רשימהמגולדסטון להרצל ב-5 מהלכים

1
רוב מכריע של תושבי ישראל לא קראו ולא יקראו את דו"ח גולדסטון. אני אומר את זה בביטחון רב כי בתוך עמי אני יושב. אנשים לא קוראים מצעי מפלגות שעבורן הם מצביעים. לא קוראים הוראות הפעלה של מכשירים שהם מפעילים. לא קוראים ידיעות בעיתון מעבר לכותרת. אבל היעדר מידע מעולם לא הפריע לאנשים להחזיק בדעות מוצקות.


גם אני לא קראתי את הדו"ח ולכן אין לי יומרות לקבוע האם גולדסטון, האיש, אובייקטיבי או לא והאם עשה עבודה רצינית או לא. ייתכן שהוא כלל לא מבין את המצב במזרח-התיכון, כפי שטוענים נגדו כל מיני אנשים. ייתכן שהייתה לו דעה קדומה. אבל רחוקה הדרך מכאן ועד לטעון שהאיש הוא שונא ישראל והדו"ח שלו אנטישמי. 

זה נראה בוגר בערך כמו לטעון ששבדיה (אחת משתי המדינות האירופאיות היחידות שלא שיתפו פעולה עם הנאצים, אגב), היא מדינה אנטישמית. איך אפשר להתייחס לזה ברצינות כשכל מי שמבקר או אפילו קוטל אותנו הופך אוטומטית לאנטישמי? ולאיפה כל חובבי חוק גודווין נעלמים בכל פעם שמתפתח דיון מפגר כזה?

2
קראתי קצת ממה שנכתב על גולדסטון בעיתונים הישראליים. קראתי, אבל קיבלתי בעירבון מוגבל - זו הרי אותה עיתונות שתמכה בהתלהבות באולמרט ובקדימה ובמלחמת לבנון השנייה, ושעסוקה כרגע במלחמות מלוכלכות שאין שום קשר בינן לבין תפקידה ככלבת השמירה של הדמוקרטיה. משענת קנה רצוץ.

את ריצ'רד גולדסטון עצמו ראיתי בתוכנית אירוח כלשהי בטלוויזיה, לא זוכר איפה. הוא דיבר על הדו"ח ועל עצמו, אמר שהוא ציוני וסיפר שבכל מקום שבו חקר את חקירותיו ופרסם את ממצאיו (דרא"פ, קוסובו, רואנדה, עיראק) אנשים מאד לא אהבו אותו.

אין שום מחלוקת, אמר, שהחמאס ביצע פשעי מלחמה ושלישראל הייתה מלוא הזכות להתגונן, אבל שגם במלחמה יש כללים. חלק מפעולות צה"ל היו מיותרות ולא-מידתיות ובעיקר: מנוגדות לחוק הבינלאומי ולאמנות עליהן ישראל חתומה. מצב שבו אזרחים נפגעים בטעות, אמר, קיים בכל מלחמה. אבל במלחמת עזה היו לפחות כמה פעולות שכוונו נגד אוכלוסייה, ולא רק מצד החמאס.

אלו דברים מרגיזים, אבל כדאי לחשוב פעמיים לפני שמתרגזים ובעיקר לבדוק - על מי כדאי להתרגז. כי אם גולדסטון שיקר או הגזים או טעה, אז הגיוני שנתרגז עליו. אבל אם יש בדבריו שמץ של אמת, אז אנחנו רוצים להעניש את מי שאחראי למה שהוא טוען שקרה, לא? לא צריך לקבל כמובן מאליו לא את הטענות שלו ולא את הטענות ההפוכות. צריך לבדוק. אבל היעדר מידע מעולם לא הפריע לאנשים להחזיק בדעות מוצקות.

3
באחד מטוריו אשתקד חשף נחום ברנע (אני מצטט ומסכם מהזיכרון) שפקיד בכיר מטעם שר הביטחון אהוד ברק נשלח למצרים עם הצעה לשת"פ: צבא מצרים ימנע כניסת מסתננים לישראל דרך סיני ובתמורה ישראל תעלים עין מכך שהוא בעצם מפר את הסכם השלום ומגיע עד לגבול ישראל. בסמיכות לפרסום הזה, הוצגו בטלוויזיה תמונות של "מסתנן" כזה שנרצח באכזריות על-ידי חיילים מצרים.

