מי היה מאמין?
מי היה מאמין שההיסטוריה חוזרת (כמעט) ובדיוק מצמרר? אתמול התפרסמה ידיעה ב YNET תחת הכותרת "מי היה מאמין".
|
"ילד בן שבע שהלך עם אמו בפרדס חנה נפל לבור ביוב בעומק של כ-12 מטרים וחולץ משם בשלום, מבלי שנפגע כלל. הכבאים הרגיעו את הילד, שלשלו לו רתמה, והוא הצליח לקשור את עצמו והועלה בבטחה". |
אותו ילד היה אז כבן שלוש וחצי. בדרך הביתה מגן הילדים, נכנס הפעוט השובב לגינה סמוכה, הסיט מכסה מעל בור המשמש לאחסון עלוות גינה - והופ - בתום מסלול בן שניים עשר וחצי מטרים של צניחה חופשית, שני גלגולים באוויר, סלטה והיישר על הברכיים....לצערו של הילד וכאתגר לשירותי הכבאות של אותה תקופה - לא היו אז רתמות. גם במקרה ההוא היה במקום כבאי שנכון היה לרדת לבור ולסייע. הוא אכן ירד, קשר את הפעוט בחבל עבה ושיגר אותו לידיהם המצפות של חבריו לצוות בפתח הבור.
|
'אחדים מהכבאים האירו את הבור בפנסי חשמל ואחד מהם שולשל אל תחתית הבור לאחר שרתמוהו בחגורה מיוחדת וצרפו לה חבל. הכבאי הגיע לתחתית הבור, קשר את הילד שהיה פצוע מעט בפיו ואותת לכבאים שהמתינו למעלה, להעלות את הילד. כל פעולה ההצלה נמשכה שש דקות בלבד...' |
אך בכך, לא תם הסיפור. אותו היום הפך להיום ההולדת השני של הפעוט, ואמא שלו, זו שהתעלפה על פתח הבור כשהבינה כי ילדה הוא שהשתרבב פנימה, החליטה מיד כי על נס כשה אין עוברים בשתיקה. מדי שנה, הייתה מציינת את המועד בתחנת מכבי האש ברחוב בזל בתל-אביב, בלויית עוגה ובקבוק משקה עם צוות הכבאים, כהכרת תודה. מדי שנה, עד לחגיגת בר המצווה, היו הנער ואמו מגיעים אל התחנה. הכבאי, דוד גרמנסקי, אף נכח כאורח הכבוד בחגיגת בר המצווה של הנער שאותו 'שלה' מן הבור. האם החליטה כי הפעוט נולד מחדש ועל כן מדי שנה נחוגו לילד הזה 'שני יומולדת'...מתנות, אגב, מקבל אותו הילד עד היום רק במועד הרשמי....כך או כך, הידיעה ב YNET העלתה זכרונות רחוקים. על תקופה אחרת, על אנשים אחרים.
אני יודע את זה, כי אני מכיר את צמת הרחובות הזה, אני מכיר את גן הילדים הזה. אני גם מכיר את פרטי המקרה מקרוב. וגם את הבור. כי הילד הזה הוא אני...
פורסם ב 14 בנובמבר 2004 20:18 במדור מסעות אישיים ואחרים | 7 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
יגאל [אתר] בתאריך 11/14/2004 9:36:50 PM
זכרונות? הבזקים.
כיום, לאחר כך כך הרבה שנים, קצת קשה לי להתחייב כי כל פרטי המקרה הם זכרון שלי ממש - בלא הצירוף של קטעי הסיפור מפי הנוכחים. עם זאת, אני בהחלט זוכר הבזקים משמעותיים: את אורו המסנוור של הזרקור המאיר אל הבור, את שאלותיו של הכבאי בטרם ירד אל הבור שניסה לברר אם יש עוד טעם לרדת...את קריאות הרווחה של המצפים בחוץ כשראו את הילדון בריא ושלם...ועוד. השאר - הם כפי הנראה השלמות לתמונה שטבועה בי מאז.
יגאל [אתר] בתאריך 11/15/2004 6:34:51 PM
בור סוד שאינו מאבד טיפה
תודה לכל המגיבים. למזלי הרב בבור הזה לא היתה ולו טיפה אחת.
שאחרת, מי היה מספר את הסיפור?
תודה.
ב. רונן בתאריך 11/26/2004 3:43:47 PM
סיבה ומסובב
יגאל יקירי
במשך שנות הכרותנו הרבות אתה טורח ל"הסביר" לי כיצד הגעתי עד הלום ע"י ההסבר שאימי זרקה אותי 10 פעמים לאוויר ותפסה רק תשע..
לעומתך אם כך זה משחק ילדים..
אתה ממש יצאת מן הבור ואם זה לא מסביר ומבהיר את הוויתך
אז אני לא יודע מה כן
שנים עברתי באותה צומת ומעולם לא נפלתי לבור
לכל דבר אצלך יש תכנון ..וגם את זה בטח תכננת..
שא ברכה
ושבת שלום
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
