מעבר לכלכלה אחרת
הפנתרים השחורים – קול קורא לציבור ולתקשורת – ספטמבר 2008
רשימת "הפנתרים השחורים" רצה למועצת עיריית ירושלים, ופעילה במערכת |
***
מעבר לכלכלה אחרת
בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארה"ב קרס, שני בנקים למשכנתאות הולאמו ואחד עשר בנקים מקומיים נפלו. קריסת השווקים בארה"ב מוכיחה כי האידיאולוגיה הכלכלית שהנחתה אותה עד כה צריכה להשתנות. זה לא אידיאולוגיה הקשורה אך ורק למתרחש בתוך ארה"ב. באמצעות החשיבה החברתית הכלכלית הזו נבנו מוסדות בינלאומיים שהפעילו לחצים על כלכלות של מדינות שונות כדי להתאים את החשיבה שלהן לחשיבה האמריקאית כדי לקבל הלוואות ודירוגי אשראי מתאימים.
הכלכלה האמריקאית נשענה על ערכים של תחרות חופשית, אמון מלא בכלכלה הקפיטליסטית, ריבוי של מכשירים כלכליים ותמיכה בעיתונות כלכלית. אך התברר כי כל אחד מהמרכיבים הללו לא מספיקים כדי לייצר אמון במערכת כלכלית ואף הזיקו במידה ניכרת לציבור שהפסיד כספים רבים ונכנס לתוך תקופה ארוכה של אי וודאות, שלא לדבר על האפקט המתגלגל בעולם. תחרות חופשית מתבררת כתחרות אכזרית שבה הכול מותר, משום שהמדינה לא הפעילה את סמכותה כרגולטורית והאמינה בשחקנים בשדה. ההישענות על הכלכלה הקפיטליסטית לא לקחה בחשבון את העיקרון שזו יכולה לפגוע בעצמה.
משבר שוק המשכנתאות בארה"ב הוכיח כי ללא מעט מהעסקים הכי מכובדים בארה"ב לא היה אכפת אם ניתנו הלוואות לקניית בתים ללווים שלא היה ברשותם אפשרות להחזיר הלוואות אלו. כל צד ראה בהלוואה הבעייתית את הרווח הצפוי לו מפיזור הכספים המשווע ואת התוצאה הקשה אנו רואים בימים אלו. ואולי עדיין לא ראינו את הסוף של הפרשה משום שמה שהתרחש בארה"ב ישפיע על כל כך הרבה שחקני משנה ואנו רק בתחילתו של משבר ומיתון עולמי חדש. הריבוי של המכשירים הפיננסים גם הוא הותיר את השוק בכישלונו. האמונה בריבוי של המכשירים, כסף שזורם ללא הפסקה בין האפשרויות של הלוואה, משכנתא לגלגול לעוד משכנתא. ואי אפשרות של פיקוח של מצב הכלכלה ברגע נתון ואפשרות להעריך את הסיכון שבו היא נמצאת – כל אלו הובילו לאסון. ברגע אחד במשבר המשכנתאות הבינו לפתע האחראים על השוק הכלכלי כי נעשו פשעים חמורים. אבל רק היום אנו מבינים עד כמה חריף המשבר.
העיתונות הכלכלית גם היא שחקה תפקיד במשבר. היא לא העבירה ודווחה על האינפורמציה האמיתית של השוק. במקום זה היא העדיפה להיות השופר של משרדי יחסי ציבור של לקוחות גדולים. היא הפכה להיות טרף קל בידי בעלי ההון שלא נתנו לדיווחים אובייקטיבים על המצב להופיע על שורות העיתונים הגדולים. מדוע לא שמענו אזהרות גדולות בעיתונים הכלכליים על המצב לאורך כל הדרך.
הלקח שישראל צריכה לקחת ממשבר הכלכלי בארה"ב הוא חזרה לערכים כלכליים וחברתיים אחרים. אסור להאמין בצורה עיוורת בכלכלה חופשית, תחרות מקסימאלית, קפיטליזם גואה, ריבוי של מכשירים פיננסיים, ולתמוך בעיתונות הכלכלית שאיבדה את חוש הביקורתיות. הכלכלה חייבת להיות מרוסנת, מפוקחת ובעיקר לתרום לחברה ולא לצאת כנגדה. בתוך הכלכלה נמצא העתיד של המדינה: קרנות הפנסיה, המשכנתאות, החסכונות והביטחון והוודאות שאנו חיים בחברה יציבה. אל תפקידו את העתיד הזה בידי אנשי עסקים תאבי בצע וחסרי אחריות.
