באופן אישי

"ההבדל בין המילה הנכונה והמלה הכמעט נכונה הוא כמו בין הברק לגחלילית". (מרק טוויין)

הצבעת הבלוגוספירה - התוצאות הסופיות

גבירותי ורבותי, זה נגמר. הצבעת הבלוגרים הישראליים שהסכימו לחשוף בגלוי את העדפתם הפוליטית הסתיימה בניצחון סוחף של מפלגת העבודה.

בהצבעה השתתפו 68 בלוגרים. אחוז הקולות הכשרים הוא מאה. להלן התוצאות, כולל תרגום לאחוזים ולמנדטים:

- העבודה - 30 קולות   (44.11% - 53 מנדטים)
- חד''ש - 7 קולות   (10.29% - 12-13 מנדטים)
- מרצ - 5   (7.35% - 9 מנדטים)
- גימלאים - 5   (7.35% - 9 מנדטים)
- הירוקים - 4   (5.88% - 7 מנדטים)
- הליכוד - 3   (4.41% - 5-6 מנדטים)
- קדימה - 3   (4.41% - 5-6 מנדטים)
- תפנית - 3   (4.41% - 5-6 מנדטים)
- עלה ירוק - 2   (2.94% - 3-4 מנדטים)
- האיחוד הלאומי/מפד''ל - 2   (2.94% - 3-4 מנדטים)
- ישראל ביתנו - 2   (2.94% - 3-4 מנדטים)
- שינוי - 1   (1.47% - לא עוברת את אחוז החסימה)
- בל''ד - 1   (1.47% - לא עוברת את אחוז החסימה)

מיותר לומר שתוצאות אלה אינן מייצגות אלא את המזדהים. אני מניח שעמיר פרץ היה מוכן לתת עולם ומלואו תמורת התגשמות ההתפלגות הזו.

ואם מחלקים את זה לפי גושים, הרי שמסתמן ניצחון סוחף לגוש השמאל: למעלה משלושה רבעים מבין הבלוגרים שהצביעו בחרו להזדהות עם מפלגות מהעבודה ושמאלה (לא כולל קדימה ושינוי המקוטלגות כאן, לצורך העניין, כמרכז).

פרטים נוספים כאן: http://www.aplaton.co.il/story_188

פורסם ב 28 במרץ 2006 21:25 במדור היסטוריה והרפתקנות

מאמרים שפורסמו באתר אפלטון (www.aplaton.co.il) - השנה השנייה

התרבות המתפוגגת - בשנים האחרונות הולכים לעולמם, בזה אחר זה, אמנים שעיצבו את תודעתו האמנותית במשך עשרות שנים. יצירתם, למרבה הזעזוע, נשכחת יחד עימם. במדינה שבה חוגג העכשוויזם, גם התחום האמנותי סובל. מה שאופנתי הוא מה שנותר בזיכרון, וגם זאת לתקופה קצרה בלבד. בניגוד למדינות אחרות במערב, בישראל לא קיימת תרבות של צבירת נכסים אמנותיים ושימורם בזיכרון הקולקטיבי. זו גם הסיבה שזמרת מסדר הגודל של שושנה דמארי, למשל, נאלצה להמתין עד שפנה אליה אמן צעיר ומצליח כעידן רייכל כדי לשתף עימו פעולה. ההתייחסות המבישה לעבר יוצרת כאן חברה קלוקלת ומנוונת

* * *

בדידות עד מוות - הרבה כינויים היו להם, למלכי צרפת. לואי החסיד, שארל היפה וכיוצא באלה. בין כל אלה, ניתן ללא ספק למנות את לואי ה-‏17 כ''לואי האומלל''. בנם של לואי ה-‏16 ומארי אנטואנט איבד את שני הוריו למאכלת הגיליוטינה, ולאחר מכן גם את דודתו. הוא נכלא במצודה קודרת, הופרד מאחותו האחת וחונך על ידי מהפכנים שלימדוהון לגדף את הוריו ולשיר להם שירי גנאי. לאחר שלמד איכשהו לחיות עימם, נותק גם מהם. המסתורין שאפפו אותו ואת התפוגגותו ומותו באותה טירה בגיל עשר הביאו לחרושת שמועות באשר לגורלו. מבט אל חייו של ילד שלא הבין מעולם מדוע לא עוללו לו את כל אלה

* * * 

מרדוך ואישתר, מניפולטורים פוליטיים (חלק ב') - במאמר הקודם (ואולי נכון יותר לומר ב''מרדוך ואישתר, מניפולטורים פוליטיים/ חלק א''') סקרתי את התפתחות העלילה במגילת אסתר מנקודת ראות פוליטית וחילונית. המסקנה הברורה הייתה כי במגילה אין כל מעורבות אלוהית, ולפיכך אין לה גם שום משמעות דתית ואין היא מתארת אלא ניצחון פוליטי של פוליטיקאים יהודים על פוליטיקאים לא-יהודים וטבח שהורשו היהודים לבצע בעקבותיו. עכשיו, בואו ונדבר לרגע על היסטוריה. וגם על כיתוב ההיסטוריה. ומי שלא מאמין שמנסים לשכתבה מוזמן לנסות ולקרוא את תרגום השבעים ואת התוספות למגילת אסתר הנכללות בו

* * *

מרדוך ואישתר, מניפולטורים פוליטיים (חלק א') - חג הפורים הולך ומתקרב וכמדי שנה אנו מציינים בו את זקיפות הקומה ואת אומץ הלב שהפגינו שני הדודנים, מרדכי ואסתר, בהצליחם למנוע מהמן הרשע להשמיד פיסית את כל יהודי פרס. עד כדי כך נתקדשה בתודעתנו גבורתם של השניים, ששוב אין אנו שמים לב כלל ועיקר למניעיהם העיקריים ולהתנהגותם לאורך העלילה. ובכן, אולי הגיעה השעה לקרוא שוב את עשרת הפרקים המרתקים הללו ולנסות לפרש את המאורעות במונחים פחות מיתולוגיים ויותר ריאליסטיים. כשעושים זאת, מגלים שמדובר בלא פחות ולא יותר מיריבות פוליטית מרה שבה כל צד מבקש להשמיד את העם ממנו יוצא יריבו. הנה מגילת פורים כפי שלא הכרתם מעולם

* * *

האיש מעמק שלושת מזלגות הזאב - במאמר הקודם שפרסמתי כאן תהיתי על הדימוי המשתנה – השוקע, לטעמי, בימים אלה – של גיבור המלחמה, של האדם המבצע מעשים יחידים במינם בשדה הקרב ומציל בכך לא רק את חייו שלו אלא גם חיי אחרים. גם לנו, בישראל, יש לא מעט מהדוגמאות הללו, אבל דומה שאין כמעט סיפור הדומה לזה של הסמל הצנוע אלווין יורק, האיש שהגיח מעמק נידח בפאתי טנסי ועל אף שנאתו העזה לאלימות התגייס לצבא, לחם בקרבות מלחמת העולם הראשונה בצרפת וביצע את אחד המעשים המדהימים ביותר המיוחסים לאדם בודד בהיסטוריה הצבאית בכלל. הבטחתי בעניינו מאמר נפרד, והנה אני מקיים. הסכיתו וקראו, משום שלא מוצאים טיפוסים כאלה כל יום בעולמנו

* * *

שקיעת הגבורה - כולנו, אפשר להניח, חונכנו על סמלים. חלק מסמלים אלה הם אנשים שהתנהגותם בנסיבות של מצוקה היוותה אות ומופת לאחרים. אחדים הצילו בהתנהגותם את חייהם של אחרים. אחרים העדיפו להקריב את עצמם ובלבד שלא להתנהג באורח שנתפס שעיניהם כמחפיר וכבוגדני. בהערכת חלקם של אלה שלחמו בחירוף נםפש בשדה הקרב חל בשנים האחרונות פיחות של ממש. יש לכך קשר הדוק עם הופעת תפיסות השוללות לחלוטין כל התנהגות הנובעת מאקט מלחמתי פסול. והרי לכם נושא שהדיון בו כמעט אינו קיים עוד אצלנו: מיהו גיבור, מה מגדיר גבורה וכיצד יש להתייחס אליה

* * *

הסיפור שאינו נגמר/ אלכסנדר מאן - המדובר בפסיכולוגיה-בגרוש שאינה מחייבת דבר, ובכל זאת: העסק עובד לא רע. בתחילת שנות ה-‏80 נתגלגלה לידי אלכסנדר מאן נוסחה כללית ובלתי מחייבת שקיבלה פיתוח נוסף על ידו ועל ידי חבר נוסף. את הנוסחה שניתן להציג כשאלת טריווייה לכל אדם שעשוי להיות מעניין עבור מציג השאלה, ובמיוחד לבני המין השני. העיקרון פשוט וקליט, ומחייב כמה דקות של ריכוז: כל אדם מוצא בשאלה זו את הקומבינציה הרצוייה מבחינתו. תוצאות אלו מראות לעיתים משהו על אופיו של אדם, ועל מידת התאמתו למציג השאלה. מאמר אורח שקולע לאחת הנקודות העדינות ביותר במרקם היחסים העדין בין המינים

* * *

יומו המופלא של סטיבן ברדבורי/ אמיר ליברמן - סטיבן ברדבורי רצה תמיד להיות כבאי. אבל כבן למי שהיה אלוף אוסטרליה בהחלקה מהירה על הקרח למרחקים קצרים הוא גדל אל תוך ענף הספורט הזה, שבמולדתו נחשב לאזוטרי במיוחד. סטיבן קשישא אף זכה בכמה הישגים קבוצתיים בינלאומיים, אבל להישגים אישיים של ממש לא הצליח להגיע מעולם (לפחות לא בזירה הבינלאומית). עד שהגיעו המשחקים האולימפיים החורפיים של סולט לייק סיטי ב-‏2002. את מה שקרה שם אפשר (ואפילו מתבקש) ללמד בקורס מתקדם לחישוב הסתברויות מתמטיות. מאמר אורח של אמיר ליברמן, המסביר גם כיצד סייעה אגדת ברדבורי למיתון התרגשות משפחתית ביום הכיפורים

* * *

אין לי סימפטיה - האמנות האוונגארדית רוצה לראות את עצמה כמודרנית, נועזת, פורץ גבולות וממוטטת קונבנציות. הצרה היא שבתוך הההגדרה הזו נכנסות לא מעט תופעות שהקשר בינן לבין יצירה אמנותית הוא, איך לומר בעדינות, מקרי לחלוטין. אפשר לחלוק עלי ולומר שאופקיי צרים, שתפישתי מיושנת, ושאינני מבין דבר וחצי-דבר באמנות. שיהיה. שפטו אתם אם כאשר אתם קמים מהאסלה ונועצים מבט מטה אתם צופים ביצירה אמנותית או בפסולת אנוש. ומי שלא מבין על מה אני מדבר כנראה לא שמע מעולם על פיירו מאנצוני

* * *

מיהו מתיוון? - חג החנוכה כבר מאחורינו, אבל הדיון במתח הקבוע שבין דתיים לחילוניים צפוי להימשך גם הלאה. החג, שעוסק דרך קבע במלחמה שהתנהלה באמצע המאה השנייה לפני הספירה בין יהודים למתייוונים, מקבל כמובן מאליו שבסיפור הזה גם ברור מי הטוב ומי הרע. חוגים משיחיים בימינו עורכים הקבלה בין המכבים של אז לבין החרדים-דתיים של ימינו ובין המתיוונים של פעם לחילונים במאה ה-‏21. ויש מי שאפילו רואה בכך מחמאה, בבחינת ''גאה להיות מתייוון''. ובכן, האם יש לטעון את המונח הוותיק הזה במשמעות חדשה, פורצת גבולות, מרחיקת לכת - או שמא יש להוסיף ולשמר את התפיסה לפיה ''מתיוונים'' אינם אלא חבר בוגדים שכל רצונם למצוא חן בעיני השליטים ומוכנים למכור את בני עמם בנזיד עדשים?