"הפקיד הבכיר", אם אינני טועה, הוא גם מי שטען במשך שנים שלעיראק יש נשק להשמדה המונית, אבל זו סתם אנקדוטה. העניין הוא שהשתמע לכאורה מדבריו של ברנע, אם הבנתי נכון, שישראל בעצם העבירה את העבודה המלוכלכת של חיסול "מהגרים בלתי חוקיים" לשטח של מדינה אחרת.

זה אולי פחות לא-חוקי לפי המשפט הבינלאומי מירי פגזי זרחן, אבל זה לא בדיוק הופך אותנו לחסידי אומות העולם. אז מה, גם נחום ברנע אנטישמי? גם וועדת אגרנט? גם וועדת החקירה לפרשת חטופי תימן?

4
היחס המבזה והאכזרי לעיתים לעובדים זרים ופליטים לא צריך להפתיע אם מביאים בחשבון שאנחנו חיים במדינה שבה ניצול שואה יכול למות בחרפה, בגלל שלא היה לו כסף לתרופות או לחימום. הרעיון שמדינת ישראל עשויה להתייחס באופן לא הומני לבני עם או מדינה אחרים, לא צריך להפתיע כשזוכרים שאנחנו חיים במדינה שבה פקידי הביטוח הלאומי יכולים לדרוש מקשיש להתפשט ולהתלבש כדי שיוכלו לבדוק אם הוא זכאי לסיעוד.

השימוש בכוח מופרז בזמן מלחמה לא צריך להפתיע, כשהוא בא מצד מדינה שהמשטרה שלה משתמשת בכוח מופרז נגד שמאלנים (שייח גראח, בילעין וכו') וימנים (זו ארצנו, עמונה ועוד) כאחד, נגד חרדים, סטודנטים, וכל מי ש"לא בא לה טוב" כשהוא מפגין.

התנהגות מופקרת מצד מקבלי החלטות לא צריכה להפתיע, כשמתברר שברגעי האמת של יציאה למלחמה הרמטכ"ל רץ למכור את מניותיו ושר בממשלה כופה עצמו על חיילת. כששר אחר שר נתפסים בקלקלתם - אחד גנב כספי עמותה, שני עשה סיור פאבים על חשבון המדינה ושלישי מתפרץ לבית-חולים ומאיים על רופאים.

מי שרואה עצמו כציוני ו/או פטריוט, חייב להתנער מכל המעשים האלה ולגנות אותם. מי שעושים כאלה מעשים, מחרבנים על הציונות ועל המדינה ועל כולנו.

5
כנגד כל ההשמצות - בנימין זאב הרצל היה איש רציני, חכם, אוהב אדם וגאה ביהדותו. כבר הבאתי בבלוג הזה שלל מובאות מהספר "מדינת היהודים" שמוכיחות שהאיש היה "שמאלן" לא קטן במונחים של ימינו. ברוח חזונו הנאור והמתקדם, גם מגילת העצמאות דיברה על שימוש במשאבי המדינה לטובת כל תושביה ללא הבדל דת, גזע ומין.

מעבר לויכוחי רצוי-ומצוי ודיונים על טוהר הכוונות שמאחורי אמירות כאלו ואחרות במסמכים המכוננים של הציונות, ברור שאין שום קשר בין אלו לבין עמותות שממומנות בכספי נוצרים אוונגליסטים, שמטרת-העל שלהם היא לנצר את כל היהודים בארץ-ישראל כדי להאיץ את ביאת המשיח. הלך הזרזיר אצל העורב.

אני מאלו שמאמינים - תגידו שאני נאיבי - שציונות, יהדות ודמוקרטיה לא סותרות ולא מתנגשות. פשוט, האינטרפרטציה של המושגים האלה בישראל של שנת 2010 היא לעיתים לקויה, שטחית או מגמתית. כמו השימוש הציני, הבור, המעוות ו/או הילדותי במילים "אם תרצו" כדי לכסות על משהו שמעולם לא רצינו.

לקריאה נוספת: אם תרצו, פוסט חדש אצל יונית.

