על התגובות ללצאת!
ברבות מן הביקורות שנכתבו ונאמרו על לצאת! חוזרות ועולות שלוש טענות מרכזיות. הראשונה מאשימה את עורכי האסופה וכותביה ה"תל-אביבים" בחוסר אכפתיות, דאגה ואמפתיה לתושבי הדרום המופגזים. בתשובה לטענה זו ניתן לשאול עד כמה דואגת המדינה עצמה לתושבי הדרום, ואם היא כל-כך דואגת, מדוע נתנה להם לחיות תחת הפצצות במשך שמונה שנים ומדוע היא מכתירה את המבצע הצבאי בהצלחה למרות שהחמאס עדיין מחזיק הן בטילים והן ביכולת וברצון לשגרם, אך עוד קודם לכן כדאי לציין כי מדובר בהאשמה שאינה מבוססת על דבר מלבד דעה קדומה. לו טרחו המבקרים לבדוק את העניין לפני הפרסום, היו מגלים כי לכל אחד מן העורכים ולרבים מן הכותבים שהשתתפו בלצאת! יש ניסיון רב בפעילות חברתית. אחד מהם גר בדרום, כולם מכירים היטב את הפריפריות בישראל וגם אלו מהם הגרים בת"א אינם מתגוררים בשכונותיה הנוצצות של העיר. בכלל, צקצוק הלשון הנלווה בד"כ לזעקות נגד "חסרי אכפתיות ומצפון ממדינת תל-אביב" מאופיין לא פעם במוסר כפול. כפי שציין רועי צ'יקי ארד, איש מתומכי המלחמה הדואגים לגורל תושבי הדרום לא הגיע לאירוע שארגנו חברי קבוצת "גרילה תרבות" (התל-אביבים!) בקריית גת במחאה על סגירת מפעל פולגת, שכן "חובבי הדרום מגינים עליו כשמדובר בתירוץ להרג ערבים".
האשמה השנייה נגד לצאת! נוגעת לאיכויות האמנותיות של החומרים שפורסמו בה. אני חושב שבחלק מהמקרים מדובר בטענה נכונה, אך היא מפספסת לגמרי את הקונטקסט והמשמעות הפוליטית וההצהרתית של האסופה. לצאת! ביקשה להתנגד ולהגיב, כאן ועכשיו, למעשים שנעשים ע"י המדינה ובשם אזרחיה. מבחינה זו לצאת! היא הפגנה בדפוס לא פחות מאשר קובץ שירה, ומכיוון שהפגנה נמדדת בעוצמתה הכללית ובמחאה שהיא מבטאת ומכוננת ולא בתסרוקתו של כל אחד ואחד ממשתתפיה, ניתוח האיכויות הפואטיות בכמה מן השירים המופיעים בלצאת! כמוהו כביקורת על הפגנת המונים בכיכר רבין, בטענה שהפונט בו השתמשו בשלטים שהונפו בהפגנה אינו יפה מספיק.
ההאשמה השלישית שמופנית נגד לצאת! ומשתתפיה היא הכואבת מכולן, שכן היא נוגעת בזכותו, חובתו ומידת הצלחתו של האמן להשפיע על מדיניות הננקטת בשמו. מבקרים מעודנים יחסית קובלים על חוסר התוחלת שבניסיונם של משתתפי לצאת! להשמיע את קולם. לאלו ענה יפה עמרי הרצוג כשכתב במוסף הספרים של הארץ כי "יש בזה טעם. והטעם קשור באופן שבו היוצרים הללו מסרבים לשתף פעולה עם אחדות השורות, ומוכנים לשאת באלימות הסימבולית (ולעתים גם הפיסית) שמופנית כלפי מי שמשמיע קול אחר. אין ספק שהאסופה ממוקמת בשוליו של השיח הציבורי והספרותי, והשפעתה הפוליטית בוודאי אפסית. אולם כשהיא מצטברת – ויש בספרות הישראלית מצע מספק להצטברות כזו – היא יכולה לשחרר את הדמיון הספרותי מכבלי הזהירות, הנאמנות והציות הלאומיים. טיפין טיפין, אם תשכיל לוותר על צדקנות והתנשאות שנוגדים את עניינה, כתיבה כזו יכולה להרחיב את המבט, לכתוב מחדש ולקרוא מחדש את הכללים הידועים, לאתגר את הדמיון ואת הפרשנות ולהעמיד את הקורא במקומות זרים לו, גם כאלו שמאיימים עליו. זה, אחרי הכל, תפקידה של הספרות וגם סודה".
