אייפוד וה-(אנטי) שיווק של התפוח – הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל
עד שהאוזניה תפריד ביננו
"כל אחד מיכם הוא אינדיבידואל!" צועק בראיין להמונים בסרט בראיין כוכב עליון של מונטי פייטון. "כן! כל אחד מאיתנו הוא אינדיבידואל!" מחרה-מחזיק ההמון כולו כאיש אחד בנהמה קולקטיבית, מלבד אחד שעומד בפינה וממלמל לעצמו – "לא, אני לא...". אני נזכר בסצינה הזו בכל פעם שאני רוכב על אופניים והחוטים הלבנים של הiPod משתלשלים מאוזניי, ומולי עשרות רצים אחרים וספיחים לבנים משתלשלים מאוזניהם. "איזה אייפוד מתאים לך?" מכריזות הפרסומות לנגן המעוצב של אפל. באנגלית זה נשמע טוב יותר – "which iPod are you?" - זהות מוחלטת בין הצרכן לנגן. הפרדוקס השיווקי בסלוגן הקצר והמבריק הזה טמון הפרדוקס - ה-אָי (I) של האי-פוד ההופך את הנגן ובעליו לאינדיבידואלים וביחד עם זה משדר בכח את ההנחה המובלעת שלכל אחד יש נגן שכזה ורק תבחר את שלך – which iPod are you? אבל בעוד אפל מציגה מספר דגמים של נגנים במבחר (מצומצם) של צבעים – מעין ניסיון לספק נגן אישי לכל אחד – לכל הנגנים אותן אוזניות לבנות המייחדות את אפל והופכות את האייפודיסטים ללובשי המדים של אפל.
הפרדוקס הזה קיים בהרבה מאוד מוצרי שיווק "תהיה מיוחד!" מחד, ו"לכולם כבר יש! מה איתך?" מאידך. בתחום הנגנים האישיים הפרדוקס כפול ומכופל – נגן אישי ואוזניות נועדו לסמן טריטוריה, להקיף אותי בחומות של צליל שיבדילו אותי משאר העולם. השכן גלוברמן כתב על זה יפה במלאת 25 שנים לווקמן (לפני שנתיים).
חשיבותה של קוליות (coolness)
בארץ האייפוד עוד לא תפס. זהו גאדג'ט מותרות ומחירו לא זול. בניו-יורק לעומת זאת לכל בן אדם שני משתלשלות האוזניות הלבנות מן האוזניים. מצד שני, בארץ תפסו הקרוקס, מעין אייפוד לעניים. יש הרבה קווי דימיון בין האייפוד לקרוקס (ואם יש לי גם אייפוד וגם קרוקס – איפה זה מציב אותי?).
אתמול כתב כאן גלוברמן שלמרות שבאייפוד אין שום בשורה טכנולוגית, הצליחו באפל ליצור גאדג'ט כל כך מוצלח עיצובית עד שהוא מציל אותך מתסביך החנון. באופן מסורתי בירה היא הדבר הכי קולי בקמפוסים האמריקאיים. לפני כמה חודשים יצא לי לקרוא באחד העיתונים האמריקאיים שבסקר שנערך בקמפוסים נמצא שאייפוד הוא הדבר הכי קול בקמפוס – יותר משתיית בירה. אל יהי הדבר ק(ו)ל בעיניכם. בארצות הברית הפוריטנית אסורה מכירת האלכוהול עד גיל 21 ולכן שתיית בירה בקמפוס היא אירוע מכונן - הכרזה שהגעת לגיל שאפשר להתחיל.
לפני חצי שנה יצא לי להיות בארה"ב. תוך התפעלות מהעיצוב של האייפוד ובעודי שח לאישה את את מורת רוחי משלטון האייפודים ברחוב נחת לתיקי מכשיר שכזה – מתנת יומולדת (30) מהאישה. מה אומר לכם חברים – ששתי ושמחתי על המתנה כמוצא שלל רב וכמעט ונסתתמו טענותיי: באתנן יומולדת הפך האייפוד מסמל לתרבות צריכה קלוקלת וכניעה לפירסום לאקססורי הכי קול שבבעלותי. טוב, לא בדיוק, אבל בואו רק נאמר שמחיתי מחאה חלושה ועברתי להשתמש במכשיר באינטנסיביות.
"למה קנית לי דווקא אייפוד ולא את אחד המתחרים (Zen של Creative שהופך עכשיו לזיון [Zune] של מייקרוסופט, או את אחד הנגנים של iRiver )?"
זו האידיאולוגיה, מסתבר. האישה מתייחסת לאפל כאנדר-דוג שמייקרוסופט גנבו לו את העצם (חלונות) והאייפוד הוא הפריצה הראשונה מאז. כל הטענות שלי שאפל הם לא מסכנים (כל מק עולה אלפים רבים, כל אייפוד עולה מאות רבות) נפלו על אוזניים ערלות. ועל העיצוב הקולי כבר דיברנו?
"האישה אשר נתת עימדי," אני תולה את האשמה באישה ומסכם את כתב ההגנה, "היא נתנה לי ואוכל" (הטיעון הזה לא עזר במיוחד לאדם שאכל את התפוח בהנאה – "בזעת אפיך תאכל לחם," הוא קולל/בורך).