פורסם ב 3 בפברואר 2010 21:20 במדור מציאות 2.0 תגובות נעולות | אפשרויות

רשימהמי צריך לוביסטים כשיש סטנלי פישר

העיתונות הכלכלית דיווחה הבוקר (והתקשתה להסתיר את תמיהתה), שנגיד בנק ישראל סטנלי פישר פנה בצעד חסר תקדים לשרים בוועדת השרים לענייני חקיקה ושידל אותם להצביע נגד הצעת החוק לביטול עמלות העו"ש (דה-מרקר).

יכול להיות שזה בגלל שפישר "נגד התערבות" (אלא אם כן זה הוא שמתערב, במטרה להשפיע על שער הדולר, למשל). יכול להיות שהוא באמת מאמין שחוק כזה הוא דבר רע. בכל אופן, ובלי ששמענו מה בעצם אמר לאותם ח"כים, אפשר לנחש שהדברים שלו הזכירו מאד את דבריו של משה פרל, לשעבר עיתונאי כלכלי מוערך והיום מנכ"ל איגוד הבנקים.

אם להאמין לעיתונאים הכלכליים, שבדרך-כלל לא עושים חיים קשים מדי להנהלות הבנקים, הפעילות הנמרצת של פרל ופישר מצטרפת למכבש הלחצים שמפעילים הבנקים על הח"כים בימים האלה, באמצעות סוללת לוביסטים (ynet). מעניין שכשנמרודי שולח לוביסטים להעביר חוק כולם מזדעזעים, וכשהבנקים שולחים לוביסטים כדי לעצור חוק התגובות די מאופקות בסך-הכל.

פישר לא הסתיר בעבר את אמונתו (המוצהרת לפחות) שאת התחרות בין הבנקים בישראל צריכים ליצור הצרכנים. להזכיר, זהו אותו פישר שטוען כבר שנים שהוא רוצה, מאד רוצה, להגביר את התחרות בענף הבנקאות. 

אבל "להגביר" זה כבר כמעט חלק מהשקר - התחרות, כפי שכולנו יודעים, לא באמת קיימת ולא יכולה להתקיים במצב של תיאום מחירים (לכאורה) שעל קיומו הכריזה הממונה על ההגבלים רונית קן באפריל אשתקד. 

באופן עקרוני, קן לא נלהבת לדבר על הנושא ואמרה בעבר שהוא כבר לא באחריותה. אבל על רקע אירועי הימים האחרונים היא לא התאפקה ואמרה שוב, כמובן בשפתה המאופקת, שמשהו דפוק מאד בענף הבנקאות (ולא רק בו). כנראה שגם לה פשוט מביא את הסעיף איך שהבנקים עושים מכולנו צחוק.

מאז שהכריזה על תיאום המחירים שילם הציבור בישראל למעלה מ-750 מיליון שקלים על עמלות עו"ש ועוד כ-10 מיליארד ש"ח על עמלות אחרות. מדינה של פראיירים.

לא הגיע הזמן לומר על זה משהו?

פורסם ב 1 בפברואר 2010 01:09 במדור פוליטיקה תגובות נעולות | אפשרויות

רשימהערוץ 2 חושף: ההונאה מאחורי תוכנית ויסקונסין

שלא במפתיע, מתברר שמאחורי "החזרת המובטלים למעגל העבודה" מסתתר ישראבלוף טיפוסי - הכסף שלנו הולך לכיסים פרטיים ותמורת זה אנחנו מקבלים בדיוק כלום. או בלשונו של ערוץ 2: "הכשרות מקצועיות, שהן לא בדיוק הכשרות וממש לא מקצועיות".

צפיית חובה: ההונאה מאחורי תוכנית ויסקונסין, חדשות ערוץ 2.

פורסם ב 13 בינואר 2010 00:35 במדור מציאות 2.0 | 4 תגובות | אפשרויות

רשימהזה לא גשם, באמת משתינים עלינו

הפארסה נמשכת: נציגי הבנקים קיבלו היום דחייה רביעית של הדיון בנושא תיאום העמלות בבית-הדין להגבלים עסקיים.