חמורה מאנחתם של המיואשים היא דרישתם של מבקרים להתיישר ע"פ נוהל "שקט - יורים" ולתת למוזות לשתוק. כך ליאור אלפרוביץ, מבקר ספרות בעיתון העיר, מבקש בבלוגו כי עורכי האסופה "ישמרו את פרצי האומנות, הללו לימים שקטים יותר, ולא לתקופות מתוחות בהם אנשים רוצים לשמוע רק בשורות טובות, ולא ללמוד מוסר וצדק" (השגיאות במקור). הדרישה שאמנים ישתקו מושמעת בימים רעים לדמוקרטיה הישראלית, העומדת על כרעי תרנגולת גם בתקופות רגיעה. עצוב לגלות כי השתקת האמנים נעשית ע"י מי שמזהים עצמם כנציגי ה"שמאל", בשעה שצבא ההגנה לישראל מבצע מסע הרג המוני ברצועת עזה וחברי כנסת ימנים דורשים לשלול את אזרחותם של מתנגדים לפעולות הממשלה. מטרידה לא פחות העובדה שפליטת המקלדת בדבר השהיית "לימודי המוסר והצדק" נכתבה ע"י אדם המגדיר עצמו כ"מבקר ספרות וחוקר שואה".
הערה לסיום, אפרופו שמאל בישראל
תוכנית הרדיו הותיקה "המילה האחרונה" המשודרת בגלי צה"ל, מוגשת מדי יום ע"י צמד שדרנים המייצגים שני קטבים בחברה הישראלית – חילוני ודתי, ימני ושמאלני, גבר ואישה וכיו"ב. אחד המגישים הקבועים בתוכנית הוא אברי גלעד, המייצג את השמאלן החילוני ומגיש את תוכניותיו יחד עם מגישים כג'קי לוי, קובי אריאלי וחנוך דאום.
באחד מימי המלחמה האחרונה ישבו באולפן גלעד ושותפו (אריאלי או דאום, לא זוכר בדיוק), וליבנו את סוגיית ההבדלים החשובים בין זקנו של יאסר ערפאת לזה של איסמעיל הנייה. "שערות הזקן של ערפאת", קבע גלעד, "ינקו מגולגולת רקובה במיוחד".
גזענים לא מתים, הם דואגים לאיכות הסביבה, מנחים טקסי נישואים אזרחיים ומטיפים לפלורליזם.
פורסם במארב
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.
פורסם ב 22 בינואר 2009 08:04 במדור מסביב | 19 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
אזרח. בתאריך 1/22/2009 12:20:24 PM
כתבת יפה.אברי גלעד הכתיר עצמו ,ואולי
אחרים הכתירו אותו כאיש שמאל.אבל... במה מתבטאת השמאלנות של אברי גלעד? גם עמרי פדן הזכיין של מק'דולנד נחשב איש שמאל.
רק בישראל.
אסתי [אתר] בתאריך 1/22/2009 1:29:53 PM
יצירה כתגוה למלחמה
אני שמחה שהעלית את הנושא הזה לדיון כי לעניות דעתי הלא קובעת הוא חשובו ביותר.
וחייבת לציין שכשצ'יקי ומתי שמואלוף כאן, העלו את הפוסטים הקוראים לכתיבה מזורזת בנושא כדי להכניס לאסופה הזאת, הסתכלתי על הדבר בתמיהה גדולה.
היה לי ברור, בדיוק כפי שהיה לי ברור עוד לפני שפרצה המלחמה שזו תהיה מלחמת פשעי מלחמה שסופה אסון בטווח הארוך והקצר, ככה היה ברור לי שהאסופה הזאת לא יכולה להיות אמנות ואין לה יכולת להיות טובה מבחינה אמנותית.
