מעין הקדמה - איך נהייתי תלמידו של אלכסנדר
נקודת המוצא הייתה ועודנה למצוא דרכים לתכנן מקומות נפלאים לבני אדם. מקומות היכולים להשתוות עם הדוגמאות המרהיבות ביותר שיש לנו בהיסטוריה האנושית הבנויה. לא מתוך העתקה של המבנים ההם, אלא מתוך הבנה של החוקים המודעים או הלא מודעים שהבנאים ההיסטוריים הללו ידעו, ואשר הדריכו את פעולתם.
פורסם ב 14 בנובמבר 2009 17:10 במדור המלצות | 6 תגובות | אפשרויות
סביבות יוצא לדרך חדשה
בחודשים האחרונים הבלוג קצת דישדש. עכשיו הסתכלתי וראיתי שהפעם האחרונה שכתבתי היתה לפני חודשיים בערך. לא שחסרים נושאים לכתוב עליהם, אבל קצת נמאס לי לכתוב על אותו הדבר כל הזמן, והרגשתי שאני חוזר על עצמי. האמת, גם המימשק של רשימות והבעיות שהיו בהעלאת פוסטים לאוויר (פעמיים איבדתי פוסט בגלל שהממשק נתקע), גרמו לכך שהתרחקתי.
פתיחתו של הבלוג של מרחב, והרצון שלי להשתתף בו יצרו גם תחרות בין שני הבלוגים. איך להחליט מה לכתוב בבלוג האישי שלי, ומה לכתוב בטור שלי בבלוג של מרחב?
אבל יותר מכל, היתה לי הרגשה שאינני מנצל את הבמה הזו כראוי כדי להציג את התפיסה המלאה שלי על הסביבה האנושית, אותה סביבה שכולנו מייצרים במעשינו היום יומיים. כאילו הדברים שאני מדבר עליהם הם רק החלק החיצוני של אמונתי ומחשבתי על הסביבה הבנויה, ואל המוקד של החשיבה הזו אינני מגיע אף פעם. מוקד זה, ראיית הסביבה כולה כשלמות מורכבת, שבה כל פרט ופרט יכול וצריך לתרום ליצירת השלמות והמשמעות של התפיסה הזו בחיי היום יום, ובעשייה התכנונית המעשית, עדיין נשאר במידה רבה מחוץ לבלוג.
הדברים התחדדו יותר עבורי במסגרת דיון בקבוצה שאני שייך אליה של תלמידים לשעבר של אלכסנדר. למרות שכולנו למדנו ממנו את התפיסה הזו, ורובנו מנסים ליישם אותה בדרך זו או אחרת בעולם המקצועי שאליו אנו שייכים, כמעט ואף אחד מאיתנו איננו חושף את התפיסה הזו ברבים, איננו אומרים בפירוש במה אנו מאמינים. אולי משום שלמדנו שבמשך שלושים השנים האחרונות התפיסות הללו זכו לקיטונות של בוז וביקורת, או אולי משום שאנו חוששים מהצורך ללמד אנשים אחרים שפה חדשה להתייחסות אל העולם. חלקינו (ועל כך היו הויכוחים העיקריים), אף ראה בעצם הניסוח של תיאוריה כוללנית כדי להסביר את תופעת הסדר בסביבה הבנויה והטבעית, את הסיבה לחוסר ההתקבלות של הרעיונות של אלכסנדר בציבור האקדמי והכללי יותר.
הבעיה המרכזית של התיאוריה של אלכסנדר היא שהיא טוענת כי הערך של מקום, סביבה, בניין, פרט, רהיט, ואפילו אם לוקחים אותה עד הקצה, חיי אנוש, הוא אובייקטיבי, וניתן להערכה. הנסיון של אלכסנדר הוא להעמיד את ההערכה הזו בשורה אחת עם הפיזיקה. כשאלה עובדתית שניתן לברר אותה ולתת לה תשובה. כמובן, שתפיסה כזו מנוגדת לתורות פוסט מודרניסטיות של המחשבה הרואות רק יחסיות בעולם הערכים. הכל סיפורים הן אומרות (או נאראטיב), וכל סיפור טוב כמישנהו, ובלבד שהוא מוצא לו מאמינים. בשבועות הבאים נתחיל לברר שאלה זו.