להזכיר, כבר באפריל 2009 קבעה הממונה על ההגבלים רונית קן כי הבנקים תיאמו עמלות בניגוד לחוק. את הסדר הפשרה שהוצע לבנקים, במסגרתו ייקנסו ב-290 מיליון ש"ח, הם דחו. לא בגלל שיקר להם כי באמת מדובר בכסף קטן מבחינתם (הכנסותיהם מעמלות ברבעון שעבר בלבד הגיעו ל-3.4 מיליארד ש"ח). הם פשוט נזהרים מתביעות ייצוגיות.

זה ברור שמנהלי הבנקים מאמינים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים, והאמת היא שבינתיים עוד לא הוכח שהם לא צודקים. הם עושים (כמעט) ככל העולה על רוחם ב(כמעט)כל תחום, וכשמישהו מעיז לבקר אותם או לטעון שהפיקוח עליהם איננו הדוק מספיק, הם אומרים משפטים כמו "אסור להחליש את הבנקים הגדולים, המשק זקוק להם" (גליה מאור, כאן). שזה בערך כמו לצעוק "מי בעד חיסול הטרור".

הבנקים מזלזלים בנו, לא רק בגלל שרשויות הפיקוח והאכיפה חלשות והשופטים סלחנים, אלא גם בגלל שהישראלי - זה שלא מוכן לצאת פראייר בשום מחיר - הוא בעצם הכי פראייר שאפשר. או שהוא מדחיק ומעמיד פנים שהזרזיף החם שזורם עליו הוא גשם; או שהוא חושב שהוא חכם יותר מכולם ויצליח לדאוג לישבן הפרטי שלו ולקבל תנאים טובים יותר, ומה אכפת מכל האחרים.

אז נכון, שישנם דברים שעליהם המדינה צריכה לפקח (לדוגמא, המדינה צריכה למנוע קיום קרטלים, כי אחרת אין שוק חופשי - למנוע ולא לעשות נו-נו-נו). אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לשבת בשקט ולחכות. במקביל להליכי חקיקה ורגולציה, מוצלחים ומוצדקים יותר או פחות, הגיע הזמן שהישראלי הפראייר יתחיל להזיז את התחת.

קריאה נוספת:
הכוח לעם - על חרם צרכנים ככלי דמוקרטי.

פורסם ב 12 בינואר 2010 17:50 במדור מציאות 2.0 | 5 תגובות | אפשרויות

רשימהשובו של הפלוצקר

אחת לאיזה זמן עושה סבר פלוצקר, העורך הכלכלי של ידיעות אחרונות, תפנית מוזרה בהשקפותיו ובנושאי הכתיבה שלו. הפעם המגמה נראית כמו שבירה חדה שמאלה. בביקורת על הסרט אוואטר, הוא נזכר בשורשיו הסוציאליסטיים ומבכה את מיליארד הדולרים שהושקעו בסרט במקום בהצלת רבבות ילדים אפריקנים. 

נדמה לי שאפשר לברך על כל טקסט שמתפרסם במדיה המונית (אני משעשע את עצמי עם משחקי המילים שלי) שמזכיר לנו שבזמן שלמיליון ישראלים מת המוח כתוצאה מצפייה "באח הגדול", ביבשת השחורה ישנם מיליונים שמתים ברעב.
 
בכל אופן, נדמה לי שהחבר פלוצקר קצת נסחף בלהט הכתיבה ועשה אי אלו טעויות בדרך. 
 
ראשית, מכיוון שמדובר על תושבי מדינות בהן אנשים משתכרים פחות מדולר אחד ליום, "רבבות" נשמע מעט מדי. מיליארד דולר יכולים היו להציל, כנראה, מליוני ילדים אפריקנים ולא רבבות.
 
שנית, לא צריך ללכת רחוק. גם בישראל מבזבזים מיליארדים על טכנולוגיות עתידניות, ומממנים זאת באמצעות קיצוצים בבטחונם וברווחתם של ילדים, קשישים ונכים. שלא לדבר על מה שעושים אצלנו לילדים אפריקנים או לאפריקנים בכלל.
 
מ-2006 עד 2009 גדל תקציב הביטחון של ישראל ב-43 אחוזים, מ-33.5 מיליארד ל-48 מיליארד שקלים ובשנת 2010 הוא יעמוד על 53 מיליארד. אם אתם חושבים שזו העלות הריאלית של הביטחון שמספקת לנו המדינה - אתם חיים בסרט. שלא לדבר על כך שבאופן מעשי הביטחון האישי של רובנו רק מתדרדר.