הדעה התפרסמה ב"ישראל היום" בתאריך ה-23.9.2008 , עמוד 31 וגם במגזין הגדה השמאלית ב24.9.2008.
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן
פורסם ב 24 בספטמבר 2008 22:55 במדור תיק עיתונות | 9 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
עומר בתאריך 9/25/2008 12:04:22 AM
מתי-
כתבת: "כל צד ראה בהלוואה הבעייתית את הרווח הצפוי לו מפיזור הכספים המשווע". אני לא ממש מבין איזה רווח ציפו להשיג אותם בעלי בנקים אם מדובר היה בלווים שספק אם יוכלו להחזיר את הכסף (בטח גם חשבת על העניין התמוה הזה בעצמך)? תעלומה לא? זהו שלא! בנקים העניקו הלוואות מפוקפקות שכאלה כיוון שידעו שבערך חצי שניה לאחר מכן אחד משני בנקי המשכנתאות "פרדי מק" ו"פאני מיי" יקנו מהם את החוב. עכשיו תשאל כמובן (אני בטוח שתשאל...) - למה שמישהו יקנה חוב של אדם שספק אם הוא יכול להחזיר את חובו. אז זהו - ששני הבנקים ה"כאילו" פרטיים הללו (ושהוקמו למעשה ע"י ממשלת ארה"ב בשנות ה-30 וה-70)
פעלו לפי מנדט מממשלת ארה"ב שביקשה לאפשר לכל תושב להשיג בית בלי קשר ליכולתו הכלכלית (נשמע לך מוכר?). ממשלת ארה"ב (קרי - אזרחי ארה"ב) היתה הערבה לכל המשכנתאות שניתנו, ואם סחבק (משלם המיסים בשבילך)
אז למה שלא לתת הלוואות. ומדוע הבנקים היו "כאילו" פרטיים? כי הבנקים הועברו לניהול פרטי משום שכך היה נוח יותר לפוליטיקאים לנהל את המדיניות המופקרת שלהם להענקת כספי משלם המיסים לאלה שלא משתכרים מספיק בשביל לשלם מיסים (נשמע לך מוכר?). אחרי שכל העניין הזה התנפח (כי כולם רוצים לרכב על הארנק של משלם המיסים) פתאום באים הפוליטיקאים וצועקים - נזקי השוק החופשי - אוי גוועלד! ואפילו יש כמה פתאים שמאמינים לכל הקישקוש הזה (נשמע לך מוכר?). אז בחיאת מתי - די, עזוב
אותך (ואותנו) באמאש'ך...
מתי [אתר] בתאריך 9/25/2008 10:49:57 AM
לעומר
לא הייתה פה עסקה כשרה למרות הניסיון שלך להכשיר אותה. היה פה ניסיון להרוויח דווקא מהעניים ביותר. לא נתנו להם הלוואות לקניית בתים ממקום סוציאלי, אלא דווקא כדי להגיע לשווקים שלא מוצה מהם הרווח.
לא נעשה כאן שום דבר בכוונה תמימה. אלא ידעו שנותנים הלוואות לכאלו שיתקשו להחזיר אותם. גלגלגו על גבם כספים, כדי לראות מהם רווח. אך כמוסד אחד התקשה לקבל מהם את הכספים - שורה אחרת של מוסדות היו צריכים לשלם את המחיר.
אנשים הרוויחו מיליוני דולרים בניהול המוסדות הללו ועד היום הם לא צריכים לשלם את המחיר.
יתרה מכך, המוסדות הללו יימכרו לממשלת ארה"ב ואחר כך יגידו אוי אנחנו לא צריכים לנהל מוסדות ציבוריים כמו בנקים וחברות ביטוח ואז יפריטו אותם שוב לבעלי ההון הללו. ואלו ירוויחו. כי תראה לי תושב אחד מהמעמד הנמוך שפשט את הרגל בארה"ב ואילו ארה"ב באה לקראתו למרות שהוא לא מוסד גדול של מיליארדי דולרים - והגישה לו (כמו מחיקת ההלוואות לקיבוצים) את חסותה כדי להצילו. וכן, יש קשר ישיר בין הדרך בה מתנהגים אל המוסדות האלו והדרך בה הניאו ליברלים דיבר על שוק חופשי וניאו ליברליזם כלפי מדינות אחרות באמצעות שחקנים בינלאומיים כמו הבנק העולמי ועוד.