בשנה שעברה התחלתי ללמד את "מהות הסדר" של אלכסנדר. לימדתי את הספר הראשון במתכונת של סמינר קריאה. זו היתה חוויה מעניינת במיוחד משום שחלק מן הסטודנטים לא היו סטודנטים לאדריכלות דווקא, אלא באו ממקצועות מדעי הטבע והחיים, או ממדעי החברה. השנה אני מתכוון להוסיף גם את הספר השני ולנסות שוב לדבר לא רק על תהליכים יוצרי חיים בסביבה הבנויה, אלא גם בחברה, בתעשייה ובטכנולוגיה - מאוד תלוי מי יהיו הסטודנטים שלי.
החלטתי שהשנה הבלוג הזה ילווה את השיעורים הללו, ואת העיסוקים המחקריים שלי בכלל. הוא יהיה יותר אישי ויותר קרוב - ואני מקווה יחשוף בפניכם הקוראים מעט יותר מהעולם הפנימי שלי. לעומת זאת הנושאים הקשורים יותר לפעילות הציבורית, לעירוניות - קישורים שוטפים וכו' יעברו לבלוג של מרחב - הרחובות שלנו
שנה טובה, שלמה ומתוקה לכולנו.
פורסם ב 18 בספטמבר 2009 14:33 במדור הרהורים סתם | 3 תגובות | אפשרויות
לינקים על עירוניות
במשך החודשיים שלא כתבתי כמעט הצטברו אצלי הרבה מאוד לינקים בנושאים שבהם עוסק הבלוג הזה. הנה הם על פי נושאים נתחיל בעירוניות:
פרנק גרובר, עיתונאי עירוני מסנטה מוניקה כתב בעקבות הקונגרס לעירוניות חדשה בדנבר סדרת מאמרים על החיפוש אחרי העירוניות הרביעית. הוא יוצא מטיפולוגיה שיצר דאג קלבאו על שלושת האלטרנטיבות לפיתוח הפרברי הזוחל המאפיין את התרבות המערבית מאז מלחמת העולם השניה: ניו אורבניזם המוכר לכולם, אורבניזם של היום יום (Everyday Urbanism) החוגג את האדריכלות העממית הפשוטה ופתרונות מקומיים לחידוש חיי הרחוב - כשהדגש הוא על תהליכי תכנון ושיתוף ציבור שיאפשרו לו להתקיים. השלישי הוא פוסט-אורבניזם, או מה שגרובר מכנה אורבניזם ספקטקולרי, זהו הנסיון להחיות את העיר באמצעות מבנים מונומנטליים בתכנונם של אדריכלי ידועי שם (Starchitects) - מה שנקרא גם אפקט בילבאו. לטענתו של גרובר - שלושת האורבניזמים הללו אינם מסבירים את מיטב הפיתוח העירוני הקורה היום - לכן הוא יצא לחיפוש שלו בעקבות האורבניזם הרביעי. למאמר הראשון שמסביר את הרקע, השני המתאר את האורבניזם הרביעי בשלוש ערים טיפוסיות לו: וונקובר, ברצלונה וסנטה מוניקה, השלישי - הנותן לו שם (Cityism)ואיפיונים, והרביעי המסביר את חשיבותו של המושג.
לעיתים קרובות מדי אנחנו חושבים על העירוניות רק של ערים גדולות ומטרופוליניות. הנה מאמר יפה של קתרין תאמבר על החשיבות והפוטנציאל של ערים קטנות ובינוניות.
וכאן יש דווקא בלוג מעניין המדבר על עירוניות כבוקעת מתוך הריבוי של הפעילויות האנושיות (Emergent Urbanism)- דומה קצת ל - Everyday Urbanism.
היום התקשרו אלי מהארץ כדי לשמוע מה אמרתי ביום העיון לפעילי עיר לכולנו לפני שבוע. מצאתי את עצמי שוב מדבר על חניה. הנה מאמר על דונלד שופ שמדבר על המחיר הגבוה של חניה חינם שהוא בקצרה אובדן העירוניות. ומסתובב בארה"ב ומלמד ערים איך ליצור מדיניות חניה רציונלית לטיפוח העירוניות.
וכאן מפעל יפה של הנצחה לג'יין ג'ייקובס Jane's Walk, סיורים חינם בשכונות שונות של ערים שונות בעולם העוזרים לאנשים להכיר את שכונתם ועירם וזה את זה. מי יהיה הראשון לארגן סיור כזה בישראל?