וזה המקום בו אני ממש לא מסכימה עם עמרי הרצוג. אם החשיבות שלה הוא בעצם היותה התנגדות למלחמה ויציאה מהקונצנזוס, אז למה בנסיון לעשות אמנות? אפשר לעשות הפגנה. אפשר ליצר פלקטים פוליטיים. אפשר לכתוב סיסמאות.
אבל להתיימר להוציא אסופת שירה?
יש כאן בלבול חוזר ונשנה בין אמנות לבין פרופוגנדה. בין יצירה לבין יצירה פוליטית.
ושוב כל זה כאמור לעניות דעתי העניה ממילא.
בעז יניב [אתר] בתאריך 1/22/2009 2:51:46 PM
לאסתי
בתור אחד העורכים אני רוצה להגיב לטענה שהחומרים שנאספו נכתבו בזריזות. הטענה הזאת היא המשך (גם אם לא במודע) של קו מחשבה שגורס כי המלחמה הגיעה בהפתעה או כתגובה לירי ספציפי של רקטות לעבר ישראל, ולא כך הדבר. המלחמה היא המשכה של מדיניות מאוד ברורה של ממשלת ישראל לגבי עזה. מהכרותי עם החומרים והכותבים הרוב המוחלט של החומרים נכתב בזמן האחרון אך ממש לא בזמן המידי של המלחמה (לחלק מהשירים אף יש מראי מקום למקומות בהם פורסמו). החשיבות באיגוד הקולות המתנגדים לנארטיב אותו ניסתה ומנסה ממשלת ישראל (לצערי בהצלחה מרובה) למכור לאזרחיה בדבר מלחמת ה"אין ברירה" בעזה היא רבה לטעמי, ועמדה בבסיס הרעיון של הוצאת האסופה.
כשם שההגמוניה טורחת לאגד את כל קולות הצדקנות וה"ניסינו הכל", כך יש חשיבות באיגוד הקולות הפואטים אשר מתריאים מפני תוצאות המדיניות הישראלית בעזה (ובשטחים הכבושים כולם).
הדבר היחיד שנעשה פה בבהילות מרובה היה ההענות המידית של משוררים לשלוח חומרים, ומרתון העריכה שאיתו "חגגנו" את כניסת שנת 2009. ודאי גרמנו בכך לטעויות הגהה, ועוד טעויות עריכתיות שונות בזמן שמיהרנו להוציא את האסופה כתגובה מידית להתלהמות, על שגיאות אלו אני לוקח אחריות מלאה.
לגבי איכות היצירות, לשם כך צריך לנהל דיון פרטני ביצירות עצמם.
י בתאריך 1/22/2009 4:08:21 PM
לאסתי
הטענה שלך לא רלבנטית, היות ורוב השירים ב'לצאת' לא נכתבו במהירות או חפזון, אלא הם שרידים של מלחמות דומות מאוד אחרות. כך שלא היתה השפעה מבחינה אמנותית על השירים. השיר של הרולד פינטר באסופה לא הפך אמנותי פחות בגלל הדדליין המהיר. יכול להיות שלא הצצת באסופה, אז כדאי.
ההתנגדות ליצירות נעשית הרבה מאוד בגלל תפישת העריכה הפלורליסטית והשימוש בשמות לא מוכרים ופחות מהברנז'ה המוכרת של השמאל, שבחרה להיות על הגדר ולהמתין לסוף המלחמה. כדאי לשים לב שהמוחמאים בביקורת הם בעיקר המשוררים המוכרים. המבקרים כמעט ולא ציינו לטובה שמות אלמוניים.
ערדי בתאריך 1/22/2009 7:04:18 PM
ללא נושא
בלי קשר לעמדה הפוליטית של אברי גלעד, אני לא רואה למה ההערה על עראפת גזענית.
בתאריך 1/22/2009 7:29:26 PM
ל- י.
הביקורת היא על רוב השירים בלצאת , לא משנה מתי נכתבו , הביקורת מצאה שהם לא ראויים.
אסתי [אתר] בתאריך 1/22/2009 9:46:02 PM
מקבלת את ההבהרות של בועז וי'
מאחר ולא ראיתי את האסופה (בניגוד ל"אדומה" שאני מאוד אוהבת, גם אם לא כל החומרים שם באותה הרמה)
אשמח אם אוכל לקבל עותק לקריאה כדי לכתוב עליו ביקורת.
