משלים בגרויות

"I'm feeling supersonic Give me gin and tonic"

משהו על תמונה וטקסט, טקסט ותמונה.

אני חושב שזה הפרוייקט הכי מעניין שהיה לי. הכל התחיל עם המלחמה הפנימית שלי עם ה"שפה" בכלל ועם "שפת הביקורת". עם הכתיבה "על" לבין נסיון ל"כתיבה את". ופרוייקט מעניין, כמו פרוייקט מעניין, זה משהו שאתה נלחם בו, שונא אותו, אוהב אותו, ובעיקר לא מפסיק לשאול; העמדה של מבחן תמידי.
הכל התחיל בסיפור הזה, סיפור על מבקר מוזיקה; כמובן שיש אחרים, רבים וטובים או רעים יותר אחרים, אבל אני זוכר שכתבתי אותו בגלל שצצה האפשרות שאני יכול (אם אני רוצה) להיות כמוהו, כמו ההוא בסיפור. למעשה כתבתי אותו בשביל להוציא את האפשרות הזאת. ושוב- זה לא שחור לבן. לא כולם ככה ולא כולם לא ככה. זאת אפשרות שעומדת לבחירתו של מישהו שמתעסק בשפה.
הרגשתי, ככה ביני לבין עצמי, שהתהליך הביקורתי יכול להיות רוורסי (קרי, בחירה לאחר מעשה. כמו צייר שמצייר משהו מופשט ואחרי זה מחליט מהו צייר) לגבי ביקורות מוזיקה ברגע שגיליתי שיש שימוש בחירתי בעזרת שני משפטים ביקורתיים:
·        "מה שיפה בזמר/ יוצר הזה, זה שהוא נאמן לדרכו ולא משתנה לאורך כל השנים"
·        "מה שיפה בזמר/ יוצר הזה, זה שהוא משתנה לאורך השנים, לא מקובע אף פעם"
תסכימו איתי שאם יש משפט אחד מהם אז השני אינו יכול ("הגיונית") להיות קיים. ומה נשאר? נשאר רק לבחור מהמשפטים של הכלי הביקורתי, ואם  נשאר לבחור- אז אין אמת מוחלטת, לא ברמה של אמת אחת ויחידה, רוחנית, אלא שהכל בסופו של דבר עניין של שפה, נשארת הפרספקטיבה הבחירתית לדבר (כמובן שלא מדובר פה על טעם אישי שכן אם אתה אוהב או לא אוהב, שפה או לא, שני משפטים סותרים שקיימים בעולם או לא - לא יעזרו פה).
ומה אני מתכוון? אני חושב שלשפת הביקורת יש שפה משלה ואפשר לכתוב אותה על עיוור (לא החלטה של טוב/רע על המבוקר שם אתה באמת צריך להיות נוכח, אלא על שימוש בשפה) . אני לא מגלה פה משהו חדש ולא גיליתי את השמש, אבל עצם קיומה של שפת הביקורת שאליה מתקבעים המבקרים; דינה מוות וירייה ברגל לביקורת עצמה. והשימוש של התבניות, נניח, משבר התקליט השני, הוא שכופה את עצמו על המציאות.

מה גם שאני חושב באמת ובתמים שמבקרים שיושבים מול המחשב הם פחות אמיצים ממבצעים, פתטיים ככל שיהיו. שימו לב; לא פחות טובים, אלא פחות אמיצים (משם כבר נושא מודעות העצמית הוא שקובע את המעל ומתחת של יחסי אובייקט סובייקט; יש אמנים כל כך אדיוטים שהם לא מודעים לעצמם). ופה אנחנו מגיעים לדבר הכי חשוב; אני לא יכול לתאר את מכת הסנר, או פריטת הגיטרה, את הדאבל בייס הרגלי של המתופף אלא רק על ידי מטאפורות, ושוב- אם יש לי מטאפורות נהדרות בהישג יד אני יכול כתיבתית לפאר את אותה פעולת נגינה, אבל זהו. רק זה. מלחמה אינסופית של בעלי כלי נשק שונה.

אז איך זה התחיל? הרעיון היה לקחת עטיפות של אלבומים שאומרים לי משהו ויותר מזה; שיש משהו מקשר בין 3 דברים; תמונה. טקסט. התקליט עצמו. ותאמינו לי, ידידיי, שקשה למצוא תקליטים שמתקשרים כך. סימביוטיקה של לפחות 2 דברים, בדיוק כמו שם הפרוייקט; תמונה וטקסט, טקסט ותמונה.
בפרוייקט הזה היו כמובן טובים יותר, טובים פחות, היו אלבומים מצויינים שלא היה לי מה לעשות איתם כי העטיפה שלהם לא התאימה לקונספט, אבל זכורים לי לטובה  וולווט אנדרגראונד שהתכתב עם עצמו- עם הדבר הזה של רדי מייד כתיבתי ורדי מייד תפיסתי, זכור לי איאן בראון שכולו נכתב באקרוסטיכון כמו השיר שלו, F.E.AR, היו את אלה עם הפורטרט שאמרו משהו על התקליט דרך נקודת מבט של תמונת פורטרט; גיל סקוט הרון, אביתר בנאי, ארז הלוי, גידי גוב, מאיר בנאי, דילן, היו את ההסבריים או יותר נכון שימוש בכלי הסברי על מנת להעביר הסברה כמו מאיר אריאל, נירוונה, שלום חנוך, ואהוד בנאי, היו את הפרוזאיים כמו סינטרה, ניל יאנג, וסרג'. והיה כמובן את הראשון, התמונה של דונלד פייגן ואותה שבת ארורה.

בסופו של דבר זאת מוזיקה- הרגשה שמועברת בלי מדיום נוסף ישר אל הבטן, ואם כל הכתוב כאן בהסבר (לא בטקסטים עצמם)  נשמע שכלתני מדי, אז צדקתי; אני לא יכול ואף אחד לא יכול להעביר את הדבר עצמו. את מכת הסנר. את פריטת הגיטרה. וכו'.

אני רק הצעתי דרך אחרת.

זהו, אני מקווה שנהניתם. יש לכם בלינק הזה פה את כולם בסדר יורד. תודה. 

אני רוצה להודות לניב הדס עורך וואלה! תרבות, שהלך איתי ועם הרעיון שלי ובכלל.
 
 
 

 

 

פורסם ב 9 בדצמבר 2007 21:10 במדור תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (פרוייקט בוואלה תרבות) | 3 תגובות

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:
	בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
		קוד הפעלה:
		העתיקו את הקוד:
	מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:
	בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
		קוד הפעלה:
		העתיקו את הקוד:
	מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.

כל הזכויות שמורות לאודי שרבני.
אתר זה מתארח ברשימות, אוסף אתרים אישיים המבוסס על מערכת ניהול התוכן קונטקסט מבית קונספציה, ומשתמש במנגנון הרישום של המערכת (כניסה | ניתוק). צוות אתר רשימות איננו אחראי בצורה כלשהי לתכנים המתפרסמים באתר זה. לצפייה באתרים אחרים ולמידע נוסף, הכנסו לרשימות.
אכסנת רשימות בחסות חברת SweetHome.co.il