עומר בתאריך 9/25/2008 11:17:54 PM
ללא כותרת
מתי-
מי מנסה להכשיר פה מה? אני בסך הכל התייחסתי למשפט הבא שהופיע אצלך:
"כל צד ראה בהלוואה הבעייתית את הרווח הצפוי לו מפיזור הכספים המשווע".
השאלה המיידית העולה כאן היא - אם ההלוואות היו מלכתחילה חדלות פרעון (קרי - ניתנו לאנשים שלא יוכלו להחזיר אותן) אז מאיפה בדיוק אמור היה לבוא הרווח? האם אתה מסכים שיש כאן בעיה שדורשת מענה?
מתי [אתר] בתאריך 9/25/2008 11:22:51 PM
אין כאן פטליזם
הייתה סוג של אמונה שהם יצליחו לראות מזה רווח. לכן כל השחקנים הללו עמדו מאחורי הבנקים למשכנתאות.
עומר בתאריך 9/27/2008 3:28:20 PM
מתי-
מה זאת אומרת "הייתה סוג של אמונה שהם יצליחו לראות מזה רווח"? השאלה היא - מדוע הם חשבו שיוכלו לראות מזה רווח? האם אתה היית מלווה סכומי כסף גדולים למי שסביר להניח שלא יוכל להחזיר את הכסף? הרי זה ברור שלא. אם כן, לפנינו אחת משתי אפשרויות - 1. הבנקאים הללו הם טיפשים מטופשים, 2. הרווח לא אמור להגיע ממי שקיבלו את ההלוואות אלא ממקור אחר.
כיוון ש-2 אינו סביר במיוחד, הרי שנשארנו רק עם האופציה השניה וזה אכן מה שאירע - הבנקים למשכנתאות "פרדי מק" ו"פאני מיי" קנו כל משכנתא "בעייתית" שהיתה בשוק. במצב הנוכחי, פשוט השתלם לתת משכנתאות גם למי שלא החזיק עבודה קבועה, ואפילו הלוואות שחרגו בהרבה מהיקף הבטחונות שהחזיקו הבנקים, וזאת מהסיבה הפשוטה שתמיד יבואו השניים הנ"ל ויקנו את החוב.
השאלה האחרונה שנשאלת היא - מדוע להם לקנות כאלה חובות? האם תוכל לענות לשאלה הזו מתי?
מתי [אתר] בתאריך 9/27/2008 6:27:09 PM
לעומר
אני לא נוהג להגיב. במיוחד שלא נדמה שאתה עושה את הצעד של לנסות להבין את המצב אלא מבקש ממני להסבירו. ובכל זאת אביא את דברי מורי בנושא יוסי דהאן שמסביר את הקשר בין האידיאולוגיה של השוק החופשי לבין תוצאות הפירמידה הפיננסית ש"הסתבכה" וקרסה:
קחו סיכון, המדינה תשלם
19\9\2008 [יוסי דהאן]
האגדה מספרת שקפיטליסטים דוגלים בעקרון האחריות אישית, אדם צריך לשאת בתוצאות מעשיו. השוק הכלכלי מתגמל מאמץ, כישרון, יוזמה, יצירתיות ונכונות לקחת סיכונים לכן אלה המאכלסים את הקצה העליון של הסולם החברתי והכלכלי נמצאים שם כיוון שהם הפגינו את כל המידות הטובות הללו. לעומתם עובדים מן השורה המתקשים להתקיים בכבוד ועניים הנלחמים לשרוד יכולים להאשים רק את עצמם. לו רק הם היו מתבטלים פחות, מתאמצים יותר, יוזמים ונוטלים סיכונים, מצבם היה משתפר.