תודה
ואני מקווה שמובן שהדברים שאמרתי היו כלליים ונגעו בקונספט של נסיון ליצור אמנות בזמן אמת שלדעתי לא יכול להתקיים כי יצירה צריכה את הזמן שלה כדי להבשיל משלב ההתרשמות לשלב היציאה לאויר העולם.
דנית בתאריך 1/23/2009 12:16:11 AM
לצאת!
אפשר לקרוא את האסופה באינטרנט למה צריך לבקר אותה בלי לקרוא בה??
אורי בתאריך 1/23/2009 12:26:09 AM
מצטרף לערדי
גזענות זה לטעון משהו כמו, למשל, "כל ה--- הם שקרנים רשעים שמבקשים להשתלט על העולם" או "ה--- הם וירוס ויש למחוק אותו מעל פני העולם" (דמיינו כרצונכם מי היו ה--- במשפטים המקוריים. או נסו למצוא אותם באתר ממרי - http://www.memri.org - משם הם נלקחו).
מה גזעני בדבריו של גלעד? בעיניי, מלבד היותם פשע נגד אל ההומור, הם לא יותר מאשר מטומטמים וחסרי טעם.
זו ש [אתר] בתאריך 1/23/2009 2:59:59 AM
ובכן
תגובות הן טובות, ביקורת היא טובה, כך גם טענות שמוטחות. הדיון שמתעורר בנוגע לאסופה הזו חשוב לא פחות מן האסופה עצמה, ולכן לדעתי זה פחות משנה אם תגיב לטיעונים שהועלו נגדה. שיועלו. טוב שיועלו, טוב הרבה יותר מאשר אם היתה מתקבלת בקול דממה דקה של אדישות טוטאלית.
יונתן [אתר] בתאריך 1/23/2009 8:43:17 AM
תודה למגיבים
אורי: אתה מנתח את המשפט של גלעד כאילו מדובר בניסוי בתנאי מעבדה. בכך אתה מנתק את המשפט מן ההקשר שלו - האופן בו נאמר, המסגרת בו נאמר והיחס הכללי לעניין. באותה דרך ניתן להמשיך ולפרק את ההתבטאות הזו גם למילים בודדות. אפשר לבדוק כל מרכיב ומרכיב, וכך נשאל האם המילה "גולגולת" היא גזענית, האם הפועל "לינוק" גזעני וכן הלאה וכן הלאה, וברור שנגיע למסקנה שאין פה גזענות. לדעתי זה דיון חסר ומוגבל.
תאר לעצמך שיחת רדיו דמיונית העוסקת בהבדל גווני העור בין בוש ואובמה, לא באמצעות ניתוח ודיון בעובדה שאומה עם היסטוריה גזענית כמו ארה"ב בחרה נשיא שחור, אלא כסוגייה נפרדת - כעור בפני עצמו. במסגרת הדיון אחד הדוברים היה אומר משפט כמו "צבע העור של אובמה מזכיר לי קקי". לשיטתך אין פה שום גזענות, שכן הדובר לא אמר שכל השחורים מזכירים לו קקי. הוא גם לא אמר שקקי זה דבר רע בעיניו, ואם רוצים ללכת קדימה עם הנוקדנות הזו אפשר לומר שהוא בסך הכל ציין עובדה. הלוא לאובמה יש עור בצבע חום וגם לקקי יש צבע חום, אז מה הבעיה? האם אחרי כל התירוצים הללו ניתן לומר שזו לא גזענות? לדעתי לא ונראה לי שתסכים איתי. אף מגיש בגל"צ לא היה מעלה בדעתו לומר דבר כזה על אובמה, ולו היה אומר סביר שהייתה פורצת שערוריה (מוצדקת). אבל מה שברור לנו כשהעניין נוגע לשחורים אינו ברור כשמדובר בקבוצות אחרות. על ערפאת מותר לומר דברים, ואת ההאשמות בגזענות אפשר תמיד לדחות בנימוק פורמליסטי שמביא את הדיון לכדי אבסורד ומאבד כך את היכולת שלו לומר דבר מה תקף ורלוונטי.
