יש כזה דבר ימין ביטחוני?
בשבועות האחרונים חווינו את הצטרפותו של הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, לליכוד ואת צאת ספרו המניפסטי "דרך ארוכה קצרה". אין כמו יעלון על מנת לאפיין את הימין הביטחוני החדש שצמח ופרח בישראל מאז ימי אינתיפאדת אל-אקצה. טיעוניו מיעטו לכלול היבטים דתיים ולאומיים, והתמקדו בצדדים ביטחוניים שקולים: הנה התגלה שיש בצד השני רק פרטנר לטרור - לא לשלום – וכל נסיגה מחזקת אותו.
את פניו הפחות ענייניות של הימין הביטחוניסטי חשוב מאוד לחשוף, משום שהוא יוצר מצג שווא כאילו אין ברירה; כאילו יש פה עניין של ביטחון, של לחיות או לחדול, ולכן יש לקבל את המשך המשטר הקיים ביהודה ושומרון. אלא שמאחורי הטיעון הזה מסתתרים דברים אחרים לחלוטין, אידיאולוגיים בתכלית, וניתן להוכיח זאת בבדיקה פשוטה.
יענה נא כבוד הרמטכ"ל לשעבר יעלון על השאלה הבאה: האם היית מוכן לפינוי מרבית ההתנחלויות, כשבמקביל צה"ל נשאר בשטחים לשמור על הביטחון עד שניתן יהיה להגיע להסכם אמיתי? כלומר האם היית מוכן לסיים את משטר ההפרדה על בסיס דת ולאום ביהודה ושומרון, שמכתים את הדמוקרטיה הישראלית, מבלי לסכן את הביטחון?
אם תיהיה התשובה כן, יאלץ יעלון להסביר מדוע הצטרף לליכוד. אבל אם גמגומים שונים והסברים מפותלים יעלו על שפתותיו, הרי שצריך להיות ברור לכל כי לא הביטחון מונח פה על הפרק, אלא אידיאולוגיה לאומנית המתרצת עצמה, כמו מתוך רפלקס, בתירוצים ביטחוניים.
נכון, אי אפשר לזלזל במחיר הפינוי – הן התקציבי, הן החברתי והן הרוחני – של ההתנחלויות. בכלל, התיישבות יהודית בשטחי יהודה ושומרון, כמבטאת חיבור לתרבות תנ"כית, היא עניין לגטימי לחלוטין ואף מעורר השראה. אבל לא הכרחי שהתיישבות זו תלבש דווקא צורה של עם אדונים היושב בקרב עם נתינים. לאחר ביטול משטר ההפרדה בשטחים וחתירה לשלום ניתן יהיה לדבר על התיישבות שוויונית של יהודים בשטחים אלו. ייתכן, אם כן, שלא רק הביטחון לא יפגע מהמהלך כזה, גם מפעל ההתיישבות – להבדיל מהתנחלות - ביהודה ושומרון עשוי לצאת מורווח ולזכות בנורמליזציה עם הסביבה.
ולסיום, עם להתייחס לדוקטרינה המזוהה עם יעלון, הרי שמבחינה בטחונית מהווה מפעל ההתנחלויות, בתצורתו הנוכחית, "צריבה תודעתית" שלילית. הרי כל פלסטיני, מהרגע שנולד, חי לתוך עונש קולקטיבי אחד גדול של משטר הפרדה על בסיס דת ולאום – שמעצב את המרחב בשטחים לצרכי המתנחלים על חשבון מרבית התושבים-נתינים. העונש הזה לא תלוי במעשיו או תפישותיו של הפרט הפלסטיני, הוא גזירת גורל ללא ניקוי שליש על "התנהגות טובה". מכאן נוצר תמריץ ברור לפנות לדרך הלחימה.
לכן אם יעלון ודומיו בימין הבטחוני הם דמוקרטים בעל נטייה ביטחוניסטית – ולא לאומנים המתכסים באמתלה של ביטחוניזם ענייני - ודאי יתמכו בסיום הפרק האפל של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.
פורסם ב 30 בנובמבר 2008 21:34 במדור בשמלה אדומה ושתי צמות | 11 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
פפפ בתאריך 11/30/2008 10:06:59 PM
ללא נושא
"ימין" בטחוני?