זה גם אחד הטעמים מדוע קפיטליסטים מתעבים את התערבות המדינה, בעיקר את זו של מדינת הרווחה. - "המדינה האומנת" הדואגת לאנשים מהעריסה עד לקבר ומטפחת לטענתם, תלותיות וטפילות על חשבונם של המוכשרים העמלים שמהם היא גוזלת את פירות מאמציהם באמצעות מיסוי. לכן מה שעומד במרכז חזונם של פוליטיקאים קפיטליסטים פנדמנדליסטים כרונלד ריגן, ג'ורג' בוש ובנימין נתניהו, הוא צמצום מעורבות המדינה ככל האפשר ומתן חירות מירבית לכוחות השוק לפעול את פעולתם. מכאן גם עוינותם הרבה לכל מנגנון של פיקוח או רגולציה על השוק הכלכלי. בעיניהם כל פיקוח או רגולציה הם בגדר התערבות של בירוקרטים פוליטיים בעלי אינטרסים צרים, היושבים בוושינגטון או בירושלים, המעוותים את פעולתו המבורכת של השוק הכלכלי.
אלן גרינספאן נגיד הבנק המרכזי האמריקאי, מעריץ מושבע של הסופרת איין ראנד, נביאת הדרוויניזם הקפיטליסטי החברתי, התנגד בכל שנות כהונתו לכל ניסיון רגולציה של השווקים הפיננסיים, אותם שווקים שבועתם מתפוצצת בימים אלה. כך גם מיודענו, נגיד בנק ישראל לשעבר, ואחד ממושאי ההערצה של התקשורת הכלכלית במחוזותינו, פרופ' יעקב פרנקל, שהרגיע לאחרונה את כולם כשהסביר " השווקים החזקים מעניקים לעולם הריאלי סוג של הגנה חדשה מפני מעידות במדיניות כלכלית, שהיו עולות לנו ביוקר רב בעבר. הם לוקחים את הסיכונים כסחורה, אורזים אותם, מוכרים וקונים, ובכך מנטרלים חלק מהשפעותיהם קצרות הטווח". בהקשר של המומחה פרנקל, מן הראוי לציין עובדה נוספת, הוא משמש כסגן יושב ראש בתאגיד הביטוח הענק AIG, שקריסתו המוחלטת נמנעה בשל הלאמתו על ידי ממשלת ארצות הברית.
אולם גרדו כל קפיטליסט אדוק ומיד תגלו מעריץ מושבע של הלאמה כלכלית. בתי ההשקעות הענקיים הקורסים זה אחר זה בימים האחרונים, אותם מוסדות פיננסיים קפיטליסטיים טהורים שנאבקו נגד כל ניסיון ליצור מערכות של פיקוח ורגולציה של כללי מסחר רציונאליים הוגנים שיגנו על הצרכנים והציבור, רצים עתה לשנואת נפשם המדינה ומתחננים שתיחלץ אותם מתוצאות מעשיהם. הם אינם מתנגדים למדינת רווחה בתנאי שמדינת רווחה זו היא מדינת רווחה תאגידית. הם מבקשים שהציבור ישא בעלויות קריסת משחק פירמידה הפיננסי שהם ניהלו בשנים האחרונות, פירמידה שבסיסה תאוות בצע חמדנות והונאה. משחק שבין יתר תוצאותיו, מאות אלפי משפחות שנזרקו מבתיהם, היעלמות מיליארדים מכספי פנסיה של אזרחים תמימים וחיסול מאות אלפי מקומות תעסוקה. או אם לחזור לדימויו הציורי של פרופ' פרנקל, הם לקחו את הסיכונים ארזו אותם כסחורה מכרו, קנו והימרו ועתה לאחר שההימור לא הצליח הם תובעים מאיתנו לשלם את מחירי הפסדיהם בקזינו. במשחק הזה אין שום סיכוי שהם יפסידו, פלי הם מרוויחים עץ אנחנו מפסידים. קחו למשל את מר ריצ'ארד פולד, מנכ"ל בית ההשקעות להמן ברדרס שקרס השבוע, על הכשרון והמאמצים שהשקיע על מנת להוביל את בית ההשקעות לפשיטת רגל הוא זכה בשנת 2007 לבונוס של 35 מיליון דולר, או את מר סטן אוניל, המנכ"ל הפורש של בית ההשקעות מריל לינ'ץ שהיה אחראי למחיקת ערך של כ 25 מיליארד דולר משווי השוק של בית ההשקעות, על תרומתו זו הוא זכה במענק פרישה בסך 162 מיליון דולר. כללי המשחק הזה קובעים שהשכר הוא שלהם והעונש הוא שלנו.