לזו ש: לא כתבתי שחבל שנכתבו תגובות וביקורות, להיפך. כמובן שתגובות הן חשובות ואני מאד שמח על הופעתן. גם התגובה שלי היא חלק מן הדיון שנוצר סביב העניין, וטוב שנוצר דיון כי זה לא מעניין לדבר רק עם מי שמסכים איתי.
רון בתאריך 1/23/2009 10:36:05 AM
ללא נושא
אסתי את כבר כתבת באחת התגובות שלך באתר שראית את האסופה אז איך לא ראית את האסופה?
אורי בתאריך 1/23/2009 1:17:33 PM
גזענות
דבר ראשון, אתה יכול אולי להיות מרוצה שאם מישהו יחפש בגוגל את המילים "קקי" ו"אובמה" האתר שלך כנראה יהיה הראשון שיימצא.
ולעניין - צבע העור היה הקרטריון שעל פיו הפלו ושעבדו במשך מאות שנים חלק נכבד מאוכלוסיית העולם. לכן יש בהתייחסות לצבע העור של הנשיא הנבחר סממנים גזעניים (ואפילו זאת, אני לא בטוח שהדוגמה שהבאת היא אכן אמירה גזענית מובהקת). זקנים אינם חלק משיח גזעני נגד הערבים או המוסלמים, ולכן אין הקבלה בין תכנית הרדיו שלך לדבריו של אברי גלעד (שמתחילים לקבל מימד מיתי כאן. סה"כ יציאה מטומטמת של איזה בדרן רדיו).
הקבלה טובה יותר הייתה יכולה להיות אם באותה תכנית רדיו דמיונית היו אומרים שהשיניים של אובמה מזוהמות כמו שתן, או שאוזניו מזכירות... אני לא יודע מה (הדימוי הכי נוראי שהצלחתי לחשוב עליו הוא מדוזה. מסתבר שאני לא יצירתי במיוחד בתחום הקללות). במקרה זה לא הייתי קורא לאמירה הזו גזענית. אמירות כאלה הן בעיקר מטומטמות, חסרות טעם, פוגעניות, מיותרות, ואפשר לחשוב על עוד מילים שליליות רבות שמתאימות.
למילה גזענות משמעות ספציפית, שלא מתאימה בהקשר, ואין סיבה לשחוק את השימוש בה. בעיניי עדיף לא להיות סנסציוניים או היסטריים , ולשמור אותה לאותם אנשים שהם באמת גזענים (כלפי ערבים, יהודים, אובמה, או כל קבוצה אחרת).
יונתן [אתר] בתאריך 1/23/2009 2:54:31 PM
לאורי
קודם כל, אם יש מישהו שמחפש "אובמה" ו"קקי" בגוגל מגיע לו שיתקע איתנו.
ולעניין: אני לא חושב שההתבטאות של גלעד אינה חלק משיח גזעני נגד ערבים. דימויי הזקן והריקבון קשורים לתפיסות גזעניות של ערבים ומוסלמים בעולם המערבי, ובעניין זה אני חושב שגם הדיון עצמו בשאלת הבדלי עיצוב הזקן הוא דיון לא ראוי. אני חושב שההקשר הספציפי שבו אתה מאשר את השימוש במילה גזענות מצומצם במידה שאינה מאפשרת להשתמש בו אלא נגד המובן מאליו, וזו לא חוכמה.
אפרופו מובן מאליו - אני מסכים שלא צריך להפוך אמירה מטומטמת למטבע לשון מכונן, ולא הייתי מציין אותה אלמלא נאמרה ע"י נציג המיינסטרים המזוהה כנאור, חילוני וליברלי, בתוכנית פופולרית המשודרת בכלי תקשורת מרכזי.
ואפרופו גלעד, זה קצת מצחיק:
http://olympics.walla.co.il/?w=/3799/1330684
רונה כץ [אתר] בתאריך 11/26/2009 2:38:10 PM
ללא נושא
אחרים הכתירו אותו כאיש שמאל.אבל... במה מתבטאת השמאלנות של אברי גלעד? גם עמרי פדן הזכיין של מק'דולנד נחשב איש שמאל.
רק בישראל.
http://www.tostudy.co.il
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