באיזה ערים כדאי לחיות? יש כל הזמן משאלים כאלה והערכות לדעת המגזין פורבס במקום הראשון העיר וינה ובכלל ערים אירופאיות דומיננטיות ברשימה הזו. העיר הצפון האמריקאית המדורגת ראשונה ברשימה הזו היא וונקובר (זוכרים מלמעלה) - המסר פשוט עירוניות = איכות חיים. ואילו ב - PPS מגדירים 10 טרנדים המשפיעים על העתיד של הערים שלנו.
ואצלנו - אצלנו עדיין מבינים עיצוב אורבני כאדריכלות של פרוייקטים ענקיים כמו כאן בתחרות לכניסה לעיר ירושלים, או שמעדיפים לדבר על חזונות רחוקים ולא לעשות את אותם הדברים שאפשר לעשות היום כדי להפוך את העיר לטובה יותר בתל-אביב.
פורסם ב 21 ביולי 2009 15:21 במדור המלצות | 3 תגובות | אפשרויות
שיקגו
עדיין אני תחת הרושם של הנסיעה למערב התיכון של ארה"ב. מה שנקרא ה"ליבה של ארה"ב". התחלנו את הנסיעה בכנס שהתקיים בקנזס סיטי, והמשכנו בנסיעה ברכב דרך סט. לואיס, שיקגו, מדיסון ומילווקי במדינת וויסקונסין, מינאפוליס, ומערבה ודרומה דרך הערבות של דרום דקוטה וקולורדו לדנבר שם התקיים הכנס השני. למרות שהייתי מספר פעמים בארה"ב, זו לי הפעם הראשונה שאני מגיע למערב התיכון, אזור שבו אולי יותר מכל מקום אחר ניתן לראות את אמריקה, כמושג, כמיתוס, כדרך חיים ואתוס – על יתרונותיה וחסרונותיה.
הלב של הטיול, וללא ספק השיא שלו היו ארבעה ימים שבילינו בשיקגו. העיר שפתחה את המערב לפיתוח חקלאי וכלכלי במאה ה- 19, והפכה תוך זמן קצר לעיר השנייה בגודלה בארה"ב, עד אשר השיגה אותה לוס אנג'לס במאה ה – 20. לאחר שחזרתי לארץ, קראתי את ספרו של Peter Cronon, Nature’s Metropolis המסביר את הקשר ההדוק בין שיקגו, התהליכים הכלכליים שהיא חוללה ותיעלה, ובין ההפיכה של הערבות הגדולות לאסם התבואה ואזור חקלאי המספק את צרכיה של ארה"ב כולה ושל חלק גדול מהעולם. קרונון מסביר ששיקגו, לא הייתה שוק מרכזי של האזור הזה (שהרי מיקומה הוא אקסצנטרי ונמצא בקצה המזרחי של הערבות, ועל חופה המערבי של ימת מישיגן שחיברה דרך הימות הגדולות ותעלות את המערב עם נהר ההדסון וניו-יורק). שיקגו הייתה בעצם בשלב הראשון של התפתחותה עיר שער (Gateway City) שדרכה עבר ההון מאירופה, ניו יורק ובוסטון לפיתוחו של המערב, ואליה התנקזו חומרי הגלם החקלאיים והטבעיים, עובדו, ונשלחו בחזרה אל השווקים המפותחים במזרח ארה"ב ובאירופה.
מבט למערב ממגדל ג'ון הנקוק - האופק נפתח לאינסוף
שיקגו הייתה השוק המרכזי לחיטה ולעץ, ובית המטבחיים הגדול בעולם בסוף המאה ה – 19. היסוד לריכוז הזה ולהצלחה שלה הייתה רשת הרכבות שהתפתחה ממנה ומערבה, והעובדה שהיא הייתה הקצה המערבי של רשת הרכבות שיצאה מניו-יורק, שבאותן שנים ממש השיגה את פילדלפיה כעיר הראשית במזרח ארה"ב וכשער שקישר בין הכלכלה של אירופה (ובמיוחד בריטניה אשר באותן שנים נמצאת בשיאה של המהפכה התעשייתית) וזו של ארה"ב.