* * *

כרזת הסרט המנציח את מבצעו של אלווין יורק. אולי הפעולה האישית המרשימה ביותר בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה

סיפור אהבה מלודי - הנה טקסט שרק מעטים יגיבו עליו. ה-‏31 בדצמבר הוא, מבחינתי, לא רק היום האחרון של השנה האזרחית היוצאת. 31 בדצמבר הוא יום הולדתו של הזמר הלא-ישראלי הראשון שאת יצירתו אהבתי כמעט כמכלול (אפילו לפני הביטלס). לו היה יוצא בשלום מההתרסקות ההיא בימה של קליפורניה היה חוגג היום את יום הולדתו ה-‏64. ומאחר והמוסיקה שלו היוותה גם את הבסיס הראשוני להתחברות הזוגית שלי, אני מפרסם כאן מאמר בלתי-אובייקטיבי להחריד המתאר את חיבתי העזה אל האיש. גבירותי ורבותי, ג'ון דנוור זצ''ל

* * *

חצות בדורמיציון - בכל שנה אני משתדל להגיע למיסת חג מולד בכנסייה אחרת. בניגוד לגידופים שנוהגים להמטיר על המנהג הזה אנשים ש''המסורת'' היא מבחינתם סוג של הסתגרות בתוך דתם ושיקוץ אמונות זולתם, אני סבור שמדובר דווקא במנהג מרחיב אופקים. בשנים האחרונות נהגתי לבלות את ערבי חג המולד בכנסיית סנט אנדרוז שמצידו הצפוני של נחל קדרון. השנה בחרתי לי יעד אחר - חציתי את הנחל, טיפסתי על הר ציון ונכנסתי לכנסיית הדורמיציון, בעלת האוריינטציה הגרמנית. הנה כמה חוויות מאותו לילה

* * *

חג מולד לבן/ אלכסנדר מאן - האווירה החורפית, השלג והגשם הדקיק עושים את שלהם בחג המולד. זהו החג הביתי והמוכר ביותר שהביאה הנצרות לעולם, חג שכולו אור, מתנות ואווירה משפחתית. הבשורה האקומנית והמסר האוניברסלי של הנצרות הפכו זה מכבר לאירוע חילוני, אשר מצליחים לעצב תחושה חגיגית של חלום ואגדה בכל מקום בו מתקיימת התרבות המערבית, עם או בלי אלוהים. מאמר אורח מהורהר של אלכסנדר מאן - פובליציסט, היסטוריון, עורך ומתרגם, המתגורר בגרמניה ונשוי ללא-יהודיה. לקראת החג ההולך המתקרב מוגש כאן מבוא לחשיבה אחרת על חג שנדמה לנו שאנו מכירים - וכנראה שאיננו מכירים באמת

* * *

טבח ביער/ איתמר צפריר - רבים מההיסטוריונים זוכרים את התבוסה הזאת כאחד התבוסות הקשות, המוחצות והמזעזעות ביותר שקרו אי פעם. שם, בלב גרמניה, אי שם ביער טוטבורג שבצפון גרמניה, לא הרחק מהתוואי הצפוני של נהר הריין, נלחמו שלושה לגיונות רומאים, בפיקודו של וארוס נגד צבא אימתני של ברברים גרמאנים בפיקודו של ארמיניוס. הייתה זו אחת ההתרחשויות המפתיעות ביותר בדברי ימי היסטוריה הרומית. מאמר אורח של איתמר צפריר מתאר את השתלשלות המאורעות שהובילה לקרב הזה

* * *

"להחדיר למוחו ממרחק קטן את מנת העופרת הדרושה" - ב-‏31 ביולי 1914 רצח קנאי חולה נפש את המנהיג הסוציאליסטי ז'אן ז'ורס. הרוצח זוכה בדין, בטענה שפעל מתוך פרץ רגשות של להט פטריוטי. אלמנת הנרצח, לעומת זאת, נדרשה לשלם את הוצאות המשפט. אבל מה שמעניין כאן, מלבד הטרגדיה הנוראה עצמה, הוא מסע ההסתה הרצוף וחסר החמים שהתנהל נגד ז'ורס בחודשים שקדמו להתנקשות. הכותרת, הנטולה מתוך אחת מכותרות העיתונים של התקופה, רק נועדה לסבר את האוזן. וכן, זה בהחלט מזכיר רצח אחר, מעט יותר משמונים שנים מאוחר יותר

* * *

ז'אן ז'ורס. הרצח היה באוויר.

אניגמה - עוד לא היה לנו פוליטיקאי כזה. הוא עלה כמטאור, מושא תקוותם של מיליונים שבחרו בו לתפקיד הרם מכולם. הוא הבטיח להם שחר של יום חדש, אבל התגלה כבעל כישרון ניהול אפסי. היו שראו בו מי שיצליח לנקות את אורוות השחיתות של הממשלות שקדמו לו אבל התנהלותו העידה כי הנורמות שלו לא היו שונות בהרבה מאלה של יריבו. הרקע הטרום-פוליטי שלו הוא אולי המרשים ביותר מבין אלה שנבחרו לתפקיד והאינטליגנציה הגבוהה שלו אינה מוטלת בספק. אבל דווקא בגלל כל אלה הייתה נפילתו קשה במיוחד, נפילה שהשמיעה הדים במשך זמן כה רב, שעד היום אנו ממאנים להשכיחה מתודעתנו. גבירותי ורבותי, אהוד ברק

* * *

השנים השחורות של קוני פרנסיס - את ה-‏8 בנובמבר 1974 לא תשכח הזמרת קוני פרנסיס עד סוף חייה. באותו לילה, לאחר שהופיעה בפסטיבל ווסטברי שבלונג איילנד, שבה הזמרת הפופולרית לחדרה שבמלון הווארד ג'ונסון. זמן מה מאוחר יותר התגנב אל חדרה פורץ אלמוני. את הלילה הזה אין סיכוי שהיא תשכח: במשך שעות על שעות הוא היכה אותה, אנס אותה והתעלל בה, תוך שהוא מאיים עליה בסכין שלופה. לאחר שביצע בה את זממו, נמלט מהמקום. מאז אותו אירוע טראומטי, שמעולם לא נפתר, כמו נפרץ הסכר והאסונות זורמים אל חייה בעוצמה אדירה

* * *

בריחתה של אליזה האריס - ''אוהל הדוד תום'', ספרה הקלאסי של הרייט ביצ'ר סטואו, הוא אחד הספרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה. הרומן בעל הסגנון הכמעט-תנ''כי היה ללהיט אדיר, בעיקר בשל התיאורים ספוגי האכזריות של חיי העבדים השחורים במדינות העבדות בארצות הברית במאה ה-‏19. בספר זה מתוארת, בין השאר, בריחתה של שפחה בשם אליזה האריס, שתוך סיכון והעזה בלתי רגילים חוצה בדרך מנוסתה נהר קופא. סצינה זו, אחת הזכורות ביותר מתוך אותו רומן, מבוססת על סיפור אמיתי. בעצם, על יותר מסיפור אחד

* * *

מעל פסגת הר הצופים - בכל שנה, ביום האחד עשר לחודש האחד עשר, מציין העולם את יום הזיכרון הבינלאומי לחללי מלחמת העולם הראשונה. מלחמה זו, שבה שוחררה ארץ ישראל מידי הטורקים ועברה לידי המעצמה שהתחייבה קבל עם ועולם להעניק בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, היא אבן דרך מרכזית בתולדות עם ישראל בארצו בעת החדשה. ובכל זאת, אין רבים בינינו הזוכרים את החוב הזה ואת היום הקשור בו. ב-‏2 בנובמבר 1917 התחייב הלורד בלפור את שהתחייב; ב-‏9 בדצמבר 1917 נכנס הגנרל אלנבי לירושלים הנכנעת. כמדי שנה, הלכתי גם הפעם לחלוק את הכבוד לחיילי אלנבי בבית העלמין הבריטי שבהר הצופים

* * *

המקרה המדהים של סטלה וולש - ספק אם הייתה אי פעם תופעה דומה לזו של האתלטית הפולניה-אמריקנית סטלה וולש, ששלטה באתלטיקה הנשית כמעט שליש מאה. וולש אספה תארים, מדליות וגביעים כאסוף ביצים עזובות, ואף הפכה לגיבורה לאומית במולדתה, פולין, לאחר שהעדיפה את ייצוגה על פני לבישת מדי נבחרת ארצות הברית. וולש קבעה הישגים מדהימים גם לאחר שחצתה את גיל החמישים ולאחר פרישתה אף הוכנסה להיכל התהילה של האתלטיקה האמריקנית. תקרית טראגית בקליבלנד הביאה סוף מפתיע לסיפורה המדהים של האתלטית הגדולה הזאת

* * *

הרהורים על רצח - כמו במקרים של רצח קנדי, פרוץ מלחמת יום הכיפורים ופיגועי ה-‏11 בספטמבר, כמעט כל אחד זוכר היכן היה בלילה בו נרצח יצחק רבין. הלילה שלי היה מסויט אף הוא, אף כי העבודה קצת שיככה את הכאב. עשר שנים אחרי, לא למדה החברה הישראלית שום לקח. ממשלות הימין מעמעמות את זכר הרצח. חלק מהאשמים בהסתה הפרועה שהתחוללה לפני עשור שנים מכהנים בתפקידים בכירים מאוד בפירמידה הממשלתית. רבע מהאזרחים מאמינים בתיאוריות קונספירציה שמטילות את אשמת הרצח על השב''כ ועל השמאל. ואיש אינו כורת את הגידול היודו-חומייניסטי המסרטן המאיים להשתלט באופן מוחלט על מדינת היהודים היחידה עלי אדמות