הרי הוגה תזת ה"אין פארטנר" הוא לא אחר מאשר איש מפלגת העבודה, היונה הצחורה אהוד ברק. נראה לי קצת מוגזם להאשים בזה את הליכוד, שנכנס לאינתיפדה רק חודשים אחרי שפרצה ואחרי שברק הספיק לכתוש את השטחים לאבק (ולא בלי שפרס יטייל בעולם ויסביר את עצמו לדעת).
ניסים בתאריך 11/30/2008 10:16:27 PM
טיעוניך ילדותיים
כל מה שמעניין את השמאל "החושב" הוא איך לפרק את ההתנחלויות.
לא שלום ולא בטיח שנאת ימין בלתי נשלטת
האם לא למדתם כלום מפינוי גוש קטיף
הרי תושבי שדרות סובלים יום יום מפנטזיית השלום והבטחון שלכם
מתי תתעשטו משיחי השקר של ה""שלום"" המדומיין
אגם רפאלי בתאריך 11/30/2008 10:27:54 PM
הבחנה מעניינת
בפוסט שלך עשית אבחנה מעניינת בין השאיפה לבטחון לבין אידיאולוגיה. לרוב מייחסים לימין הסתכלות קצרת טווח ולשמאל ארוכה. המתח הזה הוא שמוביל לתפיסות השונות לגבי מה המעשים שעלינו לנקוט במציאות כדי לקדם את אותן מטרות.
לא התייחסת בכלל בפוסט שלך לתפיסות בטחוניות שמאליות כאלטרנטיבות.
וגם כי אני רוצה להתריס קצת אומר שבטחון מדינת ישראל היה במצב מצוין כל עוד אנשי שמאל עמדו בראשו. הימין הבטחוני נמצא בשלטון מזה מספר שנים, ודווקא אלו הם השנים בהם אנו נתקלים בבעיות שהפילוסופיה שלהם לא מביאה לנו תוצאות
יריב מ בתאריך 11/30/2008 10:41:48 PM
תגובות
ל-פפפ: אהוד ברק הוא בהחלט ימין ביטוני לטעמי ואני לא לבד. הוא ימין בטחוני מתון הקורא לעצמו "שמאל", ואיש שוק חופשי קיצוני הקורא לעצמו "סוציאליסט". נו, מילא - הזנייה של מושגים עניין שגור אצל פוליטיקאים.
לניסים, אני נגד פירוק התנחלויות (למעט אם לא ניתן לקיימן אלא במשטר אפרטהייד).
לאגם - תודה. ואכן ניתן לטעון ביטחונית למען השמאל, אך זה ללא ספק שנוי במחלוקת. לי אישית אין ידע מספיק טוב בנושא.
עומר בתאריך 11/30/2008 11:17:36 PM
טענה יפה
פעם ראשונה שנתקלתי בטענה כזו, שבעצם שומטת את הקרקע מתחת לימין הבטחוני.
נפנה את השטחים ונותיר בהם את צה"ל - כמובן שאף קצין (ימני) "מקצועי" "מומחה לבטחון" לא יסכים לזה.
מ.ש.ל
יוסי בתאריך 12/1/2008 12:18:43 AM
אולי יש חולשה בטענה
העמדה שלי היא שפינוי ההתנחלויות בלי פינוי הצבא הוא המהלך המדיני הנכון, אבל אני לא חושב שהשיטה שהצגת היא אכן שיטה טובה לחשוף את מערומיו של הימין הבטחוני.
יש מקום לטעון שרעות הכיבוש אינן נובעות מקיומן של התנחלויות אלא מאלימותם של הפלשתינאים. ואז, מה ההגיון בלפנות את ההתנחלויות?
אפשר גם לטעון שהעמדה הישראלית היא שההתנחלויות היו זכותה של ישראל מהרגע שהיא ניצחה במלחמת ששת הימים. ואז, אמנם אפשרי לפנות חלק מהן או את כולן במסגרת הויתורים הדרושים בהסכם שלום, אבל למה לפנות אותן ללא הסכם שלום?
בקיצור, אתה מניח בשאלה שלך שההתנחלויות גומרות לעוולות הכיבוש, ושמן הצדק הוא שההתנחליות יפונו. יכול אדם לטעון שהטרור הפלשתיני הוא הגורם לעוולות הכיבוש ושאין זה צודק שההתנחליות יפונו, אם כי ניתן לפנות אותן במסגרת הסכם שלום.