אולם כפי שמראה לנו קרונון, עיר שער איננה רק מקום מעבר ועיבוד של מוצרים וסחורות, או מקור לטרנספורמציה של הון להרבה הלוואות קטנות יותר הדרושות לצורך הפיתוח. עיר שער היא מקום שבעצמו מייצר ומשכלל את השווקים שאותם הוא משרת. כך שוכללו בשיקגו ממגורות החיטה, אשר הקלו על השינוע של החיטה ברכבות, אך במקביל ניתקו בין היצרן של החיטה ובין הצרכן שלה, ואפשרו את המסחר הספקולטיבי והעתידי בחיטה. הומצאה שחיטה של בהמות בשיטת סרט נע, אשר ללא ספק השפיעה על הייצור התעשייתי מאוחר יותר, התפתחה הבניה בשלד עץ העשוי מפרופילים דקים, סטנדרטיים ובאיכות נמוכה, אשר השפיעה על תעשיית הבניה בארה"ב כולה, ושוכללה ההובלה בקירור של בשר – אשר ניתקה את הקשר בין הבהמה והאקט של שחיטתה ובין אכילת הבשר. מאוחר יותר הומצא גם השיווק הישיר לצרכנים באמצעות קטלוגים ושירות הדואר, שיטת שיווק שממשיכתה המיידית היא השיווק באינטרנט. לא ניתן להבין את העולם המודרני של היום, לולא כמה מן ההמצאות ומוסדות שפותחו ושוכללו בשיקגו בסוף המאה ה – 19. למרות שכבר מזמן איננה מהווה שוק פיזי לסחורות חקלאיות. שיקגו היא עדיין השוק הפיננסי בסחורות חקלאיות, ושם נקבעים המחירים של חיטה, תירס, סוכר, וקפה בעולם כולו.
חלק מבית המסחר הענק של מונגומרי וורד שעבר בשנים האחרונות טרנספורמציה למגורים, משרדים ובילוי
קרונון מסיים את ספרו בתערוכה הבינלאומית של שיקגו ב – 1893. תערוכה שהשפעתה על האדריכלות ותכנן הערים בארה"ב הייתה עצומה. בעקבותיה כמעט כל עיר משמעותית בארה"ב ניסתה ליצור לעצמה מרכז אזרחי, משופע בבניינים מונומנטאליים ניאו-קלאסיים, ובשטחים פתוחים נרחבים (Malls). אך בסוף המאה ה – 19 חדלה שיקגו מלהיות עיר שער, וחלק מהתעשיות שפיתחו אותה באופן מואץ החלו לעבור לערים אחרות במערב. קנזס סיטי הפכה לאזור עיבוד הבקר מהמערב, מינאפוליס למרכז טחינת הקמח הראשי בעולם, תעשיית העץ כילתה את העצים במערב התיכון ועברה לצפון מערב ארה"ב, דנבר החלה לעלות כמרכז לפעילויות הכרייה בהרי הרוקיס. בכל הערים הללו עוד נבקר – אך שיקגו המשיכה בתפקידה כמוקד ההון, וכשוק הסחורות – כאשר הטלפון והטלגרף מאפשרים לה להמשיך ולמשוך בחוטי כלכלת המערב, גם אם רבים מהמפעלים כבר עזבו אותה.
שיקגו עשתה לי דבר מוזר. בדרך כלל כשאני מסתובב במקום אינני מתרכז בבניינים בודדים, אלא במרחב הציבורי. הבניינים אינם מעניינים אותי כשלעצמם, אלא דרך השפעתם על המרחב הציבורי שסביבם ושהם עוזרים להגדיר אותו. בשיקגו, ישנה סגידה לבניינים, כמו שלא ראיתי במקומות אחרים. רבים מגדולי האדריכלים במאה ה– 19 וה– 20 בנו בניינים בשיקגו, והעיר שומרת ומטפחת בקנאות את המורשת הזו – מצאתי את עצמי מצלם בניינים כמעט באמוק – אובייקטים המראים את עוצמתם של האנשים והחברות שמימנו אותם. המרחב הציבורי בטבעת (Loop), מרכז העסקים הראשי של שיקגו, איננו מיוחד במינו או נעים ביותר. האהבה של אנשי שיקגו לרכבת העילית שעל שמה קרוי ה – Loop, רועשת ומפריעה ככל שתהיה, מעידה על כך שהעיר היא קצת סאדו-מאזוכיסטית בהתייחסותה למרחב הציבורי של הרחובות. מזג האוויר ההפכפך והקר בחורף גם הוא ודאי לא תורם לתרבות רחוב עשירה, ורק בשנים האחרונות ישנו מאמץ להפוך את הנהר למרחב ציבורי ראוי על ידי חוק עירוניהמחייבים יצירה של שביל הליכה ברגל לאורכו מכל פרוייקט הנבנה על גדת הנהר. יש לעיר רחוב אחד אלגנטי ונעים שהוא המייל הנפלא (Miracle Mile) של מישיגן אבניו שבין הנהר לחוף האגם, וגם זה מעניין משום שהמייל הזה מחבר בעצם בין אזור העסקים המרכזי שהיה בתוך הטבעת, ובין שכונות המגורים האמידות יותר שהתפתחו מצפון למע"ר. עיקר יצירתו במאה ה – 20, ובמיוחד מאז מלחמת העולם השנייה. במקום המפגש שלו עם הנהר – ליבה הכלכלי הראשון של העיר נמצאים שני הבניינים הללו, שניהם סימבוליים לאימפריות הכלכליות שצמחו בשיקגו. בניין Wrigley (אימפריית המסטיק) ובניין השיקגו טריביון, העיתון המזוהה כל כך עם שיקגו, ואשר התחרות לתכנון בניין המשרדים שלו הייתה אבן דרך בהתפתחות האדריכלות המודרנית במאה ה – 20.