* * *

סינדרום רייגן - כוכב העל ארנולד שוורצנגר, נבחר למושל קליפורניה כשהוא נישא על גבי הדימוי הפופולרי שלו, שנבנה בסרטי פעולה רבים. אלא שכעבור זמן קצר התברר שהשרירן יליד אוסטריה אינו קרוץ, ככל הנראה, מהחומר שממנו עושים פוליטיקאים טובים. הסתבכויותיו הרבות בשערוריות פיננסיות, פוליטיות ומוסריות הן הזדמנות טובה לבחון מה עלה בגורלם של כוכבי המסך הגדול והמסך הקטן שהחליטו לזנק את המים הקרים של הפוליטיקה. הסיכום, איך לומר בעדינות, אינו מעודד במיוחד

* * *

מחומות ירושלים לאוצרות בגדד - בשנות החמישים פרסם הסופר הדתי חיים אליאב את סדרת ספרי ''ילדי העיר העתיקה''. שלושת גיבוריה של הסדרה, יחד עם כמה מחבריהם, היוו את חוד החנית של הנוער הישראלי באותה תקופה. הם הגנו על הרובע היהודי, נמלטו משבי הלגיון הערבי, נלחמו במסתננים, ביצעו משימות מודיעיניות, לכדו מרגלים, סיכלו פיגועים ואפילו יצאו למדינה עויינת שאינה גובלת בישראל. סדרה זו, שעדיין ניתן להשיגה במצב טוב, זכתה בזמנו להצלחה מסחרית ניכרת, אך בשנים האחרונות דומה כי כמעט נשכחה מלב. הנה, אפוא, סקירה על הסדרה, עלילותיה והמסרים שהעבירה לקוראיה

* * *

צעדיו האחרונים של דורנדו פייטרי - ביום לוהט של חודש יולי בשנת 1908 עקבו מאה אלף צופים חרדים אחר גבר נמוך קומה וצנום ששכב מולם במצב של עילפון גמור. המאמץ האדיר שנאלץ לעשות על מנת לגמוע את הדרך הקשה סחט ממנו כל טיפת אנרגיה אפשרית. למעשה, היה אף חשש כי יוציא את נשמתו בתוך זמן קצר. באותו רגע רעמו תשואות באחד מאגפי האיצטדיון: צעיר גבה-קומה נכנס פנימה בצעד קל והתקדם אל עבר הגוף הדומם. הדראמה המרגשת הזו הפכה להיות לאחד הרגעים המרגשים ביותר של המשחקים האולימפיים בתקופה המודרנית.