אז להשקיע מיליארד דולר בהפקת סרט זה באמת נשמע כמו בזבוז משווע, אבל עם כל הכבוד - מדובר על כסף פרטי. להיות "חברתי" בנוגע לאפריקה זה קל. האם נזכה לקרוא דברים חוצבי להבות כאלה ממר פלוצקר רק בביקורות סרטים או גם כשיבקר את ממשלת ישראל?

פורסם ב 11 בינואר 2010 02:15 במדור מציאות 2.0 | 14 תגובות | אפשרויות

רשימהכמה עמלות עו"ש אתם משלמים באמת?

אלעד זלומונס ("אלעד מבלוגלי") הוא אדם ובלוגר שאני מכבד ומעריך, למרות שביותר ממקרה או שניים לא הסכמנו על דבר מה. הפעם הויכוח בינינו הוא בנושא עמלות העו"ש. בגדול, נדמה לי שיהיה מדויק לומר שאלעד בעד ביטול עמלות העו"ש, ובעד עמלות בנקים קטנות יותר באופן כללי - הוא רק לא בטוח שעמלות העו"ש הן הבעיה העיקרית ושהמלחמה בהן היא הפתרון (אין לי יומרה להציג את עמדתו באופן קולע, עדיף שתלכו ותקראו בעצמכם). 

התווכחנו קצת בתגובות לפוסט, ולמרות שלא בדיוק שכנעתי אותו נדמה לי שחידדנו יחד כמה שאלות (או לפחות מאד ניסינו). אני מניח שהויכוח עוד יימשך, אצל אלעד או במקומות אחרים.

בפוסט הזה אני רוצה לעסוק רק בשאלה אחת מבין הרבות הקשורות לנושא ושאותן אלעד העלה, והיא: כמה אנשים באמת מוציאים על עמלות עו"ש? 

בפוסט כך הבנקים עובדים עלינו בעיניים, אמרתי מדוע לדעתי הצנועה, 19 ש"ח, המספר בו נקבה מנכ"לית הבנק הבינלאומי, הוא לא יותר מהתחכמות סטטיסטית. בדומה לצ'יזבט על האיש שטבע באגם שעומקו הממוצע 30 ס"מ, זה שהממוצע לחשבון הוא 19 ש"ח לא אומר שרוב האנשים או משקי הבית משלמים 19 שקלים.

אלעד, בעוקצנות הפאסיב-אגרסיבית הטיפוסית שלו (סלח לי אלעד על הפסיכולוגיה בגרוש), הציג נתוני אמת מחשבון הבנק שלו, לפיהם הוא עצמו משלם בממוצע 19.5 ש"ח לחודש. הוא לא אמר זאת, אבל אני מנחש שהוא מאמין באמת ובתמים שרוב האנשים משלמים בערך כמוהו, מאתיים ומשהו ש"ח לשנה.

אני חושב שהוא טועה. למעשה, אני יודע שהוא טועה, כי שוחחתי על כך עם אנשים רבים. אחרי שהפצרתי לשווא בכמה מהם לשלוח לי תמונות מסך, החלטתי שאפילו המעט יחסית שאני משלם (בהשוואה אליהם) שווה גזירה והדבקה. אלו נתונים משלושת החודשים האחרונים:


אתר האינטרנט של הבנק "שלי" כנראה פחות מתוחכם מזה שבו יש לאלעד חשבון בנק. בכל אופן, אחרי ששלפתי את נתוני שלושת החודשים האחרונים חישבתי ומצאתי שאני משלם פי 2.54 יותר מאלעד, כ-47 שקלים לחודש וקרוב ל-600 שקלים בשנה (אם שלושת החודשים האחרונים מייצגים).

יכולות להיות סיבות שונות לכך שאני משלם יותר. למשל, אולי זה משום שאני צרכן פחות נבון מאלעד. אני לא פוסל את האפשרות הזו, רק יכול לומר שהיום אני משלם הרבה פחות עמלות עו"ש ממה ששילמתי פעם.