מעבר למרכז על גורדי השחקים שלו והאינטנסיביות המטורפת, שיקגו היא בעיקר עיר של שכונות מגורים, רובם קשורות לקבוצות אתניות או מהגרים, או למפעלים כמו מפעלי הבשר שלידם הייתה אחת השכונות המפורסמות של שיקגו (Back of the Yards). שכונות של בניינים קטנים, פרבריים. וגם בכך מזכירה שיקגו את היותה פתח למערב התיכון, שערבותיו הרחבות, וטכנולוגיות התנועה והתקשורת שפיתחו אותו, איפשרו לאנשים לגור בצפיפות נמוכה הרבה יותר, ולהפוך את תרבות הפרברים מנחלת חלקם של מעטים לנחלת הרוב. גם בכך הייתה שיקגו ההתחלה של תהליך שאת תוצאותיו ההרסניות ניתן לראות בכל הערים שביקרנו בהן באזור הזה.
פורסם ב 18 ביולי 2009 00:27 במדור התבוננות במקומות | 2 תגובות | אפשרויות
מי הרוויח ומי הפסיד באסותא?
לרמן כותב שהתושבים הפסידו באסותא. אני הייתי קצת מעורב בענין הזה וניתן לקרוא את חוות דעתי כאן. ניוז 1 מציג את החלטת הועדה המחוזית כפשרה בין דרישות היזם (38 קומות), המלצת מהנדס העיר (26 קומות) החלטת הועדה המקומית (20 קומות), ודרישות התושבים (המינימום האפשרי). דה מרקר מכתיר את מאבק התושבים כהצלחה כי הם הצליחו להנמיך את המגדל ב - 12 קומות. כלומר אפשר לראות את חצי הכוס המלאה או הריקה.
אבל בעצם הכוס היא ריקה מבחינת התושבים. משום שההפרעה לחייהם, ותחושת הגימוד של בנין גבוה שצומח מול ביתך - תחושה המוכרת לכולם, איננה משתנה באופן מהותי אם המגדל הוא בין 20, 26 או 38 קומות. כך כאילו הלכו הועדות המקומית והמחוזית לקראת התושבים, אך בעצם לא עשו כלום. כי לא החליטו על פי איזה שהוא עיקרון, ולא קיבלו את טענת התושבים שהבנין הגבוה פוגע בחייהם באופן מהותי, אלא התפשרו קצת על הגובה.
הנה דברים שאומר בהקשר אחר (במאמר על השימור ויתרונותיו בתל אביב) האדריכל אמנון בר אור:
"כמי שמתגורר באזור מוכרז לשימור, אני בטוח שלא יבנו לי מגדל מול הפרצוף" (ההדגשה שלי). הנה כל האמת כולה. אף אחד לא רוצה שיבנו לו מגדל מול הפרצוף.
