האנומליה בהצבעת יוצאי "חבר העמים"
במאמר על "מיזוג העדות " בישראל שכתבתי ואשר התפרסם,בין היתר, באתר זה, אני מביא ציטוט מריאיון עם ד"ר חנוך סמיט, סטטיסטיקן ומייסד מכון סקרים. הוא אמר בין השאר:"אשר לעלייה הרוסית,היא עדיין מתקשה להגדיר לאן היא שייכת. זאת מבחינה פוליטית.מצד אחד הם מגדירים עצמם ליברלים,ומאידך הם רוצים מנהיג חזק"
השיחה עם חנוך סמיט התקיימה לפני יותר משנה ,כאשר לא חשבו כלל על בחירות מוקדמות.אולם נראה שהמציאות לא נשתנתה.יש משהו מובנה בנורמות של השלטון הקומוניסטי שבו נולדו האנשים שבאו לארץ,אף שרובם,בחלו בו מסיבות רבות.אלא שמסורות,דתיות או פוליטיות,אינן נעלמות בנקל.זאת הכללה,ויש יוצאים מכלל זה,אבל זה נתון בולט.
תהיתי ואני עדיין תוהה כיצד להסביר השקפת עולמו של נתן שרנסקי "אסיר ציון" המפורסם ביותר אשר רק הודות להתערבות,בינלאומית – אוניברסאלית, הוא שוחרר על ידי המשטר הקומוניסטי ובא לארץ. צפוי היה שאיש כזה יהיה אוניבסרליסט למהדרין.והנה הוא הפך ללאומני למהדרין.והוא עוד אמור היה לשמש , מטעם הליכוד ,שגריר ישראל באו"ם,מוסד בינלאומי אשר החליט על הקמת מדינת ישראל,ובכך נתן תוקף מוסרי לנחישות של היישוב להקמת המדינה.
שרנסקי אמנם קבע שרק אם מדינות ערב,ובייחוד הפלשתינאים,יאמצו את המשטר הדמוקרטי,הם יוכלו להיות בני שיח איתנו,כמו עם שאר העולם החופשי,והנשיא בוש אימץ בחום הלכה פסוקה זאת.אך הנה החמאס זכה בבחירות דמוקרטיות, חופשיות,לכך גם שרנסקי לא יכול להתכחש,והוא היה צריך להיות הראשון ולומר: נראה אותם.אך הוא הוכה באלם,כמו הנשיא בוש.דמוקרטיה הוא עניין אחד והערבים הם עניין אחר.בכך אינני מבקש להכשיר את השרץ של החמאס,כפי שהוא עכשיו.
אבל זאת היא דמוקרטיה על תנאי,ואותה משום מה אימצו רבים מיוצאי חבר העמים.יש לי הרושם שאביגדור ליברמן מסמל בשבילם את שני הפנים.הפן הלאומני והפן הסמכותי, מעין פוטין ישראלי.
באותו מאמר אני מעלה על נס תוך כדי ציוני שבח רבים לעלייה מרוסיה,איכותה בתחומים רבים ותרומתה למדינה.התכונה שציינתי במאמר זה לא ראויה לצל"ש.
פורסם ב 30 במרץ 2006 11:38 במדור דמוקרטיה | 6 תגובות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
ולדי דבוייריס בתאריך 3/30/2006 12:02:09 PM
למען האמת, יצא לי להרהר בנושא לא מעט
הגעתי למסקנה שהצבעת הציבור הרוסי בארץ מושפעת מכמה גורמים:
1. ההצבעה היא הצבעה "נגד". קרי, תמיד קיימת התנגדות למשטר הקיים, לא משנה מהו. מקורה בכך, שבעבר, בברית המועצות, נחשבה התנגדות למשטר ל"בון-טון" בקרב האינטלקטואלים הרוסים. האינטלקטואלים היו אלה שהביאו את לנין לשלטון ברוסיה (מה שמוכיח שיש לזה שורשים עוד באימפריה הצארית), והם גם היו אלה שבסופו של דבר גרמו לגורבצ'וב להכריז על הפרסטרויקה ובכך לקבור סופית את רעיון הקומוניזם בברית-המועצות. העולים מברה"מ רואים את עצמם כחלק מאיזושהיא עילית אינטלקטואלית, ולפיכך תמיד ימצאו למה להתנגד. גם הצבעתם תהיה הצבעה "נגד".
2. למרות כל המצוין לעיל, קל להם יותר להתנגד למפלגות סוציאליסטיות, ולכן מפלגות כמו "העבודה" או מר"צ לא יקבלו תמיכה מהציבור הרוסי. יש המספרים כי הרוסים העלו את רבין לשלטון ב-1992, וניתן להאמין לזה, אך יש לזכור שהדבר נבע מכך שרבין נתפס כ"מר בטחון" ולא כחלק מהממסד המפא"יניקי של "העבודה", וכן מכך שלבחירות 1992 קדמו 4 שנים של שלטון ממשלת הרוטציה (ולאחר התרגיל המסריח - הליכוד), וממשלה זו לא הצטיינה בטיפול בענייני הקליטה. אתרי הקרוואנים שנבנו על-ידי אריאל שרון בהיותו שר שיכון נזכרים עד היום בקרב ציבור העולים כמקומות שאינם ראויים למגורי אדם, ומן הסתם כעלבון להיותם אנשים תרבותיים שבאו ממוסקבה ונחתו בקראוון.
