יום א' 21.5, גן הוורדים, ירושלים

אתמול כתבתי פוסט מחאתי על מופע הזיקוקים בתל-אביב והבעתי את תחושת אי הנוחות מהנטיה שלנו כישראלים - של רובנו - גם אם איננו מתכוונים - להישאב למופעי פירוטכניקה ומלחמות כריות, שזה כיף ונחמד וגם מקרב אולי, אבל כשמדובר בלעשות צעד משמעותי כמו הזדהות עם מאבק חולי הסרטן או מגזר דומה - אנחנו משום מה מקבלים רגליים קרות.
היום מצאתי טור ב-ynet המדבר על התופעה הזאת אבל מתוך פיו הכואב של בן משפחה של אחד השובתים שם בירושלים:
"אנחנו רוצים לקרוא לכולכם לעשות מעשה שטרם נעשה בישראל: לבוא ולהפגין הזדהות עם הרעיון שגורל חיינו נתון בידינו. להכריז כי ניתן לשנות, ניתן לשפר. אני בטוח שכל-אחד מאיתנו ירגיש חשוב הרבה יותר, ולו לרגע אחד, בעולם הקטן שלנו - ויותר מכך ירגיש טוב עם עצמו לאחר שיעשה למענו ולמען עמו. אני משוכנע שכך נוכיח אחת ולתמיד לנבחרינו שאנחנו עומדים מאחוריהם במלוא עוזינו, ועוזרים להם לקבל את ההחלטות הנכונות לגבי הנושאים החשובים לעם הזה.
כפי שהצרפתים יודעים למחות על החלטות ממשלתם ולשנות את חייהם במדינתם, אנו מאמינים שגם בישראל עלינו ללמוד מהם - ולעשות. לא צריך להשפיל ראש ולקבל את הגורל. אפשר למחות ולשנות. למופע הזיקוקים שנערך השבוע בתל אביב הגיעו מאות אלפי אנשים, שנדחקו באירוע שאין לו כל השפעה על חייהם. אם עשירית ממספר זה יגיע לעצרת, אני בטוח שהמדינה שלנו תהיה מקום טוב יותר לחיות בו." ׁ(הדגשה שלי, י"ר)
| פתקית לעצמי: לא לשכוח - יום ראשון (21.5) מהשעה 11:00, גן הוורדים בירושלים, עצרת מחאה. |
..............................................
בְּלוֹגוּס, בְּלוֹגִיצָה ובְּלוֹגִיג
ה מ י ל ו ן השלם למונחי הבלוג
מתעדכן באופן שוטף
רוצים ליצור קשר איתי? היכנסו לכאן
פורסם ב 18 במאי 2006 22:48 במדור פתקית לעצמי | 0 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.