האם עתה לאחר ההתרסקות הגדולה ישתנו כללי המשחק? אם להסתמך על העבר ועל בחינה של הכוחות הפוליטיים והכלכליים הפועלים בזירה, נדמה שהתחזית אינה אופטימית. לאחר חילוץ בתי ההשקעות הכושלים הללו באמצעות הלאמה שמומנה במאות ביליוני דולרים מכספי משלמי המיסים, יחלוף זמן מה ובעלי ההון, התאגידים הכלכליים ובעלי בריתם בפוליטיקה יתקפו את המדינה על עריצותה ומעורבות היתר שלה ופגיעתם בחירויות הפרט וביעילות הכלכלית. הלחץ יוביל להפרטת הנכסים המולאמים במחירי מציאה לקומץ מקורבים ובעלי הון שיפעלו לזכות בהקלות בכללי הפיקוח והרגולציה לטובת כוחות השוק והצמיחה, עד להתרסקות הבאה. אולם קיימת גם אפשרות נוספת, אופטימית יותר, שעליה מצביע ווליאם גריידר, הפרשן הכלכלי של המגזין "The Nation", שמאחרי "ההרס היצירתי" הקפיטליסטי הזה, כפי שכינה זאת הכלכלן הנודע ג'וזף שומפטר, מסתתר עתיד טוב יותר. הרס ופיזור ריכוז ההון אדיר שבידי מספר מצומצם של בעלי הון ותאגידים שהם תהליכים בריאים עבור חברה דמוקרטית, הפרכתה של חשיבה דתית חברתית וכלכלית ניאו ליברלית, ותקווה שמתוך ההריסות יתרחש שינוי אזרחי ופוליטי שיוביל ליצירת מציאות אחרת הוגנת יותר.
גרסה מעט קצרה יותר של המאמר פורסמה היום במוסף סוף שבוע של "מעריב".
http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2772
עומר בתאריך 9/27/2008 6:52:35 PM
מתי-
המאמר של יוסי דהאן אינו מענה לשאלה ששאלתי אותך; אני לא מנסה להבין את המצב, אני כבר מבין אותו. עם זאת אתה כתבת משפט תמוה מאוד במאמר שלך, שטוען שאותם בנקאים שנתנו את אותן הלוואות קיוו להרוויח על מאנשים שלא יכלו להחזיר את ההלוואות הללו. אני שאלתי אותך איך אפשר לצפות להרוויח ממתן הלוואה למי שאינו יכול להחזירה. זו שאלה פשוטה ביותר, ונראה שאתה מסרב בכל תוקף לענות עליה. האם אפשר לדעת למה?
מתי [אתר] בתאריך 9/27/2008 7:13:46 PM
לעומר
תשמע אף אחד לא ידע שזה מה שיקרה. אבל האמינו שניתן להרוויח, במידה והלווים יחזירו את החוב. היו אז עליות בנדל"ן וכולם האמינו שאם גם האנשים הללו ישלמו את החוב אז הם ירוויחו (כמו בכל הלוואה יש ריבית עליה).
עומר בתאריך 9/27/2008 7:45:28 PM
מתי
אמרת:
"תשמע אף אחד לא ידע שזה מה שיקרה. אבל האמינו שניתן להרוויח"; אני לא שאלתי במה האמינו, אני שאלתי מדוע שמישהו יתן הלוואה לאדם שרוב הסיכויים שלא יחזיר את הכסף. זה מה שעשו בנקים למשכנתאות. העובדה שאם אנשים ישלמו אז הכל יהיה נהדר היא מאוד נחמדה, אבל הבעיה היא כאן ב"אם אנשים ישלמו". העניין הוא שהיה ברור מאוד שה"אם" לא יתקיים (וזה ברור לכל בנקאי באשר הוא), ואז אפילו אם הריבית היא של 10% ליום זה ממש לא משנה! אם כן, עדיין החידה לא נפתרה - מדוע להלוות למי שאין סיכוי שיחזיר? על כך עוד לא ענית (וכל עוד לא ענית, כל התיאוריה שלך עומדת על כרעי תרנגולת).
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