* * *

פורסם ב 10 במרץ 2006 07:53 במדור היסטוריה והרפתקנות | 0 תגובות

מאמרים שפורסמו באתר אפלטון (www.aplaton.co.il) - השנה הראשונה

• חלפה שנה - לפני שנה, במוצאי יום הכיפורים, עלה ''אפלטון'' לאוויר. מעין שילוב של בלוג אישי עם אתר אינפורמטיבי שמבקש לעודד דיונים אינטליגנטיים בסוגיות השונות המתפרסמות בו. שנה זה המון במושגים אינטרנטיים. כיום, כשהאינטרנט הוא כלי פופולרי בביתם של מרבית תושבי ישראל, זה נראה כמעט טריוויאלי. ובכל זאת, אם חושבים על כך שהרשת המקוונת היא נחלתם של שכבות לא-אליטיסטיות מזה עשר שנים לערך, שנה זה כבר לא מעט. ולכן, כשמגיע ציון הדרך הזה, בחרתי לומר כמה מלים על הקמת האתר וההתפתחויות שעברו עליו
• מי רצח את שמעון הקטן? - בשנת 1475 הוצאו להורג בשריפה על המוקד חמישה עשר יהודים שהורשעו בחטיפה, בביתור, בשחיטה ובשימוש בדם של ילד נוצרי לצרכי פולחן. לאחר מותו נקשרו בשמו של הילד שמעון סיפורי אגדות ונסים והכנסיה הקתולית אף הכריזה עליו כקדוש מעונה וכפטרון החטופים והמעונים. החודש לפני ארבעים שנה פירסם הוותיקן הבהרה רשמית לפיה הפולחן הנהוג בהקשרו של הנער הקדוש שמעון מטרנטו משולל כל יסוד משפטי וצידוק היסטורי. בכך באה לקיצה עלילת דם בת 490 שנה. לאלה הסוגדים לשמעון, אגב, כל זה לא ממש משנה. הסגידה נותרה בעינה עד היום
• שבעה בצריף אחד (מלבד הכלב) - ב-‏1949 פרסמה הסופרת הבריטית איניד בלייטון את הראשון בסדרת ספרי ''השביעייה הסודית'' שלה. בלייטון, מפעל לייצור להיטים ספרותיים לילדים בשרשרת, לא ידעה שיום יבוא ואבנר כרמלי יתרגם את ספריה ויהפוך אותם לתופעה חוצת דורות גם בקרב ילדי ישראל. הסדרה הזו, שכמעט כל ילד ישראלי פגש בה בהזדמנות זו או אחרת, אינה מאבדת מקסמה. ולעניין זה, לא כל כך משנה לילדים שהיא נגועה בסקסיזם בוטה, שהדמויות בה שטוחות ושהרקע לעלילות אינו משתנה לעולם. היסטוריה מקוצרת של סדרת ספרים מכוסחת ופופולרית שגם אני - מודה באשמה - שבוי בקסמה
• זו כפרתי/ זיו מגן - יום הכיפורים מתקרב. המועד המיוחד הזה כולל חובת עינוי נפש מערב לערב; העובר חייב כרת. לפי ההלכה חייבים ביום הכיפורים בחמישה עינויים: איסור אכילה ושתייה, רחיצה (למטרות עונג), סיכה, נעילת הסנדל (מעור) ותשמיש המיטה. זיו מגן, במאמר אורח, מספר בסגנונו המיוחד על עינוי נפש שעבר עם חבר באוסטרליה. ומסקנתו ברורה: ''אלוהים לא גורמת לנו לשום דבר. היא לא יוצרת את הכאב או את החטאים, לא מענישה עליהם ולא מתגמלת אותנו. היא נותנת לנו את העולם הזה ואת כל האפשרויות הגלומות בו ובנו, והיא אינה דורשת דבר, רק מבקשת - מבקשת שנהיה נאמנים לעצמנו ולאותו דמיון אלוהי הפועם בנו תמיד, גם כשאנחנו מקשיבים וגם כשלא''
• 19 במאי 1910: סוף העולם הגיע - ב-‏19 במאי 1910 הופיע כוכב השביט האלי - אולי גרם השמיים מעורר החרדה ביותר בהיסטוריה המודרנית - בסמיכות בלתי רגילה לכדור הארץ. היו אף שטענו כי העובדה שכוכב הלכת שלנו יחלוף דרך ענן הגז והאבק בן חמישים מיליון הקילומטרים של השביט מחייבת להתכונן ליי נצח, שכן אין כל ספק כי הציאנוגן המצוי בשפע באותו זנב יביא להרעלה מונומנטלית של האנושות ולחורבנו של המין האנושי. ברחבי העולם חוו אנשים חוויות מוזרות ביותר בהשפעת המאורע. בירושלים, כמו בפאריס ובניו יורק, פירשו אנשים את ההתגלות הזאת כסימן לבאות וכזעם אלוהי ותלו בו את הסיבות להתרחשויות שונות ומשונות
• כיבוש המלכות - בישראל המתחרדלת של ראשית המאה ה-‏21 הדת הסרוגה מציבה אלטרנטיבה לחילוניות – אבל אלטרנטיבה זו אינה יכולה לעמוד בשורה אחת עם החילוניות כאורח חיים שניתן לבחירה. לא ולא. הדת חייבת למגר את החילוניות ולהשתלט על הסמל החילוני הגדול ביותר, הלא הוא מדינת ישראל בכבודה ובעצמה. כך, לפחות עולה מהמסרים המתגברים שנשמעים בכנסים בהם נוטלים חלק רועים רוחניים מהקבוצה הזו. עכשיו חודר המסר האנטי-מימסדי הזה אל הכנסת ומבקשת למצוא שפה משותפת עם החרדים נגד האויב המשותף שבגד במורשתו היהודית והציונית כאחד - החילונים
• עוז לתמורה - אפשר לדבר הרבה על ההיסטוריה של הכדורגל ולנסות להוציא ממנה את הסיבה מדוע הפך המשחק הזה מהתקפי ויצירתי, כפי שהיה בשנות העשרים, השלושים והארבעים לטקטי, הגנתי ונטל ברק בשמות השמונים, התשעים ובמאה העשרים ואחת. אבל אין טעם לנתח את כל זה כרגע. השאלה היא כיצד מחזירים את הכדורגל לימי הזוהר והפוריות של שחקנים כמו ליאונידס הברזילאי, מתיוס הבריטי ופושקש ההונגרי. כמה הצעות לשיפור המצב
• סיעות גדולות יותר, ייצוג צודק יותר/ דודו לביא - מקובל להניח שאחוז חסימה גבוה מעלה את הפוטנציאל ליציבות פוליטית במדינה בה הדבר נהוג. גרמניה, שבה רף החסימה עומד על חמישה אחוז, היא דוגמה טובה לכך. לעומת זאת, תמיד קיים החשש שהעלאת רף המעבר תביא לכך שדעותיהם של מצביעים שנתנו את קולם למפלגות שלא עברו את הרף הזה לא תיוצגנה כהלכה בכנסת. דודו לביא מעלה כאן, לראשונה, במאמר אורח, הצעה מקורית לשיטת בחירות שתחבר בין שני העקרונות ומאפשרת להעלות את רף החסימה מבלי לפגוע בזכות המיעוטים לייצוג נאות בכנסת
  על שמונה הבלים פוסט מודרניסטיים/ אבשלום אליצור - זכותו של כל אדם לכנות בשם ''אמנות'' כל מיני שרבוטים הנראים חסרי פשר לאדם אחר, כי אמנות היא, מעצם הגדרתה, עניין של טעם אישי. אך כשגישה הזאת עוברת גם אל המדע, ההיסטוריה והמשפט, התוצאות הן, במקרה הטוב, מגוחכות. הפוסט-מודרניזם הוא בעל פוטנציאל לקלקל כל חשק והתלהבות לעסוק במדע, וחשוב להסביר לאנשים צעירים שכל קשר בינו לבין המדע הוא מקרי בהחלט. אבשלום אליצור, במאמר אורח ראשון המתפרסם ב''אפלטון'', בא חשבון עם הפוסט-מודרניזם
• המשיח יצא מעזה - הזיקה שמבקשת הציונות הדתית ליצור בין אדמות רצועת עזה לבין הציונות בת זמננו מחזירה אותנו אל התקופה בה ישבו יהודים בעיר הזו, שמימי פלישתים ועד אבו מאזן כרוך שמה במאבקים חוזרים ונשנים עם העם היהודי, או לפחות עם המיינסטרים שלו. כמה אירוני הדבר שהאישיות היהודית הידועה ביותר שיצאה מעזה הייתה זו של נביא השבתאות, אותה תנועה משיחית שסחפה את העם היהודי במאה השבע עשרה והותירה אחריה שבר רוחני עמוק והשפעות תיאולוגיות-מיסטיות שנמשכות עד ימינו ושמשפיעות אפילו על אלה שרואים בעזה ארץ אבות. נא להכיר, נתן העזתי
• לפנות את הגוויות המרקיבות - יש מקום בישראל לשני סופרמרקטים רעיוניים שיתמקמו במרכז-שמאל ובמרכז-ימין. יש יתרון עצום לשתי מפלגות כאלה, משום שהן מרכזות יחדיו קהלים רחבים וממתנות את השוליים הקיצוניים. מפלגות כאלה מרכזות יחד את רוב רובו של המעמד הבינוני, שהוא הבסיס המובהק והנורמטיבי ביותר של כל חברה דמוקרטית מבוססת
• אל תקראו לנו אחים - ''עכשיו, ברצועת עזה, החלטתם שאנחנו בכלל נאצים. הטלאים הצהובים, הציטוטים מיומן אייכמן, שליחת הילדים לצעוד בידיים מורמות עם טלאים כתומים בניסיון לדמות פינוי ישוב מתוך איפוק לטבח יהודים בוורשה, כינוי הרמטכ''ל בתואר ''יודנראט'' – בכל אלה את מבזים את צה''ל, את המדינה אבל בראש ובראשונה את עצמכם''. מכתב עצבני במיוחד, שאינו מיועד לכל מצדדי השיח התקין פוליטית, אבל מגיב לכל המתנחלים המבקשים לקבל חיזוק לגילויי השנאה שלהם כלפי מוסדות המדינה והצבא באמצעות חיבוקנו. עכשיו הפכנו פתאום ל''אחים''
• בלדה לחמור בצבע שזיף - ממש כשם שאמר אותו מוכר בחנות המשקאות, הבחנתי מימיני בהתגבהות קלה של שולי הדרך. עצרתי בצד והצצתי בשעוני. השעה הייתה תשע וחצי בערב. אורות מעטים בקעו ממלון האנד שמעבר לכביש, אם כי לא במידה מספקת כדי להבחין בבירור באנדרטה. כיוונתי את פנסי המכונית אל ההתגבהות הזו. שתי אלומות האור של מכוניתי לכדו את האבן הכפולה שסימלה את אחד מסיפורי הרעות היותר מרגשים ששמעתי. והאמינו לי, כמי שחוקר ומחטט בפרטי הפרטים של אגדות הספָר האמריקני שמעתי הרבה כאלה
• הנמר מקולורדו - לא רבים יודעים כיום אצלנו מי היה ג'ק דמפסי, אבל בעשור השני והשלישי של המאה הקודמת הוא נחשב באמריקה לגיבור לאומי. ג'ק דמפסי היה אלוף העולם באיגרוף במשקל כבד עוד לפני שהוריו של קסיוס קליי - לימים מוחמד עלי - הגיעו לבגרות. ויש טוענים שהוא אף היה טוב ממנו. ''הנמר מקולורדו'' ידע לעורר אהדה בזירה ומחוצה לה והפך ברבות הימים לאחד האנשים החמים והאהובים ביותר שיצאו אי פעם מהזירה המחובללת
• "לו היה לי רק בול קטן זה יכול הייתי כבר להשיג אישה..." - ראול דה-תואין, פועל דפוס בלגי עני, היה ודאי נבלע באנונימיות הכללית של כל האנשים הבודדים מבית מדרשה של אלינור ריגבי, אלמלא התגלגל לידיו יום אחד עלון ובו תמונות של כמה בולים קטנים. שנים אחדות לאחר מכן כבר היה האיש המבוגר והלא-מאוד-נאה לאחד מאספני הבולים המוערכים ביותר עלי אדמות. יתכן שהייחוד שבהתעשרות זו לא היה נחשף לעולם אלמלא אותה מסיבת עיתונאים ב-‏1966, בה חשף סוד שהיכה אם קהילת הבולאים הבינלאומית בהלם מוחלט