מצד שני יש כמה הישגים בהחלטה, ואינני חושב שאני יכול לזקוף אותם לזכות חוות הדעת שכתבתי, אבל הם עולים איתה בקנה אחד. היזם יקבל רק 300% בניה שזה מה שמגיע לו על פי תכנית מ' המאפשרת 300% בניה במגרשים שגודלם מעל לדונם, היזם גם ישמר את הבנינים לשימור במסגרת אחוזי הבניה המותרים, ולא יקבל אותם כתוספת - משום שהיום ערכם אף גבוה יותר מבניה חדשה. כך התקבלו שני עקרונות חשובים. אין סיבה לחלק מתנות ליזמים רק משום שהם בונים על מגרשים גדולים יותר, והשימור איננו כבר מטלה הדורשת פיצוי, אלא חובה שיש לה ערך.
מעניין אם התושבים ילכו לבית משפט לערער על ההחלטה. דווקא השרירותיות של קביעת גובה הבנין מזמינה ערעור. לפי החישובים שלי אפשר לבנות את ה - 300% כולל השימור בבנינים של 8-10 קומות, שודאי לא יהיו חריגים כל כך במרקם. אולי דווקא ערעור כזה יחייב את עיריית תל אביב ועיריות אחרות לקבוע קריטריונים והנחיות לבניה לגובה ולעמוד בהם.
פורסם ב 23 במאי 2009 23:56 במדור תגובות על ידיעות או מאמרים בעיתונות | 2 תגובות | אפשרויות
אלן ג'ייקובס מקבל את מדליית אתנה מה - CNU
זה אמנם קרה כבר לפני שנה, בכנס הקודם של הקונגרס לעירוניות חדשה בארה"ב. אבל רק עכשיו שמתי לב לזה תוך חיפוש באתר של ה - CNU לקראת נסיעתי לכנס הקרוב שיתקיים בחודש הבא בדנבר. בשנה שעברה קיבל את המדליה מורי אלן ג'ייקובס, על עבודתו רבת השנים ביצירת המקצוע ששמו עיצוב אורבני, ובמיוחד על ספריו Great Streets והספר שכתבנו יחדיו ויחד עם תלמידתו ועכשיו אשתו אליזבת מקדונלד - The Boulevard Book.
שימו לב לדברים של אלן על כך שמתכננים, בעיקר, קונים ספרים, מצטטים אותם, אבל לא תמיד קוראים אותם. אלן לא תמיד היה מאוד בעד ה - CNU, בהתחלה הוא אפילו די הסתייג, כי ראה בהם בעיקר אריזה חדשה לפיתוח פרברי. אני חושב שעם הזמן הוא השתכנע בתרומתם לחידוש השיח וחידוש האהבה לעיר בארה"ב.
פורסם ב 16 במאי 2009 10:45 במדור אתרים בנושאי סביבה וסביבה עירונית | 2 תגובות | אפשרויות
נאום הנסיך לפני הארכיטקטים
לפני 25 הנסיך צ'ארלס פתח את הפה בביקורת על האדריכלות המודרנית בכלל והאדריכלים הבריטיים בפרט. הוא עשה זאת במושב חגיגי של אגודת האדריכלים המלכותית לרגל יובל עגול כלשהו. ב - 25 השנים שעברו מאז הוא עשה הרבה כדי לקדם סדר יום אחר לעיצוב עירוני, אדריכלות ואמנויות הבניה. פול מוריין שהיה פה בשבוע שעבר הוא אחד מהאנשים ששיתפו ומשתפים איתו פעולה ביצירת מקומות הרמוניים יותר והומניים יותר.
כבר שבוע שהצהובונים באנגליה מכינים את הקהל לנאום תקיף נוסף של הנסיך. שוב לרגל יובל עגול שהוא כפולה של 25. בנאום הזה הוא חוזר על טענותיו ומדייק בהם. אין לו כוונה להשליט סגנון קלאסי על האדריכלות בבריטניה, ולא הוא לא רוצה להחזיר את החברה האנגלית למאה ה - 18. במקום זאת הוא מעודד אדריכלים לחזור ולהתחבר לבני אדם רגילים - לנסות ליצור אדריכלות "אורגנית" חדשה, שכמו האדריכלות המסורתית תוכל ליצור מקומות בעלי יופי, בעלי ייחוד, מותאמים לתושביהם ומאפשרים להם למצות את חייהם הפרטיים והחברתיים. הוא מזכיר גם את אלכסנדר וסדרת ספריו החדשה: The Nature of Order כניתוח של מה היא אדריכלות אורגנית, ומהם התהליכים הנדרשים כדי להשיג אותה.
אחר כך הוא מזכיר את פעילותו למען הסביבה, ואיך הוא היה שם קודם לפני אל גור.
