בדקתי, ואכן כן.

הפלטפורמה הנוכחית שולחת את הפוסט המפורסם למנויים עוד לפני שאני ממצמצת.

אבל אין רע בלי טוב: פתאום אני נורא שמחה שאין לי הרבה מנויים…

וזה הרגע להזכיר לכל מי שנטש אותי במעבר מרשימות…חדשו את המנוי…וורדפרס הוא פלטפורמה נוחה לעבודה אבל מה זה מייאשת. אם ברשימות הייתי רואה רק את מס. הקוראים הטוטאלי בכל רגע נתון ,הרי שכאן אני נאלצת לקושש את קוראי אחד אחד…

אז לאותם אלה שקיבלו פוסט מעפן בבקשה למחוק ולא לקרוא. הפוסט המוכן יגיע, בזמנו.

פורסם ב 28 במאי 2010 17:32 במדור מיומנה של וטרינרית | 0 תגובות | אפשרויות

איך כמעט הפכנו להורים גאים ל 3 גורים

כוסי היתה החתולה הבכורה שלנו. היא היתה חתולה פרסית גזעית שנקנתה במיטב כספנו.

היינו אז סטודנטים תפרנים בבולוניה וחשבנו שנוכל להשלים הכנסה מהחתולה שתמליט לנו ביצי זהב.

כבר בייחום השני שלה ראינו כיצד הולכת תקוותנו ומתבדה .

כל זכר שהבאנו אליה ברח עם הזנב בין הרגלים.

בניגוד לשמה הכה נועז באותם ימים שמרה כוסי שלנו על בתוליה בחירוף נפש...וההמשך

כאן

ותזכורת נוספת, למי שרוצה להמשיך להיות מנוי. תחדשו במקום החדש. אל תרגישו לא נוח, אני בינכה לא יודעת איפה לראות אם נרשמתם ...

פורסם ב 12 במאי 2010 19:56 במדור מיומנה של וטרינרית | 0 תגובות | אפשרויות

חודש של קטסטרופות טכנולוגיות ואנשים טובים

אתחיל מהסוף: הבלוג שלי, כמו הציפורים, נודד לאתר חדש. מי שרוצה להמשיך להיות מנוי צריך לחדש את המנוי שלו משם, לא אוכל להעביר עדכונים מהאתר הנוכחי.

הכתובת החדשה שלי: http://shlomit500.wordpress.com

מה אומר לכם, להעביר את הבלוג שלי פלטפורמה נראה קשה יותר מלעבור דירה.

בעוד שרוב חברי לאתר התחילו לחשוב על עתידם ברשת לפני חודשים ארוכים , אני מאלה שחושבים שאם אחכה מספיק הסופה תעבור והכול יהיה בסדר. בדיוק כמו בפוליטיקה, בטח ובטח בחיים האישיים שלי , וכך גם בחיי הוירטואליים. אני דוחה ומדחיקה כל מה שאפשר ובאמת בסוף הדברים מסתדרים. או שלא.

ההמשך ממש כאן

פורסם ב 8 במאי 2010 23:44 במדור מיומנה של וטרינרית | 2 תגובות | אפשרויות

החיים הם מה שאתה עושה מהם. הצוואה של Wheely Willy

כששומעים משפט חזק כזה מפיו של כלב ציוואוואה השוקל שני קילו , משותק ברגליו האחוריות ואילם, המשפט מאבד את הטרוויאליות שלו ומקבל משמעות של ממש.

אני פגשתי אותו לפני שלוש שנים, בסמינר בלאס וגאס.

בין אלפי המציגים שם, סוכני התרופות והמכשור הרפואי ,בלט דוכן קטן ובו אשה מוקפת בספרי ילדים שכתבה, וליד הכורסא, ישב הדבר הכי מתוק ומצחיק שראיתי.

כלב זעיר, פלג גופו האחורי קשור לכסא גלגלים, והוא מחייך במתיקות. נשבעת לכם.
הכלב חייך אלי.
התחלתי לדבר עם האשה, דבורה טרנר , וכך התגלה לי הסיפור המופלא הזה.

ווילי נמצא בלוס אנגלס לפני כ 20 שנים. מצאו אותו בקופסת קרטון מהודקת בסרט הדבקה. כשפתחו את הקופסה התגלה כלב זערורי, קרח ורועד מקור, עם גב שבור, שתי רגלים אחוריות משותקות , שלפוחית שתן לא מתפקדת, ושקט, כל כך שקט.

כלב שלא יכול אפילו לבכות או לילל כי מישהו חתך את מיתרי הקול שלו.

מי שאמצה אותו והפכה לאמו המאמצת במלוא מובן המילה היתה דבורה טרנר, בעלת חנות חיות מלונג ביץ' קליפורניה. כששמעה עליו ובאה לבקרו ציפתה למצוא חיה עצובה ופאסיבית. שום דבר לא הכין אותה לכלב הכי שמח שאי פעם ראתה, כלב שגורר את רגליו האחוריות כאילו אין לו דאגות בעולם.

ניסיון להניח את רגליו האחוריות על סקייטבורד מותאם לא הצליחו.
ניסיון להרים את חלקו האחורי בעזרת בלון הליום (שנקשר לפיג'מת תינוקות שהוא לבש) גם הוא לא צלח- הכלב כולו התרומם באוויר...
ואז היא מצאה את חברת .K9 CART
חברה המתמחה בבניית כסאות גלגלים לכלבים בהתאמה אישית.

ביום שווילי-ווילי קיבל את כסא הגלגלים שלו ונרתם אליו הוא התחיל לרוץ , ראשו זרוק לאחור ואזניו מתנופפות ברוח.

דבורה לקחה אותו לכל מקום שהלכה ובכל מקום הוא משך תשומת לב.
היא כתבה עליו ספרי ילדים .

ווילי נהפך לסלב. הוא הוזמן לתכניות טלוויזיה בנשיונל גיאוגרפיק ו Animal planet, הופיע בבתי חולים ובבתי ספר.

ביפן הוא עורר סנסציה כשהנסיכה כרעה על ברכיה –השתחוותה, למעשה, כדי לשחק איתו.

הוא גרם לילדים שקיבלו כימותרפיה לצחוק, בפעם הראשונה מזה שבועות.

הוא הוזמן לבית ספר תיכון כדי לשאת נאום "I CAN"

שמחת החיים שלו היתה מדבקת.

מישהו שאל את דבורה, אמו, אם הוא יכול לעשות טריקים.
הטריק שלו, כך ענתה, הוא להתעורר כל יום שמח.

בינואר 09 , בעודו נישא בזרועותיה של אמו המאמצת בדרכו למפגש עם ילדי בית ספר, היא החליקה בגשם . היא שברה רגל ונכנסה לכסא גלגלים. וווילי שבר אגן, רגל ולסת.
הוא עבר שלושה ניתוחים אבל לא הצליח להתאושש ולא חזר מאז לעצמו.

לפני שבועיים הוא נפטר.

Wheely Willy, הכלב הנכה ששימש כסמל של תקווה ואומץ לאלפי ילדים ,הכלב שהצליח לגעת ולרגש כל מי שפגש אותו , נפטר בשנתו, בהיותו בן 22.

טכס ההשכבה שלו יהיה ב19/1

פורסם ב 14 בינואר 2010 15:14 במדור מיומנה של וטרינרית | 6 תגובות | אפשרויות

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.

שלושה זוגות ורווקה אחת

סמינר על רפואת תוכים. קצה העולם, סן דייגו.