• הענק וגנו - בחודש האחרון שהיתי בארצות הברית לרגל השתלמות מקצועית. לקראת סיומה של ההשתלמות הזו, ב-‏26 ביוני, ציינתי לעצמי את יום השנה השמיני למותו של ישראל קאמאקאוויוולה, האיש שנתן משמעות פרטית משלו לפרופורציה בין מימדי הגוף לבין מאפייניו הווקאליים. הציון התבטא, בין היתר, ברכישת האלבום הטוב ביותר שלו. בשבוע שלאחר אותה השתלמות, במהלך טיול בניו אינגלנד, הפנמתי חלק מהחווייה ההוואית של הענק עדין הנפש הזה
• דילמת שחקן הספסל - עד כמה יש להכיר בתרומתו של שחקן ספסל למאמץ הקבוצתי גם כשמדבר בהנצחה לדורות? האם כאשר ידברו על ''הגדולים מכולם'' - בהיסטוריה, בפוליטיקה, בתרבות, בספורט - יזכרו גם את שחקני המשנה, אלה שהפכו את מקצוע העזר כנגד לאמנות? ואולי - אולי - יהיה מי שיטען כי כל מעשה הוא יצירה של שחקניו הראשיים ואילו המשניים הם מעין קישוט הכרחי לתפאורה, המספק את השינוי בקצוות אבל אינו חלק מהעיקר? כדאי לבחון את הסוגיה הזו, במיוחד לנוכח השאלה מה לעשות עם רוברט הורי
• הגנרל הסיני משה כהן - ההרפתקאות והאגדות שנקשרו לשמו של מוריס ''שני האקדחים'' כהן הפכו אותו למיתוס גדול מהחיים. הוא היה אחת מהתגלמויות ההרפתקנות: יהודי שהתגלגל לחוות בוקרים קנדית, עשה לעצמו שם כקלפן מוכשר וכחובב נשים, היה חבר באגודה סינית סודית, שימש כאיש סודו של מדינאי סיני בעל שם, עסק ברכישה ובהברחה של כלי נשק, בבלדרות מודיעינית ובמלחמה בשודדי ים ואף עשה לעצמו הון מעסקי נדל''ן. בקיצור, לא בדיוק הדמות שאנו נוטים לזהות כיום עם יהודים דווקא. מי היה האיש המוזר והמסתורי הזה, ששמו נישא עד היום בפי אלפי אנשים בסין ובשכנותיה?
• מיסוד עכשיו - חלק גדול מהעובדה שהזנות נקשרת כיום בעיקר בהברחות, אונס, הכאה וכליאה מקורו בכך שמדובר בענף לא מוסדר. ובכן, הגיעה השעה להסדירו ויפה שעת אחת קודם. ולא, בניגוד לסיסמאות הגרוש שפולטים אוטומטית המתנגדים הקבועים למיסוד, במונח ''מיסוד'' אין הכוונה להכשרת האלמטנים השליליים הנלווים לעיסוק בזנות כאן, אלא להיפך - למיגורם. ובכן, הנה אתגר לפתחם של הפרלמנטרים שלנו: לבצע רפורמה חוקית שתסדיר את כל נושא יחסה של המדינה לתעשיית הזנות
• רשימת ה-25 - רשימות של פריטים מועדפים בעלי מכנה משותף הן עניין נפוץ למדי. כמעט קלישאתי לציין את זה, אבל הנושא מושפע, כמובן, משיעור גבוה של טעם אישי. בסופו של דבר כל אחד מגבש לעצמו את העדפותיו שלו. ובכן, קרה מה שקרה ויום אחד החלטתי לגבש לעצמי את רשימת הבלוגים העבריים המועדפים עלי. ובכן, הנה רשימת ה-‏25 של אתר אפלטון
• מהפכה בארץ המובטחת - ארצות הברית תחגוג בשנה הבאה מאתיים ושלושים שנים להיווסדה. בניגוד לכל מדינה אחרת עלי אדמות, הזרמים המחשבתיים שהובילו אל הקמת הדמוקרטיה המפורסמת ביותר בתקופה המודרנית מקורם בכתות שונות, רובן בעלות מסורת נוצרית שמרנית מאוד, שראו בצפון אמריקה מעין ''ארץ מובטחת'' נוסח המאה ה-‏18. אימוץ התפישה הזו הביא לכך שהבריטים, שליטי הארץ במשך מאתיים השנים שקדמו למהפכה, נתפשו כהתגלמות בת-זמנם של פרעה וחייליו
• פחות מארבע דקות - שנות החמישים היו שנים של שבירת שיאים מיתולוגיים. בשנת 1952 היה אמיל זטופק לרץ הראשון שמנצח בריצות 5000 מטרים, 10000 מטרים ומרתון באולימפיאדה אחת. במאי 1953 שברו טנזינג והילרי את שיא הטיפוס של כל הזמנים והציבו את רגליהם על פסגת האוורסט, ההר שלא ניתן להגיע גבוה ממנו. במאי 1954 היה זה רוג'ר בניסטר שנכנס להיסטוריה, כשניפץ מחסום פסיכולוגי כביר והנמיך את השיא בריצת מייל מתחת לארבע הדקות. זה לא היה רק עניין ספורטיבי, אלא בפירוש עניין של כבוד לאומי. ככה זה קרה
• בלדה לכייס - בראשית שנות החמישים הפך שמו של ''הסרן הישראלי'' לאגדה. סיפורים מופלאים אודותיו נפוצו בבתי הכלא של סוריה. אמרו עליו שהוא מהתל בסוהרים, שהוא יוצא מהכלא מתי שמתחשק לו, שלאומץ ליבו אין גבול. כשיצא לטיול היומי שלו בכלא אל-מאזה הסתכלו עליו מאות אסירים בהערצה. מאחורי הכינוי הזה עמדה דמותו המסתורית של מוריס חקאק, יהודי יליד עיראק שעלה ארצה והתגלגל לסוריה בנסיבות לא ברורות. משום מה, אולי בגלל שלא נמנה על יחידה מובחרת או שימש בתפקיד סודי, נשכח גורלו של חקאק. הגיעה השעה להזכירו
• ההזדמנות של בשאר אסד - לו אני בשאר אסד, הייתי רואה בפטירת ויצמן הזדמנות בלתי-חוזרת לשקם את מעמדה הבינלאומי של סוריה. מעין נקודה שעליה ניתן למקם את המנוף הארכימדי ההוא שיוכל לשנות את מסלול תנועתו של תהליך הבידוד של סוריה בין האומות. לו אני בשאר אסד, הייתי הולך על מחווה אבירית ששכרה בצידה. הייתי, למשל, משגר מכתב תנחומים למשפחת ויצמן, לנשיא קצב ולראש הממשלה שרון. זהו מכתב נימוסין, כמובן, שחשיבותו היא בעיקר במישור הפוליטי, אבל מכתב זה עשוי ללמד על צורת חשיבה חדשה לחלוטין בארמון הנשיאות הסורי. מכתב האומר משהו בנוסח: ''כנשיא הרפובליקה הערבית של סוריה, ברצוני להביע את תנחומי לממשלת ישראל ולעמה על פטירתו של הנשיא עזר ויצמן. הנשיא ויצמן, שהיה לוחם בשירות מדינתו, היה גם אחד מגדולי הלוחמים למען כינון הסדר שלום במזרח התיכון. יהי זכרו ברוך''. לו אני הנשיא קצב או ראש הממשלה שרון, הייתי מזמין אותו ללוויית ויצמן
• מילכוד 40 - והנה המילכוד: רווקה סביב גיל הארבעים רוצה ילד. היא יודעת שהשעון דופק וגיל אי-הפריון קרוב. לכן היא צריכה גבר. אין לה עניין במערכת יחסים ''סתם'' אלא בזוגיות שסופה הוודאי הוא הולדת צאצא משותף. לפיכך, היא דורשת מגבר - כל גבר - שיתחייב ''לעשות לה ילד''. הגבר, מה לעשות, לא ממש חש בנוח עם אולטימטום מהסוג הזה ומנתק מגע. נשים שמתנסות בכך כמה וכמה פעמים מפתחות טינה בלתי מסותרת כלפי הגברים - אותן גברים שהן זקוקות להם להגשמת חלומן. המרירות הזו (שלעתים מגובה גם בטיעונים פמיניסטיים) לא ממש מעודדת בני זוג פוטנציאליים. למעשה, היא מזינה את סיטואציית הרווקוּת והופכת אותה למתמשכת ולקשה עוד יותר להתמודדות
• שובו של המערב הפרוע - שידורה של סדרת הטלוויזיה המוערכת ''דדווד'' הביא אותי לפרסם כאן, בשינויים קלים, עיקרי מאמר שפורסם לפני חודשים אחדים. בעוונותי, אני נוטה חיבה רבה לענף ההיסטורי החוקר את ההתיישבות במרחבי ספר רחבים ודלילים. המרחב האהוב עלי ביותר הוא זה של המישורים הגדולים במערב התיכון האמריקני. באחד מאזורי המערב, הבלאק הילס של דקוטה הדרומית, התקיימה לפני כמאה ושלושים שנה אחת הבהלות לזהב היותר ססגוניות ופרועות. אחרי דרישה ובדיקה, אני מנסה לשרטט כאן תמונה של עיירת חטאים תוססת שהיוותה את מוקד הבהלה באותם זמנים. ויש גם נקודה אישית
• אולימפיאדת המזרח התיכון - המזרח התיכון, על המציאות העגומה מדממת שבו, הוא כר פורה לחולמים. לא תמיד מתקבלים חלומותיהם בעין יפה. אבל בימים האלה הם ימי רגיעה בקרבות ובפיגועים, ואף אם אין כל סיבה להניח שיימשכו לנצח, בכל זאת מותר לחלום בהם – או לפחות לתכנן משהו שנראה כיום כחלום. והנה רעיון לקידום המציאות הזאת אל עידן טוב יותר: משחקים אולימפיים שייערכו בשנת 2024 בערים שונות ברחבי המזרח התיכון. ולא, זה לא בלתי אפשרי
• בוש אישר את הסכם נוח-מונרו; תוקם מדינה יהודית סמוך לבפאלו - הנשיא ג'ורג' וו. בוש הודיעני כי יסמוך את ידיו על ההסכם שחתם הנשיא מונרו עם מר נוח. ממשלת ארצות הברית תכבד כל פעולה שתבצע על פי הסכם זה, כולל הקמת מדינה ריבונית לפי הקווים שהותוו בו (בהסכם)''. כך נאמר במכתב שהתקבל אצל נשיא ''האגודה הלאומית לשימור אררט'', ארגון ששם לעצמו למטרה להקים לתחייה את יוזמתו של מרדכי נוח מ-‏1825 להקים מדינה ליהודים על אדמת אמריקה. התשובה הזו מדהימה על פי כל קנה מידה. השלכותיה הן עניין שעוד נשמע עליו רבות, החל מוויכוחים על ערכי הנדל''ן של המדינה החדשה וכלה בחששות להתעוררות גלי אנטישמיות חסרי תקדים (פורסם כמתיחה לרגל ה-1 באפריל)
• הציונות של עזיז דומט - בראשית שנות העשרים ובמהלך שנות השלושים פעל בארץ המחזאי עזיז דומט. לא רבים מכירים כיום את שמו, אבל האיש המיוחד הזה, ערבי-נוצרי יליד מצרים, היה אחד המטיפים הגדולים של אותם זמנים לדו-קיום יהודי-ערבי בארץ ישראל. למעשה, הוא אף סבר כי שיבת היהודים לארץ מהווה מעין איחוד מחדש של שני חלקי הגזע השמי שנותקו לפני מאות שנים. את הנושא חקר המחזאי יעקב לנדאו, שזכה לא מזמן בפרס ישראל בתחום המזרחנות. הנה כמה פרטים עליו
• מיתוסים מפוברקים ומתיחות קלאסיות - החיים בעולם המודרני משובצים בשיח על מיתוסים. המיתוס, מעין הנצחה אגדתית של דמות או אירוע שהתרחשו בעבר המעורפל, אינו נבדק על ידי ההמונים בכלים שנועדו למדוד את אמינותו ההיסטורית. למעשה, אלה המגדילים ומנפחים אותו אף אינם זקוקים כיום לגרעין היסטורי על מנת לעטפו באגדות; לעתים, הם ממציאים את ההיסטוריה בעצמם. המקרה של יארה צימרמן מבטא את התופעה הזאת. הפיקטיביות של המיתוסים הופכת כיום, בצעדים מדודים, לתנאי כמעט הכרחי לקיומם. לא כולם טורחים להפריך אותם, כפי שעשה ברנדן מקיי לתיאוריית הדילוגים של מדרוזנין. לעתים הם אפילו מנסים להעצים את האבסורד שבהם, כפי שעשה אלן סוקאל לכתב-עת נחשב במיוחד