נאום חשוב ויפה, אפשר לקרוא אותו או לראות ולשמוע את הנסיך נואם.
http://www.princes-foundation.org/index.php?id=694
פורסם ב 14 במאי 2009 00:14 במדור מאמרים על אדריכלות ותכנון ערים | 0 תגובות | אפשרויות
מוקדש לעצים במרחב העירוני
מאיגוד המתכננים שאליו הצטרפתי לאחרונה הגיעה אלי ההזמנה לערב עיון בנושא: חשיבות העצים במרקם העירוני וההגנה עליהם. הערב יתקיים בכפר סבא ביום ראשון ה - 17.5.09 בשעה 20:30 בקאנטרי כ"ס, רחוב בן יהודה 73 אולם 2.
| המועצה לפתוח מקיים-כפר סבא המועצה לפתוח מקיים בכפר סבא בשיתוף עם קאנטרי כפר סבא ובמסגרת שבוע איכות הסביבה שמארגנת עירית כפר סבא, ממשיכה בסדרת "מפגשים בירוק" המפגש יתקיים ביום א' 17-5-09 בשעה 20.30 בקאונטרי כ"ס, רח' בן-יהודה 73, אולם 2. חשיבות העצים במרקם העירוני וההגנה עליהם• האגף לאיכות הסביבה בעיריית כפר סבא מציג: סקר העצים העירוני – מר מאיר אלקיים מנהל אגף איכות הסביבה ומר ניר מעוז עורך הסקר. הכניסה חופשית |
כיון שאינני יכול להגיע לכנס הזה, אני מבקש להרים את תרומתי במספר לינקים שמראים את חשיבות העצים במרחב הציבורי ובמיוחד ברחובות העיר. כפי שכתב מורי ורבי אלן ג'ייקובס. אם יש לעיר סכום מסוים להשקעה במרחב הציבורי וברצונה לשפר את רחובותיה - ההשקעה הטובה ביותר היא נטיעת עצים.
הנה למשל מאמר על תכנית של סן פרנסיסקו לפיתוח המרחב הציבורי שלה. בסוף המאמר יש קישור לתכנית.
מאמר על אושן בולברד בברוקלין שלמדנו אותו לעומק בספר על השדרות. עמיתתי לכתיבת הספר אליזבת מקדונלד גם היא מוזכרת במאמר. הרחוב הזה, המוביל כ - 65,000 כלי רכב ביום הוא גם המרכז החברתי של השכונה המורכבת שסובבת אותו. שימו לב מדובר ברחוב בין 150 שנה. - זוהי קיימות.
מאמר של אסתר זנדברג על תנועה חדשה בשם יער - עיר
פרוייקט עץ נולד לקידום נטיעת עצים בחצרות הקדמיות של בנינים בתל אביב.
חשוב מאוד: עצומת אינטרנט כנגד עקירת עצי הסיסם האחרונים בחלק הצפוני של אבן גבירול. עצים גדולים ויפים מאלה שלוקח חמישים שנה לגדל, והעירייה רוצה לעקור אותם "מסיבות אסתטיות". הכנסו לאתר בפייסבוק, וחתמו על העצומה. עד עכשיו נאספו רק 750 חתימות והם רוצים להגיע ל- 5,000.
פורסם ב 11 במאי 2009 23:08 במדור אתרים בנושאי סביבה וסביבה עירונית | 1 תגובות | אפשרויות
איך עיר לומדת - ביקורו של פול מוריין
בשבוע הבא יבקר בארץ ידידי פול מוריין. פול הוא אדריכל נוף בהכשרתו ומעצב אורבני. לפני שנים קראתי ספר בשם Responsive Environments שהוא השתתף בכתיבתו. מדריך ברור ומאוייר היטב של איך לתכנן מקומות
עירוניים טובים שנכתב כבר לפני יותר מ - 20 שנה.
פול לימד וריכז את הקורס בעיצוב אורבני באוניברסיטת אוקספורד ברוקס. שיתף פעולה עם אנדרס דואני בארה"ב, אוסטרליה ומאלזיה, והיה האחראי על תכנון פרוייקטים במוסד הנסיך לסביבה הבנויה. בשנים האחרונות הוא משמש יועץ בעיצוב אורבני לגופים יזמיים וממשלתיים, פרופסור אורח באוניברסיטת גריניץ', וחבר האקדמיה המלכותית לעיצוב.