כפי שכבר ציינתי לדעתי ישראל לא הראתה שפניה לשלום ולא הפגינה בפני הפלשתינאים שהיא מבינה את סבלם ומצטערת על חלקה בכך. לכן, גם מתוך מחשבה על הפתרון הכי סביר לסכסוך, עליה לפנות את ההתנחלויות ולהצהיר שהצבא ייצא מהשטחים ברגע שנוכל להגיע להסכם שיבטיח את בטחון ישראל בתוך גבולות 67'.
זה הפתרון הנכון בעיני, אבל קשה לי לומר שטענות אחרות אינן סבירות וחושפות אידיאולוגיה ימנית שאינה שיקולי בטחון.
ערדי בתאריך 12/1/2008 1:49:54 AM
ללא נושא
נדמה לי שזה קצת הזוי - מכיון שכאמור הצבא ממילא יצטרך להשאר בשטחים (כדי למנוע קסאמים על תל אביב, למשל), מי מלבד השמאל הקשה יתמוך במהלך כזה? ממילא גם החיים של הפלשתינאים לא יהיו קלים יותר.
גולדבלט משה בתאריך 12/1/2008 6:20:01 AM
מדוע הטענה שגויה
כמי שהתנגד להתנחלויות ובוודאי לא ראה בהן יתרון בטחוני לא אוכל להסכים לפירוקן ולהותרת כיבוש צבאי נטו מהטעם שפירוק ללא שלום משמעו כניעה ומשמעו וויתור על טענה
לריבונות שלא ויתרנו עליה
השאלה שהצגת יפה רק על הנייר. גם הדילמה של התנחלויות או הסכם שלום סופי היא בעקרה על הנייר. בהסכם סופי אפשר למצוא הרבה פתרונות חלופיים. חילופי שטחים,התרה לאזרחים של המדינה הפלשתינאית להתגורר ,כאזרחי חוץ בתוך שטח ישראל ועוד
הצועד בנעליו [אתר] בתאריך 12/1/2008 8:37:28 AM
אני לא מעריך שיעלון יישאר בליכוד
הרבה מאד זמן.
מקומו של 'הימין הבטחוני' הוא אכן בשכונה של ברק, חולדאי והיתר.
יעלון הוא עלה תאנה 'לבן' שביבי זקוק לו בשעה שהליכוד על פרשת דרכים בין הנסיון להישאר מפלגה 'מיינסטרימית' (קרי - תחת הגמוניה 'לבנה') לבין היהפכות למפלגת מתנחלים.
כמו עייזר ודיין בשעתם, יעלון (אם לא יפרוש קודם) ייזרק לכלבים אולי כחלק מנסיונו של ביבי לרצות את האוכלוסיה המתנחלית לאחר פשרות מרחיקות לכת שייאלץ לעשות עם הפלשתינים. יועציו ויחצניו יעבירו שמועה ש'יעלון אשם'.
יריב מ בתאריך 12/1/2008 12:19:23 PM
תגובות
ליוסי ומשה
ההצעה הזו היא ראשית כל משחק מחשבתי, אבל היא לא רק משחק תיאורטי. היא דרך פעולה אפשרית ביותר, גם אם מאוד לא אהודה.
ראשית, אני לא רואה שום עניין או יכולת הסבר למושג "כיבוש". מה שמתקיים בשטחים הוא משטר הפרדה על בסיסדת ולאום בו לכל היהודים זכויות אזרח כישראלים, לאחר שישראל סיפחה את השטח דה-פאקטו (למרות שמעולם לא עשתה זו רשמית, אך החילה עליו כמעט כל סממן אפשרי של ריבונות ישראלית).
מצד שני לכל הפלסטינים אין זכויות אזרח אפקטיוויות (רבים לא גרים בשטחי הסמכות המלאה של הרשות וממילא לרשות הפלסטינית אין *כמעט* סממני ריבונות אפקטיווים וגם בשיא זוהרה היו חסרים לה רבים מסממנים אלו - כמו גישה חופשית לארצות שכנות).
כך נוצר משטר אפרטהיידי המעיב על היכולת של ישראל להגדיר עצמה כדמוקרטיה ויוצר מצב מעוות מבחינה קונסטיטוציונית, אנושית, רוחנית ולבסוף גם ביטחונית.
הצילו את המציל בתאריך 12/3/2008 4:26:26 PM
מה נשמע ערדי
קיבלת כבר תגובה בבלוג? או שאתה עדיין צועק שם על הקיר?
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.