• ברונקו בירד - זכייתו השנייה של קלינט איסטווד בפרס האוסקר עשויה להתפרש על ידי ציניקנים כעוד מחווה פנימית של הגורמים המסחריים בתעשיית הבידור למי שמספק לה לא מעט מזומנים. למעשה, יש בכך הרבה יותר מזה. השחקן שנחשב בעבר לחד-ממדי הפך בשלושים וחמש השנים האחרונות לאחד הבמאים הרבגוניים והייחודיים בתולדות הקולנוע. מעבר לעשיית צדק פיוטי עם איסטווד, מאיצה הזכייה הכפולה שלו בפרס היוקרתי את תהליך הפיכת יצירתו לקלאסיקה בפני עצמה
• דרישת שלום מאלסקה - יש לי חיבה מיוחדת לאלסקה. כן, דווקא לשם, למה שרבים נוהגים לתאר כישימון קרח נצחי. החיבה הזו לא נולדה אתמול. למעשה, שורשיה נעוצים בילדות הרחוקה, ילדות של גילאים חד-ספרתיים, ובימים בהם נהגתי לתבל את שעות הפנאי שלי בסיפורי מסע לארצות רחוקות. באותן שנים, בהן אינטרנט היה אולי בגדר פנטסיה אך לא הרבה מעבר לכך, שבתה את ליבי במיוחד עלילת ''חבורת פופיק באלסקה'', ספר בו משמש שמו של אווז הבר הסיני, הנודד ברחבי חצי האי האלסקני, כרמז לפתרון תעלומת היעלמו של מטוס ובו משלחת מחקר בינלאומית. ובכן, החלטתי להביא כאן כמה קטעים על אלסקה. קטעים המדגישים את ייחודה ההיסטורי, החברתי והכלכלי של המדינה הזו, שהיא אולי הדלילה מכל מדינות ארצות הברית, אך גם היחידה (למיטב ידיעתי) שנוהגת לחלק דיבידנד לבתי האב בה. אבל אני מקדים את המאוחר. שיפטו בעצמכם
• דרכה האחרונה של המוסיקה - אבל על דמות ציבורית הוא אירוע מעניין. בראשיתו, הוא אירוע קולקטיבי רחב-ממדים, המשויך אל הזמן ונהסיבות בו חיה ופעלה הדמות. מאוחר יותר, הוא הולך ו''מתכווץ'' בממדיו, הן משום שבני שיחו וחבריו של הנפטר הוליכם גם הם בדרך כל בשר; והן מפני ששוב אין לפועלה של דמות זו השפעה שגם בני הדורות הבאים מודעים לה. ובכן, הנה שני תאריכי מוות - רלוונטיים לשבוע הנוכחי - המסמלים את הסתלקותם של מוסיקאים שהם חלק ממקורות התרבות הפרטיים שלי. הומאז' לזכרם
• משחק המאה - היסטוריונים המתמחים בתולדות הספורט נוטים, לעתים, לחפש את המשחק הגדול ביותר או השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים בענפים כאלה ואחרים. בטניס, למשל, יש הטוענים כי המשחק הגדול בהיסטוריה הפגיש את ביורן בורג ואת ג'ון מקנרו בגמר טורניר וימבלדון. בכדורגל, לעומת זאת, כשמדברים על ''משחק המאה'' מתכוונים כמעט תמיד למפגש ההוא בין אנגליה להונגריה בוומבלי בנובמבר 1953. המשחק שהוליד עידן חדש, קצר ימים אך זוהר ומופלא, בתולדות הכדורגל
• מודל מקנזי-גרשון - הדיון הציבורי בנושא פסיקתו של השופט עודד גרשון, לפיה המילה ''כוסית'' אינה אלא מחמאה וככזו אין לראותה כמילת גנאי המצדיקה ענישת אסיר, מה גם שהלה השתמש בה בנסיבות פרטיות ביותר, החטיא במשהו את מטרתו. השופט גרשון גודף ונצלב רק משום שהעז להודות במה שכולם יודעים כבר עשרות שנים - ש''כוסית'' אינה ביטוי גנאי. יחד עם פסק הדין המפורסם שהשיג ג'רולד מקנזי ושקשור לפרק בסיטקום הפופולרי ''סיינפלד'', נוצר כאן מודל דיאלקטי מאוד מסוים: לגבר אסור להשתמש במילה הקשורה לאיבריה המוצנעים של האישה, גם אם השימוש נעשה בנסיבות פרטיות ותמימות לחלוטין. מי שייתפס כשהוא מציין את המילה ''כוס'' או ''קליטוריס'' ייחשב - לפחות בעיני תת-זרם פמיניסטי מסויים מאוד - לעבריין מן השורה. ראו הוזהרתם
• הנשיא התשיעי - בשקט בשקט, בלי שמישהו יחוש בכך, מתחילים בחוגים פוליטיים כאלה ואחרים לדון בבחירת הנשיא התשיעי של מדינת ישראל שמות שונים מועלים חדשות לבקרים. דומה שבימים בהם הקיטוב בין יהודים לערבים מצוי באחד משיאיו ההיסטוריים ואילו זה שבין מזרחיים לאשכנזים מסרב לגווע, יש טעם בחידוש המסורת שבה נבחר לתפקיד אדם שזכה להישגים גדולים בתחומי התרבות או המדע. אני מעלה כאן לראשונה שם של מועמד כזה: הסופר אלי עמיר
• 1992: קו פרשת המים - שנת 1992 הייתה, ככל הנראה, אחת השנים החשובות ביותר בתולדות הפוליטקיה הישראלית. נצחונו הסוחף של יצחק רבין הצליח ליצור, לראשונה מאז שנות הששים, בלוק חוסם שהמשותף לו היה החזקתו בעמדות מדיניות יוניות. בעקבות מערכת בחירות זו התרחשו כמה מהאירועים הבולטים של העשור: הסכמי אוסלו, הוועידות הכלכליות האזוריות, הפיגועים ההמוניים עוד. יתר על כן, מערכת הבחירות של 1992 כללה כמה מאפיינים ייחודיים, שלראשונה באו לידי ביטוי באופן בולט. לראשונה זה 15 שנה החליפה מפלגת העבודה את העומד בראשה וניסתה אלטרנטיבה מנהיגותית אחרת. לראשונה בתולדות המדינה תפס דו''ח שפירסם משרד מבקר המדינה מקום כה מרכזי בבחירות. לראשונה גם נוסתה נוסחת הבחירות האישיות, שארבע שנים מאוחר יותר הביאה לבחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה
• כמה הערות על אאוגניקה - מה אנו יודעים על אאוגניקה, אותו ענף שנוי במחלוקת של הגנטיקה העוסק בהשבחת הדורות הבאים? האם דעתנו עליה מושפעת בהכרח - או צריכה להיות מושפעת - מההיסטוריה של העם היהודי כפסולת אאוגנית שנגרסה הגלגלי השיניים של מכונת ההשמדה הנאצית? כמה מאמרים על ענפים אאוגניים ואפיזודה היסטורית קצרה אחת
• חשיבותו ההיסטורית של פתק מחורר - ''לא בגדתי''. שתי המלים הללו, שנכתבו באמצעות נקיבת חורים שנשזרו לאותיות על גבי פיסת נייר קמוטה, היוו את ראשיתו של מיתוס שעליו התחנכו לפחות שני דורות של לוחמים בצה''ל. הכותב, רב''ט בחטיבת גולני, נמנה על חולייה שחדרה לשוטח סוריה במטרה לתחזק מיתקן ציתות מודיעיני. החוליה נלכדה, חבריה נחקרו בברוטאליות ומשחשש שלא יעמוד עוד בעינויים, בחר להתאבד בתלייה. גופתו הוחזרה לארץ במסגרת חילופי שבויים, אך את הפתקים לא קיבלה משפחתו מעולם. ככל הנראה, הם אבדו בארכיון צה''לי מבולגן. הגיעה השעה לשים לזה סוף ולחשוף אותם לעיני הציבור
• תקרית לילית במחנה עתלית - אוגוסט 1938 הוצא להורג השוטר היהודי מרדכי שווארץ בתלייה. בכך באה אל קיצה פרשה טראגית שהחלה, כנראה, בוויכוח סתמי ומטופש (אם כי מובן למדי, בנסיבות הימים ההם) באוהל במחנה עתלית. משום מה, נשכחה הפרשה הזו מלב כל. מעניין אם יש עימנו עוד אנשים הזוכרים אותה והיכולים לספר לנו מה קרה שם בדיוק
• מוטב מאוחר - ''צרפת לא תסבול פגיעה בערכי הרפובליקה'', אמר ראש ממשלת צרפת, ז'אן פייר רפראן, והודיע שממשלתו תצביע על ההצעה לסגור באופן מיידי ערוצי טלוויזיה גזעניים או אנטישמיים. רפראן וחבריו היו יכולים לחסוך לעצמם את הפארסה המבישה הזו אם היו מתייחסים מלכתחילה לאזהרות ישראל והקהילה היהודית. אלא שבימים אלה, בהם האיחוד האירופי נחוש להציב אלטרנטיבה מדינית לארצות הברית בכל מחיר כמעט, הקשבה כזו אינה צו השעה שם
• הלאומיות, הפוסט-לאומיות ומה שביניהן - מדינת הלאום, במובנה הקלאסי, מצויה כיום בתהליך של התמודדות מתמדת עם מאמצים לפרקה, עם דוגמאות של מיזוג מדורג ומוצלח עם לאומים אחרים ועם העובדה שמדינות לאום מתחרות אינן מראות סימני שינוי של הגדרתן ככאלה. כמה הערות על משמעותה של מדינת הלאום, מאפייניה, הכוחות החותרים לפורר אותה, על דהדינמיקה האלטרנטיבית של ההיתוך ועל הסיבות שלפיהן לפחות מדינה אחת לא תותך באיחוד האירופי הנוכחי, שההיסטוריה התרובתית-דתית שלו שונה לחלוטין ממורשתה שלה
• דילמת הפריימריז: הצעה לפתרון - מערכות הבחירות הפנימיות האחרונות חשפו את ההשפעה נרחבת של גורמים פליליים על הפוליטיקה הישראלית. המאמר המוגש כאן מביא הצעה לשיטת בחירות חדשה שתנסה - לפחות חלקית - להתמודד עם התופעה. ההצעה משקללת רעיונות מקוריים וכאלה שנוסו בעבר במקומות שונים בעולם, אך במהותה היא חדשה לחלוטין, בוודאי בהשוואה לשיטות שנוסו כאן עד היום
• הקישון כנשק פוליטי - כאילו משום מקום צצה פתאום טרגדיית הצלילה בקישון ממקום מחבואה בין תאי הזיכרון הקולקטיביים. המסגרת: מאמר של יעל פז-מלמד מ''מעריב''. ההקשר: תמיכה במועמדותו של אהוד ברק לראשות מפלגת העבודה ולראשות הממשלה. המסר: איילון היה אחראי לטרגדיה הזו; לא הוא האיש שתרצו כמנהיגכם העתידי. נפתחה המלחמה על הנהגת השמאל
• החשיבה, השיטה, המועמדים: מסקנות ראשונות מבחירות 2004 - הבחירות לנשיאות בארצות הברית העלו לא מעט שאלות על סדר היום. האם אמריקה האחרת, אותה אמריקה של החוואים ותושבי העיירות שבמישורים הגדולים ובדרום העמוק, היא זו הקובעת את תודעתה הקולקטיבית של האומה האמריקנית? האם שיטת הבחירות לנשיאות היא מחיר שכדאי לשלמו תמורת היותה של אמריקה אי של יציבות שלטונית ופוליטית? ומי יהיו המועמדים הבולטים לקראת הבחירות הבאות?
• חלוצי מדין - בשנת 1891 נטל על עצמו יהודי מומר בשם פאול פרידמן ליישב פליטים יהודיים במדין, ארצו של יתרו וחבל נידח בערב הסעודית של היום. הרעיון היה להקים במקום מושבה יהודית שתספק את צרכי התושבים הערביים בסביבה, תדע להגן על עצמה ותהווה את הבסיס לכיבוש ארץ ישראל על ידי צבא יהודי. הניסיון קצר הימים נסתיים בכישלון - ונדון לשיכחה היסטורית מצערת