ברבעון הראשון של השנה שעברה שילמתי בממוצע פי שניים (ופי חמישה מאלעד): 91.41 ש"ח לחודש. גיליתי את הנתון הזה, לתדהמתי, חודשים מאוחר יותר, רק אחרי שחפרתי ארוכות באתר הבנק - חפירה שעצם נחיצותה מעוררת מחשבה שאולי לא כל-כך רצו שאראה את הנתון, שהתחבא בדף שלא נראה כל-כך קשור.


בהתחלה התעצבנתי (במיוחד כשהתברר שלא אוכל לקבל את הכסף בחזרה). אחר-כך התמקחתי, שיפרתי, הוזלתי ושיניתי את האופן שבו אני עובד עם הבנק וראה זה פלא - עדיין אני משלם הרבה יותר מאלעד גם שנה אחרי. אולי בגלל שאני עצמאי והפעילות בחשבון הבנק שלי אינטנסיבית יותר; אולי בבנק חושבים שהם מרוויחים מספיק על אלעד בדרכים אחרות, ולכן מקפידים להרוויח ממני יותר בערוץ הזה.

מה שאני יכול לומר בוודאות שאני משלם היום הרבה יותר עמלות עו"ש מבעבר, כי לפני שנים בודדות הייתי במסלול Flat rate של 18 ש"ח שבוטל כעבור זמן על-ידי הבנק באופן חד-צדדי. מעניין כמה "דבירים" עברו לבנק "שלי" בזכות המבצע הזה, וכמה הם משלמים היום.
 
ולו הייתי אני עובר לבנק אחר, מה הסיכוי שהייתי מקבל תנאים טובים יותר? אני חושב שהוא קטן מאד. אם טענת הממונה על ההגבלים העסקיים רונית קן מאפריל 2009 נכונה, והבנקים מתאמים מחירים, אז התחרות היא פיקציה. כלומר, הרעיון שאפשר לקבל תנאים טובים יותר מבנק אחר (או לפחות בנק גדול אחר) הוא בדיה - בנק אחר יעבוד עליי בדרך אחרת.

אז כן, להיות צרכן חכם זה חשוב והתארגנות צרכנים היא דבר חשוב אפילו יותר, אבל הכי חשוב בקפיטליזם - ככה לפחות אומרים - הוא שתהיה תחרות, ובשביל זה צריך לא רק לטפל ביד קשה בקרטלים. בשביל שוק משוכלל צריך שהצרכן ייהנה ממידע מלא ויוכל להשוות בקלות, ולא נראה שזה המצב (האם אתם יודעים כמה אתם משלמים?).

נראה שעמלות העו"ש חביבות על הבנקים בישראל בדיוק בגלל זה - כי הן מבלבלות וקשה לעקוב אחריהן וקשה עוד יותר להשוות. ועכשיו, אחרי שהסבירו לציבור שהוא משלם "רק 19 ש"ח לחודש", רבים גם לא יבדקו. 


***

ומה אתכם? האם בדקתם לאחרונה כמה עמלות אתם משלמים?

אתם מוזמנים לבדוק ולספר על זה כאן (פוסט שלי על קמפיין המועצה לצרכנות נגד עמלות העו"ש שכולל גם את הגילוי הנאות על חלקי בו).

פורסם ב 4 בינואר 2010 02:41 במדור מציאות 2.0 | אפשרויות

רשימהלקשר באובססיביות אל ירדן

קצת באיחור, גם אני נענה לבקשה של ירדן לוינסקי לקשר לבלוג שלו ולאתר הקליניקה שלו. אני חושב שהאובססיה של ירדן ומתחריו סביב המילה פסיכיאטר היא קצת מופרזת, אבל הפוסט גוונים שונים של אובססיה בבלוג של ירדן עזר לי להשתכנע שאובססיות הן דבר שלכולם יש זכות ליהנות ממנו (אם כי עדיף שלא כחלק מהפרעת OCD).