אייפוד והעדר – iFollow, iSheep – iDon’t
איך אומרים בניו-יורקית –בערב, בקצה השני של העיר, יצאנו למועדון באיזור משחטות הבשר של ה-meat packing district, מה שהיה פעם איזור פרוע לשמצה הפך לאיזור הבילויים החדש של מנהטן. הקיר באחת הסמטאות ליד הצ'לו (Cielo, האוס משובח ואסיד ג'אז בסטרימינג) היה מכוסה כרזות אנטי אייפודיות. בניגוד משווע לחלק הצפוני של העיר עם כרזות ה-"which iPod are you?" המופיעות על כל לוח מודעות ותחת כל עץ רענן, כאן, באזור המשחטות, היו הקירות מכוסים כרזות בגנות ההמון – iSheep וציור של כבשה עם אייפוד, iPuppet וציור של מריונטה עם חוטים לבנים – אוזניות האייפוד. לא ניתן לטעות. iDont! היה כתוב בגדול על כל מודעה. אד-בסטינג במיטבו.
בבית חיפשתי פרטים על התנועה האנטי-אייפודית. הגעתי לאתר www.idont.com שהציג את מבחר הפוסטרים המנגחים את האייפוד, סיפק שומרי מסך, טפטים ותמונות לפלאפון והכל חינם-אין כסף בשם בשורת המהפכה. "למה לשלם יותר ולקבל פחות?" נטען שם בעמודים הפנימיים. "למה לשלם לאפל כי הם מצליחים במניפולציות שיווקיות?" הטיף האתר ומנה חלופות נאות לאייפוד. בפינות החשוכות של האתר שנראה אנרכיסטי במבט ראשון אפשר היה להרגיש גם שארית נסתרת של אינטרס מסחרי. היו שם עקיבות מטושטשים של SanDisk יצרנית זיכרונות הפלאש הגדולה והוותיקה. חיפוש קל בגוגל העלה פולמוס רב משתתפים בקהילת הבלוגרים – בעלי האייפוד הנעלבים יוצאים נגד הכינוי "העדר" ואילו אחרים מגנים את אפל ומעודדים את האנרכיזם השובב. בפי. סי. מגזין השמרני מצאתי כתבה מרתקת שדנה במלחמת העדר הזו וההקשרים המסחריים שלה: "סאן-דיסק מוכיחה שהיא מעיזה לתקוף את אפל במגרש הביתי – היכל הקוליות (the center of cool)... בקרוב יתחילו פריקים של טכנולוגיה, כמוני, לדברר ולהסביר שהחסרונות של אייפוד אינם כה גדולים, אלא הם פשוט מועצמים בגלל הפופולריות הגדולה שלו. אף אחד לא יאמין לנו, כמובן, ואז השוק ישתנה שוב".
הפוסט הזה נכתב, ברובו בסמוך לביקור בניו-יורק, לפני חצי שנה. היום, כשנכנסתי שוב לאתר של iDont.com הופניתי באופן אוטומאטי לאתר של Sansa הנגן של סאן-דיסק שמתחרה (מנסה) באייפוד.
אני כיבשה. תגיד "מְמְמְמֶההההה!"
כמו בפרסומת לספרייט "אל תאמין לפרסומות, אתה יודע מה טוב בשבילך" כך גם סאן-דיסק. iSheep? iFollow? - לקח קטן על פירסום ועל פירסום נגדי, על אנרכיזם ועל רתימת האנרכיסטים לרכבת הקפיטליסטית. "אני מאמין וגם הוכח במחקר – מי שדופק נזירות גומר במינזר" שרים הקלאש על תרבות הנגד בהפגנת מודעות עצמית מרשימה.
אה-כן, ה-Sansa נראה דומה מאוד לאייפוד. קצת יותר קשוח, קצת יותר אדג'י אבל מאוד אייפודי. Which Sansa are you?
בפוסט הבא – מה בכל זאת כל כך מעצבן באייפוד ולמה להצביע נגד.
פורסם ב 26 באוקטובר 2006 11:14 במדור לא פראיירים | 5 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
ספוטניק [אתר] בתאריך 10/26/2006 12:02:12 PM
ללא נושא
הקטע הזה מבריאן כוכב עליון הוא קטע נהדר..
ואתה צודק לגמרי. אני בדיוק קורא ספר שנקרא "מלחמות השיווק" במסגרת העבודה, ונראה כאילו הוא נכתב ע"י לוציפר. זה על הפנים.
קלרה בתאריך 10/26/2006 5:51:15 PM
אחלה פוסט ומשהו קטן על עדר
יש לי חבר שנוהג לבעוט כבר שנים,
לאן שהוא לא מתגלגל ואיפה שהוא לא נוחת, הוא בועט. כך, פעם הוא אמר לי, אני שומר על עצמי מהעדר.
אמרתי לו אז, כך אתה הופך שייך לעדר הבועטים.
זה משנה אם אתה בעדר של קאלה להסן או בעדר של הנגד או בעדר של ה בעד?
מה יותר ק(ו)ל?
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