פורסם ב 20 בספטמבר 2005 01:37 במדור היסטוריה והרפתקנות

"באופן אישי", 3.10.2003-8.10.2004

זה הסוף. אחרי 370 יום, כמעט 200 פוסטים והרבה השקעה ומאמץ, האתר נסגר בזאת. מי שמתעניין בתכניו, יוכל למצוא את המאמרים העיקריים בו מרוכזים למטה. בקרוב, כך אני מקווה, ניתן יהיה לצפות בהם גם במסגרת אחרת, בעלת אופי דומה, אבל עם רוח שונה מעט. מי שמבקש לקבל עדכון על ההתפתחויות בהקשר זה מוזמן לכתוב אלי דרך האתר הזה. להתראות ובהצלחה לכולם, והרבה תודות למחוללי "רשימות", הלא הם אורי, ירדן ואילן.

הכתובת החדשה שלי היא אתר אפלטון, אתר אישי יותר, שעומד בזכות עצמו ואינו כפוף למגבלות המתחייבות מחברות בקבוצת אתרים בעלי אופי דומה. מכל מקום, אשמח אם המבקרים כאן שנהנים מהמאמרים שפורסמו כאן בעבר ירצו לבקרני גם באכסנייתי החדשה.

• פיראטים של מאלטה הקטנה - על שודדי הים שהפכו את העיר חיפה לבסיס הפיראטים הגדול ביותר במזרח הים התיכון
• מגלים את אמריקה - על הגירסאות הרבות מספור לשאלה "מי גילה את אמריקה לפני 1492" (ויש עשרות גירסאות כאלה)
• מושבה לא נושבה - ההיסטוריה של הניסיונות להקים ריבונות יהודית עצמאית כתחליף לארץ ישראל ההיסטורית
• ברדלס בכרמל - על ספרי המסעות והרשמים של הנוסעים הנוצריים שביקרו בארץ ישראל במאה ה-19 ותיארו בכתיבתם אורחות חיים שאינם עוד עימנו
• חופשי, לא מתבודד - על טום ניל, מעין רובינזון קרוזו מודרני, שבחר מרצון בחיי פרישות באי קטן באוקיאנוס השקט והגדיר מחדש את החירות האישית
• הקונסול יצא מדעתו - על וורדר קרסון, מי שהיה הקונסול הראשון של ארצות הברית בארץ הקודש, אדם שבחר להתגייר ולהשתקע בארץ בה שירת
• סנסציית מואב - על "פרשת שפירא", שערורייה ארכיאולוגית ארצישראלית שהרעידה את אמות הסיפים ובמהלכה נחשף זיוף מתוחכם של כתבי הקודש
• משוק העבדים לתפילת ערבית - על סוחרי העבדים היהודיים ופעילותם לאורך מאות השנים האחרונות
• הקשר בין דגני בוקר לברית מילה - על ג'ון הארווי קלוג, הרופא שאחראי יותר מכל להתפשטות מנהג המילה מטעמים רפואיים
• הבול של ראול - על שערוריית הזיוף הגדול והמתוחכם ביותר של בולים יקרים במאה העשרים
• טבח בחוף יפו - על הרצח המתוכנן של אלפי שבויי מלחמה טורקיים שביצע הצבא הצרפתי בפיקודו ובהוראתו הישירה של נפוליאון בונפארט
• השנים השחורות של קוני - על האונס המזעזע שעברה הזמרת הפופולרית קוני פרנסיס לפני כשלושים שנה
• האיש שלא היה - על תרגיל ההטעייה המבריק שביצעו שירותי המודיעין הבריטיים כדי להטעות את הצבא הגרמני לפני פלישת בעלות הברית לסיציליה
• מי את, חיה זיידנברג? - על חייה הקצרים ומותה הנורא של צעירה יהודיה שניהלה קשרים רומנטיים עם צעיר ערבי ונחשדה בתכנון פיגוע בתל אביב
• הצהרת מאריי - על ההכרזה הנשכחת של מפקד כוחות בריטניה בארץ ישראל בזכות מדינה יהודית - הכרזה שקדמה להצהרת בלפור
• האלוף הנשכח - על יהושע גלוברמן, האלוף האלמוני ביותר בתולדות צה"ל, והיחיד שזכה לקבל את הדרגה הזו לאחר מותו
• דרכים שנפרדו - של שני קצינים שישבו ליד אותו ספסל באקדמיה הצבאית בצרפת וסופם שנפגשו משני עברי המיתרס במצור עכו ב-1798
• מתנחלים באי האהבה - על ניסיונם המרתק של הטורקים ליישב יהודים מארץ ישראל באי קפריסין
• גאספאר - על קורות חייו הנפתלים והמסתוריים של האיש שנולד כיהודי בפולין, חי כמוסלמי בהודו ומת כנוצרי בשירות פורטוגל
• "ראוי שתבדחו אותי בקומדיה לאחר שבידחתי אתכם בפארסה" - על דמותה מלאת הסתירות של המלכה כריסטינה משבדיה
• חמש יריות ברחוב ראסין - על ההתנקשות ביצע השען היהודי שלום שוורצבארד בחיי סמיון פטליורה, המנהיג האוקראיני שטבח עשרות אלפי יהודים
• תקדים רובלס - על האירוע המוזר שאיפשר את שיבת היהודים לאנגליה אף שהחוק הורה על גירושם לא בוטל מעולם
• ראשו של מלחין - על גלגוליו המוזרים של ראשו של המלחין יוזף היידן, שהופרד מגופו ועבר בין אספנים שונים שחמדו אותו
• דוקטור טראנס - על הרופא הסקוטי שפעל עשרות שנים בטבריה והפך לאגדה בקרב תושבי הסביבה
• דרכו האחרונה של רודריגו לופז - על קורותיו העצובים של רופאה האישי של המלכה אליזבת הראשונה, שמצא עצמו בסבך תככים וקשרים בחצרה
• המעשה הנואש של לואיס גרינפילד - על פרשה זיעזעה את אמריקה בסוף שנות השלושים והביאה לדיון נוקב בסוגיית המתת החסד
• התפנית המופלאה של ורנר טכוב - על אחד מרוצחי שר החוץ היהודי של גרמניה שחייו התנהלו בנתיב מפתיע, כפי שדיווח על כך כתב עת אמריקני
• אגדה בערפל - על תעלומת היעלמו של מטפס ההרים האגדי ג'ורג' מלורי, האיש שכבר ב-1924 טיפס לפסגת האוורסט
• המקרה המדהים של סטלה וולש - על האתלטית שבמשך יותר משליש מאה שברה שיאי עולם, עד שבמותה נחשף סודה המפתיע
• הבריחה מהולצמינדן - החודש לפני שמונים ושש שנה ביצעו שבויים בריטיים את אחת הבריחות הנועזות בהיסטוריה של המלחמות, כשחפרו מנהרה אל החופש
• ואלס עם מתילדה - סיפורו של שיר העם האוסטרלי Waltzing Matilda, ששורשיו במאבק שניהלו גוזי הצאן בקווינסלנד נגד חוואים מקומיים
• הביטול - בשנת 1832 החליטה דרום קרוליינה שמדינה שהקימה ברית פדרלית יכולה גם לפרוש ממנה כשהיא מגיעה למסקנה שהברית אינה משרתת עוד את טובתה. החלטה זו הייתה צעד נוסף בדרך למלחמת אזרחים כוללת
• הפיתון הצוחק - לפני שלושים וחמש שנה הקימו שישה קומיקאים את חבורת מונטי פייטון, שההומור האנרכיסטי והפרוע שלה חולל מהפכה בחשיבה ההומוריסטית והשפעתו האדירה מורגשת גם כיום
• חלוצי מדין - שנים ספורות לפני שהחל ד"ר תיאודור הרצל לעסוק ביוזמה להקים מדינה לעם היהודי, עשה יהודי מומר בשם פאול פרידמן ניסיון מרתק להקים מושבה יהודית גדולה בחוף מדין שבערב הסעודית של ימינו
• "להחדיר למוחו ממרחק קטן את מנת העופרת הדרושה" - השבוע לפני תשעים שנה נרצח בפאריס הסוציאליסט ז'אן ז'ורס, שהתנגד בחריפות לכניסת צרפת למלחמת העולם הראשונה וניסה למנוע אותה בכל מחיר. הרוצח, אגב, זוכה במשפטו, בטענה שפעל מתוך פרץ רגשות שנבע מלהט פטריוטי
• ראש הממשלה נעלם - בדצמבר 1967 הלך ראש ממשלת אוסטרליה, הרולד הולט, לבילוי סטנדרטי של רחצה בחוף הים. באותו יום נעלם הולט כאילו בעלה אותו האדמה. עד היום לא נתפרה חידת ההיעלמות הזו
• הפיראט מביצות לואיזיאנה - סיפורו המרתק של ז'אן לאפיט, שודד ים ומבריח שהתגייס לעזרת צבא ארצות הברית וסייע לגנרל אנדרו ג'קסון (שהפך, לימים, לנשיא ארה"ב) להגן על ניו אורלינס מפני הבריטים. סופו המסתורי של לאפיט עוד מוסיף על ההילה האופפת אותו
• נא להכיר: אלברט דה סאלבו, יקיר טקסאס - טום מור העביר בבית הנבחרים של טקסאס הצעת החלטה המשבחת את פועלו של אלברט דה סאלבו למען מדינת מסצ'וסטס. הנציגים, לעומת זאת, לא ידעו שהאיש לו הוענק הכבוד הזה הוא לא אחר מאשר "החונק מבוסטון", אחד הרוצחים הסדרתיים הגרועים ביותר בזמן המודרני
• אגדה אבודה - סיפורו של המחקר רב-השנים המנסה למצוא, בדרכים שונות ומוגוונות, את הפתרון לתעלומת אטלנטיס, המדינעליה סיפר אפלטון כי ניחינה בתרבות מתקדמת ביותר ושיום אחד שקעה אל מצולות האוקיאנוס והייתה כלא הייתה
• טיסת בכורה - סיפורם של טייסים צרפתים שיצאו, עשר שנים בלבד לאחר שהאחים רייט בנו את המטוס הראשון, למירוץ אווירי מדהים מפאריס לקהיר - ובדרכם גם ביצעו את הטיסות והנחיתות הראשונות בשמי ארץ הקודש
• אגדת מילאן, הגירסה המעודכנת - תיכון מילאן, שבו למדו 161 תלמידים בלבד, לקח את אליפות התיכונים של אינדיאנה באלף תשע מאות חמישים ומשהו. הוליווד לא יכולה להסתפק בדרמה הזו - והפכה אותה למלודרמה
• אנומליה קאריבית - מעשה בחוק אווילי ובאנומליה - או שמא באבסורד - שהוא גרם על מגרש הכדורגל
• הדרך לאמריליו - מוני אמריליו הוא מלחינם של מאות שירים, שרבים מהם הפכו לקלאסיקה ישראלית. ובכל זאת, על אף שהאיש זכה בשיא ההכרה המימסדית (פרס אקו"ם), לרבים שמו אינו אומר דבר
• טקסאס כפול חמש - תארו לעצמכם שיום אחד היו האמריקנים נוטלים את טקסאס ומחלקים אותה לחמש מדינות נפרדות. רוב האמריקנים אינם יודעים, אבל סעיף כזה אכן קיים בהסכם הסיפוח של טקסאס לארצות הברית
• פרויקט השמות - במהלך חמישים ומשהו שנות הרוקנרול ידענו וגם זכרנו לא מעט שירים המוקדשים לדמויות נשיות מאוד מסוימות. מי הן אותן נשים שהיוו השראה לשירי נצח אלה?
• פרויקט השמות ב' - בפרוייקט הקודם הבאתי את סיפורם של שירים שנכתבו למען נשים מסוימות מאוד, ששימשו להן כשהראה. והרי הגירסה לפרנקופילים