נכון לעכשיו, "דברים שעוברים לי בראש" כבר מדורג ראשון כשמחפשים פסיכיאטר, אבל זו לא סיבה להפסיק לקשר לירדן, ולמעשה - יש הרבה פוסטים של ירדן ששווים לינק. אם גם אתם רוצים לעזור, ורוצים לעזור באמת, עדיף לא לשמוע בעצתו - קשרו לפוסט שמצא חן בעיניכם, או אפילו לכמה כאלה. קשרו לפוסטים שאתם חושבים שכדאי גם לאחרים לקרוא, ונצלו את ההזדמנות כדי להסביר מדוע וגם לדבר על נושא הפוסט אם הוא מעניין אתכם.

באופן כללי יותר כדאי לזכור כשמבקשים וכשנותנים לינקים שחשוב לא רק טקסט העוגן (Anchor, הטקסט שעל הלינק) אלא גם כל מה שמסביב. לקשר רק לדף הבית ותמיד עם המילה "פסיכיאטר" זה אולי יעיל יותר בטווח הקצר אבל לא מומלץ כאסטרטגיה.

עוד דבר שכדאי להביא בחשבון כמקשרים, הוא שקישור שאנשים באמת מקליקים עליו שווה הרבה יותר. לכן, לא מספיק לקשר לירדן אלא כדאי לספר קצת על הבלוג. למשל, לומר שהוא מספק לעיתים קרובות נקודת מבט מרתקת על פסיכולוגיה ופסיכיאטריה; תשובות לשאלות שאולי שאלתם את עצמכם בשקט אבל לא העזתם לשאול אחרים; ולעיתים גם התייחסות יחידה מסוגה לעניינים שמערבים טכנולוגיה ופסיכולוגיה.

צמד פוסטים שאני באופן אישי חושב שמגיע להם להיקרא על-ידי הרבה יותר אנשים הם על הדיכאון חלק א', שעוזר להבין עד כמה נפוצה ומגוונת התופעה; וחלק ב' שעוסק גם בתרופות ושיטות טיפול לדיכאון.

פורסם ב 3 בינואר 2010 02:32 במדור מציאות 2.0 | 9 תגובות | אפשרויות

רשימהקטנולוגיה 1: טכנולוגיות שחתולים אוהבים

סר ארתור סי. קלארק היה איש שנוי במחלוקת, אבל קשה להתעלם מתרומתו להתפתחות הטכנולוגיה (ובעיקר להתפתחות המד"ב) במאה השנים האחרונות. האיש נהג לומר שתולדות האדם הן תולדות הטכנולוגיה - ההיסטוריה האנושית, מעידן הברונזה ועד עידן המידע, היא ההיסטוריה של ההישגים הטכנולוגיים שלנו.

אבל אם בעבר המצאנו טכנולוגיות כדי לשרת את הצרכים שלנו, היום מתברר לעיתים קרובות שזה קורה להפך - קודם מופיעה טכנולוגיה ורק אז אנחנו חושבים מה לעזאזל עושים איתה. לכן אולי הגיע הזמן ללמוד ממינים מתקדמים יותר מהאדם, כמו זה שבתמונה. המהפכה הקטנולוגית - היא הדבר האמיתי שקורה כאן.

פורסם ב 2 בינואר 2010 17:39 במדור מציאות 2.0 | 5 תגובות | אפשרויות

רשימהביטול עמלות עו"ש או אצבעות שוקולד?

אם הנושא לא היה טיפ טיפה עצוב זה בטח היה מצחיק לגמרי: הקמפיין לביטול עמלות העו"ש קיבל בשבוע האחרון מהבלוגרים תשומת לב דומה לזו של קמפיין אצבעות השוקולד של עלית (לפי נתוני טוויסטד בגלובס).

 

מבחינת נפח ה"שיחה" (מונח שאני לא ממש חסיד נלהב שלו, אבל כך גלובס) הוא זכה לפופולריות דומה לזו של הקמפיין החדש של רנו קליאו.


אם מתסכלים על חצי הכוס הריקה, רואים שסדר העדיפויות הצרכני שלנו קצת דפוק. בכל אופן, חצי הכוס המלאה היא שאפשר להתברג בטבלה גם בלי תקציבים של מיליונים.

ומה אתכם? מתי אתם כותבים פוסט על עמלות הבנקים?

אפשר להגיב כאן.