הקשר שלי עם פול נוצר אחרי שקראתי מאמר שפרסם בשנת 2002 בשם: Understand urbanism and get off its back שבו ציטט בהרחבה מהספר שלנו על שדרות הרב מסלוליות, כדוגמא לחוסר ההגיון המובנה של מקצועות תכנון הסביבה בימינו. חוסר הגיון הנובע לדעתו מההשתעבדות למחשבה שניתן באמצעות תכנון להגיע לסביבה נטולת סיכונים. מאז נפגשנו בעוד כמה הזדמנויות, אנחנו חברים יחדיו בקבוצת עבודה בינלאומית הנקראת Environmental Structure Research Group (ESRG). המומחיות העיקרית של פול היא ביצירת קודים אורבניים מפורטים המאפשרים יישום של תכנית אב לשכונה או ישוב, על ידי גורמים רבים ושונים, תוך שמירה על איכויות המרחב הציבורי.
הביקור של פול בארץ ממומן על ידי מרחב, בהשתתפות התכנית הבריטית ישראלית להכשרה באמנויות (BIARTS). מטרתו של הביקור לחשוף את המתכננים בארץ לרעיונות חדשים על תכנון שאיננו מבוסס על בקרת שימושי הקרקע, אלא עוסק במבנה המרחבי של הסביבה, ובאחריות של כל בנין ובנין לתרום למבנה זה.
פול יעשה בארץ מספר פעילויות. ביום שני ה - 4.5 בשעה 17:00 תתקיים כיתת אומן יחד איתו במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, הנמצאת בבנין ההיסטורי ברח' בצלאל 1. האירוע מתקיים באירוח של התכנית החדשה לתואר שני בעיצוב אורבני שנפתחה השנה בבצלאל בראשותו של פרופ' זאב דרוקמן. בכיתת האומן יציגו סטודנטים מכל בתי הספר לאדריכלות בארץ פרוייקטים בעיצוב אורבני, ויקבלו הנחיה מפול ומרצים אחרים שיהיו נוכחים.
ביום חמישי ה- 7.5 ישתתף פול ביום עיון שעורכת עמותת מרחב לפתיחת הפרוייקט "בשבחי הצפיפות - כלים לחיזוק העירוניות" במסגרת יום העיון יתקיימו שתי פעילויות עם פול. בשעה 12:00 תתקיים כיתת אומן לחברי מרחב, בה יוצגו פרוייקטים המתוכננים היום על ידי חברי מרחב לתגובה של פול ולדיון. הכיתה תתקיים בבנין עלית הישן ברח' ז'בוטינסקי פינת ארלוזורוב ברמת גן (היום חלק ממכללת שנקר). בשעה 17:00 יהיה כנס פתוח לציבור בבנין מיטשל של מכללת שנקר, ברח' ידע עם 8, רמת גן. בכנס יוצג פרוייקט "בשבחי הצפיפות" לציבור, ותהיה הרצאה של פול בנושא: "איך העיר לומדת? - כלים ליצירת סביבות צפופות והומניות. פרטים נוספים ניתן לראות בבלוג של עמותת מרחב.
עדכון 11.5.09: לרמן העלה את המצגת של פול לבלוג של מרחב.
פורסם ב 1 במאי 2009 12:04 במדור מאמרים על אדריכלות ותכנון ערים | 0 תגובות | אפשרויות
ביקור שני בירדן
בימים שלפני הפסח נסעתי עם קבוצה שלמה של חברים ובני משפחה מאיטליה לנגב, לדרום ירדן ובחזרה לארץ. היה זה ביקור שני בואדי רום, בפטרה, וחוץ מזה המשכנו צפונה לים המלח מהצד הירדני (ושהייה במלון נפלא של מובנפיק), מידבא והר נבו.
בחרתי להביא כמה תמונות משני מקומות שהיינו בהם ושמצאו חן בעיני במיוחד. האחד הוא מרכז המבקרים בואדי רום, שמאפשר לאנשים שאינם יכולים להיכנס פנימה לתוך הואדי לקבל רושם מן המקום המיוחד הזה, באמצעות אדריכלות צנועה שאיננה מנסה לצעוק את נוכחותה.
מרפסת הכניסה לחדר האוכל
מהמלון ניבט נוף הרי אבן החול שסביב פטרה
פורסם ב 20 באפריל 2009 02:46 במדור התבוננות במקומות | 8 תגובות | אפשרויות
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