3. ההצבעה של העולים מושפעת במידה רבה גם מהתקשורת הרוסית, הן זו בארץ והן זו ב"אימפריה" שבירתה היא מוסקבה. התקשורת הרוסית בארץ היא ימנית ברובה, ואף אינה מנסה להסתיר זו על-ידי אוביקטיביות עיתונאית. התקשורת המוסקבאית, ביחוד היום, בימי משטר פוטין, נעה בין הערצת כוחו של פוטין בפרט לבין פולחן של פתרונות כוחניים באופן כללי. פוטין עצמו טבע את המונח "להטביע את הטרוריסטים בשירותים", והציבור הרוסי, כולל היהודים הרוסים בישראל, אהב מאוד את הדימוי הקולע ומרבה להשתמש בו. מכאן ניתן להסביר את הצלחתו המתמשכת של איוט ליברמן בקרב המגזר.
גנאדי בתאריך 3/30/2006 4:50:45 PM
הצבעת יוצאי רוסיה
באופן כללי אני מסכים עם התיזה של ולאדי.אולם אפשר מאוד ובקצוות לפחות,העדר תמיכה בעמיר פרץ,יש בו סממנים,אף שלא מובהקים, של עדתיות.מאידך גם להיפך לא קרה כלומר לא הצביעו למפלגה שהיא אשכזית ברובה.יש כאן ללא ספק איזה אלמנט סימביוטי,כפי שצוטט הסוציולוג חנוך סמית.כאמור,כללית הנאמר לעיל הוא משקף מציאות.
ח.ג. [אתר] בתאריך 3/31/2006 5:01:05 AM
האנומליה בהצבעת חבר העמים
אני חולקת על דעתו של כותב המאמר שמכנה אותו בשם " אנומליה בהצבעת חבר העמים".אנכי כישראלית מרגישה שבעוד חברה זו , העליה לארץ של יוצאי חבר העמים, ברוכה מהרבה מעלות, ללא ספק ואחדות מהן למשל, המוטיבציה שלהם, בחריצות בכל מלאכה בה יעסקו, האינטלקט , התרבות,(בחלקם הגדול), בכל זאת ולמרות כל אלה, הם שומרים על צביון מיוחד להם אפילו בקנאות וחייהם מתנהלים בחברה סגורה משלהם
משקיף בתאריך 3/31/2006 10:36:00 AM
עולי חבר העמים
ל- ח.נ. צביון הוא דבר אחד והוא אכן חיובי מאוד לנוכח הכשלון בקליטת עליות אחרות שכפו עליהם אורח חיים שונה. כאן מדובר לא בצביון אלא במערכת ערכית בחברה דמוקרטית.זכותם כמובן לבחור במי שהם רוצים,אבל התהייה לגבי תפיסתם את הדמוקרטיה היא בהחלט במקומה.ההיסטוריה לימדה אותנו שאנשים חזקים ודמקרטיה לא תמיד הולכים ביחד.פוטין הוא בהחלט דוגמה טובה.
בועז מושקוביץ [אתר] בתאריך 4/3/2006 5:23:33 PM
מאמר תגובה: "אנטולי, אדיסו, גיל וליברמן"
ציטוטים:
"אנשים, שכל הבנתם בנושא מסתכמת באוסף ידיעות שטחיות וספורדיות מההיסטוריה הרוסית, שלל דעות קדומות ואפס הבנה בתהליכים חברתיים וחינוכיים, שהתרחשו בברה"מ מתחת לפני השטח לפני פירוקה, שולפים מהמותן את ההכרזה הצפויה כמו שלוליות אחרי הגשם: החינוך לדמוקרטיה הלקוי של אזרחי ברה"מ לשעבר גורם להם להתרכז סביב אדם כוחני ולאומן כמו אביגדור ליברמן..."
"... קל להם לחיות עם הפנטזיה, שמואיז מדימונה וסאשה מקרית-גת מקבלים את כל השקפת עולמם בלידה, נידונו לצמיתות לדבוק בערכת הסממנים התרבותיים ורק על פי הערכות האלו הם אוכלים, מתלבשים ומצביעים."
"עד כה, בתחרות ההבנה של מהות הדמוקרטיה בין נתן שרנסקי לצבי גיל, זה הראשון מנצח בנוק-אאוט."
המאמר המלא:
http://global-report.com/a.php?c=boazm&a=108&rc=gg
כמו כן, המאמר הועלה באתר QUIMKA ונשלח לפרסום גם ל-FAZ ו-NFC
נאור בתאריך 4/4/2006 7:44:23 PM
נתן שרנסקי
נתן שרנסקי הוא מטמטיקאי מבריק, פוליטיק'אי בינוני, ודמוקראט ליברלי בערבון מוגבל.
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