 

פורסם ב 28 בדצמבר 2009 11:13 במדור מציאות 2.0 | אפשרויות

רשימהכך הבנקים עובדים עלינו בעיניים

דמגוגיה, תרגילים סטטיסטיים, דיסאינפורמציה - אלו רק חלק מהכלים שמשמשים את בכירי הבנקים בישראל כדי לשכנע אתכם בצדקת דרכם. בואו נציג כמה מספרים אמיתיים. הגיע הזמן לעשות סדר 


בראיון שהעניקה לכתבי לגלובס מוקדם יותר השבוע, מציגה מנכ"ל הבנק הבינלאומי סמדר ברבר-צדיק דוגמא יפה כיצד הבנקים והבנקאים הישראליים עובדים עלינו בעיניים ומטמטמים אותנו במספרים.

מתוך הראיון: "כמה עמלות אתה משלם בממוצע בחודש, אתה יודע? קפה וחצי. 19 שקל בחודש ללקוח בנק בישראל... הורדת עמלות היא צעד פופוליסטי, ולא הוגן לקבוצה גדולה של לקוחות".

שימו לב שוב: "19 שקל בחודש ללקוח". תזכרו את זה.

חיציה של ברבר-צדיק מכוונים לקמפיין לביטול עמלות העו"ש של המועצה הישראלית לצרכנות (על המעורבות האישית שלי בו כאן). קמפיין שמפחיד מאד את הנהלות הבנקים.

בתיאום מפתיע (*), ברבר-צדיק וחבריה משתמשים כולם בטיעון דומה: מדובר בקמפיין פופוליסטי שממילא איש לא ירוויח ממנו, כי נלחמים כאן על פרוטות. לא צודק, לא רווחי - בזבוז זמן.

ובכן: הקמפיין הזה כן צודק, מאד. והוא כן צפוי לחסוך לכם הרבה כסף. ברבר-צדיק וחבריה פשוט מזלזלים בנו, וחושבים שלא נבין. אבל זה באמת פשוט...

(*) או שאולי התיאום לא כל-כך מפתיע, כי לדברי הממונה על ההגבלים העסקיים רונית קן, מאפריל השנה, הבנקים מתאמים גם מחירים בניגוד לחוק.

המספרים האמיתיים, התרגיל של הבנקים

 

מי נדפק מעמלות הבנקים

התרגיל של הבנקים מזכיר את הסיפור על האדם שטבע באגם שעומקו הממוצע 30 ס"מ. הם מסרבים לומר כיצד מתחלקות העמלות בין הלקוחות, ומציגים את הממוצע בלבד, בנתון חודשי שנראה קטן יותר. הם גם מקפידים "לטעות" ולומר לקוחות במקום חשבונות.

כך הם ממעיטים בערך הרווח הקל שהם עושים על חשבוננו, שהוא חמור במיוחד כיוון שהוא נעשה גם על חשבונם של מי שכוח המיקוח שלהם חלש ולכן מכונים "השכבות החלשות". במיוחד כשישנו תיאום מחירים לכאורה, שמבטל את התחרות. גם קצבאות זקנה ודמי אבטלה אפשר לקבל רק לחשבון בנק ולא במזומן, מה שהופך את מקבליהן ללקוחות שבויים, שאין להם ברירה אלא לשלם.

כמה לוקחים לכם? מספיק כדי לקנות אייפון


מצבו של מעמד הביניים קצת יותר טוב במונחים יחסיים אבל לא במונחים אבסולוטיים. ברבעון האחרון בלבד שילמו תושבי ישראל בממוצע 1700 שקלים עמלות למשק בית. לא קשה לנחש שהרוב המכריע של הכסף הגיע ממעמד הביניים.

אז אם לנקוט בדמגוגיה הפוכה מזו של המנכ"לית: בחישוב שנתי אתם משלמים כ-6800 ש"ח עמלות, מספיק כדי לקנות אייפון במחיר הישראלי המופקע. מעשית, אם יש לכם - כמו לי - הורים פנסיונרים שחסכו פרוטה לפרוטה כל חייהם רק כדי להיות "מעמד ביניים" אז סביר להניח שהם משלמים הרבה הרבה יותר מזה.

ואם זה לא מאבק ראוי - אני לא יודע מה כן.

אפשר להגיב כאן.

פורסם ב 23 בדצמבר 2009 19:44 במדור מציאות 2.0 תגובות נעולות | אפשרויות

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.