• קורות סדרה אחת נשכחת - "הרפתקאות עופר ועופריקו" היא סדרת ספרים לא-נורא-משפיעה, שיצאה בשנים 1967-1972. הסידרה, שניסתה לקלוע גם אל התמימים וגם אל המתוחכמים, יצרה מיש-מש חינני שלמרות מגרעותיו הוא מהנה ביותר
• חסמבה אמריקנית, תוצרת ישראל - בשנים 1967-1973 פרסמה ארנונה גדות את "חבורת פופיק", סדרת ספרי ילדים על הרפתקאותיה של חבורה קליפורנית. הנה סקירה מקיפה של ספרי הסדרה ומאפייניה הבולטים
• בת מונטסומה: בלדה להתנגשות בין תרבויות - אחד הספרים האהובים עלי בילדותי היה הסיפור על האציל האנגלי הצעיר היוצא לנקום את רצח אימו, מתגלגל למכסיקו ונלחם שכם אחד עם האצטקים נגד הספרדים. ספר ילדים חובה
• המכשפה מאגם הקיכלים: דיוקן של מושבה פוריטנית - באפריל 1687 עברה קית טיילר מברבדוס להתגורר עם משפחתה הפוריטנית בקונטיקט. הרומן של אליזבת' ספיר על חייה שם מאפשר לנו להציץ אל קרביה של קהילה דתית קשוחה בימים הראשונים של ההתיישבות בצפון אמריקה
• הקרב על הרובע, גירסת הילדים - "שועלים בחרבות", ספרו של אברהם בן-שחר (בכרך), המתאר את גבורת ילדי הרובע היהודי בקרבות מלחמת העצמאות יצא לאור 1968 - והוא סוחף ומרגש גם כיום
• הגנב: שני סיפורים על יתמות ובדידות - שני סיפורים על ילדים בשולי החברה, עם הורים בלתי רלוונטיים לחייהם, שמצליחים להתגבר על הלעג והנידוי מסביבתם הקרובה. ואת "הגנב", הראשון שבהם, אני אוהב במיוחד
• קינגס רואו - מותו של רונלד רייגן מעלה שוב בתודעה את הקריירה הקולנועית שלו, שלא נהוג לייחס לה חשיבות רבה מדי. ובכל זאת, סרט אחד בכיכובו הוא אחת היצירות המשובחות של שנות הארבעים
• אפקט קולידג' - תופעה ביולוגית נפוצה אצל זכרים היא עליית הגירוי המיני בעקבות גיוון הנקבות שבחברתן עם נמצאים. התופעה קרויה על שמו של...נשיא אמריקני שכיהן בתפקידו לפני כשמונים שנה
• מיסוד עכשיו - חלק גדול מהעובדה שהזנות נקשרת כיום בעיקר בהברחות, אונס, הכאה וכליאה מקורו בכך שמדובר בענף לא מוסדר. ובכן, הגיעה השעה להסדירו
• דילמת הפריימריז: הצעה לפתרון - מערכות הבחירות הפנימיות האחרונות חשפו את ההשפעה נרחבת של גורמים פליליים על הפוליטיקה הישראלית. המאמר המוגש כאן מביא שיטת בחירות חדשה שתנסה - לפחות חלקית - להתמודד עם התופעה
• הפואטיקה של המסכנוּת - בשולי העימותים שמחוללים כתביהם של מי שמציגים עצמם כמייצגי עדות מזרחיות מקופחות, דיאלוג פיקטיבי על הרצון שלנו להלל את המסכנות ולרומם את נציגיה ומשמריה
• רוויית הבלוגר (כרמליזציה?) - מה גורם לכך שבלוגר המשקיע שעות ארוכות מזמנו וממרצו מואס לפתע ביצירתו הפרטית ומחליט לעזוב? צא ולמד: דווקא באתר כמו "רשימות", המטפח את הבלוגיזם האיכותי ומבצע סלקציה באלה שהוא מוכן להעניק להם את ההרשאה לניהול הבלוג, רבו לאחרונה העזיבות מצד אותם מנהלי בלוגים עצמם 
• אז יש תקדים? - אם ההישג של 'שר הטבעות' הוא כה תקדימי בהיקפו, כיצד יתכן ששני סרטים אחרים הקדימו אותו בהשיגם סטטיסטיקה זהה? והאם כשל לשוני מסוג זה הוא נקודתי או מעיד על תופעה רחבה יותר?
• נולדה בארבעה ביולי - התוספת האחרונה למשפחתנו הקטנה
• אין מה לדבר - יותר ויותר שפות בעולמות נעלמות, פשוט משום שלא נותר אף אחד שמדבר אותן (או שנותר אדם אחד בלבד כזה). יחד עימן הולות ונשכחות מהזכרון הקולקטיבי תרבויות שלמות, על כל יצירותיהן וההיסטוריה שלהן
• סינדרום מדריד - זכייתו של הסוציאליסט לואיס סאפאטרו בבחירות הכלליות לראשות ממשלת ספרד מעידה פעם נוספת עד כמה עמוקה השפעתו של הטרור על המערך הייצרי אצל נפגעיו ועל המערכת הפוליטית שבתוכה הוא פועל
• אינטימיות אחרת - "כוסית הקוניאק", כתב השחקן והבמאי שמואל בונים, "היתה ידידתו של אלתרמן ובת-לווייה שנים רבות. סודות, אשר שמר מפני המתדפקים על דלתו, גילה רק לה". מהו מקומו של המשקה בחייו האישיים של המשורר?
• "אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע'... וְנִסָּה" - על רקע מותם של אזרחים במהלך הפצצות חיל האוויר ברצועת עזה, חשבתי שנכון להביא את הטקסט האלתרמני היפהפה והנחרץ הזה. דומה כי חל כאן דין "קל וחומר": אם נכונים היו הדברים במלחמת העצמאות, בה היו הנסיבות ומאזן הכוחות קשים פי כמה, קל וחומר שהם נכוחים ורבי משמעות במצב הדברים כיום
• בוהמה משמאל לימין - המסרים האחרונים שיצאו מהמוסיקאים דודו אלהרר, אריאל זילבר ויעקב רוטבליט מעידים על נטייה גוברת לימין הפוליטי. האם מדובר בבודדים או שזוהי תופעה הפוקדת את הבוהמה ככלל?
• בלוגוקרטיה - הזמינות הנדירה שנתן הבלוג לכל דכפין לבטא את עצמו בפני קהל גדול הקימה אוסף של פרטים המתקשרים בינם לבין עצמם ויוצרים קהילה תוססת. אפשר להעמיק את השיח הזה עוד יותר
• בלי סלים דאסטי - ב-19 בספטמבר 2003 הלך לעולמו סלים דאסטי, זמר הקאנטרי האוסטרלי הבלתי-נשכח, האיש ששר על המיתוסים של הערבות, על פורעי החוק של תקופת ההתיישבות, על הדרכים המאובקות ופונדקי הבירה. הספד ישראלי בודד לזכרו
• גופתו של סם מקגי - אחד הסמלים המובהקים ביותר של הבהלה לזהב באלסקה וביוקון היה הבלדה של רוברט סרוויז על שריפת גופתו של הכורה הקפוא. הומאז' ליצירה בעלת הומור שחור ורב-קסם שהפכה לקלאסיקה מקומית כמעט עם פרסומה
• גירושין נוסח מלזיה - הצירוף של מדינה בעלת אוכלוסיה מוסלמית דתית גדולה ושל התקדמות טכנולוגית מהירה בתוך זמן קצר יחסית הביא על מלזיה תופעה מרתקת: גירושין באמצעות המסרים הסלולריים
• האג כמשל - כשמפרקים את המודל של "משפט גדר ההפרדה" בהאג לגומרים, מגלים בו לא מעט סתירות מוסריות. אולי המודל הרצוי הוא זה של האיחוד האירופי
• מזל טוב, הארי - על תאריך הולדתו של הקוסם המפורסם ביותר בעולם כבר יש לא מעט מחלוקות. לקראת יום הולדתו מוגש כאן ניסיון משועשע למצוא הקשרים בין אירועים בחייו לבין נסיבות היסטוריות אמיתות לגמרי
• משוגעים על החמור - עשרות מועמדים מתמודדים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2004. כמה מהם מציגים רעיונות מטורפים למדי, ואחרים - בעלי חוש הומור מפותח מדי
• פרקים בהיסטוריה מורבידית - המוות, מזעזע ככל שיהיה, יכול להוות גם בסיס להומור שחור, ספוג ציניות וסרקאזם. כמה דוגמאות היסטוריות
• קורטוב של רוע - מה גורם לילד בן שלוש לאהוד דווקא את ה"רעים" בסיפורי הילדים שהוא שומע? מה גורם לו, למשל, להעדיף את שירקאן הנמר המרושע על פני מוגלי התמים או בלו העליז וטוב הלב?
• רוחות בגבעות - העיירה הקטנה דדווד שבגבעות השחורות של דקוטה שימשה בעבר כמרכז לכורי זהב, כזירה לבנייה ויקטוריאנית וכאתר השליפה האחרון של ויילד ביל היקוק. משהו מהקסם הישן-נושן הזה עוטף אותה גם כיום
• שבעה עשר בפברואר - שתי חוויות שהתרחשו ביום הזה, בהפרש של שש עשרה שנים. שני ימים שלא שכחתי ושמקנים לתאריך הזה סמליות פרטית לגמרי
• שובו של הבפאלו - אחד הרעיונות שנדונים בימים אלה בארצות הברית הוא החזרת עדרי הביזונים אל הטבע. הטבע, משמע המישורים הגדולים. רעיון מהפכני, שיישומו עשוי להחזיר אל הספר המערבי תקופות שנגוזו
• מאמר אורח: אינטימיות ואהבה בעידן המלחמה בין המינים (מאת אורי ורניק) - "על הגברים, בינתיים, להיות מודעים לרגשותיהם, זכויותיהם ובעיותיהם שלהם. די בלקיחת תפקיד המסוכך על נשים, או תפקיד השעיר לעזאזל. אין כלל מקום לבושה ואשמה. יחד עם זאת אנו בדיוק כמותן, איננו צדיקים שכולם תכלת. הבה נילחם יחד באלימות במשפחה – של איש באישה, אישה באיש ושניהם בילדים", כך מציע ד"ר אורי ורניק, פסיכולוג קליני ירושלמי, במאמר אורח.

פורסם ב 8 באוקטובר 2004 09:28 במדור מרצה אורח

רוָויית הבלוגר (כרמליזציה?)

האם עזיבתם של חלק מכותבי רשימות מעידה על בעיות בפורמט של האתר? אם לא, כיצד ניתן להסביר אותן? ואם כן, כיצד ניתן לפתור אותן?

להמשך המאמר...

פורסם ב 12 בספטמבר 2004 19:52 במדור היסטוריה והרפתקנות

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.

כל הזכויות שמורות לאורי קציר.
אתר זה מתארח ברשימות, אוסף אתרים אישיים המבוסס על מערכת ניהול התוכן קונטקסט מבית קונספציה, ומשתמש במנגנון הרישום של המערכת (כניסה | ניתוק). צוות אתר רשימות איננו אחראי בצורה כלשהי לתכנים המתפרסמים באתר זה. לצפייה באתרים אחרים ולמידע נוסף, הכנסו לרשימות.
אכסנת רשימות בחסות חברת SweetHome.co.il